האם כריזמה היא ערובה להצלחה בחיים? באחד התחומים, נראה שהיא יתרון גדול
X זמן קריאה משוער: 3 דקות
דומה שכל מערכת בחירות מספקת לנו עדות נוספת לכך שהכריזמה של המועמדים מהווה מרכיב מהותי ומרכזי בתהליך קבלת ההחלטות של כולנו. במקרים רבים, גם אם מועמד מסוים הוא מוכשר, חכם ובעל חזון שרבים עשויים להסכים איתו, הוא פשוט לא יצליח לסחוף את ההמונים כמו יריב כריזמטי שיודע כיצד לעורר רגשות, להתחבר אליהם ולייצר חיבור אמיתי עם הקהל שלו.
חשוב להבין כי הכריזמה אינה משפיעה רק על ההחלטות שמקבלות קבוצות מסוימות באוכלוסייה. ההשפעה שלה מוטמעת בכל אחת ואחד מאיתנו – גם בלי שנהיה מודעים לכך. מחקרים מראים שמנהיגים כריזמטיים משפיעים עלינו יותר ומשאירים חותם משמעותי הרבה יותר מאלו שלא התברכו בתכונה החשובה הזאת ואינם שוקדים על פיתוחה.
במחקר שפורסם בכתב העת המדעי The Leadership Quarterly נכתב כי מנהיגים כריזמטיים מצליחים במקרים רבים להשפיע על מכלול האמונות, התפישות והרגשות בארגונים שבהם הם פועלים, בצורה שלעיתים מתקבעת גם שנים אחרי עזיבתם. התכונה הזאת חשובה לא רק לפוליטיקאים או מנכ"לים של חברות ענק. היא חיונית כמעט בכל תחום ולכל אדם שרוצה להשפיע על חייהם של אחרים – כדי להתקדם בסולם הדרגות, לרכוש כבוד והערכה או אפילו לגדל ילדים מוצלחים.
כריזמה: הטוב, הרע והמכוער
כריזמה מעודדת נאמנות של אנשים כלפי אנשים כריזמטיים וכלפי הארגון, היא מטפחת מנהיגים מוכשרים ועוזרת לעורר השראה באחרים
לכריזמה, בייחוד זו של אנשים בעמדות השפעה, יש יתרונות רבים. היא מעודדת נאמנות של אנשים כלפי אנשים כריזמטיים וכלפי הארגון, היא מטפחת מנהיגים מוכשרים ועוזרת לעורר השראה באחרים. לאנשים כריזמטיים יהיה קל יותר לעודד אנשים סביבם להיות פרודוקטיביים, יצירתיים וחיוביים יותר – אם ירצו בכך. רובנו נאמין בקלות רבה יותר לדבריו של אדם כריזמטי – והדבר עשוי להיות מצוין כאשר אנחנו זקוקים לדחיפה של מוטיבציה או למילה טובה שתשפר את ההרגשה שלנו.
מנגד, כריזמה עלולה גם להיות מסוכנת. לאורך ההיסטוריה ראינו אינספור מקרים של מנהיגים שהשתמשו בכריזמה שלהם כדי לעשות מעשים איומים. אדם כריזמטי יכול לשכנע אחרים לעשות דברים שמשרתים את האינטרס האישי שלו ולא את טובת הכלל. מחקרים מצאו כי אנשים כריזמטיים נוטים לקבץ סביבם "יס-מנים", כלומר, אנשים שיעשו כל מה שיגידו להם, בלי להטיל בכך ספק, במקום אנשים מוכשרים בעלי דעות נחרצות, שדעתם אמנם עלולה לעורר חיכוכים אך גם לעודד התקדמות.
בנוסף, כאשר אדם כריזמטי נמצא בעמדת מפתח בארגון כלשהו, רבים מאמינים כי כשיעזוב, "הכול יתפרק". הדבר פוגע בביטחון הסובבים אותו, פגיעה אשר במקרים רבים כלל אינה מבוססת על עובדות.
כל אחד יכול להיות יותר כריזמטי?
מאחר שכריזמה היא ערובה משמעותית ביותר להצלחה האישית של האדם וגם להצלחת מערכות היחסים שלו, מה יכול לעשות מי שמאמין שהוא לא התברך בה? בניגוד לדעה המקובלת, כריזמה אינה תכונה מולדת ובהחלט אפשר לפתח אותה. הנה ארבע דוגמאות:
הקשבה: אחת התכונות הבולטות ביותר של מנהיגים כריזמטיים היא היכולת לגרום לאחרים להרגיש שהדעה שלהם חשובה, שיש מי שמקשיב להם וגם פועל בנושא. אנשים נוטים לחשוב שמנהיג כריזמטי צריך לדבר כמה שיותר, אך זו טעות. עליו קודם כל להבין את הצרכים של הסביבה, ולגרום לאחרים להבין שהוא זה שיכול לספק אותם, טוב יותר מכל אדם אחר.
