אנשי המערה

לכולנו יש מגבלות תפישתיות ותודעתיות. האתגר הוא לשכנע אחרים בתגליות, באמת המתעדכנת
X זמן קריאה משוער: 9 דקות

משל המערה של אפלטון הוא אבן דרך בספרות הפילוסופית של העת העתיקה. הרעיון המרכזי בו הוא שכולנו חיים את חיינו בעולם מוגבל, ואיננו מבינים שיש מציאות מורכבת יותר מעבר לגבולות תפישתנו. מוטיב זה מופיע ביצירות וסיפורים רבים, למשל ב״עליסה בארץ הפלאות״ מאת לואיס קרול או ״פרנקנשטיין״ מאת מרי שלי, ובסרטים כמו ״מטריקס״ ו״המופע של טרומן״. במשל המערה ישנו רובד נוסף, שלרוב אינו מקבל דגש מספיק – עיסוק בשאלה מה קורה לאדם שרכש את הידע החדש כשהוא מבקש להעבירו לשאר האנשים?

לפי סוקרטס, ישנם אנשים הכבולים בשרשראות בעומקה של מערה. הם מקובעים למקומם, כך שכל מה שהם יכולים לראות הוא את הקיר הנמצא מולם

לפי סוקרטס, ישנם אנשים הכבולים בשרשראות בעומקה של מערה. הם מקובעים למקומם, כך שכל מה שהם יכולים לראות הוא את הקיר הנמצא מולם. מאחוריהם נמצאת מדורה המפיצה אור. בין המדורה לבינם נמצאת חומה נמוכה, שמאחוריה עוברים אנשים המחזיקים חפצים שונים מעל החומה. האנשים הכבולים רואים רק את הצלליות של אותם חפצים על הקיר מולם. יום אחד, משתחרר אחד האנשים הכבולים משרשראותיו. הוא מביט לאחור ורואה את המדורה, החומה והאנשים החוצים אותה עם החפצים בידיהם. הוא מבין שהצלליות על הקיר אינן המציאות עצמה, אלה רק השתקפותם של החפצים לאור המדורה. כאשר אותו אדם ממשיך ויוצא אל מחוץ למערה, לאחר שעיניו מתרגלות לאורה המסנוור של השמש, הוא רואה את האדמה והשמיים, ומבין שכל מה שראה במערה אינו אלא קצה קצהו של העולם האמתי. כאן מתחיל החלק המעניין. אותו אדם מחליט לחזור למערה, לספר לחבריו את שראה ולשתף אותם באמת שגילה. כשהוא מגיע אליהם, ראייתו מוגבלת מפני שעיניו עדיין לא התרגלו לאורה החלש של המדורה והם חושבים שראייתו נפגמה. כשהוא מספר להם על השמש והעולם שבחוץ, הם אינם מאמינים לו, לועגים לסיפורו המגוחך ובסופו של דבר הורגים אותו. אפלטון ביקש למחות באמצעות משל זה על הוצאתו להורג הבלתי מוצדקת של מורהו, סוקרטס. זוהי הנקודה העומדת בליבו של מאמר זה – הקושי הטמון בניסיון לשכנע את שאר האנשים לקבל את הידע החדש שהתגלה ולשנות את תפישתם.

מערה

כולנו שם, כלומר כאן, במערה. תצלום: דוון ינסה ון רנסבורג.

בחלומו, מגיע הריבוע לעולם המורכב מממד אחד בלבד, המתקיים כולו על הציר האופקי. כל היצורים החיים בו הם קוים באורכים שונים שיכולים רק לנוע מצד לצד על אותו ציר. הריבוע מנסה להסביר למלך של אותו עולם את קיומו של ממד נוסף...

