פרויקט המחילה אמי ואני, שתי ילדוֹת

בעקבות הילדות האומללה שעברה, החליטה היוצרת האמריקאית, גייל קירשנבאום, להתעמת עם אמה דרך סרט תיעודי שעוסק במערכת היחסים הקשה והמכאיבה שלהן. התוצאה הייתה הסרט התיעודי !LOOK AT US NOW ,MOTHER שזכה באוסקר. זהו סרט אמיץ, אינטימי ומלא הומור העוקב אחר השינוי שחל במערכת היחסים שלהן, מיחסי אם-בת סוערים למערכת יחסים מלאה באהבה ובקבלה.

נולדתי לתוך שטח אויב. אמי חשבה שהיא עומדת ללדת בן והיא תכננה לקרוא לו גארי. במקום זה היא קיבלה אותי, גייל. אני תוהה אם זה מה שהציב אותנו בנקודת פתיחה גרועה. היא אהבה והעריצה את שני אחיי הבוגרים ואני הייתי יעד לכעס והתעמרות מצדה. גדלתי עם תסביך סינדרלה ולעיתים קרובות חשתי כמו השפחה שלה. היא הכריחה אותי לאכול מאכלים ששנאתי והלבישה אותי כמו בובה, בשמלות מבד אורגנדי שגרמו לי לפריחה אלרגית. כשאחיי היו תופסים ומכים אותי, תגובתה לצעקותיי הייתה שאניח לאחיי במנוחה. אחי מספר כיום שלי לא היה כל סיכוי להצליח בעוד שלו לא היה כל סיכוי להיכשל.

פעמים רבות הייתי בחרדה כי לא ידעתי מה יעורר את זעמה כלפי. כתוצאה מכך בקושי היה לי תאבון וסבלתי מכאבי ראש, סחרחורות ובחילות.

ידוע שאנשים שעברו התעללות בילדותם סובלים מדימוי עצמי נמוך. למזלי על אף שסבלתי מביקורת מתמדת ומהתעמרות פיזית, לא לקחתי את זה באופן אישי. מעולם לא חשתי שזו אשמתי או שמשהו לא בסדר איתי. אני מאמינה שהגעתי לעולם כנשמה עתיקה ורגישה במיוחד.

תמיד חשבתי שמשהו לא בסדר אצל אמא שלי ולא אצלי. רציתי להבין מה גרם לה להתייחס אלי בצורה כל כך איומה בעוד שכלפי אחיי היא הפגינה אהבה.

לגדול בלי לחוש אהובה משאיר צלקות. הדימוי העצמי שלי נותר אמנם ללא פגע אך עדיין קשה לי לאפשר לאחרים להתקרב אלי. זאת הסיבה שאמון ונטישה הן סוגיות מרכזיות בחיי.

חשתי כל כך כלואה ומעונה בידי אמי עד שבילדותי פנטזתי כיצד אצא לחופשי אם היא תמות. דמיינתי שאם המטוס שבו היא טסה לחופשה יתרסק, אני אהיה חופשיה.

אבי לא היה אדם מאושר וגם הוא כיוון את כעסו אלי. הוא כל הזמן צרח עלי. כשהתחלתי לעבוד על הסרט הדוקומנטרי שלי !LOOK AT US NOW ,MOTHER, עברתי על סרטי וידאו ביתיים והיה כמעט בלתי אפשרי למצוא רגעים שבהם הוא אינו צועק עלי.

עובדת סוציאלית יעצה לי לעזוב את הבית וכך הגעתי ללימודים באוניברסיטה בשלב מוקדם. ברגע שמלאו לי 17 הלכתי לקולג' המרוחק כ-300 ק"מ מהבית. שוב לא הייתי נתונה להתנכלויות היומיומיות, הביטחון העצמי שלי גבר והפחד התפוגג. עם זאת גם כשהייתי רחוקה, עדיין הייתי מושפעת מהביקורת של אמי, במיוחד כשהייתי פוגשת אותה. הייתי מלאה בכעס וטינה. ידעתי שכדי להיות חופשיה אצטרך לנטרל את השפעתה עלי.

