בודדים בכוח

סיבות רבות יש לבדידות של גברים. התופעה מזיקה להם ולחברה כולה. מדובר בכדור שלג של סבל. מדוע הבעיה אינה זוכה לתשומת לב מתאימה?
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

לאלמנטים רבים בחוויה הגברית ישנו חלק משלים בחוויה הנשית. אם חוסר ביטחון גופני הוא ציר מרכזי בחוויה הנשית, בדידות הוא הציר המקביל בפלנטה הגברית. מדובר ברעש רקע, דבר העובר כחוט השני בחייו של האיש, צד אפל תמידי שנמצא מעברו השני של הצד השמשי.

וְלֹא יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה

הגרעין של הבדידות הזו, כך נדמה לי, הוא באי יכולתו של הגבר להוליד. ולרי סולנס, מחברת "מניפסט החלאה" – פמפלט הקורא להכחדת הגברים מין העולם – צדקה בחלקים רבים שבהם היא ניתחה את "הגבר". לאחר ששללה מכל וכל את הקונספט הפרוידיאני של "קנאת פין", היא הגתה את הרעיון ההופכי של "קנאת רחם". הגבר, מעצם הווייתו, כך היא טענה, אינו מסוגל ליצור חיים, ולקות זו מגדירה את עולמו. סברה זו, שנשמעת בתחילה מופרכת לגמרי, מכילה אמת זעירה וחשובה: בעוד שהאישה מסוגלת ליצור מתוכה אהוב וחבר, הגבר, בהיעדר משפחת המוצא שלו, הוא ארכיטיפ הבדידות בעולם.

הרעיון הזה בא לכדי ביטוי בספר הביכורים של המחזאית ננו שבתאי, "ספר הגברים". הטקסט האוטוביוגרפי-למחצה שכתבה שבתאי מגולל את קורותיה של אישה שבכל חייה חיפשה אהבה. היא מחפשת מזור בעשרות גברים שונים ומשונים, עד שלבסוף היא אומרת נואש ומביאה לעולם את בתה והופכת לאם יחידנית. שורת הגברים החלאתיים והחלאתיים-למחצה מסתיימת בתינוקת זכה וטהורה. מלבד היותו אנקדוטה המחדדת את חשיבותו הפסיכולוגית של הרחם בורא האדם, הספר הוא גם עדות מדויקת לצורה השונה שבה חווים גברים ונשים את מושג הבדידות: בעוד שבדרך כלל, נשים חשות בדידות בחברתם של אנשים, גברים חווים את הבדידות בתור העדרה של רשת חברתית.

ישנו הבדל שורשי ומשמעותי בין אדם עשיר שאינו עושה שימוש בנכסיו הרבים, ובין אדם עני שהיעדר הפרוטה בכיסו קובע דה פקטו את אורחות חייו. מרחב האפשרויות הוא דבר ממשי, שכן גם אם אישה בוחרת בחיים של אל-הורות, זוהי בחירתה. באופן הופכי, אי-יכולתו של הגבר הסיסג'נדר להביא חיים לעולם קובעת את אופייה של חוויית הבדידות שלו.

חסר בית, יוון

חסר בית ביוון. תצלום: ג'ונתן קו

והנה, ממעטים לדבר על חסרי הבית. לעומתם, זונות הרחוב מושכות את מרב תשומת הלב. רבים חפצים בטובתן. קבוצת פייסבוק שבה חברות כ-7,500 נשים נפתחה כדי לסייע להן (קבוצת עזרה לחסרי בית קטנה לאין שיעור). מספרים גבוהים של דרי רחוב גברים זוכים להתעלמות כמעט מוחלטת. ברם נראה שזהו מקומו של הגבר הבודד – בין פחי האשפה, ישן שינה טרופה על ספסל שעדיין לא הוברגו לתוכו שלוש משענות ידיים, ספסל שעדיין יכול לשמש כמיטה. ההבדל חד יותר כשלוקחים בחשבון את המאפיינים המשותפים לחסרי הבית הגברים והנשים – בעיקר את השיעור הגבוה של נפגעי אונס ומכורים לסמים.

