אלכסון בן ארבע

הרגע הזה שבו מי שיושב לידך באוטובוס גולל את התצוגה על המסך הסלולארי שלו והנה הוא שקוע כולו במאמר ב"אלכסון". צליל הפעמון הנעים של תיבת המייל הקורא לך לפתוח הודעה ממישהו שלא הכרת והנה הצעה למאמר בנושא חדש, עניין שלא חשבת עליו עד כה. העבודה היומיומית המענגת בליווי כותבים שהתחילו ברעיון גולמי, בסדרה של הערות פזורות, והנה אתה רואה כיצד גרסה אחר גרסה הטקסט הופך למרקם חי, דובר ונושם, ועוד מעט גם יגיע לקהל הקוראים. התגובות של קוראים המספרים מה עשה להם מאמר, כיצד הוא הביא אותם להבין את עצמם אחרת, לחשוב על החיים באופן שהם לא העלו בדעתם קודם לכן. הקריאה המתמדת בשלל הטקסטים הזרים ושמחת הגילוי בכל פעם שמציץ לעברי מאמר שיכול להתאים לכם, בדיוק לכם, היושבים כעת בבית, במכונית, ברכבת, באוניברסיטה, על ספסל בגן, ואינכם יודעים שאתם תקראו אותו בעוד זמן לא רב. הלישה המתמדת של העברית, השפה הנהדרת ורבת האפשרויות שבה מוגש לכם כתב העת הבוטיקי שאתם קוראים כעת, גם אם אין עדיין מלה עברית טובה ל"בוטיק" או לתואר "בוטיקי" – הרי אתם יודעים במה מדובר, אתם הקוראים אותנו דרך קבע, בני הבית ב"אלכסון". יצירתו המתמדת של טקסט שיצליח להגיע אליכם, תוך שימת לב לעוד ועוד הבחנות ודקויות, לא בלי לבטים באשר לרגישויות הקוראות והקוראים – והנה אפילו החלוקה הבינארית הזאת כבר אינה מספקת. ומדי פעם להביא משהו משפה אחרת, לא רק מאנגלית, וגם לתרגם במיוחד עבורכם סיפור מארץ רחוקה. ותמיד גם שעת הבוקר שבה אני רואה את המאמר החדש בדף הבית, ומיד לאחר מכן תגובות שנכתבו בלילה על ידי מי שחשו שהדברים נוגעים בהם ולהם, ודורשים מהם להתבטא. התהייה המתמדת מי הם האנשים הנמצאים מעבר לתווך המפריד בינינו – תווך של חוטים ומסכים וגלים אלקטרומגנטיים והקשרי חיים ותחומי עניין ורקע ושייכות מקומית ואישית והיסטורית. ותמיד גם המפגש הלא צפוי, הפתאומי, איתכם, עם מישהו מביניכם, פנים אל פנים או בכתב, בכוונה או במקרה, כקוראים או ככותבים. לעקוב אחר הכניסות לאתר, לבדוק מה אתם קוראים יותר ומה פחות, ומתי ועד כמה ובעקבות מה. האיזון הדק שבין מה שמעניין את העורך ומה שאתם נמשכים לקרוא.

מזה כמעט שנה וחצי שאני עורך את "אלכסון", אוצר את תכניו בשמחה שאינה פוסקת. כמו שבוב מרלי אמר על מוזיקת הרגאיי: "It creep up on ya", והתכוון שמבלי דעת העניין עוטף את כולך, כי יש לו חיים משלו. הגילוי והעונג שאני מבקש לשתף אותו בכם מדי יום, מדי שבוע, והרי הוא המוטיבציה הראשונית של אדם קורא וכותב ומתרגם. לקרוא ולרצות שאחרים יקראו את מה שקראת, לכתוב כדי לומר דבר-מה שיגיע למי שאוזנם כרויה ולבם עשוי להיפתח לדברים, לתרגם כי אתה חייב לשתף אחרים במה שאתה אוהב.

ל"אלכסון" מלאו השבוע ארבע שנים מאז עלה לאוויר לראשונה. עשרות אלפי הקוראים, אלפי הטקסטים באתר, הצוות הנהדר, ומאות העמיתים שנותנים כתף כדי להבטיח את עתידו של כתב העת – כולם סיבה לשמחה ולתקווה לימים, שבועות, חודשים ושנים של עשייה, גילוי, התחדשות ושיחה מתרחבת.

אתם מוזמנים לפנות אלינו בהצעות, לתרום רעיונות, להפנות את תשומת לבנו לנושאים ולחומרים מרתקים. לא פחות מכך אתם מוזמנים להגיב באתר, בדף הפייסבוק ובאופן אישי, דרך תיבת הפניות. ואתם גם מוזמנים להפוך לעמיתי "אלכסון".

תמונה ראשית: דרך אל האופק הפתוח. תצלום: ג'אן רטו טרנוצר, upshot.com

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

9 תגובות על אלכסון בן ארבע

01
איתמר

מזל טוב! תודה רבה לכם, כל צוות אלכסון, על התכנים המופלאים שאתם מביאים לנו כאן. תכנים שבתור אחד שמכיר את האינטרנט היטב נדיר ביותר למצוא באיכות שכזו, בוודאי בשפה העברית. תודה, והמשיכו כך!

07
נמרוד לוז

בעידן הניאו ליברלי הזה ובאוירת ההידד אני לא קראתי ספר כבר עשר שנים ולכן אין מתאים ממני לנהל את המדינה אלכסון הוא מרחב נדיר של אפשרויות. מקום בו ניתן להתנאות במילים וברעיונות ולהתנסח באופן שמחייב יותר מארבע שניות ריכוז ולדעת שגם יקראו אותך - לא עניין קל הוא במקומותינו. המשך כך יורם העשר את עולמנו והמאמץ שאתה ואחרים מתאמצים כאן בעבורנו מוערך ראוי ומעורר תיאבון לעוד - חג שמח לכל העושות במלאכה והמשיכו להוציא אותנו לחירות אינטלקטואלית לפחות

08
איציק זילברמן

חג שמח לך יורם, וליעקב. כבר שנה וחצי? הזמן אכן רץ, עף לו. אין מתאימים מִכּם למלא את השליחות הזאת שמכונה אלכסון!