אינטליגנציה רווחית

הנכס הגדול של האדם בעידן הטכנולוגי הוא מגוון היכולות הרגשיות והחברתיות שלו. כיצד נפיק מכך את המיטב?
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

התקדמות הטכנולוגיה ניכרת בצורה הטובה ביותר בקצב ההתיישנות שלנו עצמנו: יש לנו כישרון לבנות מכונות מוצלחות מאיתנו. ממשאית ללא נהג ועד תוכנות המפענחות סריקות רפואיות. רבות מהמשרות שלנו כיום יימסרו בעתיד לידי ההמצאות המופלאות שלנו.

ולמרות זאת, בעוד הרובוטים משתלטים על העולם, ברור שישנן מיומנויות מסוימות שמתאימות יותר לבני אדם. אנחנו אולי לא רציונאליים, קל להסיח את דעתנו ואנחנו לא מצטיינים במתמטיקה, אבל אנחנו גם אמפתיים, נכלוליים ויצירתיים. רובוטים הם חכמים. אנחנו חברתיים.

קל להתייחס בביטול לכישורים חברתיים. להבדיל מדירוגי IQ, כישורים חברתיים קשה לכמת. ועם זאת, על פי מסמך העבודה החדש של פר-אנדרס אֶדין, פטר פרדריקסון, מרטין ניבום וביורן אוקרט, הכישורים הבינאישיים הלא לגמרי ברורים האלה הם בדיוק הכישורים הנדרשים ביותר במאה ה-21.

לא שאין חשיבות לאינטליגנציה. אינטליגנציה רגשית פשוט חשובה יותר

מה מניע את השינוי הזה? התשובה היא טכנולוגית. לפני שהיו לנו בכיס מחשבים, המוחות המוערכים ביותר הצטיינו בתחום הקוגניטיבי: הייתה להם יכולת הפשטה מעולה וכישרון יוצא דופן למספרים. וכעת? את הכישרונות הללו ניתן להחליף בקלות בגאדג'טים זולים ובתוכנות חינמיות. חישוב הפך לסחורה. כתוצאה מכך, ערכם של הכישורים הלא-קוגניטיביים לכאורה – קטגוריה כוללנית שבתוכה יש הכול, מעבודת צוות ועד שליטה עצמית – הולך ועולה.

כדי להוכיח זאת, החוקרים ניצלו מאגר נתונים נדיר: בין 1969 ל-1994, כמעט כל אזרח ממין זכר בשוודיה עבר סדרה של מבחנים פסיכולוגיים, כחלק מתהליך הגיוס לצבא. הדירוג הקוגניטיבי שלהם התבסס על ארבעה מבחנים שמדדו הסקת מסקנות, הבנה מילולית, תפישה מרחבית והבנה טכנית. לעומת זאת, הכישורים שלא קוגניטיביים שלהם הוערכו באמצעות ראיון עם פסיכולוג, שארך עשרים דקות. במהלך הריאיון, המגויסים קיבלו ציונים על היבטים כמו "בגרות חברתית", התמדה ויציבות רגשית.

לאחר מכן, החוקרים השוו את הדירוגים הקוגניטיביים והלא-קוגניטיביים לנתוני שכר, שנאספו על ידי הממשלה השוודית. הם גילו כי בקרב העובדים במגזר הפרטי התמורה בעד כישורים קוגניטיביים נותרה כמעט ללא שינוי בין 1992 ו-20013. נתון זה תואם מחקר דומה, משוק העבודה בארצות הברית, שממנו עולה כי צמיחת שיעור המועסקים ב"משרות התובעות יכולת קוגניטיבית" הואטה באורח ניכר במאה ה-21.

לעומת זאת, אדין ועמיתיו הבחינו בנטייה הפוכה בכל הקשור לכישורים שאינם קוגניטיביים. בקרב העובדים השוודיים שנתוניהם נכללו במחקר, הצטיינות בתחום הבינאישי והרגשי זכתה להערכה גוברת, והתמורה היחסית עבור יכולות לא-קוגניטיביות כמעט הוכפלה באותה תקופה. לא שאין חשיבות לאינטליגנציה. אינטליגנציה רגשית פשוט חשובה יותר.