שפת גוף: אנשים כריזמטיים יודעים, כמובן, לדבר בצורה רהוטה, ברורה ומלאת ביטחון, אך גם מבינים כיצד להשתמש בגוף שלהם כדי לסחוף אחרים. שפת גוף כריזמטית היא בהחלט דבר שאפשר ללמוד, לפתח וגם לשפר.
שילוב בין עוצמה ורוך: מומחים מדגישים כי באנשים כריזמטיים מתקיים סוג של דיסוננס – מצד אחד, הם מאוד מחוברים לרגש. הם יודעים כיצד לגלות אמפתיה לרגשות של אחרים, לשלהב אותם וליצור הזדהות ברמות העמוקות ביותר. מצד שני, הם בדרך כלל אינם מביעים רגשות בגלוי – ובוודאי לא בעוצמות גבוהות.
יהירות ושחצנות: עוד תפישה שגויה אומרת כי אנשים כריזמטיים צריכים להיות יהירים ושחצנים. בפועל, ההיפך הוא הנכון. אנשים שמזהים את התכונות האלו במנהיגים עלולים לגלות בוז כלפיהם ולהיאטם למסרים שלהם. לכן, חשוב לגלות צניעות ומודעות עצמית.
בסופו של דבר הכריזמה, על כלל יתרונותיה וחסרונותיה, היא אחד הכישורים החשובים ביותר שיש לפתח כדי להשיג הצלחה, אהדה והערכה חברתית. מנהיגים כמו בנימין נתניהו, דונלד טראמפ ובוריס ג'ונסון מצליחים לשלהב את ההמונים לאו דווקא, או לא רק, בגלל יכולותיהם המקצועיות בניהול מדינה, אלא בזכות מה שהם מקרינים החוצה. חשבו לרגע האם כל אחד מהם היה נבחר אילו היה לו קול שקט ומבט מצועף – ותבינו עד מה רב כוחה של הכריזמה.
ליאור ברקן הוא מנהל בית הספר הישראלי ל-NLP ויוצר המסלול לפיתוח כריזמה ושכנוע.
תמונה ראשית: הגנרל דאגלס מק'ארתור (1951), תצלום: Universal History Archive, אימג'בנק / גטי ישראל
תגובות פייסבוק
4 תגובות על בגובה העיניים, בדרך לפסגה
בס"ד
כריזמה איננה תנאי סופי להצלחה, קיימים פרמטרים נוספים ובראשם יכולת רטוריקה של מנהיג. ככל שהמנהיג מבטא במלל, מכניס נשמה בשפת הגוף ובתיאור העובדות ומכוון מחשבתו להצלחה בלבד ועוד...כך מקבל רושם עצמתי מהצופים בו.
אם תצפו בנבחרי המפלגות בטלוויזיה ותשתיקו עצמת הקול תוכלו לראות כיצד לשפת הגוף ישנה השפעה, אך פרמטר זה אינו מספק כקטליזטור להצלחה ישנם עוד מרכיבים.
ניתוח מאד פשטני.
פשטני זו לשון המעטה , ניתוח שרלטני מתאים יותר
תרשה לי לחלוק על דעתך
אני דווקא מצאתי במאמר הרבה מן האמת
קבלת פנים
ניל סטיינברגבעולם שמקדש יופי קשה לחיות עם פנים מושחתות. כיצד מרגישים האנשים שנראים...
X 24 דקות
נתקפנו פתאום
אין כל חידוש בכך שבני אדם מתקיפים בני אדם אחרים. והם גם מתקיפים דברים דוממים למכביר, מגידולים סרטניים ועד מטרות צבאיות וגם עניינים מופשטים כמו דעות שאינן מוצאות חן בעיניהם או תופעות שנראות להם בעייתיות. עניין בפני עצמו הוא קיומם של שני פעלים בעברית המודרנית: להתקיף ולתקוף. ההבדלים ביניהם דקים ובכל זאת קיימים על אף טשטוש מסוים של תחומי המשמעות. דומה ש"לתקוף" מיוחד יותר לפעולה יזומה ומאורגנת, שנראית בעיני האחראים לה מקצועית יותר מאשר התפרצות של אנרגיה מרוכזת, עם או בלי זעם. להתפרצויות מהסוג הזה שמור יותר הפועל "להתקיף", שדומה שבשדות לא מעטים הוא מפנה מקומו ל"לתקוף", אולי במסגרת המעבר התרבותי למקצוענות מקיפת-כל, גם בתחומים שאפשר להתווכח על תחולתה של מקצוענות. למשל, בתחום הכדורגל ניכרת נסיגה של "להתקיף", ששימש באורח עיקרי עד לפני שנים לא רבות מאוד, והשתלטות הדרגתית ועקבית של "לתקוף": קבוצות תוקפות את היריבה על כר הדשא. והרי הכדורגל המודרני מוצג לא פעם כרווי טקטיקה, תכנון, מספרים, מדדים, שיטות ואסכולות – משהו בין תחומי הצבא המודרניים ושחמט. יש על מה להתווכח בעניינים הללו, אך לא זה ענייננו כאן הפעם.