סיפור דומה למשל המערה ניתן למצוא בחיבורו הסאטירי של הסופר הבריטי אדווין אבוט (Abbott) מ-1884, ״שטוחלנדיה״. הסיפור מתרחש בעולם שטוח, כלומר בעל שני ממדים, הנקרא שטוחלנדיה (Flatland). תושביו הם צורות גיאומטריות דו-ממדיות: ריבועים, משולשים, עיגולים וכדומה, והם חיים במערכת מעמדית נוקשה וצייתנית. אבוט מעביר בסיפור ביקורת נוקבת על אי הצדק החברתי של אנגליה הוויקטוריאנית תוך שימוש בעקרונות מתמטיים מתוחכמים, אך הוא גם משתמש באותו רעיון שהעלה אפלטון במשל המערה. גיבורו של הסיפור הוא ריבוע. בחלומו, מגיע הריבוע לעולם המורכב מממד אחד בלבד, המתקיים כולו על הציר האופקי. כל היצורים החיים בו הם קוים באורכים שונים שיכולים רק לנוע מצד לצד על אותו ציר. הריבוע מנסה להסביר למלך של אותו עולם את קיומו של ממד נוסף, הנמתח על פני הציר האנכי ומעניק לעולם מרחב של שטח, אך אינו מצליח לשכנע אותו במציאות זו. לאחר שהוא מתעורר מהחלום המוזר, נתקל הריבוע ביצור עגול מוזר המסוגל לשנות את גודלו או להעלם לגמרי משדה הראיה של הריבוע. היצור מציג את עצמו ככדור, וטוען שהוא נמצא בעולם בעל שלושה ממדים, ״חללנדיה״ (Spaceland). הוא מסביר לריבוע ששטוחלנדיה היא רק מישור דו-ממדי אחד בתוך חללנדיה. כאשר הכדור חוצה את עולמו השטוח של הריבוע, הוא נראה לו כמו עיגול שמשנה את גודלו, מפני שהוא רואה בכל פעם רק חתך בודד מגופו של הכדור ולא את עומק צורתו בכללותה. הכדור מנסה לשכנע את הריבוע בדרכים שונות שישנו עולם בעל שלושה ממדים, ולבסוף הוא מוציא אותו משטוחלנדיה ולוקח אותו למסע בחללנדיה. הריבוע ההמום מתחיל להבין ומבקש מהעיגול להראות לו עולמות נוספים, בעלי ארבעה ממדים או יותר. העיגול מתרגז על הריבוע וטוען שלא יכולים להתקיים עולמות בעלי יותר משלושה ממדים, כלומר בעלי ממדים נוספים שתושבי חללנדיה אינם תופשים, מפני שהדבר הוא בלתי אפשרי מבחינה מרחבית.

כדור הארץ, שטוח, אניקסמנדר

יצוג אפשרי של העולם לפי אניקסמנדר בן המאה הששית לפנה"ס: שטוח בהחלט. תצלום: Bibi Saint Pol, ויקיפדיה

כשהריבוע חוזר לשטוחלנדיה, הוא מנסה לשכנע את שאר היצורים השטוחים בעולמו שישנם ממדים נוספים שבהם חיים יצורים בעלי נפח. אזרחי שטוחלנדיה אינם מאמינים, סבורים שיצא מדעתו  ונשיא שטוחלנדיה מצווה לכלוא את הריבוע לנצח, הרחק מכל שאר הצורות בעולמם, כדי שלא יפיץ את רעיונותיו המהפכניים. המשל בסיפור ברור. קשה לנו לתפוש דברים שנמצאים מחוץ לממד שבו אנו חיים ואותו אנו חווים בעזרת מערכת החושים המוגבלת שלנו, ואנו מעדיפים להישאר בתוך מערכת התפישה, האמונה והידע המוכרת לנו – אם מפני שכך נוח קוגניטיבית ופסיכולוגית, ואם מפני שהדבר מאפשר לנו להישאר בתוך הנורמות של הקבוצה החברתית-תרבותית שבה אנו חיים. האם מצב כזה מתקיים לא רק בסיפורים כאלה אלא גם בעולם האמתי? בהחלט.

פרסום של רעיונות חדשים נתקל לעתים קרובות בהתנגדות נחרצת של שאר הקהילה המדעית, הארגונים ההגמוניים או של הקהל הרחב

אם נעקוב אחר סיפורם של המדענים והחוקרים הגדולים לאורך ההיסטוריה האנושית, נמצא שרבים חווים חוויות דומות כשהם מגלים תגלית מהפכנית או חושבים על תאוריה חדשה שמפריכה את התאוריות המקובלות בתקופתם. פרסום של רעיונות חדשים נתקל לעתים קרובות בהתנגדות נחרצת של שאר הקהילה המדעית, הארגונים ההגמוניים או של הקהל הרחב. קופרניקוס וגלילאו חוו זאת כשהוכיחו שהשמש נמצאת במרכז וכדור הארץ הוא רק אחד מכוכבי הלכת הנעים סביבה, ונאלצו להתמודד עם האשמות ומתקפות קשות מצד הכנסייה. דרווין נתקל בהתנגדות דומה כאשר פרסם את תורת האבולוציה והברירה הטבעית בספרו ״מוצא המינים״. הוא זכה לקיתונות של לעג מצד הקהילה המדעית, הממסד הדתי והקהל הרחב. אפילו זוכי פרס הנובל הישראלים עדה יונת ודניאל שכטמן מספרים על מאבק שנמשך עשרות שנים בניסיון לשכנע את עמיתיהם בנכונות התגליות שלהם. ישנה אמירה צינית אך די מדויקת ולפיה עולם המדע מתקדם מהלוויה להלוויה. רק כאשר מתחלפים מספיק מהמדענים המחזיקים בתפישות המיושנות, הן יוחלפו על ידי מדענים עם תפישות חדשות ונכונות יותר.

