ביג דייטינג

היכרויות באינטרנט: איך הפכנו לצרכנים שהם גם מוצרי צריכה?
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

בימים שבהם מושל בנו "ביג דאטה", יש מקום לומר מלה או שתיים על "ביג דייטינג" – העולם המורכב מאלפי אפליקציות הקושרות בין מיליוני בני-אדם, המחפשים לתקשר אלו עם אלו, לקשור קשרים, לפתח יחסים, וכן – גם לצרוך אלו את אלו.

לאחר מילוי שתיים או שלוש משבצות של נתונים "אישיים" ובחירה "שם משתמש", נפתחים בפנינו מסדרונות על מסדרונות של נתונים. תמונות. הודעות. חדרי צ'אט. כמו בסופרמרקט אינסופי. אך אין מדובר בצרכנות מהסוג המסורתי: פה כולנו צרכנים וכולנו גם מוצרי צריכה.

אילו בני-אדם נמכרו בסופרמרקט, היה צריך לשבץ אותם במחלקת המזון האורגני. הרי יש להם תאריך תפוגה קצר מאוד, והם אף מתכלים ממש. פרט למטפורה המתבקשת הזאת, החומר שממנו עשויים אותם בני-אדם שמתנהלים באזור שבו הכול יכול להיות ולא להיות, בעת ובעונה אחת, חייב להיות מוגדר כחומר לא-אורגני. מדובר באזור שבו קל להיקשר וקל גם לנתק קשר, בדיוק כפי שקל להחליף בגדים או ללחוץ על מתג החשמל או על הדמיה של קלידים במסך של טלפון סלולרי.

בסופרמרקטים של הדייטינג, הקשרים האנושיים הם ירחיים, לא רק בגלל הקור וחוסר המשקל המאפיינים אותם, אלא בשל השתנות פניהם המתמדת, חוסר היציבות המאפיינת אותם

"אהבה" ו"חברות" הן מלות מפתח באתרי הדייטינג. אך מה היה אהבה? מה היא חברות? התשובה תלויה לאו דווקא בפיתולי הפילוסופיה, אלא בהקשר. בכל הנוגע לאמצעי התקשורת הדיגיטליים, אהבה וחברות כמעט לעולם אינן יותר מדימויים ורטוריקה, כלומר לא יותר מתמונות ומלים. בני-אדם אינם כמו הגלתיאה של הפסל פיגמליון, הם דומים יותר לנֶפֶלֶה מהאגדה על הקנטאור איקסיון.

האזור הזה, שבו נראה שהרצינות ו כובד הראש מיותרים, סופו שהוא מצטייר כדוגמה לא צפויה לאחת התמונות מדמיונו הפורה של המשורר הארגנטיני חורחה לואיס בורחס:

"ההיסטוריה מספרת שבאותו זמן
עבר שבו התרחשו דברים כה רבים,
ממשיים, דמיוניים ומוטלים בספק,
אדם הגה בדעתו את הפרויקט
חסר הגבולות לקודד את היקום."

בשיר, הדמות שכחה לקודד את הירח. והמשורר מעיר על כך במלים הבאות:

"הסיפור שסיפרתי, אמנם מדומיין,
אך הוא יכול לתאר היטב את המעשה השטני
של כולנו, העוסקים במקצוע
שבו אנו מחליפים את חיינו במלים.
תמיד מאבדים את העיקר. זהו
חוק של כל מלה בחלד.
ומהחוק הזה לא יידע לחמוק
הסיכום של קשריי ארוכי הימים עם הירח"1

 

עד שיפתחו סופרמרקט על הירח, אנו נותרים עם הסופרמרקטים של הדייטינג, שבהם הקשרים האנושיים הם ירחיים, לא רק בגלל הקור וחוסר המשקל המאפיינים אותם, אלא בשל השתנות פניהם המתמדת, חוסר היציבות המאפיינת אותם. והרגשות, "דמיוניים, ממשיים ומוטלים בספק". יוכל לבוא מישהו ולומר: כמו בחיים.

