אני לא מנסה לשכב איתכם

"אני כבר הרבה זמן בתעשייה הזאת, מייגן. את לא. ולמרות זאת, נראה שאת קרובה למדי לאנשים בעמדות כוח", אמר לי עמית לעבודה, כשנפגשנו, כמנהגנו פעמיים בשנה, לקוקטייל של אחרי העבודה.

"זה פשוט לא מסתדר", הוא המשיך. "ואני ממש לא יודע איך את משלמת את שכר הדירה שלך במנהטן. לפעמים אני תוהה האם את עובדת כנערת ליווי, ואני חייב לומר לך בכנות: אחרים שואלים את עצמם את אותה שאלה".

"זה מגוחך. אתה צוחק, נכון?" מלמלתי בתדהמה.

"בגלל זה אוואן* (חבר משותף, שעובד באותו ענף) מתנהג לידך באי נוחות. הוא שואל את אותן שאלות".

כעס הוא פחות או יותר הרגש היחיד שאני מתקשה להתחבר אליו. זה לא חריג אצל נשים, שחונכו חברתית לרצות (אפילו בתגובה לכך שמישהו שחשבת שהוא מכבד אותך, מייחס את הצלחתך המקצועית לזנות!). אנחנו חוששות שיצמידו לנו תווית של "משוגעות", או גרוע מזה, שנאשש את ההאשמות שהוטחו בנו, ולכן אנחנו משתדלות להישאר רגועות.

וברגע ההוא, הייתי כל כך מבולבלת ומושפלת, שלא יכולתי לרתום את הזעם לעזרתי, למרות הדפיקות הברורה של המצב. המוח שלי הסתחרר, כשדמיינתי את כל תעשיית איכות-החיים משוכנעת שאני מייצרת חברויות, מֶנטורים והזדמנויות באמצעות השתגלויות. הייתי המומה מבושה, ונשבעתי לעמיתי שאני ממש לא "נערת ליווי". הצלחתי במאמץ רב לפלוט הצהרה שהביעה את "תסכולי" משום ש"תמיד התגאיתי באינטליגנציה וביושרה שלי".

במהלך היומיים הבאים, חלקתי את הסיפור עם מספר אנשים ושאלתי לדעתם. התגובות שלהם היו טעונות זעם וגועל, והם הבטיחו לי שההנחה (וצורת הביטוי) של עמיתי לעבודה אינן ראויות (למרות שאדם אחד חלק אתי, בהיסוס, את העובדה שהייתה במקום עבודה קודם שלנו שמועה שלפיה קיבלתי את העבודה כי 'שכבתי עם המנכ"ל'). האישור שלהם אפשר לי להתחבר לזעם המודחק-לעתים-קרובות-מדי שלי, והרגשתי שאני חייבת להסב תשומת לב לדבר הדפוק הזה שאנחנו עושים לנשים. התובנה שלי רחוקה מלהיות חידוש מרחיק לכת, אבל ברור כי היא חושפת את התפישה הדכאנית שעדיין נחבאת בערמומיות בחברה שלנו:

אנחנו מפרשים הפגנת ידידותיות מצד נשים בגיל הפריון, כפיתוי.

נזכרתי בפסיכיאטר שאמר לי שזאת אשמתי שהלקוח שחלקנו התאהב בי וניסה להתאבד בגלל אותה 'אהבה נכזבת' (לו הייתי מטפל-זכר עם לקוחה-נקבה, היינו מתייחסים להפרעת האישיות הגבולית שלה ונמנעים מלהטיל עליי את האחריות). חמש שנים לאחר מכן, מילותיו של הפסיכיאטר הזה עדיין צרובות במוחי: "ידעתי שזה יקרה אתך. מרגע שפגשתי אותך, ידעתי שזה יקרה", הוא נחר בבוז.

נזכרתי במטפל שהתייעצתי עמו בעקבות המקרה, שאמר לי שבגלל שאני לא במערכת יחסים, אני כנראה מנסה, באופן בלתי מודע, לפתות גברים. אחרי הכול, לא יכול להיות שאני לבד אבל מאושרת. נמלאתי אשמה, והחלטתי להפסיק להתאפר במסקרה בימי עבודה.