בכל אופן, כיוון שתקיפה דורשת שני צדדים, שני משתתפים בהתרחשות, בין אם היא דרמטית יותר ובין אם פחות, יש שימוש נפוץ בצורה הסבילה. אם מישהו התקיף, מישהו או משהו אחר הותקף. מושא התקיפה, מי שסופג אותה הוא המותקף. סביל ופעיל מסתדרים כאן יפה: התקיף-הותקף. אלא שהעלייה הבולטת של "לתקוף" מותירה ספק או דרגת חופש ובחירה בכל הנוגע לסביל. הרי גם בתקיפה, כשמישהו תוקף, יש מישהו או משהו אחר שסופגים את המכה, את האנרגיה, את תוצאות הפעולה שניכרות עליהם בשל התקיפה. וכך ניצבות שתי אפשרויות: "הותקף" ו"נתקף". הראשונה מזוהה מורפולוגית ובוודאי גם תודעתית כ"בת זוג" של "התקיף". הדבר מותיר אותנו עם הצורה בבניין נפעל, "נתקף".
ואכן, אנו עדים להתפשטות מהירה ורחבה של "נתקף" כצורה הסבילה של "תקף". הדבר ניכר בתקשורת הישראלית שמדווחת על "מטרות שנתקפו" ועל כך ש"נתקפו תשתיות טרור" וכן הלאה כמנהג המקום. אלא שהדבר מביא איתו סיבוך לצד אי-נוחות. היות שממילא הנטייה לציין מי עשה את הפעולה, ובוודאי כשמדובר בעניינים של פעילות צבאית-ביטחונית הכוללת תקיפת מטרות צבאיות או אחרות בסביבתנו הקרובה, אנחנו נותרים עם "נתקף" שנועד למקד את תשומת הלב במטרה, ולא במבצעי התקיפה ובאחראים לה. כשיש "בנק מטרות", מה שמעניין הוא מצב החשבון, היתרה, והתנועות האחרונות.
ובכך נוצרת בעיה לשונית חדשה. הצורה "נתקף" אינה משמשת רק לסביל. בנין נפעל, מורכב, חמקמק, רב-זרועי, מציין גם פעולות שקורות כמו מאליהן (המונח הבלשני לכך הוא inchoative). למשל, כשאנו אומרים ש"הדלת נפתחה" המוקד הוא הדלת, והיא אינה עושה דבר אך גם לא עשו לה דבר: מצבה השתנה כמו מאליו. יתכן שיד אדם פתחה אותה, יתכן שהרוח או משב אוויר "עשו" זאת, או גרמו לכך, או שמא מנגנון רופף אחראי לכך, ועם התרופפותו השתנה מצב הדלת מסגוּר לפָּתוח. דומה לכך הצינור שנסתם והדבר שנשמט מזיכרוננו. כולם דברים שקורים כמו מאליהם.
בניין נפעל משמש גם לציון פעולות רבות יוזמה ופעילות, מאוד לא סבילות, כמו "נלחם". והוא גם משמש לציון סביל מובהק, כמו כשאנו מדברים על פרי שנקטף - מישהו קטף אותו, כמובן, אך מנקודת המבט הממוקדת בפרי, הוא מושא לקטיפה.
אך אם נחזור לתחומי הפעולות הקורות כמו מאליהן, נוכל לשים לב לכך ש"נתקף", בביטויים כמו "נתקף זעם" או "נתקף חשש" ודומיהם, מובנם שמשהו אחז באדם, זעם או חשש וכו'. הדבר קרה מאליו, הוא מוצג בפנינו כחסר גורם פועל שאחראי לתוצאה, כלומר לכך שאדם מסוים זועם או חושש. המובן הזה מחלחל באורח ברור מ"נתקף" במובנים הצבאיים, והדבר בעייתי בעליל. מטרות ב"בנק המטרות", אפילו "קיני מחבלים" ו"תשתיות טרור" או סתם משגרי טילים או עמדות מקלעים צנועות יחסית, אינן "נתקפות" מאליהן. מישהו תוקף אותן, והוא אחראי לתוצאות התקיפה. לכן, השימוש ב"נתקף" בהקשר הנוגע לפעולות אלימות גורר איתו תחושה של ניתוק האחריות והתעלמות ממקור התקיפה. הרי לא יד נעלמה מושכת יתרה מ"בנק המטרות". והיות שכדרכן של תופעות לשון רבות בעברית שלנו אין זה מפתיע לגלות ש"נתקף" הצבאי מחלחל גם ללשון האזרחית היומיומית, כדאי לשים לב לכך שלכל תקיפה אלימה או מכוונת יש שני צדדים: זה שתוקף וזה שמותקף. שלא ניתקף בבלבול או בשכחה פתאומית.
מסעותיו של תייר
מעין גולדמןכיצד ניתן היום, בעידן גלובלי, לקרוא תיגר על המבט המתבונן באחר? דיאלוג...
X 6 דקות