הכיתות שלנו מכינות את התלמידים לשוק עבודה שכבר אינו קיים

לדברי כלכלנים, אחת הסיבות לעלייה בערכן של יכולות לא קוגניטיביות היא שהן נחוצות כדי למלא תפקידי ניהול. מנהלים טובים לא רק מחלקים פקודות, הם גם מתאמים בין העובדים, מלטפים לעובדיהם את האגו ומתמודדים עם מחלוקות. כפי שמציין הכלכלן דייוויד דמינג (Deming) במאמרו "החשיבות הגוברת של הכישורים החברתיים בשוק העבודה": "אינטראקציות לא שגרתיות כאלה הן לבו של היתרון האנושי על פני מכונות... קריאת מחשבותיהם של אחרים ותגובה לכך היא תהליך לא מודע, כישור חברתי שהתפתח בקרב בני אדם לאורך אלפי שנים" (ווטסון עשוי אמנם לנצח אותנו בשחמט, אבל מחשב העל הזה יהיה בוודאי בוס איום ונורא). חשיבותם של כישורים לא-קוגניטיביים כאלה בתחום הניהול מסייעת להסביר למה המשכורות השמנות יותר משולמות למי שיש להם כישורים חברתיים טובים יותר.

המחקר הזה מוביל בסופו של דבר בחזרה אל החינוך. אחרי הכול, הכיתה המסורתית התמקדה בעיקר בבניית היכולות הקוגניטיביות. אנחנו מתרגלים את התלמידים בלי סוף בחשבון ובאלגברה למתחילים; אנחנו מבקשים מהם לשנן תשובות וליישם חוקים; המדד האולטימטיבי לרמת ההשכלה הוא המבחן SAT, הבוחן בעיקר יכולות קוגניטיביות. כישרונות כאלה יהיו נחוצים תמיד: אפילו בעידן הרובוטים, נחמד לדעת את לוח הכפל.

אבל אט אט מתברר כי הכיתות שלנו מכינות את התלמידים לשוק עבודה שכבר אינו קיים. הם לומדים את הכישורים שהכי קל למסור בידי מכונות, ומתרגלים משימות שכבר עתה מבוצעות בידי מחשבים. זה דומה להוראת הכנת מגילות קלף אחרי המצאת הדפוס של גוטנברג. הנטייה הזו מחמירה בעידן של מבחנים אחידים, המביאים לכך שעיקר הזמן בכיתה מוקדש לחומר לימוד שניתן להעריך בקלות באמצעות שאלות 'אמריקאיות'. לרוע המזל, לעתים קרובות מדובר בהשכלה שהטכנולוגיה מייתרת. כשצריך לשנן, רוב הסיכויים שהמחשב יעשה את זה יותר טוב.

החלופה המתבקשת היא שבכיתות ישנו כיוון, ויעקבו אחרי הכסף, לפחות בכול הקשור לשכר המשולם תמורת כישורים שאינם קוגניטיביים. אנחנו צריכים להשקיע בכיתות שמלמדות כיצד לעבוד ביחד ואיך להתמודד עם רגשות, אפילו אם קשה יותר למדוד כישורים רכים כאלה. ויותר מזה, סביר להניח שמרבית הכישורים הסוציו-רגשיים האלה נלמדים בשלב מוקדם יחסית בחיים, ולכן כדאי שנשקיע בתוכניות לימודים אפקטיביות כבר בגני הילדים (ומתברר שגם התערבויות שנועדו לאתר ולטפל בהורים-בסיכון מועילות). היכולות הסוציו-רגשיות המפותחות הללו אולי אינן מתרגמות להישגים אקדמיים מוכחים, אך ישנן ראיות לכך שהן קשורות קשר הדוק לתעסוקה, שכר ובריאות הנפש של מבוגרים.

בימינו מקובל להשוות את המוח האנושי למחשב ביולוגי, קילו וחצי של שבבים בשרניים. אבל מתברר כי ערכו האמיתי של המוח במאה ה-21 תלוי דווקא באופנים שבהן הוא כלל אינו דומה למחשב. לא כמות המידע שאנחנו מסוגלים לעבד חשובה – משום שתמיד תימצא המכונה שתוכל לעבד יותר מאיתנו. מה שחשוב הוא כיצד אנחנו נוהגים ברגשות הללו, שרק אנחנו מסוגלים להרגיש.

העתיד שייך למי שישחקו יפה עם אחרים.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

ג'ונה לרר הוא עיתונאי ובלוגר הכותב על פסיכולוגיה, מדעי המוח ועל הקשר בין מדעי הטבע ומדעי הרוח. הבלוג של ג'ונה לרר הוא http://www.jonahlehrer.com

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: יד ביד. תצלום: רמי וואל, unsplash.com

Rémi Walle

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'ונה לרר.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על אינטליגנציה רווחית