אך יש עם זאת הבדל חשוב. העמדת הפנים וההסתרה. אם בטבע משחקי הפיתוי מביאים בחשבון משיכה שאמורה להוביל להתרבות, ולכן לשימור החיים עצמם, המשחקים הנהוגים באתרי הדייטינג לרוב אינם מרחיקים לכת מעבר למשחקים. יתרה מכך, הרגשות והאשליות האנושיים חשובים שם כיוון שהם יכולים לשמש כ"נכסים פיננסיים".

מי מרוויח באתרים הללו, ומה הוא הרווח?

ראשית, המשתמשים מרוויחים מידה של שעשוע. אין הרבה רווחים חשובים מאשר הסחת הדעת והשעשוע. בגרסאות המעשיות יותר של האתרים מהסוג הזה – האתרים שנועדו לסקס וירטואלי – בעלי האתרים מרוויחים ומרוויחם גם מי שמעבירים ומעבירות דקות של התערטלות ביתית, באמצעות מצלמה פשוטה, מוצר צריכה המוצע לקהל המשתמשים. או בצ'אט עם מספר משתמשים בעת ובעונה אחת. בסטרימינג של וידאו: המשתמשים פורקים מתחים ובעיות רגשיות בשיחות עם "camgirls", הבחורות שמפעילות מצלמות רשת בשידור חי, כפי שהיו עושים עם פסיכולוג או עם חבר. או שהם מעדיפים לאונן למראה פעילות מינית מכל סוג שהם יכולים לצפות בה באתר. השמיים הם הגבול, בגובה היתרה הפנויה בכרטיס האשראי. כלל ברזל מושל כמעט בכל המקרים: לעולם לא תתאפשר היכרות אישית.

בתזה לתואר שני שהוגשה באוניברסיטת סלמנקה שבספרד, ושכותרתה "משמוע מחדש של הגופים הנשיים במרחבים המקוונים: בחינה אתנוגרפית", חקרה האנתרופולוגית הברזיאלית קטיאני סוניה קבראל (Cabral) את השימושים החדשים ב"גופים" כאובייקט צריכה ברשת. כפי שמרמזת כותרת העבודה, ה"גופים" הם סימנים. העונג שמופק מריקוד או מיחסי מין, או מלראות גופים בתנועה, מקור לא רק בחמשת החושים, אלא גם במובנים שהשכל מייחס להתרחשות.

הדבר יוצא הדופן בעונג הזה הוא שדומה שהוא מאחד את מה שאנו רגילים בדרך כלל לראות כגורמים נפרדים: את המעשה השגרתי והפיזיולוגי שבאכילה עם האקסטזה של המיניות ושל המגע עם האלים. באורח קונקרטי, מדובר בסך הכול בעוד צורה של שעשוע וצרכנות. בניגוד לצריכה של בשר בעלי חיים על מזבח, כקורבן, במזבח מהסוג החדש אין דם, אולי רק עשן שעולה מאש ההתלהבות של הצרכן.

יחד עם זאת, בהתלהבות הזאת אין כל תשוקה, גם אם תשוקות עשויות להתעורר בסביבה הפתוחה לכל סוגי האובססיות. כפי שהבחינה קבראל, הפנטזיות הנפוצות ביותר בקרב המשתמשים באתרי ה-"camgirls" נעות מהתמימות ביותר ועד להפקה של הנאה מינית מצוֹאה (קופרופיליה) – כמובן, בביצוע אותן נשים.

מימושן של פנטזיות למראה גופו של אדם אחר מתאמץ ופועל ממרחק היא אחת הצורות הבטוחות והמחוטאות לעסוק בסטייה. כמו בתאטרון שבו רוחות רפאים נטולות חומריות פועלות בחֵירות מוחלטת. משחקי הכוח מועלים על הבמה וניתנת להם החירות להתבטא.