נזכרתי בהערות מצד רופאים כשנודע להם שאני המטפלת הכי מבוקשת במרפאת הסטודנטים – הם גיחכו ומלמלו משהו על כך שהמטופלים שלי בוודאי רוצים להציע לי לצאת אתם (אין מצב שאני פשוט טובה בעבודתי!); או בפעמים שבהם סיפרתי לאנשים מה אני עושה למחייתי, והתגובות שלהם היו, "את בטח מאוד פופולארית בקרב סוחרים" (מרבית הלקוחות שלי היו תלמידות הטרוסקסואליות מבית הספר לאחיות).

נזכרתי בפעמים שבהם נאלצתי להדוף בכוח תקיפות מיניות, אחרי שנעניתי להצעה לטרמפ הביתה או להזמנה לשתות כוסית אחרונה אחרי דייט (טעויות כאלה עשיתי רק פעם אחת, בהתאמה, לפני שלמדתי כשאני נענית להצעות כאלה הן מתפרשות כהסכמה – ממש כמו כשאני לובשת חולצה עם מחשוף!).

התפישה שלפיה נשים מוחצנות ו'ידידותיות' מנסות לפתות, מנציחה את תרבות האונס, את הנטייה לבייש נשים בגלל התנהגות מינית (slut-shaming) ואת הנתק בין בני אדם ומכריחה נשים להפגין חיבה בצורה סלקטיבית מאוד (כלומר: עדיף להתנהג כ'כלבה', כדי לשמור על עצמך!).

בחברה שלנו, ההופכת יותר ויותר מבודדת, אני אדם חברותי. אני מחייכת לזרים ברחוב, בתקווה להעניק להם רגע של חיבור. אני מביטה לאנשים בעיניים כשאני מדברת אתם. אני מנצלת הזדמנויות להתבדח וגם ללעוג לעצמי, כי אני אוהבת לגרום לאנשים להרגיש נינוחים בחברתי. אני שואלת שאלות – שאלות אמתיות – כי אני באמת מתעניינת, ואני ממש מקשיבה לתשובות, כי ממש אכפת לי. כל חיי ניסיתי להבין את המצב האנושי ולהציע תמיכה וחיבור, כי אני רוצה לצמצם את סבלם של בני אדם.

אני מתעניינת בכם.

זה לא אומר שאני מנסה לשכב אתכם.

בואו נתרגל לרעיון.

 

מייגן בְּרוּנוֹ (Megan Bruneau) היא פסיכותרפיסטית מוסמכת בעלת תואר שני, מאמנת לאיכות חיים ופודקאסטרית (המגישה את: Forbes The Failure Factor) שרוצה לעזור לכם לחבב את עצמם (ואת החיים) קצת יותר. היא מתמחה בטיפול בפרפקציוניסטיות, חרדה, דיכאון והפרעות אכילה. עקבו אחריה בפייסבוק, טוויטר, אינסטגרם ויוטיוב.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי מייגן ברונו, Medium.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

8 תגובות על אני לא מנסה לשכב איתכם

03
זה המצב

"לו הייתי מטפל-זכר עם לקוחה-נקבה" היא הייתה מעלילה עליך והיית מגיעה לכלא (או שאחרי כמה שנים של השפלה וביזוי היו סוגרים את התיק, לא בטוח מה עדיף אגב). אז חסכי מאיתנו.
ודבר נוסף. לנשים יפות יש יתרון עצום. גם על נשים אחרות וגם על גברים. כי גברים בעמדות כוח תמיד יעדיפו אותן. ככה שלהשתמש במיניות (גם ברמה הלבוש, הרמז והקריצה) היא חרב פיפיות. אם את יפה, וביחוד אם את מחצינה את זה, יקדמו אותך יותר מהר ויותר רחוק (גם אם לא תעשי כלום מעבר ללחייך). אבל, גם יחשדו בך שעשית מעבר ללחייך. מה הפתרון? לקבל את זה. זו החברה כיום. זה הטבע האנושי. יש לך יתרון מובנה על אחרים שמקל עליך מחד ומחשיד אותך מאידך אם תרצי או לא.