ישנם גם יתרונות למצב זה שבו ישנה התנגדות ראשונית לקבלת רעיון חדש. לא כל תאוריה היא בהכרח נכונה, ולכן חשוב שיהיו מספיק ספקנים שיוכלו לבחון אותה לעומק לפני שיאמצו אותה. לא חסרים רעיונות מופרכים ומגוחכים שזכו ללעג והכחשה ובצדק, כמו תאוריות קונספירציה, סיפורי עב"מים, בדיות כדור הארץ השטוח ושאר מעשיות. יתרה מכך, באינטרנט ישנם המון מקורות מידע שגויים ומופרכים, העלולים לפגוע בקלות בשיקול הדעת שלנו. אנו זקוקים למרחב הביטחון הזה, לקולות הביקורתיים והשמרניים, כדי לשמור על מהימנות ואמינות התפישות שבהן אנו מחזיקים. עם זאת, אנו צריכים לשמור גם על פתיחות וגמישות מחשבתית, כדי להיות מסוגלים לקבל רעיונות חדשים ולשנות את תפישתנו מדי פעם בפעם. האיזון הנדרש אינו פשוט, והתהליך המדעי המקובל כיום מנסה לשמור עליו על ידי שימוש באמצעים כמו ביקורת עמיתים, רפליקציה של ניסויים, ופרסום מאמרים במאגרי מידע הפתוחים לקהל הרחב. תהליך זה אינו מושלם, אך הוא שואף לכך.

אי קבלה של רעיון חדש אינו מוגבל לעולם המדע וניתן למצוא אותו  בכל תחומי העשייה האנושית: בתרבות, באמנות, בפוליטיקה, בדת וכדומה. ידע, הבנה או רעיונות חדשים יתקלו תחילה בחומה של התנגדות מצד מי שמעוניינים לשמר את המצב הקיים ולהימנע מערעור מערכת הכללים הקיימת. הביטוי ״מקדים את זמנו״ משקף היטב את המצב ש בו החברה אינה מכירה את גדולת פועלם, יצירתם וחשיבתם של אנשים מסוימים, אלא רק במבט לאחור.

תאוריות קונספירציה נפוצות יותר בקרב ״מפסידים״ – אנשים המשתייכים לצד הפוליטי שאינו בשלטון או כאלה שנמצאים בתחתית הסולם החברתי-כלכלי

ישנה עוד קבוצה של אנשים המשוכנעים כי הם מחזיקים באמת ומנסים לשכנע את האחרים בכך - תומכי תאוריות הקונספירציה. ג'וזף יוזינסקי (Uscinski) הוא מהחוקרים המובילים בעולם בתחום תאוריות הקונספירציה. להגדרתו, קונספירציה היא האמונה שלפיה קבוצה קטנה של אנשים פועלת בצורה סודית כדי לשלוט ולהשפיע על שאר בני האדם או לפגוע בהם. על פי יוזינסקי, כל אחד מאמין ברמה מסוימת במספר תאוריות קונספירציה, אך ישנם מי שנוטים יותר להיסחף אחר תאוריות אלה. אלה הם בעלי החשיבה הקונספירטיבית. נטייה זו מושפעת גם מאידיאולוגיה או השתייכות פוליטית, הטיות קוגניטיביות כמו הטיית האישור, הצורך בזהות והשתייכות לקבוצה חברתית, וגם סקרנות והרצון הפשוט בשליטה. כמו כן, תאוריות קונספירציה נפוצות יותר בקרב ״מפסידים״ – אנשים המשתייכים לצד הפוליטי שאינו בשלטון או כאלה שנמצאים בתחתית הסולם החברתי-כלכלי. בניגוד לאמונה הרווחת, המחקרים מראים כי אין בשנים האחרונות עלייה במספר האנשים המאמינים בתאוריות קונספירציה וככל הנראה אין השפעה מיוחדת של הכלים הטכנולוגיים והאינטרנט על נטייה זו, מעבר לכך שלאנשים יש יותר נגישות קלה יותר למקורות מידע ולרשתות חברתיות שבהן הם יכולים לתקשר עם בעלי אמונות דומות.

