אסטרטגיית הווידוי

הסיפור "הנפילה" הוא סיפור קצר, אחד מאלו שזיכו את אלבר קאמי בפרס נובל לספרות. חלפו עשרות שנים מאז קראתיו לראשונה. זהו מונולוג-וידוי, רווי באלכוהול, של הגיבור קלמאנס, הנוהג "לצוד" עוברי אורח בבר אפל באמסטרדם ולספר להם את סיפור חייו. סיפור שהוא בעצם מסמך של האשמה עצמית שנועדה לעורר הזדהות ולגרום לשומע להאשים את עצמו באותם הדברים ממש. "אני אורב לבורגני, לבורגני הנבוך", אומר קלמאנס, "לגביו אני ממצה את הישגיי. כווירטואוז הנני מעלה מתוכו צלילים מעודנים ביותר". אסטרטגיית הווידוי נועדה "להגן על הגנב על ידי הוקעת פשעיו של האיש הישר" ולגרום לו לטעון לחפותו, אפילו אם הוא "נאלץ להאשים לשם כך את השמים ואת כל המין האנושי".

הכתם שבקיר
בשטף הקריאה הראשונה לא התעכבתי על ההערה על הכתם הריק שבקיר המופיע בתחילת הסיפור, לא הבחנתי ברמז שהגיבור מחזיק חפץ ששלוש משטרות מחפשות אחריו, וגם לא ייחסתי חשיבות מיוחדת לפרטי התמונה של "שופטי הצדק" המוחזקת אצלו במגירה – תמונה שאת סיפורה קלמאנס מספר בפרק האחרון. ברבות השנים נשכחו ממני גם הסיפור של קאמי וגם פרטי התמונה.

לימים נסעתי, בעצתו של ד"ר דורון לוריא, לטיול בעקבות אמנות בבלגיה. בין שאר המקומות ביקרתי בכנסיית סנט בּאבוֹ בעיר היפה גנט. ייאמר מיד: יש סיבות רבות לבקר בגנט ובכנסיית סנט באבו. אבל ללא ספק אחד משיאי הביקור הוא חדר בכנסייה שבו מוצג המזבח של גנט, המורכב ממספר רב של ציורים הממוסגרים יחדיו. המזבח המופלא, הנושא את השם "הערצת השה המסתורי", הוא מיצירות המופת של הציור הפלמי לדורותיו. הציור, פרי עבודתם של האחים ואן אייק, הושלם בשנת 1432.

במסגרת המרכזית במזבח מופיע "שה האלוהים". השה שטוף באור ורוך, ומלבו זורם שטף של דם המתנקז לקערה. השה הוא ישו. הדימוי לקוח מהבשורה של יוחנן: "וירא יוחנן את ישוע בא אליו ויאמר הנה שה האלוהים הנושא חטאת העולם". התמונה מקרינה תום וטהרה הממוקדים בהקרבה העצמית של השה, המשמש מושא להערצה של כל הסובבים אותו. הכנף השמאלית התחתונה של המזבח, זו המציגה את שופטי הצדק מגיעים רכובים על סוסים לחלוק כבוד לשה, נגנבה בשנת 1934. הגנבה העסיקה את העיתונות ואת המשטרה באירופה, אך היא טרם נמצאה עד עצם היום הזה. יש טענות האומרות שהגנב הודה על ערש דווי בגנבת התמונה, אבל אמר שייקח את סוד מקומה לקברו. הפיסה החסרה שוחזרה במדויק ונקבעה במקום הציור המקורי.

הערצת השה המיסטי. האחים ואן אייק

הערצת השה המסתורי. האחים ואן אייק, 1432.
תצלום: ויקימדיה קומונס

אין תום
הביקור בכנסיית סנט באבו הותיר בי רושם עז, אבל עדיין לא עמדתי על הקשריו. רק לאחרונה, בקריאה חוזרת של "הנפילה" התחוור לי שאלבר קאמי השתמש באותה תמונה ממש. כמו במימרה המפורסמת של צ'כוב, הכתם הריק שבקיר המופיע במערכה הראשונה – חוזר ומופיע כתמונה הגנובה במגירה של קלמאנס במערכה האחרונה. בין שלל הסיבות שקלמאנס מונה לשאלה – מדוע הוא אינו משיב את התמונה לבעליה? – הוא אומר: "מפני ששופטים אלה באו להיפגש עם השה, והנה אין שה עוד, אין תום, וממילא שימש הנוכל הזריז שגנב את התמונה כמכשיר של צדק אלמוני, וחלילה מלהפריע לו... לאחר שהצדקה נפרדה לחלוטין מעל התום, התום – על הצלב והצדקה – במגירה".

לפתע הסתדר הפאזל מעצמו: קאמי משתמש בתמונה כדי ליצור ניגוד סימטרי בין השה המסתורי לבין קלמאנס. קלמאנס הוא אנטי-כריסטוס, אחד מאותם שופטים שעליהם הוא אומר: "סביב החפות מפשע שעברה מן העולם רוחשים השופטים, שופטים בני כל הגזעים, של כריסטוס ושל אנטי-כריסטוס, שהם, אגב, אותם שופטים עצמם".

על קרבנותיו הוא אומר: "כשאחד מהם מתמוטט בסיועו של הכוהל, ומכה על חזהו, או אז אני גדל... אני יושב כבוד בין מלאכי הרעים... אני רואה את ההמון של יום הדין הגדול... אני קורא את עצבות המצב הכללי, ואת הייאוש שאין מפלט ממנו. ואילו אני מרחם בלי למחול, מבין מבלי לסלוח ובעיקר, הוי, סוף-סוף אני מרגיש כי מעריצים אותי!". קאמי לפיכך מעמת שני מושאי הערצה: השה שהוא כולו תום ואור ותורתו היא מחילה והקרבה עצמית מחד גיסא, וקלמאנס שתורתו מבוססת על ציניות ואפלולית של ברים מאידך גיסא.
הנפילה, אגב, מתרחשת כשמפציע האור וכל לוגיקת הברים האפלה מתפוגגת. באקורדים האחרונים של הסיפור קאמי נותן לקלמאנס להתמודד עם הנפילה. "הריני כאותו קבצן זקן", אומר קלמאנס, "שסירב להניח לידי, יום אחד, על מרפסתו של בית קפה: 'אה! אדוני', אמר, 'לא הוא העניין שהאדם גרוע, אלא שמפסיד את האור'. כן הפסדנו את האור, את הבקרים, את התום הקדוש של אדם הסולח לעצמו".

זהו סיפור על אבדן התום והחמלה. קלמאנס, או אולי אלבר קאמי, מסכמים בעצב: "לפני מאה וחמישים שנה היו הבריות מתרגשים למראה אגמים וחורשות. היום יש לנו ליריקה של תאי הכלא".


הציטוטים לקוחים מתוך: אלבר קאמי, "הנפילה גלות ומלכות", ספרית הפועלים, 1959, תרגום: צבי ארד

ניסו קדם הוא מנכ"ל אדמה מסעות וטיולים

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ניסו קדם.

תגובות פייסבוק