באמת יפה מאוד שהצבעתם

כדי להועיל ולהיטיב, דמוקרטיה זקוקה לאזרחים מעורבים שיתבעו סטנדרטים ראויים גם מהנבחרים וגם מעצמם
X זמן קריאה משוער: 10 דקות

מכל המלים הפוליטיות היוצאות בקלות מפינו, אך מקשות על ההבנה שלנו, אחת החשובות ביותר היא המלה "דמוקרטיה".

בתרגום מילולי, משמעות המושג היא כוח שלטוני (kratos) בידיהם של אזרחים או העם (demos) – במיוחד בני המעמד הבינוני והנמוך – בעניינים הציבוריים של סדר פוליטי. כמובן, הגדרה כזו אינה מתארת את המציאות שלנו.

אנו, האמריקנים, חיים ברפובליקה, שחוקיה נחקקים על ידי בעלי תפקידים ציבוריים שהאזרחים מוסרים בידיהם את הכוח והסמכות, ומעניקים לגיטימציה לכוחם כלפי האזרחים הנשלטים. אזרחים מצביעים כדי לבחור את נציגיהם, אך לעתים קרובות יש קשר מועט בלבד בין מה שהאזרחים מצביעים עבורו ובין מה שנציגיהם עושים. כך, הנשיא לינדון ב. ג'ונסון התמודד בבחירות תוך שהוא תומך בשלום בשנת 1964; כך ג'ורג' וו. בוש הצביע בעד השארתה של ארה"ב מחוץ לתסבוכות בינלאומיות, בשנת 2000; וכך דונלד טראמפ התמודד בבחירות לנשיאות כנציג האדם העובד (בין היתר) שישקם את התשתית האמריקנית. התיקון הראשון לחוקה מעניק לאזרחים חופש דיבור וחופש דת, אך הזכויות הללו ניתנות בפועל רק במידה המקובלת על שליחי שלוש רשויות השלטון. התומכים בעליונות הגזע הלבן יכולים להפגין בשרלוטסוויל ובאוניברסיטת וירג'יניה, אך מי שמבקשים למחות בוועידה הארצית של המפלגה הרפובליקנית מושמים במכלאות, הרחק מאולם הוועידה.

כשאנשי ציבור ובעלי תפקידים מתייחסים כיום למדינה האמריקנית כאל דמוקרטיה, לעתים קרובות הם עושים זאת כדי להיראות טוב, לא כדי לומר את האמת לאמיתה

כשאנשי ציבור ובעלי תפקידים מתייחסים כיום למדינה האמריקנית כאל דמוקרטיה, לעתים קרובות הם עושים זאת כדי להיראות טוב, לא כדי לומר את האמת לאמיתה. הרי מעטים בלבד תומכים במדיניות שתעניק כוח פוליטי לעם, ולעתים קרובות הם אף מתעלמים מן ההעדפות של האזרחים. סקרים מורים על כך שרוב האזרחים תומכים בתקנות נוקשות יותר בתחום הנשק וזיהום הסביבה, במסים גבוהים יותר לעשירים, במדיניות הגירה סובלנית יחסית, בדעות ליברליות בכל הנוגע ל"עניינים חברתיים" ובביטוח בריאות לכול. אך הקונגרס אינו נשמע לעמדות הציבור בעניינים הללו, ואיני חושב שהסיבה לכך היא שחברי הקונגרס חכמים יותר או צדיקים יותר.

מצביעה, כתב על הפנים, ערכים

מצביעה מעורבת. תצלום: onyxkatze

אלא שהבעיה עם הדמוקרטיה חורגת אל מעבר לסתירות בין מלים ומעשה או בין האזרחים ונציגיהם. ערפל מכסה על המשמעות של "דמוקרטיה", במיוחד כשהמונח משמש כדי לתאר את הסדר הפוליטי שלנו. אך הערפל הזה חושף שאלה אמיתית מאוד: האם הדמוקרטיה היא סדר פוליטי מיטיב, או שמא היא רק דבש על הלשון?