פיצה

בעולם שטוח כמו פיצה, הילרי קלינטון מנהלת רשת פדופילים מפיצריה בוושינגטון: עובדה, קונספירציה. תצלום: אינה פודולסקה

אנו ממשיכים כל העת לדחוף את קירות המערה קדימה בעזרת סקרנות, חקרנות, חשיבה ביקורתית, ויצירתיות

אחד הסרטים התיעודיים המרתקים מן השנים האחרונות הוא ״כדור הארץ שטוח״ (משנת 2018), אשר מלווה קבוצה של אמריקנים המאמינים כי הארץ היא שטוחה, וכי הטענה כי מדובר בכדור עגול היא קונספירציה. הסרט מתאר אותם מנקודת מבט מעמיקה ואמפטית, ויוצריו ניסו להבין את הסיבות הפסיכולוגיות והחברתיות הדוחפות את האנשים להאמין בכך. בסצנת הסיום של הסרט (זהירות, ספוילר!), מספר מארק, אחד ממובילי הקבוצה, שהסיבה לכך שרבים אינם מאמינים להם, היא שלרובם יש מה להפסיד- כלומר, אם תתגלה הקונספירציה של כל ממשלות העולם להסתיר את היות העולם דיסק מלאכותי סגור ולא כדור המרחף בחלל, הם יאבדו את הכוח והשליטה שלהם באזרחים. לכן, רוב האנשים מעדיפים להתכחש לאמת, כלומר לכך שהארץ היא שטוחה. בצעד מבריק, שואל המראיין בסרט את מארק האם אינו חושב שגם הוא עצמו נמצא במצב דומה – כלומר שיש לו מה להפסיד, כמנהיג קבוצת אנשי הארץ השטוחה, ולכן גם אם הוא עצמו יגלה שהארץ היא אכן כדור, הוא לא יוכל להודות בכך. מארק משתתק לרגע, ועונה בכנות נדירה כי "לא אוכל לעזוב גם אם ארצה". מארק מודה שהוא אינו יכול לעזוב את האנשים שמעריצים אותו, הם לא יתנו לו. הוא מבין שהוא יישאר לבד וחסר כוח אם יעשה זאת. זהו מצב אנושי עד כאב, המסביר עד כמה אנחנו יצורים חברתיים ומהו המחיר שאנו משלמים לפעמים על הסתרת האמת שלנו, נכונה או שגויה, כדי לשמור על הזהות וההשתייכות החברתית שלנו.

האם לנצח נישאר לכודים במערה, מתבוננים בצלליות המתעתעות על הקיר מולנו? ייתכן שזה גורלנו, אך חשוב לזכור שאנו ממשיכים כל העת לדחוף את קירות המערה קדימה בעזרת סקרנות, חקרנות, חשיבה ביקורתית, ויצירתיות. אנו מגלים ללא הרף פתחים נוספים המכניסים אור חדש למערה, ומעניקים לנו את האפשרות לראות את העולם בצורה קצת ברורה יותר.

תמונה ראשית: עצים ויער, עלים וצלליות בערפל. תצלום: סיימון ברגר, unsplash.com

Photo by Simon Berger on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

3 תגובות על אנשי המערה

01
רמי

כתבה חשובה אך לוקה בחסר, בעיקר משום שאין בה הבחנה ברורה בין עובדות אמפיריות לבין תאוריות מדעיות (שלעולם אינן שלמות), וגם לא הבחנה ברורה בין ידיעות ודעות. ממליץ לקרוא את הספר של ריצ'רד דוקינס "אשליית האל".

02
רמי

ראוי להדגיש כי כושרו השכלי של האדם אינו נקבע לפי מה שהוא יכול להכניס לראשו אלא דווקא לפי מה שהוא יכול להוציא מראשו. שימוש מושכל בכלי החשיבה (כמו הטלת ספק, בחינת עובדות, הפעלת שיקולים לוגיים וכו') תוך ניטרול מניעים פסיכולוגיים (כמו אגו, שטיפות מוח, הזדהות קבוצתית, החתמת דעות וכו') ימנעו בורות.