פרויקט המחילה אני רוצה להבטיח שהעולם לא יאבד ילד נוסף

ביולי 2013 בתה בת החמש עשרה של אן-מארי קוקברן, מרתה פֶרְנְבָּק, בילתה אחר צהריים בפארק באוקספורד עם חברים. היא בלעה חצי גרם של MDMA (אקסטזי) ומתה כתוצאה מכך. בית המשפט גזר על צעיר בן 17 שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי באשמת אספקת סם מסוכן מדרג א'. ספרה של אן-מארי  5742 Days (מספר ימי חייה של מרתה) מתאר את התמודדותה של האם עם האובדן.

זה היה יום ככל הימים. מרתה יצאה מהבית מוקדם והחלפנו הודעות טקסט בנוגע לחופשת הקיץ שלנו. ואז קיבלתי שיחת טלפון מאדם זר, שאמר לי: 'בתך במצב אנוש, מנסים להציל את חייה'. ידעתי בדיוק למה הוא מתכוון, אבל ההלם הפתאומי מנע ממני להבין את מה ששמעתי.

אבל בבית החולים, שתי אחיות לקחו אותי לחדר טיפולי החירום, שבו עמדו עשרה אנשים סביב מרתה. בשלב זה, פניה היו אפורים וידעתי שהיא מתה. כשהרופא כרע ברך לפניי ואמר שהוא נורא מצטער, אבל אין לה דופק כבר 45 דקות, התחלתי לצעוק: 'אני כבר לא אמא'. התנשמתי במהירות גדולה והאחיות החזיקו אותי. הייתי חייבת לצאת מהחדר, ולכן יצאתי החוצה ונשכבתי במגרש החנייה והסתכלתי אל השמיים. הכול היה חי, ולמרות הייסורים, חשתי גם אהבה עצומה. זאת הייתה תגובה שעלתה מתוכי. התחושה שמילאה אותי הייתה 'יש לי עדיין עתיד. יש לי חיים'. מרגע שמרתה מתה, משהו מילא אותי בכבוד עמוק ומהותי לחיי שלי. איבדתי הכול, אבל אני עדיין בחיים והרגשתי צורך להוקיר זאת.

אחדים מבני המשפחה הגיעו כעבור זמן קצר ושמעתי את קולותיהם מאחורי הווילון. בסופו של דבר, היינו צריכים להשאיר את גופתה של מרתה בבית החולים, כיוון שחקירת המשטרה הייתה בעיצומה. בזה זה נגמר. חזרתי הביתה, נכנסתי למקלחת והשלכתי את מברשת השיניים של מרתה לפח האשפה. כארבעה ימים לאחר מכן, גילינו שבחור בן 17 נעצר.

כעבור שש שעות שלפתי את המחשב הנייד שלי והתחלתי לכתוב. הרגשתי כאילו היקום מתעל דרכי איזה כוח. כתבתי כדי לשרוד. זה היה בשבילי כמו חמצן. כשאת מאבדת משהו משמעותי, את מאבדת הכול ונותרת רק עם מה שנולדת אתו – אינטואיציה והחלטה נחושה להאמין בעצמך.

החיים שלי עדיין מתמקדים במידה רבה במרתה, אבל הפכתי לאדם שמנצל היטב את כל מה שנותר לו. האלטרנטיבה היא לא לצאת מהמיטה. פגשתי הורים אחרים שילדיהם מתו, והם אמרו לי שהשנה השנייה נוראה מהראשונה, או שהחיים שלהם נגמרו ביחד עם חיי ילדם. אני לגמרי מבינה ללבם, אבל כל עוד אני חיה, אני בוחרת לחיות ולא להרגיש כמותם.

אני מתחברת לאבל שלי לעתים קרובות, אבל אם אתמקד בו ללא הרף, הכאב יהיה גדול מנשוא. בהתחלה היו אנשים שחשבו שאני בהכחשה, אבל זאת דרכי להתמודד עם הדבר הכי נורא שיכול לקרות לאם.

לא חשתי כעס, משום שהמרתי את הכעס שלי לפעולה חיובית. אם ארשה לכעס לתסוס בתוכי, זה יהיה המסמר האחרון בארון המתים שלי. חיפשתי דרכי התמודדות בריאות וחיוביות, כי אם לא אמצא דרכים לשמוח בחיי החדשים, לא אשרוד. מעולם לא הקדשתי תשומת לב רבה מדי לעבריין, כי אני לא זקוקה לנקמה. המעשה שלו מצער מאוד, אבל הוא לא עשה אותו בכוונה. בישיבה האחרונה של בית המשפט אמרתי שאני לא רוצה שיישלח לכלא, על אף שאחדים מבני משפחתי לא הסכימו אתי. הם רצו שהוא ייענש, אבל אני אמרתי ש'זה לא יהיה להשיג צדק למען מרתה, משום שהיא מתה, אז למה לבזבז חיים של צעיר נוסף'. אני מקווה שהוא יעשה משהו טוב בחייו, משהו שהוא יוכל להתגאות בו.

התכתבתי אתו דרך צוות הקשר למשפחות של המשטרה. אחרי שניים שלושה מכתבים, הרגשתי שהתחוללה תפנית בשיחה. ראיתי שהוא לוקח אחריות על מה שהוא עשה ושזה מכביד מאוד על כתפיו הצעירות. אין צורך במפגש פנים-אל-פנים כדי למצוא שלווה פנימית. חלק מהדברים שאמר ריגשו אותי, יכולתי לשמוע את קולו כשקראתי את מכתבו. באמצעות הדיאלוג הזה הרגשתי שאנחנו חולקים את האופן שבו מותה של מרתה השפיע עמוקות על חיי שנינו.

המחילה לא עלתה על הפרק, משום שהיא לא הייתה נחוצה. הרגשתי שלווה בתוך האובדן. מותה של מרתה לא יהיה הגיוני לעולם, ולכן אין טעם לנסות לנתח אותו. אני מרגישה שאני לובשת חליפת הצלה בלתי נראית, שוחה ושוחה ומנסה למצוא קרקע יציבה שבה אוכל יום אחד לשוב ולזרוע זרעים.

מותה של מרתה לימד אותי איך לחיות. כשהייתה בחיים, היא הייתה מרכז חיי, אבל בהיעדרה אני רוצה להבטיח שהעולם לא יאבד ילד נוסף באותה צורה. לכן שיחה על מרתה בכלא, או בבית ספר, או שיחה עם קובעי מדיניות על חינוך צעירים על סמים, היא הדרך שבה בחרתי בתגובה למותה. יכול להיות שכשאני מספרת את סיפורי וחושפת את פגיעותי,  זה עוזר לאחרים להתמודד עם הכאב שלהם. זה גם עוזר לי להרגיש שוב כאילו אני אם של ממש, וזה באמת מדהים.

© The Forgiveness Project

״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם.

תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי דפנה לוי

תצלום ראשי: © The Forgiveness Project / Photo by Katalin Karolyi

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי The Forgiveness Project.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על אני רוצה להבטיח שהעולם לא יאבד ילד נוסף