מוּזָר הָיִּיתִּי לְאֶחָי וְנָכְרִּי לִּבְנֵּי אִּמִּי

דווקא כשמזכירים את האחווה הנשית מעוררת ההשראה, הכבוד והקנאה, אי אפשר שלא להזכיר את האחווה הגברית, שהיא מגזע אחר לגמרי. עידן לנדאו, מגדולי המסאים העבריים של זמננו, כתב מאמר בגנות האחווה הגברית. אחווה מעין זו, כך הוא כותב שם, היא תמיד ההתקבצות של גברים כנגד מישהו. וכמו שכל בר דעת יכול לראות בנקל, הוא צודק לגמרי: יש גוון שלילי, שמתגלה בכל פעם שגברים מצופפים שורות. לעיתים נדירות ביותר גבר יאחז בידו של גבר ולא כדי לחלץ אותו מהבור ואל קו האש. דווקא משום שהגבר רואה את עצמו בתור האדם הניטרלי, והגבריות שלו כל כך שקופה עבורו, הוא לא יסייע לאחיו הגברים. עבורו הם תמיד יהיו אחרים וזרים, ושום דבק מגדרי לא יימצא בארגז הכלים.

לאחרונה זכה לתשומת לב ציבורית מונח חדש – אינסֶל (Incel), קיצור של Involuntary Celibate, ובמילים אחרות – אדם שמתנזר ממין בניגוד לרצונו, כלומר שהסדרים חברתיים מונעים ממנו מגע אינטימי חם עם אדם אחר. דוגמא מאלפת לקריסה של קהילה גברית אל תוך מערבולות של אלימות וייאוש תהומי ניתן למצוא במקרה של קהילת האינסליםהאמריקנית. כיום ניתן למקם את האינסלים בשוליה הקיצוניים ביותר של התנועה האנטי-פמיניסטית. עד כמה שהדבר נשמע מופרך בתחילה, מחקר אנתרופולוגי עדכני מגלה שחלק מחברי הקהילה האינסלית תומכים בליגליזציה של אונס ובמעשי טרור המוניים (כמו רציחתן של 14 נשים על ידי מארק לאפין ב-1989, או הקטל שזרעו אליוט רוג'ר ואלק מינאסיאן, כולם בשם התנועה אנטי-פמיניסטית). אך המקור של התנועה האינסלית שונה לגמרי מדמותה בעשור האחרון. הפורום האינסלי הראשון היה קהילה של אנשים הסובלים מביישנות כרונית. הוא הוקם ב-1997 על ידי לסבית בשם אָלנה בולטווד מתוך מטרה לשמש מקום של תמיכה הדדית עבור אנשים המתקשים ליצור מערכות יחסים אינטימיות. לאורך השנים הרעיון האינסלי המקורי שהיא הגתה – יצירה של קהילות תמיכה עבור אנשים בודדים – עבר אבולוציה אינטרנטית מהירה והפך לקהילות של גברים צעירים, בודדים, מיזוגנים ואלימים.

וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם

אין ספק שלבדידות הגברית יש השפעה הרסנית על העולם בכלל ועל הגברים בפרט. בבדידותם, הגברים עושים יד אחת נגד עצמם. העלייה התלולה בתמותת גברים בארה"ב בשני העשורים האחרונים, היא סימן חזק לכך שהבדידות חזקה יותר מכל התקדמות רפואית. כזרם חברתי היא גוברת על כוחות חברתיים כבירים. היא נוגסת ביסודות הפסיכוסוציאליים של "המגדר החזק" ומביאה לקריסתו הפנימית.

נכון יהיה אולי לסיים מאמר כל כך קודר במספר מילים אופטימיות, אבל קשה לעשות זאת. הגאולה של הגבר מתוך תהומות הבדידות תלויה בחברה בכללותה – במוּכנות של הפרטים המרכיבים אותה, ראשית כל להכיר בבעיה, ושנית להושיט יד. אין איזה הכרח שמי שיושיט יד יהיה במעמד מרומם מאשר מי שאליו מושטת היד. גם חיבוק בתוך הבור יכול להיות צעד חשוב והכרחי בנקודה אפלה זו של ההיסטוריה הגברית.