טועה מי שחושב שהווירטואלי הוא דבר-מה חדש. די אם נקרא אגדה שמספר לנו הסופר הרומי פליניוס הזקן (23-79 לספירה) ב"תולדות הטבע" שלו, כדי להבין במה מדובר. צעירה בקורינתוס ציירה על הקיר את צללית של פניו של אהובה, כדי לחוש בנוכחותו. או בנוכחות של היעדרו. והנה בימינו, אתרי הדייטינג יוצרים גרסה מהופכת של האגדה. הם עוסקים בהיעדרות הנוכחות. מכאן הקלות שבה אדם יכול לומר "אני אוהב אותך" ולהשליך הצדה את מושא האהבה ללא שמץ של נקיפות מצפון. ממצב שבו אדם נראה מעונין מאוד בדבר-מה, הוא עובר למצב שבו הוא נפטר ממנו מיד. מתקשורת אינטנסיבית הוא עובר לדממה מוחלטת.

המרחב הווירטואלי הוא אזור של רוחות רפאים, הן במובן הנוגע לפנטזיה והן במובן המרמז למתים-חיים, לערפדים. מדובר במרחב של מתח פנים, ממש כמו המתח שהפיזיקאים מדברים עליו בכוס מים.

המרחב הווירטואלי חי בקודים, באלגוריתמים ולא פחות מכך, מאמונתנו בהם, או לפחות מהשתלבותנו הרצונית או המחויבת בקרביה של המכונה שיוצרת ומגדירה את המרחב הזה. עתיד "מערכות היחסים" אינו תלוי כל כך במה שנראה שהווירטואלי יאפשר לו לעבור למרחב הממשי. לווירטואלי די בעצמו, והוא מגביל את עצמו לרוב האנשים שמחפשים תקשורת ויחסים באמצעות המקלדת, מכל סיבה שהיא. חוקי המספרים הגדולים, חוקי הכלכלה. בין אם הם עושים זאת כדי להפיס את העייפות או את הבדידות, בין אם מדובר ברצון להרפתקה אסקפיסטית מהירה, כמו לצורך עישון סיגריה או כוס קפה.

העובדה שהמלה "דייט" (date) קשור במקור הן ל"אצבעות" והן ל"דיגיטלי", היא נתון רומזני חשוב למי שמבקש לחקור את העולמות של אתרי הדייטינג. בהם, כל האשליה והקסם תלויים בתנועות העיניים והאצבעות. בדיוק כמו בלהטוטי קוסמים, בדיוק כמו באוננות.

אין כל הפתעה בכך שבעולם שאנו מדברים בו כאן, עולם אורגני ולא-אורגני בעת ובעונה אחת, מלת המפתח לציון זוגות מתאימים היא "כימיה". אנו מצויים במצב קיצוני של המודרניות הנזילה, שעליה הרבה לדבר הסוציולוג זיגמונט באומן. ואין להתפלא שאחת ממילות המפתח באנגלית בתחום הדייטינג המקוון היא "to swipe", "להחליק", שאף אומצה כסיסמה של אחד האתרים. כמו בשיר של ז'אן מישל ז'אר וסינדי לאופר:

"אתה נראה לי קר כל כך, ובכל זאת אתה לוכד אותי ואני שוכחת. אתה מכיר את התיאבון שלי, ברגע אחד בלבד של החלקה ימינה".

עולם קר, עולם של רגע, עולם של תיאבון לרגע, של החלקה ימינה, אל האין. לצרוך אדם אחר פירושו לצרוך את עצמנו, לכלות את תשוקותינו האמיתיות, להיות ללא כלום.

אם הגעתם עד לכאן...

קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב עת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: ברכישת זכויות בחו"ל, בבחירת מיטב התכנים, בתרגום ובעריכה. אנו מאמינים שיש מקום לכתב עת ברמה הזאת בישראל. אם הנאת הקריאה קרובה לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת. 

"אם אני יכולה לעזור לכך שכתב עת נהדר כזה ימשיך להתקיים..., זה המעט שאני יכולה לעשות" (דורית ד', גבעתיים)

לתמוך באלכסון

מריו הליו גומס (Mário Helio Gomes) הוא אנתרופולוג, עיתונאי ועורך ברזילאי.

הטקסט נכתב במיוחד עבור "אלכסון". תרגום מפורטוגלית: יורם מלצר

תמונה ראשית: אישה צעירה במסיכה. תצלום: Christal Yuen, ב-unsplash.com

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי מריו הליו גומס.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על ביג דייטינג