בעבודתי האקדמית, גיליתי שהבלבול בכל הנוגע לדמוקרטיה נובע מקשר עמום, קשר שאינו מובן היטב, בין דמוקרטיה ורעיונות בדבר טוב, במיוחד טוב בכל הקשור לענייני הכלל ולעניינים הציבוריים. אי-ההבנה הזו מטרידה במיוחד במציאות הנוכחית, שבה נעשה שימוש תדיר במושג "דמוקרטיה": אזרחים מעטים מבינים את היכולת המעשית והאתית של הדמוקרטיה לשפר את חיינו החברתיים, ופוליטיקאים מעטים בלבד באמת מעוניינים בכך.

מנסחי החוקה של ארה"ב לא התכוונו להקים דמוקרטיה. להפך, הם הבטיחו שתקום רפובליקה שתפקח על הדמוקרטיה האמריקנית ותגן על העבדות, לא רק מתוך גזענות אלא גם כיוון שהם לא סמכו על אזרחים מן השורה ולא סברו שיש להפקיד בידיהם כוח פוליטי

שורשים מעשיים של אי-ההבנה הזו מחזירים אותנו ליסודה של ארה"ב. מנסחי החוקה של ארה"ב לא התכוונו להקים דמוקרטיה – ולכן הוקמו חבר האלקטורים והסנאט (אם כי מערכת שבה יש שני בתי קונגרס עשויה להיות בעלת יתרונות דמוקרטיים). להפך, הם הבטיחו שתקום רפובליקה שתפקח על הדמוקרטיה האמריקנית ותגן על העבדות, לא רק מתוך גזענות אלא גם כיוון שהם לא סמכו על אזרחים מן השורה ולא סברו שיש להפקיד בידיהם כוח פוליטי.

ככל שהאומה הרחיבה את זכות ההצבעה וביטלה את העבדות ואת ההפרדה הגזעית, השאלה הפוליטית הפכה להיות אחת: עד כמה הרפובליקה צריכה להפוך לדמוקרטית? אמריקנים עשויים לתהות עד כמה דמוקרטיה רבה יותר היא בכלל דבר רצוי, שכן מעטים בשכבות בחברה אשר שולטות בתקשורת הציבורית ובכלכלה הקפיטליסטית שלנו נוטים להפקיד כוח רב יותר בקרב אותם רבים, שלעתים קרובות נראים כאנשים מחוספסים, כמי שאינם בעלי יכולת לשקול שיקולים פוליטיים, כמי שעלולים לאיים על עמדות הכוח של מי ששולטים במערכות.

בעוד שחשיבה אנטי-דמוקרטית צומחת לעתים קרובות מדעות קדומות מסוג זה או אחר, נכון גם שהדמוקרטיה אינה מספקת בהכרח מדריך מוכן ומיידי לפעולה פוליטית. הדמוקרטיה אינה צודקת באורח אוטומטי, כיוון שה"דמוס" אינו צודק באורח אוטומטי. אין מדובר בחולשה שמאפיינת אך ורק את הדמוקרטיה: בני-אדם נוטים לטעות. ואין משמעות הדבר שעלינו לחשוש מ"עריצות הרוב", שהרי רוב פוליטי אמיתי של האוכלוסייה מחזיק בשלטון לעתים רחוקות בלבד. מי שתמכו בעבדות או לחמו נגדה לא היו רוב מקרב האזרחים האמריקניים. מי שתמכו בשלטון הטרור לאחר המהפכה הצרפתית לא היו רוב מקרב האזרחים הצרפתים. מי שבחרו בהיטלר לא היו רוב מקרב האזרחים הגרמנים.

כיצד אפשר להיות בטוחים שהפיכה לדמוקרטיים יותר תביא לכך שהחברה והאזרחים יהפכו לטובים יותר?