 

נבוכדנצר קנדר הוא טיפוס חולמני המתגורר על גדת התל-אביב.

תמונה ראשית: בודד בפריס. תצלום: פייריק ון-טרוסט, unsplash.com

Photo by Pierrick VAN-TROOST on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי נבוכדנצר קנדר.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

21 תגובות על בודדים בכוח

02
ענבל

לא כל בדידות היא אשמת החברה, אבל חברה צריכה לעזור ליחידים בודדים. לא בטוח שאינסלים בתור קבוצה יעוררו הרבה חיוב מהסביבה. עוד קבוצה שטוענת "מגיע לי"? עוד לובי של קיפוח וזכויות? אבל הבנה לבעיה צריכה להיות. קטע עם חלקים מרגשים, לצד מעצבנים.

    אני לא חושב שבדידות היא אף פעם "אשמת החברה", אלא שהיא יכולה להיות באחריות החברה, אם היא תרצה בכך.
    האינסלים לא מפעילים לובי בכנסת ישראל, ככל הידוע לי. על כל פנים אני לא חושב שהסכנה היא שהם יתאגדו למפלגה. הסכנה היא שהם יתאבדו, בעיקר.

04
tnhr

יצירת חיים היא מעשה משותף של גבר ואישה. שני הצדדים לא יכולים ליצור חיים בעצמם, שניהם יודעים שהם זקוקים לצד השני, שמדובר במעשה משותף. ולא מדובר רק בהולדת אדם, אלא גם בגידולו. לא נראה שכאן מצוי "גרעין הבדידות" של הגבר.

    הצורך בזרע הוא טכני לגמרי. מ-1978 עם המצאת ההפרייה החוץ-גופית ישנם בנקי זרע, אבל גם קודם לכן - בכדי להרות, לא הייתה צריכה האישה הממוצעת להתאמץ במיוחד.
    וגם אם הדבר קשה מאוד וכרוך בהוצאות כספיות גדולות עבור האישה, זה עדיין עניין פשוט יותר מאשר אצל הגבר.
    אפשר להסתכל על כל מאבק הפונדקאות הלהטב"קי דרך הרעיון של קנאת רחם. כל האהבה בעולם לא תביא ילד לזוג גברים. מנגד, לזוג נשים קל מאוד להרות וללדת.

    07
    נבוכדנצר קנדר

    יש אוכלוסיה גדולה של גברים בודדים שחיים בלי מגע אנושי או מערכת יחסים רומנטית. טרגדיה אנושית שמקורה ברעיונות שובניסטים.

הדרך שבה מנתחים את זה היא שחברה שיש בה פתיחות מינית המעודדת יחסי מין חופשיים וגירושין היא בעצם חברה פוליגמית. מעט גברים מוצלחים (זכרי אלפא) נהנים מהרבה פרטנריות נשיות בעוד שהרבה גברים לא מושכים (זכרי גמא) לא נהנים מפרטנרית נשית אחת. באמצע יש זכרי ביתא שנהנים מפרטנרית נשית אחת אך מאוימים על ידי זכרי אלפא שיגנבו להם את האישה.

במילים אחרות חברה מונוגמית נפרדת היא אינטרס של מרבית הגברים שכן זה מאפשר רגולציה של השוק המיני בעוד שחברה פוליגימית מעורבת זה אינטרס נשי.

באופן משעשע המסקנה הזו נתמכת על ידי המסקנות של הוועדה לטיפול בבעיית הפוליגמיה שבה בפועל הוועדה תמכה בפוליגמיה דרך תמיכה בהרחבת התמיכה לנשים חד הוריות (קרי נשים פוליגמיות החולקות גבר פוליגמי) על חשבון משלם המיסים האינסלי.

    09
    נבוכדנצר קנדר

    אני חושב שאפשר לכלול את התגובה הזו כמעין נספח שמסביר את צורת החשיבה האינסלית על העולם: מעין מיקס ביזארי של תיאוריה פמיניסטית, כלכלה מודרנית וחיפצון גורף ואקוטי של נשים.