    04
    יהודית סולה אדר

    אני לא רואה שום דבר רע באשה שמודעת ליופיה ואם היא מחייכת ללקוח בעבודתה,זה אומר שהיא אדם חביב. חזל כבר אמרו : "הפוסל במומו פוסל" לכן המחשבות הגבריות שניזכרות פה הן בראשם של הגברים ובכלל מה פירוש ? "...אם תרצי או לא" זה בכלל לא תלוי בה ,השינוי צריך להיעשות בהבנת הגברים איך מרגישה אשה וידוע שלנשים ישנה אינטואיציה שעוזרת להן לקלוט מהר אם רוצים את חסדיה. זהו

06
אפרת

כל כך הפנמנו את תרבות האונס שנראה לנו מובן מאליו שנשים צריכות להיזהר, ושוברים הם חיות פרא שאינן מסוגלות להתאפק מול כל גירוי.

    07
    רוני קלדרון

    אפרת היקרה :)
    מי אלה הפנמנו ?
    למה להכליל?
    אני לא הפנמתי את תרבות האונס.אני תמיד בשליטה. בחופשה האחרונה שלי בחו"ל חייכתי לגבר זר שישב בבר,עליתי איתו לחדרי,וכמו שחשתי הוא לא היה חיית פרא כלל וכלל.
    אני היא שלא התאפקה מול הגירוי. :)

08
אלי בן דוד

מעניין ביותר
ולפיכך אני חייב להעלות כמה נקודות מהצד הגברי, גבולות המיניות שלנו אף פעם לא ברורים ותמיד נעים כמו חול ברוח עם האופנה, התרבות השלטת והשיח ברחוב, כמה תובנות לגבי גברים יכולות אולי לעזור בהבנת המצב (לא בהכרח להסכמה) אשה יפה (מה זה יפה? שאלה לזמן אחר) אכן תזכה ביתרון ברור על פני לא יפה לא גבוה לא מרשימה אין מה לעשות!! אפשר לחנך לנסות לשדל לפצות להגביל לחוקק אבל נטיה גנטית(ואני עומד על כך) לא ניתן לשנות כו למשל אישה שלבושה אדום תמיד תזכה ליותר אהדה סימפטיה ונכונות לעזרה(אפילו קיצונית) מאשה שלבושה בכל גוון אחר היחידים שיזכו ליותר נכונות הם ילדים, וכן אכן כך נטיה גנטית מוטבעת בגברים לפרש ידידותיות מופגנת כפיתוי, במיוחד שזו מלווה בליפסטיק אדום(השפעה הרסנית על מערכת תגובות גברית) ומחשוף גם צנוע, הקליפה התרבותית שלנו עוביה כעובי העור שלנו ומתחתיה רוחש יצור קדמוני שמונע על ידי דחף לא רציונאלי להתרבות בכל מחיר וזה אצל שני המינים רק אופן הביטוי שונה, מבחינה ביולוגית הנקבה האנושית שונה מכל נקבה אחרת בטבע בכמה מובנים וכולם קשורים לזמינות מינית א: נקבה אנושית תמיד זמינה מינית ,אין עונות יחום ב: מצג האיברים שמעיד על זמינות מינית (בהשוואה לפרימטים אחרים) שדיים זקודים וישבן בולט תמיד ישנו ג: זמינות מינית במהלך כל תקופת ההריון ד: ניאוטוניות שמשמעו מופע צעיר של הגוף גם בבגרותו, מראה צעיר למרות הגיל מאפיין את זכרים ונקבות גם יחד, ויש עוד ועוד כולם נגזרות של צרכים אבולוציונים מימים עברו , לא לחינם המין האנושי דומיננטי בשליטתו בכל המרחבים האקולוגיים הקיימים, אל פסגתו זו נשא אותו הרחם הנשי ואסטרטגיית הרבייה המוטבעת במין כולו. אז כן גברים מועדים לפורענות ולכן יש לנו חוקים לגדור ולמנוע ולחילופין להעניש בלעדיהם לא היית לנו ולכן תקווה.
גילוי נאות יש לי שתי בנות בנות 16 ו18 ואשה כך שבבית אני במיעוט