פרט לאמת ההיסטורית הזו, הפעולה הפוליטית בדמוקרטיות ובכל סוגי הסדר הפוליטי האחרים מתרחשת בתנאים של אי-ודאות. כשאזרחים עוסקים בדילמות פוליטיות, יש להם סיבה טובה לתהות מה בדיוק משמעותם של שני עמודי התווך המושגיים של הדמוקרטיה – חירות ושוויון. מה התוחלת בחירות פוליטית אם אי-אפשר לאפשר לכל דבר שהוא לקרות? כיצד אנו אמורים ליישם את השוויון הפוליטי אם איננו שואפים לאחידות? הביקורת הזו מטילה מעמסה מוסרית ואינטלקטואלית על ההבנה והיישום של אזרחות ושלטון דמוקרטיים: כיצד אפשר להיות בטוחים שהפיכה לדמוקרטיים יותר תביא לכך שהחברה והאזרחים יהפכו לטובים יותר?

השאלות הללו שעניינן כיצד והאם דמוקרטיה גורמת לטוב הן שאלות רציניות וגם ותיקות מאוד. משמעה של "Demokratia" היה שלטון "הרבים" על "המעטים", והוגי דעות חשובים בתחום המחשבה המדינית טענו ש"הרבים" ראויים לאמון רב יותר מבחינת שיקול הדעת הפוליטי מאשר "המעטים". אך לא זה ולא זה טובים באורח אוטומטי. מראשית, הפעילות הדמוקרטית נזקקת למצפנים אתיים כדי לאפשר לאזרחים המקבלים החלטות לעשות זאת באורח מיטיב, עבור הציבור בכללותו. אך אין מקור אינטלקטואלי או מעשי אחד ויחיד למצפנים הללו. אזרחים עשויים להאמין באלוהים או לחשוב באורח רציונלי, אבל אין שום אל או רציו או אתר אינטרנט או אלגוריתם שמסוגלים לזהות את צרכיה של דמוקרטיה.

וזוהי הנקודה. לא נולדנו עם המעלות הללו וגם לא עם המיומנויות המעשיות הללו. ויחד עם זאת, כל אחד יכול ללמוד את המיומנויות הבסיסיות של ניווט בשדה הפוליטי, בהינתן מידה דרושה של השכלה כללית וניסיון פוליטי.

ג'ון אדמס

למד את העבודה הפוליטית: ג'ון אדמס, סגן הנשיא הראשון של ארה"ב, נשיאה השני ומאבותיה המייסדים. דיוקן מאת בנג'מין בליית', החברה ההיסטורית של מסצ'וסטס, תצלום: ויקיפדיה

דמוקרטיה חייבת להיות נוהג מתמשך של פעילות פוליטית בכל מקום שבו הדבר אפשרי ומעשי כדי שהפרט ירכוש חינוך וניסיון

לכן דמוקרטיה אינה יכולה להיות רק אידאל. עליה להיות נוהג מתמשך של פעילות פוליטית בכל מקום שבו הדבר אפשרי ומעשי כדי שהפרט ירכוש חינוך וניסיון. כשההשתתפות הפוליטית של האזרחים כוללת אך ורק הצבעה בבחירות הרשמיות, היא מצטמצמת לכדי לא יותר מאשר חלק מסדר היום של אותם בודדים אשר מבקשים להיבחר לתפקידים ציבוריים ויש להם הכוח והכלים להיות מועמדים רציניים. מה שאני מכנה בשם "פעילות פוליטית" של אזרחים אינו כולל "אקטיביזם" של כל האזרחים, אבל הדבר כן דורש ערנות מתמדת לבריאותה של הדמוקרטיה. כל גילוי של אופוזיציה דמוקרטית (ואין כוונתי למפלגה הדמוקרטית בארה"ב) למשטר רפובליקני (ואין כוונתי למפלגה הרפובליקנית בארה"ב) צריך להצדיק לא רק kratos רב יותר עבור ה-demos, אלא גם תנועה פוליטית בעלת כיוון מועיל ומיטיב, אשר פונה באורח משכנע למתנגדים. בכל פעם שנשים או בני גזעים מדוכאים זוכים ליחס גרוע ככאלו, כולנו חייבים לשאת את קולנו לטובתם.

