אמנות התשוקה

אנו מבלים חלק ניכר מחיינו בחיפוש אחריה, בכמיהה והשתוקקות אליה. לפעמים, רק לרגע קט, למספר שבועות בני חלוף, אנו מוצאים אותה ואז כמו להכעיס, כבמטה קסם היא נעלמת כלעומת שבאה. מהיכן אם כך מגיעה התשוקה? מדוע היא חומקת בין אצבעותינו?

הנה הטעות הראשונה שרובנו עושים כאשר מדובר בתשוקה.

מהיכן מגיעה התשוקה? מדוע היא חומקת בין אצבעותינו?

כמו צעירים רבים כיום אנו מנסים להתגונן מפני ההזדקקות לתשוקה על ידי שמירתה במרחק אירוני מאתנו. אנו לועגים לה כאשר אנו מבחינים בה אצל אחרים, אנו מקניטים את אלו השואפים לה, אנו מתייחסים אליה בקשיחות ובציניות. אך איננו רואים את עצמנו באובייקטיביות. אילו היינו אובייקטיבים היינו מבינים מהר מאוד כי הטינה שאנו מפגינים כלפי התשוקה היא הדרך שלנו לא להודות בכך שגם אנו זקוקים לה. אנו מתייחסים לתשוקה כמו אל מאהב שזרק אותנו ואנו משוועים אליו עדיין.

אז השיעור הראשון הוא זה: לציניקנים אין תשוקות. הם מטפחים טינה כלפי תשוקות. אמנם אופנתי כיום לגלות ציניות כלפי תשוקה והתלהבות אבל אין זה הופך את הדבר למעשה נכון, חכם או בריא. אתה יכול להעמיד פנים שאינך זקוק לתשוקה אבל זה כל מה שזה: העמדת פנים. האמת הפשוטה היא שהצורך בתשוקה הוא טבעי ואוניברסלי. כמו כל שאר הצרכים האנושיים העיליים: כמו שייכות, יצירתיות או אהבה. לכן כשאנו מעמידים פנים שאיננו זקוקים לתשוקה אנו עושים את השגיאה הראשונה ומקטינים את הסיכוי למציאתה. אנו דנים את עצמנו לחיים רובוטיים: צחיחים, עקרים וריקים. בעודנו חורקים שיניים ומעמידים פנים שאנו מאושרים, אף אחד אינו באמת מאמין לאדישות הזאת ובטח שאנו לא מאמינים לה.

אינני מצליח להדגיש כהלכה את חשיבות השיעור הראשון מהסיבה הפשוטה שאופנתי כל כך להיות ציני כלפי התשוקה וההתלהבות. טראגי לראות כיצד הכתיבה של דור שלם מתעלמת ממרכיב כה מרכזי של הגשמה עצמית, בשלב כה מוקדם של החיים, רק מפני שהם רוצים להוכיח את העובדה שהם זוכים להתעלמות מצד הממסד. הטענה שלהם תקפה אך יש דרכים טובות יותר והרסניות פחות לעשות זאת.

הטעות השנייה ביחס לתשוקה היא הבנה שגויה של מקורותיה.

אנחנו חושבים שמשמעות נובעת מתשוקה ולכן אנו תרים ללא הרף אחר התשוקות "שלנו". הרשו לי להבהיר את הנקודה הזאת כראוי. אנו חושבים שרק אם נוכל למצוא את התשוקה האמיתית האחת והיחידה שלנו, אזי תהיה סוף סוף משמעות לחיינו המבולבלים, הסדוקים והמבולגנים. אם רק נוכל למצוא את הדבר היחיד והמיוחד שיניע אותנו, יגרה אותנו, יבער בנו ונרצה להקדיש לו את עצמנו, אזי נוכל למצוא את המשמעות שאנו כה נואשים למצוא. אולי אם ננגן בכינור...נלמד להיות D.J...נקבל הסמכה להיות אנליסט פיננסי... ננצח בתחרות, נזכה בתואר, נזכה לקידום...אם "נמצא" את תשוקתנו האמיתית, אז לבטח נוצף במשמעות.

