פרויקט המחילה אני בנו של הטרוריסט

זאק איברהים נולד ב-1983 בפיטסבורג פנסילבניה לאם אמריקאית ולאב מצרי בשם אל סייד נוסייר. כשזאק היה בן שבע, התנקש אביו במאיר כהנא, רב אורתודוקסי שונא-ערבים ומיליטנטי שייסד את הליגה להגנה יהודית. בשבתו בכלא סייע נוסייר בתכנון הפיגוע במרכז הסחר העולמי ב-1993 שבו נהרגו שישה אנשים ונפצעו יותר מ-1000 אחרים. בעודו בכלא הוא נמצא אשם והורשע במשפט שנערך בעקבות פיצוץ מרכז הסחר העולמי שבו נהרגו שישה אנשים ונפצעו יותר מ-100 אחרים. ספר הזיכרונות של זאק, "בנו של הטרוריסט" (The Terrorist's Son), משרטט את המסע האישי שלו משנאה לריפוי.

אני זוכר את שנות ילדותי הראשונות כמאושרות למדי, על אף שבסביבות גיל שבע אבי חשף אותי לפנים מסוימות של אסלאם שמעטים זוכים להכיר. בכל דת או קבוצת אוכלוסייה אפשר למצוא אחוז קטן של אנשים המחזיקים בלהט באמונתם הקנאית וחשים שעליהם להשתמש בכל האמצעים שיכולים לגרום לאחרים לחיות כמוהם.

חודשים אחדים לפני מאסרו של אבי הוא סיפר לי שבסופי השבוע האחרונים הוא הלך יחד עם חברים אחדים לאימונים במטווח ירי בלונג איילנד. הוא אמר לי שאצטרף אליו למחרת בבוקר. הגענו למטווח וכשפגעתי במטרה דודי פנה לאנשים האחרים ואמר בערבית, "אִבְּן אַבּוה" ( הבן דומה לאביו). מאוחר יותר הבנתי שהם ראו בי את אותו פוטנציאל הרסני שהיה באבי. אנשים אלה הורשעו בסופו של דבר בהצבת וָאן מלא ב-680 קילוגרם של חומר נפץ בקומת החניון של המגדל הצפוני במרכז הסחר העולמי. אלה היו האנשים שנשאתי עיניי אליהם ולהם קראתי "עַמוּ" שמשמעו דוֹד.

עד שמלאו לי 19 הספקתי להחליף מקום מגורים 20 פעמים. המשמעות של חוסר היציבות הזו הייתה שקשה היה לי לקשור קשרים חברתיים. שמרתי על זהותי בסוד כדי להתחמק מלהיות על הכוונת. אך העובדה שהייתי תמיד הילד החדש בכיתה, ביישן ושמנמן, גרמה לי להיות מטרה חוזרת ונשנית להצקות. לכן על פי רוב ביליתי את זמני בבית.

המשמעות של גדילה בסביבה קנאית היא שחונכתי לשפוט אנשים על פי דתם וגזעם. אחד האירועים הראשונים שקראו תיגר על דרך המחשבה הזו התרחש במהלך מסע הבחירות לנשיאות בשנת 2000. השתתפתי בכנס לאומי של בני נוער (ארגון בלתי מפלגתי) בפילדלפיה. בגלל שמרבית חיי הייתי קורבן לבריונות, בחרתי להשתתף בקבוצה שעסקה באלימות בני נוער. חברי הקבוצה שלנו הגיעו ממקומות שונים וגיליתי במהרה שאחד הילדים שעימם התיידדתי הוא יהודי. אני חייב לציין שחשתי גאווה על כך שהצלחתי להתעלות מעל המחסום שלאורך חיי הונחיתי להאמין שהוא בלתי עביר.

נקודת מפנה מרכזית נוספת התרחשה כאשר מצאתי עבודה לקיץ בפארק שעשועים. כל חיי נאמר לי שהומוסקסואליות היא חטא ומכאן שהשפעתם של הומוסקסואלים היא שלילית. כשמצאתי עצמי עובד במופע יחד עם שחקנים הומוסקסואלים גיליתי במהרה שרבים מהם הם מהאנשים האדיבים והבלתי שיפוטיים ביותר שפגשתי. העובדה שהייתי בעצמי קורבן לבריונות בילדותי יצרה אצלי תחושה מידית של אמפתיה לסבלם של אחרים.

והייתה גם התוכנית "The Daily Show" של ג'ון סטיוארט שהכריחה אותי לגלות יושר אינטלקטואלי מול הקנאות שלי עצמי. הבנתי שדתם, גזעם או נטייתם המינית של אנשים אינה מעידה בשום דרך על טיב אישיותם. השראה יכולה לעיתים להגיע ממקומות בלתי צפויים, וקומיקאי יהודי השפיע לטובה על השקפת עולמי הרבה יותר מאבי הקיצוני.

יום אחד שוחחתי עם אמי על כך שהשקפת עולמי החלה להשתנות והיא אמרה לי משהו שאנצור בליבי כל עוד אני חי. היא הביטה בי בעיניים עייפות שהעידו על כך שהיא ראתה כבר מספיק דוגמתיות בחייה, ואמרה: " אני עייפה מלשנוא אנשים". באותו רגע הבנתי כמה אנרגיה שלילית נדרשת כדי להכיל שנאה בתוכך.

זאק איברהים אינו שמי האמיתי. שיניתי אותו כשמשפחתי החליטה לנתק את הקשר עם אבי ולפתוח בחיים חדשים. עם זאת אני בוחר להשמיע את קולי בתקווה שאם יש אי שם מישהו שנאלץ להשתמש באלימות ויכול לשמוע את סיפורי הוא עשוי להבין שישנה דרך טובה יותר. על אף שהייתי חשוף לאידאולוגיה אלימה ובלתי סובלנית, לא הפכתי לפנאטי. לא משנה אילו רמות של אלימות חווית, הן אינן חייבות להגדיר את אופייך כי בכולנו קיימת היכולת לשנות את דרכינו.

© The Forgiveness Project

״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם.

תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי סימונה באט

תצלום ראשי: © The Forgiveness Project

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי The Forgiveness Project.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על אני בנו של הטרוריסט