חוויתי רגע של הארה כאשר השתתפתי במשחק פסיכולוגי. המנחה ביקש ממני לדמיין את אמי בתור ילדה קטנה. ידעתי מעט אודות הסבל שחוותה בילדותה ותיארתי אותה כילדה פצועה וכואבת. אחר כך המנחה ביקש ממני לדמיין את עצמי בתור ילדה קטנה, את הכאב שלי הכרתי היטב. היינו שתינו ילדות קטנות ופגועות מאוד. באותו רגע הבנתי שעלי לשנות את האופן שבו אמי נתפסה בעיני. הייתי צריכה לשחרר אותה מתפקידה הרם כאם שצריכה לאהוב ולהעריץ אותי, ולראותה כילדה פגועה שאינה מכירה דרך אחרת.

כולנו כואבים בדרך זו או אחרת וכל אחד בוחר כיצד להתמודד עם הכאב. אמי בחרה להדחיק את כאבה והקימה סביבו חומה שתמנע ממנה לשוב ולהרגישו.

הסרט התיעודי שלי !LOOK AT US NOW,MOTHER, עוסק בשינוי העצום שחל במערכת היחסים הטעונה שלנו משנאה לאהבה. הסרט נעשה בהשראת סרט קצר מוקדם יותר שלי. זהו סרט משעשע שנקרא "האף שלי" והוא עוסק במסע השכנועים הבלתי נלאה של אמי שנועד לגרום לי לעבור ניתוח אף. הסרט הצליח מאוד ואני הפכתי באופן בלתי צפוי לסוג של פסיכולוגית המעבירה סמינרים אודות שינוי מערכות יחסים בעייתיות, ואודות הצורך ללמוד להבין ולקבל את הורייך.

אנשים כינו את "האף שלי" סרט "אמיץ". אך הוא לא היה אמיץ כלל וכלל. כשראיתי עד כמה אנשים סובלים לא משנה עד כמה מצליחים הם נראים כלפי חוץ, הבנתי שעלי לעשות סרט על תהליך המחילה שעברתי עם אמי. ידעתי שאמי עוטה שריון הגנה עבה ושהיא אוהבת תשומת לב בכל מחיר, לכן לא הופתעתי כשהיא הביעה את הסכמתה לסרט. ידעתי גם שהיא סומכת עלי.

תוך כדי הצילומים שאלתי שאלות ונברתי בעברה של אמי כדי למצוא הסברים ליחסה כלפי. תשובתה הרגילה הייתה: "אני לא יודעת. אני לא זוכרת". בנקודה זו הבנתי שאני זקוקה לעזרה מקצועית ואמי הסכימה לפגוש פסיכולוג. במקביל חקרתי גם את עברו של אבי וגיליתי שאביו היה עריץ שהתעלל בו וכתוצאה מכך הוא טיפח בליבו טינה וחי בניתוק וריחוק.

אני מכירה נשים רבות מקרב בנות דורי שלא סלחו לאמותיהן שהיו מרושעות כלפיהן, מפני שאלה לא התנצלו בפניהן. מעולם לא ציפיתי להתנצלות מאמי. אני בחרתי לסלוח לאמי למען הבריאות הנפשית והאושר שלי וכדי לשחרר את עצמי מהשעבוד לחרדה. כפי שמישהו אמר פעם: " לשמור טינה משמעו לאפשר למישהו שאתה מתעב לשהות בראשך באופן תמידי".

אני חושבת שאני אדם סלחן בעוד אמי, בעיקר שכשהייתה צעירה יותר, נטתה לשמור טינה ולהיות נקמנית. היכולת שלי לסלוח לה הייתה מתנה עבור שתינו. ברגע שהפסקתי להגיב לביקורת שלה, תחילה דרך התעלמות ואחר כך בהרעפת אהבה עליה, התנהגותה כלפי השתנתה. היא כבר אינה מציקה לי לעשות ניתוח אף, ואילו אני מבינה כיצד אופייה הנרקיסיסטי הקשה עליה לגדל בת. אם את אישה זוהרת ונרקיסיסטית שכמהה למבט של גבר, בתך הופכת למתחרה שלך. בזכות היכולת שלי להבין ולסלוח לה הפכנו לחברות טובות שנהנות זו מחברתה של זו. אני חשה בת מזל על שהצלחתי להגיע לכך ואני חשה מבורכת על כך שאני יכולה לעזור לאחרים לעבור את אותו מסע.

© The Forgiveness Project

״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם.

תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי סימונה באט

תצלום ראשי: Photo by Katalin Karolyi / © The Forgiveness Project

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי The Forgiveness Project.


תגובות פייסבוק