התוצאה היא שאנו ממשיכים לחפש.

אנו קופצים מתחביב לתחביב, מקריירה לקריירה, מעבודה לעבודה. השנה זה יהיה כינור ובשנה הבאה פסנתר. השנה זה יהיה רוק מתקדם ובשנה הבאה היפסטר ראפ. העיקר שנמשיך לחפש אחר התשוקה "שלנו" בשקיקה ובאובססיביות נואשת. ועם זאת איכשהו זה חומק מאתנו ואיננו יודעים מדוע. לאחר חיפושים ממושכים נטולי תוצאות, אנו מוצאים את עצמנו על סף ויתור, מתוסכלים ונדונים לבינוניות וריקנות.

מה קרה? איפה טעינו?

הפכנו את היוצרות.

המשמעות אינה תוצאה של מימוש התשוקה אלא להפך. התשוקה היא זו שנובעת מהמשמעות.

תנו לי להסביר זאת.
משמעות נוצרת כאשר אנו עושים מעשים שיש להם משמעות בעיני אנשים אחרים, מעשים שיכולים להשפיע ולשנות את חייהם לטובה. כאשר אנו מוצאים את הדברים בהם אנו מצטיינים, אנו מציתים את אש התשוקה וגם לזה יש משמעות עבור אחרים.
אני יודע שזה עדיין אינו נשמע הגיוני.

בואו נעשה ניסוי מחשבתי. אתה מבלה עשור בלימודי הלחנה. הלחנת את הסימפוניה המיקרוטונאלית האוונגרדית שלך. אתה נרגש, מלא ציפייה, נפעם ו-(חצוצרות) לאף אחד לא אכפת. אתה יכול לחזור ולעשות זאת שוב במשך עוד שלושה עשורים ובכל פעם תהפוך לקצת יותר מתוסכל, ממורמר, מבולבל, כועס...ופחות נלהב. בסופו של דבר הקריירה שבחרת הרחיקה אותך מהתשוקה שלך ולא קידמה אותך לעברה.

אז המשמעות אינה תוצאה של מימוש התשוקה. התשוקה נובעת מהמשמעות.

בואו ונמשיך בניסוי שלנו.

אולי במקום להלחין עוד סימפוניה מיקרוטונאלית אוונגרדית תבין שהאתגר האמיתי שלך הוא לעשות משהו יותר משמעותי. נניח שתחליט ללמד והתלמידים והעמיתים שלך יעריכו אותך מאוד, האוניברסיטה תהלל אותך. לפתע אתה עשוי להבין שאתה מורה דגול. אני משוכנע שהדבר ילבה את אש התשוקה. בין אם התשוקה היא מוזיקה, הוראה או פשוט יצירתיות.

האם הבהרתי את עצמי? הדבר מוביל אותי ללקח הגדול השלישי:
התשוקה איננה סטטית. ההנחה הסמויה המסתתרת מאחורי הביטוי "מצא את התשוקה שלך" היא ששיש לנו רק תשוקה אחת והיא לא תשנה או תתחלף לאורך כל החיים.

טעות.

אם אתה רוצה להישאר מלא התלהבות עליך להיות גמיש ובעל יכולת הסתגלות. בחיים יש לנו תשוקות רבות, יתכן וכולן קשורות לנושא אחד – לדוגמא מוזיקה, אמנות או טכנולוגיה. אך מחסל התשוקה הוודאי איננו היכולת לעבור הלאה, להיכנע, לוותר על זה, לפוצץ את הכל כשזה מתחיל לשעמם, לחזור על עצמו, להיות צפוי ולא מלהיב.