11
ט

מתנצל, אבל מאמר שכזה הוא בבסיסו לוקה, החל מנקודת המוצא וכלה בראיות שהוא מביא. הטיעון הראשון והמוביל במאמר: גבר אינו יכול להרות ללא אישה. מנגד, אישה אינה יכולה להרות ללא גבר. ניתן לטעון, בנק זרע (עדיין נדרשים גברים לשם כך), ובמשחק פינג פונג מתיש ניתן לטעון, אם פונדקאית. הם כמעט שקולים, בנק הזרע והאם הפונדקאית, הם כלי בידי ההורים, משאירים את הגנים שלהם. והבה נמנע מדיון על נשיאת התינוק, שכן בעוד שישנן שרואות בזה ברכה ישנן גם שרואות בזה עול. מלבד לזאת הטיעון גם קיים רק בבחינת המגבלה הטכנולוגית כרגע, מה אם כאשר ילמדו לייצר רחם מלאכותי? וזה יגיע.
נקודה אחרת, התאחדות פרטים גבריים היא רק "נגד". חוגי מסגרות (יצירה ברמה טכנית גבוהה), פילוסופיה, קבוצות של טיילים של חובבי עפיפנות והרשימה ארוכה מדי, מה עם כל אלה? היכן אלה? בסופו של דבר, המאמר מזכיר מסמך של אנשי העולם השטוח, בחירת עובדות תומכות בלבד להצגה, הסברה של כל טיעון על ידי הפיכתו לתומך מיסודו והגרוע מכל, בחירת תופעת שוליים כמשהו מייצג, מלמד שניתן להסיק ממנו משהו. חבל.

    12
    נבוכדנצר קנדר

    אם רחם היה קל להשגה כמו זרע, מחאת הגייז הייתה מאבק של כל הלהטב"קים - באמת ולא רק בשם.
    השוויון הביולוגי הזה נכנס תחת הקטגוריה של דברים שהם נכונים בתיאוריה ולא נכונים בכלל במציאות.

    לגבי הקבוצות הגבריות שהזכרת - הן לא קבוצות גברים אלא פשוט קבוצות.
    נשים יוצרות מבנים חברתיים בשביל לעזור לנשים. גברים לא יוצרים מבנים חברתיים כדי לעזור לגברים.
    יש בפייסבוק כמה קבוצות נשים שמכילות אלפי ועשרות אלפי נשים. במקומות האלו נשים תומכות, מעצימות, וגם מספקות עזרה ממשית אחת לשניה. אין כדבר הזה בעולמנו, עולם הגברים. גברים, גם הקהילתיים ביותר, אוחזים בגישה אינדיבידואליסטית. אבא שלי אחרי שקרא את המאמר אמר: "אם יש למישהו בעיה, שיילך ויטפל בה". ככה מטפלים גברים בבעיות שלהם: לבד. אבל לפתור את בעיית הבדידות לבד זה כמו להכניס מים למקפיא ולחכות שהם ירתחו. זה אבסורד.

13
אביב פרץ

״מרחב האפשרויות הוא דבר ממשי, שכן גם אם אישה בוחרת בחיים של אל-הורות, זוהי בחירתה. באופן הופכי, אי-יכולתו של הגבר הסיסג'נדר להביא חיים לעולם קובעת את אופייה של חוויית הבדידות שלו״.

אני מוכרח להתקומם מול הקביעה הנחרצת והבלתי נכונה הזו. ישנם גם גברים שבוחרים בחיים של אל-הורות (ולעתים אף אל-זוגיות) ״וזוהי בחירתם״, ואכן היא קובעת את אופייה של חוויית הבדידות שלהם, אבל אין לה שום קשר לאי-יכולתם להביא חיים לעולם. הם בוחרים כך, פשוט כי זה מה שהם רוצים. יש כזה דבר, אורח חיים בלבדי מבחירה, שאיננו בררת מחדל, והוא מנת חלקם של מספר לא מבוטל של גברים (ונשים). גם אם הם חשים בודדים מדי פעם, לבדידותם לאו דווקא ישנה ״השפעה הרסנית על העולם״! כך שלפני האזכור של מקרי קיצון מובהקים כדוגמת אינסלים שרוצחים 14 נשים, אולי היה כדאי להזכיר במילה את המגזר הזה באוכלוסייה.

