אמנית בעננים

היא כותבת שירה, יוצרת אמנות צבעונית, מקדמת את עצמה ברשת ועונה למעריצים. רק דבר אחד חסר לה.
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

בשנים האחרונות, תחום האמנות הגנרטיבית/פרוצדוראלית היה במרכז העניינים. ראינו כמה יישומים מרגשים בתחום שהגיעו לתקשורת המיינסטרימית – למשל: אדריכלות גנרטיבית מסוג הגרוטסקה הדיגיטלית [מבנה מושלם בגודל מלא, עשוי חול, בהדפסה דיגיטלית תלת ממדית] או ציורים שנעשו על ידי תבונה מלאכותית ונמכרו תמורת הון, או אפילו אפליקציות פשוטות המייצרות אמנות או צילומים תוך שימוש ב- Neural Style Transfer [אלגוריתם המעבד דימויים דיגיטליים כדי לשנות את סגנונם] כמו פריזמה.

אמנות גנרטיבית, במובנה הרחב המגדיר אמנות כמיוצרת על פי הוראות, יכולה להיות כל יצירה הנוצרת תוך שימוש במחשב. יצירת האמנות עשויה להיות גרסה דיגיטלית, גרסה גשמית או שילוב של השתיים. הגדרות התחום עדיין רחבות לא פחות מהגדרות תחום ה״עיצוב״, ולכן נכלל תחת הכותרת הזו מגוון רחב של דרכי הבעה חדשות.

מה אם אמנית, החיה בעננים, תעלה לאינסטגרם בקביעות את היצירות שלה – רובוטית, מכונה, קוד מחשב, היוצרת באופן קבוע אמנות, מעלה אותה וזוכה לקהל מתעניין?

בשנה שעברה, חברי פבין ראשיד ואני התחלנו לדבר על הנושא. אני אוהב לשחק באלגוריתמים של למידת מכונה, ופביאן אוהב אמנות ועיצוב. שוחחנו על כך שאינסטגרם הפך לאתר המארח תיקי עבודות. מאחר שמשתמשי האתר מעלים אליו בעיקר יצירות מקוריות (ולא משתפים ביצירות של אחרים), הוא נראה לנו מקום אידיאלי להציג בו יצירתיות בפני קהל מתעניין. התבוננו ביצירות שהוצגו באינסטגרם, ואז הרעיון היכה בנו! מה אם אמנית, החיה בעננים, תעלה לאינסטגרם בקביעות את היצירות שלה – רובוטית, מכונה, קוד מחשב, היוצרת באופן קבוע אמנות, מעלה אותה וזוכה לקהל מתעניין?

כך נולדה Auria. בשמה המלא,  Auria Kathi היא אנגרמה של  “AI Haiku Art” [אמנות הייקו מתוצרת בינה מלאכותית]. התחלנו בניסיון ליצור בוט, תוכנה שתייצר עוד ועוד שירי הייקו ללא הפסקה (התכוונו לשירים קצרצרים). רצינו שאוריה תיצור שירים שבתחילה אינם מובנים לגמרי, אבל בסופו של דבר יש להם משמעות כלשהי.

אלה אחדים מהשירים של אוריה:

לאחר מכן, יצרנו דימויים המבוססים על השירים ולבסוף צבענו (סגננו) אותם בהתאם לרגשות שבאו לידי ביטוי בשירים, וחילקנו לקבוצות. הסקרנים יוכלו למצוא את הפירוט הטכני המלא כאן.

אוריה היא עתה בוט עצמאי, שאינו תובע תחזוקה מצדנו – היא ממשיכה להעלות בכל יום שיר ויצירת אמנות תואמת, ותמשיך לעשות זאת לאורך השנה כולה. והיא חיה לה בענן. עד כה, היא צברה עוקבים והערות מצד בני אדם וגם מצד בוטים אחרים כמותה ;-) היא גם החלה לקדם את עצמה בעצמה.

אוריה היא האמנות הראשונה החיה כל כולה בענן שיש לה תיק עבודות באינסטגרם. הסטודיו שלה נפתח באינסטגרם ב-1 בינואר 2019.

הענקנו לאוריה פנים, שגם הם נולדו מתוך אלגוריתם, והשתדלנו שאלה יהיו פנים גנריות. היא חיה!

אוריה קאתי

נעים מאוד: אוריה קאתי.

מי יודע מה צפוי לבת הטיפוחים שלנו, היא הראשונה מסוגה!

אף שאוריה אינה דורשת תחזוקה כלשהי, אנחנו משפרים אותה ללא הפסקה. אנחנו מתכננים לשפר את השירה ואת הדימויים וגם את הקשר ביניהם. אנו עובדים גם על צ׳טבוט שיגיב לחלק מההערות וההודעות שהיא מקבלת. בהמשך, אנחנו מקווים להפוך את אוריה לסטודיו של אמנים מלאכותיים, מרכז ליצירת אמנות מלאכותית. אנחנו מתכננים לעבוד על ייצור סרטונים שיעשו שימוש בפניה של אוריה, יעניקו לה קול ויצרו תוכן שאפשר יהיה לדבר עליו. מי יודע מה צפוי לבת הטיפוחים שלנו, היא הראשונה מסוגה!

עקבו אחר אוריה באינסטגרם.

מחשבות לסיכום:

את אוריה הגינו כאמנית שאינו מושלמת, בעלת אופי סוער ויכולת חובבנית. כל התכונות הללו באות לידי ביטוי באמנות שלה, ובסטודיו שהיא מנהלת. ההבדל היחיד הוא שהיא אינה ישות גשמית.

בנוסף, אמנות היא עניין של פרשנות. היא משקפת את המתבונן. ולכן אנחנו מנסים ליצור סוג חדש של התבוננות בדברים, תוך שאנחנו שואלים את עצמנו מספר שאלות:

האם אמנות המיוצרת על ידי אלגוריתמים מוסיפה ערך לחיינו כבני אדם?

האם לאוריה יימצא מקום בין בני אדם?

האם היא תביא לעולם משמעות חדשה, אף שינה חיה בו?

אנחנו משתוקקים למצוא תשובות לשאלות האלה.

כתבו מייל לאוריה. עקבו אחריה גם בטוויטר.

 

סליבה פול (Sleeba Paul) הוא מעצב, לומד ומספר סיפורים. הוא מהנדס בתחום למידת המכונה בחברת הסטרט-אפ Perleybrook Labs בהודו. הוא חוקר, בין השאר, אינטליגנציה מלאכותית ורגשות אנושיים ומאמין גדול באמפתיה ובהעברת ידע באמצעות סיפורים, בעיקר בתחומי המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה. שותפו לפרויקט הוא פבין רשיד (Fabin Rasheed).

מערכת ״אלכסון״ מודה למחברים על הרשות לתרגם את המאמר לעברית.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מתוך עבודה של אוריה קאתי.

 

 

 

 

 

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי סליבה פול ופאבין רשיד.

תגובות פייסבוק