בואו ניקח דוגמא פשוטה. בריאן אִינו הוא מלחין גדול והוא אחד מאותם אנשים שאי אפשר להטיל ספק בתשוקתם. בריאן אינו התנסה בתחומים רבים במוזיקה. הוא המציא את מוזיקת האמביינט, הוא הפיק אלבומי רוק, כתב, הופיע וכ"ו. אילו הוא היה צר אופקים והיה מתמקד רק בתחום עשייה יחיד אני בטוח שהוא לא היה חש כה מלא התלהבות.

כאשר אנו משתמשים במודל המנטלי של "מצא את התשוקה שלך", אנו נוטים לחשוב על התשוקה שלנו כאוצר הקבור אי שם במוחנו. אך התשוקה כלל אינה כזאת. היא איננה אוצר סטטי שעלינו לאתר לחפור ולהוציא לחופשי. זהו תהליך של גדילה והתפתחות. ראשיתו במציאת משמעות והמשכו בחיפוש וחקירה.

תשוקה היא התרוממות הרוח והתרחבות הלב. היכולת שלה להרגיש בעוצמה יתרה היא שמרוממת את החוויה האנושית. זה הדבר שהופך כל יום לצלול יותר, כל צליל למהדהד יותר, כל רגע למשמעותי יותר. זאת הסיבה לכך שהתשוקה היא מרכיב בסיסי בתהליך ההגשמה שלנו. אם אהבה היא המטבע של חיים ראויים לשמם אז תשוקה היא ערכם הנקוב.

זאת הסיבה לכך שאנו זקוקים לתשוקה – לא משנה עד כמה נעמיד פנים באדישות שהיא חסרת ערך, שאנחנו מעליה ושהיא מיותרת עבורנו. האמת היא שאם נפשנו לא תתפתח והיכולת שלנו להרגיש לא תתרחב, אנו עשויים להתחיל להרגיש מתים מפנים.

למרות שאופנתי להסתיר תשוקה והתלהבות, לתשוקה לא אכפת. היא עסוקה בלהצית לבבות אשר יודעים שהם אינם שלמים כל עוד הם אינם נשרפים בלהבת האהבה.

 

עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם של ספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי סימונה באט

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי עומייר חק.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על אמנות התשוקה

זה נכון על פני השטח של המושג תשוקה. בכל הדיון בנושא, נדמה שאתה, האדם החש תשוקה הנו אובייקט מקובע ולא משתנה והתשוקה היא המשתנה. האם זה נכון? האם האתה הזה אינו אוסף של דחפים ותשוקות המיצרות שוב ושוב את אשליית היותך?
מאיפה באמת נובעת תשוקה? האם היא אישית בכלל? במאמר הזה אין חלוקה בין התשוקה לבין התודעה, המחשבה המפרשת אותה או רותמת אותה לטובת עולם האשלייה שהמחשבה בוראת.
אבל אני מפרגנת לגמרי על הכתיבה ועל התשוקה לחקור את התשוקה. תבורך.

02
אניקה הר

התבוננות מאד שטחית על המושג המקדשת את החיצוניות (כמו במשפט ״משמעות נוצרת כאשר אנו עושים מעשים שיש להם משמעות בעיני אנשים אחרים״) וההאחדה, ומפחיתה מאד את הסיכוי להגיע לפריצות דרך משמעותיות בכל תחום שהוא. הגישה הזו למשמעות מבטלת את האוונגרד והופכת כל יצירה כמיועדת להתאחד עם ראווה אחת גדולה עליה כולם מסכימים בפה מלא, ואם לא - אבוי. נכון שהתבוננות פנימית ויצירה נטולת פחד היא דורשנית מאד ברמה האישית, אך ההנחה שאם אף אחד לא מתחבר ליצירה שלך ואתה יוצא ממנה יותר מבולבל משנכנסת סימן שאתה עושה משהו לא בסדר היא מסקנה מסוכנת המקדמת קבעון מחשבתי על פני יצירה משוחררת.