יחד עם זאת, אני שותף למסקנה שלך בדבר היותו של הפתרון (״הגאולה״ כלשונך) תלוי בחברה בכללותה, ובראש ובראשונה במודעותה לתופעה. כתבתי על כך ממש כאן באלכסון: https://goo.gl/KSNoJ7

״אלכסון״ - שתי פליטות קולמוס: 1. ״פמפלט הקורא להכחדת הגברים מין העולם״, צ״ל ״מן״; 2. עידן לנדו ולא עידן לנדאו, כפי שעולה מן הקישור לבלוג שלו, המובא במאמר.

14
אלוהים

לא בדידות, בידדון. וזה עלול להיות הטוב ביותר בעולמנו החלול והרפוס..
לכו לטייל, תמצאו תחביב, תאכלו טוב, תעשו מתיחות..
רגע לפני הסוף, תפסיקו לחרבן ילדים לעולם הנורא הזה, ותהנו בבידדון מתוק מהעולם הנפלא הזה.

15
א.

אני בשוק שהמאמר הזה ראה כאן אור.
להכיד שהאינסלים לא מהווים שום סכנה זאת התעלמות מוחלטת מהפושעים שכבר יצאו מהקהילה הזאת ומעשיהם דווחו בהרחבה בתקשורת.
אם הייתי תומך באלכסון, זה היה הרגע שהייתי מבטל את התמיכה.

    16
    ב.

    פושעים יצאו מכל קהילה. אז אולי צריך שלא יהיו קהילות? או מאמרים? או כתבי עת? נחסוך כאן את הפרוט הארוך כמו שביל החלב של קהילות שיצאו מהן פושעים, והן עדיין לגיטימיות כקהילות ואפילו מעלות שאלות ובעיות אמתיות להתייחסות. או שהפתרון לפשעים זה להשתיק את כולם?

    17
    נבוכדנצר קנדר

    לא רק שלא אמרתי שקהילת האינסלים היא קהילה תמימה, אלא פירטתי את רשימת הרוצחים שהיא הצמיחה במישרין ובעקיפין.

21
ט

כפי שציינתי, גם רחם שאינו בגוף האישה הוא לא יותר ממגבלה טכנולוגית (והבה נמנע מוויכוח על המגבלה מוסרית, זה נותיר לארגונים רבי הון ומשאבים והומניות של ביורוקרט אפרפר), אך בעבר הלא רחוק מדי גם בנק זרע היה מגבלה טכנולוגית.
הטענה שגברים אינם יוצרים קבוצות תומכות לגברים, לפי מה אתה מגבה את זה? זו אמרה שנזרקת באוויר, והפייסבוק זה מקור המידע שלך? מה עם עמותות? מה עם גופים דיסקרטיים שאינם מפיצים עצמם ברשתות חברתיות בריש גלים? טענה כזו דורשת ביסוס עובדתי, מחקרי, על סמך סקרים ונבירה רצינית.
מלבד האמרה של אביך שהיא סטראוטיפ מוכר ואופן מחשבה מוכר וידוע, ניתן לטעון "מרבית הנשים באופן גורף רוצות להרוס את כל הנשים שמהוות להן תחרות, ו'לעזור' לאלו שתחתיהן כדי להעצים את עצמן". הכרתי גם כאלו, שמעתי לא מעט אמירות אומללות שמגבות זאת ועדיין אין זה הופך את זה לאמיתי. המחשבה המוצגת כאן היא סובייקטיבית, היא מותנית באדם ויתרה מכך, בהלך רוחו. לא כל המין האנושי מטריד את שאר הנפשות הסובבות אותו בכל רגע שהוא נתקף בבעיה או בבדידות. ומי שכן אגב, יש לו בעיה קשה של חוסר זהות מגובשת או חוסר יכולת התמודדות. קיצון לעולם אינו בריא.