אזרחים גם חייבים להסביר לעצמם ולאחרים מדוע החלטה פוליטית בחברה דמוקרטית טובה לאנשים, לעם. עניין זה דורש השלמה והתאמה בין דמוקרטיה ובין עיקרון הטוב, ולא קל להשיג זאת. עלינו לשאול: כיצד יכולה הדמוקרטיה להיות כלי לא רק לכוח ולשלטון אלא גם לטוב? כיצד יכולים אתיקה, כוח, שלטון וידע לפעול באורח מעשי כך שהדבר יועיל לדמוקרטיה ולא יערער אותה? ללא אתיקה דמוקרטית, הדמוקרטיות ינוהלו על ידי קבוצות רוב פלגניות, שכל מה שמעניין אותן הוא הכוח שלהן עצמן. ועם אתיקה דמוקרטית המתנתקת מן האזרחים עצמם, אליטה פוליטית עלולה ליישם מערכת מוסרית הפוגעת במיעוטים, ואפילו ברוב האזרחים.

על פני ההיסטוריה של מה שמכונה "המערב", היו מספר מלים המעידות על טוב בהקשרים דמוקרטיים, מלים שלדעתי יכולות להיות ניירות לקמוס מועילים. מצאתי חמש מלים כאלו, המבטאות סטנדרטים אתיים המשלימים את הדמוקרטיה, אם כי התועלת בהן אינה אוטומטית, כפי שהתועלת בדמוקרטיה גם היא אינה אוטומטית.

הראשונה היא "המידה הטובה", כשהיא משמשת כסטנדרט של מצוינות פוליטית. כיום קשה להבין את המידה הטובה באופן כללי, אך אנו מסוגלים לזהות מאמצים יוצאי דופן להצטיין בכיבוד המרחב הציבורי ובקידום איכותו. אם נרצה לדבר על דמויות של יחידים, הרי שאברהם לינקולן, ג'יין אדמס, מרגרט סנג'ר, פרנקלין רוזוולט, פאני לו האמר ומרטין לותר קינג נראים לי מועמדים טובים. אך שימו לב שכל אחת מהדוגמאות הללו ניצבת על כתפיהם של מאות אלפי אזרחים רגילים שהעצימו אותם ונתנו להם כוח.

מושג שני שחייב להשלים את האתיקה הדמוקרטית בימינו הוא "ייצוג". המושג הפך לבולט מן הבחינה הפוליטית במאות ה-17 וה-18, כשמדינות חילוניות ביקשו לזכות בלגיטימציה על ידי פנייה לאנשים שלא היו אריסטוקרטים ואפילו (לפעמים) לאנשים שלא היו בעלי רכוש. איננו יכולים להתקיים היום ללא ייצוג, שכן הוא דרוש כדי לקשור מספר גדול של אזרחים לשלטון הפוליטי המודרני. הדבר יכול להיעשות היטב על ידי דו-שיח בין מנהיגים ומי שמונהגים על ידיהם. אך ייצוג יכול להיות גם כלי טוב לצורך חיזוק השלטון של אליטה פוליטית על רוב האזרחים.

שלישית, ישנו המושג "ראויות אזרחית" ("civil rightness"), מושג שטבעתי כדי להתייחס להזדמנות בתוספת איכות או כישורים. "ראויות אזרחית" פירושו השגתו של טוב בחברה אזרחית. המושג הפך לאבן בוחן כלכלית לשוויון במסגרת התחרות המאפיינת חיפוש עבודה בחברות מודרניות. "ראויות אזרחית" יכולה לשמש כדי לפתוח דלתות, כשהשוויון ניתן לאנשים ולנוהגים שהם חסרי כוח באופן יחסי בחברה האזרחית. והוא יכול לשמש כדי לסגור דלתות, כשרעיונות בדבר איכות או כישורים משמשים כדי לחסום את הגישה בפני מי שניחנו בהם, אך אינם אנשים קונבנציונליים. בכל אופן, בחברות בנות-זמננו אי-אפשר להתעלם מהמושג, אם הן אמורות להיות דמוקרטיות וגם טובות.

גנט, בלגיה, דמוקרטיה, מחאה, מעורבות אזרחית

קריאה למעורבות אזרחית, גנט, בלגיה. תצלום: מתאו פגאנלי

טוב בדמוקרטיה דורש גם שיתוף פעולה – כך שהמנצחים והמפסידים בהתמודדויות הפוליטיות ימשיכו לשחק יחד וגם זה נגד זה באותו "משחק" של קידום הטובה הציבורית

אבן בוחן רביעית להשלמתם של דמוקרטיה וטוב כיום הוא "לגיטימיות". בעבר, המושג שימש כדי להגדיר יורשים חוקיים במשפחות חזקות, ובכללן משפחות מלוכה. מראשית המאה ה-20, המונח משמש באופן נרחב בשיח הציבורי, באותם מקומות וזמנים שבהם האזרחים לא קיבלו אמת מידה אתית אחת ויחידה לקולקטיביות ושלטון שאינו תאוקרטי.

מונח חמישי שיש לשים לב אליו לצורך תיאום בין דמוקרטיה וטוב כיום הוא "זכויות אדם". בשיח הבינלאומי הרשמי, מדובר במעין טוב שמשלים באורח אוטומטי את האופי הדמוקרטי של מדינות מודרניות. חשיבותו עלתה מאז תום המלחמה הקרה, וארגוני זכויות אדם עושים עבודה טובה כשהם מטילים אור על סבל נורא של בני אדם, סבל שנגרם מסיבות פוליטיות. אך אפילו אימוץ של זכויות אדם עלול להפוך ללא דמוקרטי כשהמוקד מושם על הפגיעה בהן במידה כזו שהוא מסיט את תשומת הלב מהצרכים הפוליטיים המשותפים לכלל החברה.

טוב בדמוקרטיה דורש גם שיתוף פעולה – כך שהמנצחים והמפסידים בהתמודדויות הפוליטיות ימשיכו לשחק יחד וגם זה נגד זה באותו "משחק" של קידום הטובה הציבורית (כפי שכל אחד מהם רואה אותה). לכן אזרחים דמוקרטיים, כשהם פועלים ברמה הפוליטית, צריכים לצאת מאזור הנוחות שלהם, אל מעבר לעצמם, כדי שכוח לא יהפוך לשמו היחיד של המשחק. רק אם האזרחים ילמדו את האומנות המועילה של שיתוף הפעולה בתוך ים התנודות, ההצלחות והכישלונות של הגורל ותהפוכותיו, רק אז תוכל הדמוקרטיה להפוך לטובה ומיטיבה. אין מדובר במשימה קלה, בוודאי לא בתוך שפע המכשולים שמוצבים על ידי הכוחות הדומיננטיים בחברה. אך מדובר במשימה שכל אחד יכול לבצע אותה. הדרך לעשות זאת הוא לפעול למען עתיד שהוא הן דמוקרטי והן מיטיב עמנו, בני התמותה, ועם כוכב הלכת שלנו, הנתון בסכנה קיומית.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

ג'ון ר. וואלך (John R. Wallach) הוא פרופסור למדע המדינה בהנטר קולג' (Hunter College) ובמרכז ללימודי המשך ב-CUNY בניו-יורק, והיה המייסד של תכנית הנטר לזכויות אדם, ומנהלה הראשון. הוא מחבר הספר Democracy and Goodness: A Historicist Political Theory.

Published in Alaxon by special permission from Zócalo Public Square

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: אם ובנה מצביעים. תצלום: ארנו ייגרס, unsplash.com

Photo by Arnaud Jaegers on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'ון ר. וואלך, Zócalo.


תגובות פייסבוק