בין ירושלים לטקסס

האם בני זוג בעלי אמונה שמרנית נוטים להתגרש יותר מחילונים?
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

דו"ח בתי הדין הרבניים ל-2013 מספר על עלייה במספר מקרי הגירושים ביישובים בעלי רוב חרדי, כאשר ירושלים עוקפת את תל אביב במספר המתגרשים. ירושלים היא אמנם העיר הגדולה בישראל וגם העיר עם מספר היהודים הרב ביותר, אך בכל זאת היינו מצפים לראות פחות גירושים בחברה שמרנית ודתית יחסית (כ-52% הם יהודים חרדים או דתיים): האם הסיבה היא השינויים שעוברים על החברה החרדית, כמו החשיפה להשכלה, לתקשורת ולאינטרנט, או שמדובר בתהליכים שעוברים על החברה הישראלית בכלל?

המתרחש בחברות דתיות שמרניות במקומות אחרים עשוי לעזור לנו לשפוך אור על העניין. מחקר שערכו ג'ניפר גלאס מאוניברסיטת טקסס באוסטין ופיליפ לבצ'ק מאוניברסיטת אייווה מצא כי אחוז הגירושים בקהילות פרוטסטנטיות שמרניות גבוה יותר מאשר בקהילות אחרות, למרות התנגדותן המוצהרת לגירושים. גם כאן יש תופעה שסותרת את הציפיות שלנו, והסברה של החוקרים היא ששילוב בין נישואים בגיל צעיר (מחקר קודם מצא שהסבירות לגירושים יורדת ככל שגיל הנישואים עולה), לידה ראשונה מוקדמת, ורמות השכלה והכנסה נמוכות שמקשות על יכולת ההתמודדות הכלכלית של בני הזוג, מוביל להתפרקות הנישואים.

אלה מאפיינים שמתאימים גם למצב הקיים בחברה החרדית, על אף השינויים שאנו רואים בשנים האחרונות. אולם אם נחזור למחקר האמריקאי - עובדה מעניינת נוספת שהתגלתה בו גרמה לסוציולוג צ'ארלס סטוקס לערער על מסקנות החוקרים: אחוזי הגירושים הגבוהים נצפו לא רק בקרב הפרוטסטנטים השמרנים עצמם, אלא גם בקרב תושבים אחרים שחיים באזורים שרוב תושביהם משתייכים לקהילות כאלה. ניתוח הנתונים בהתחשב ברמות הכנסה סתר את ההשערה כי העוני היחסי של האזורים הללו הוא הגורם לתופעה.

סטוקס השתמש בנתונים ממחקר שעקב אחרי צעירים אמריקאיים בשנים 1994-2008 כדי לטעון שהמתאם האמיתי הוא בין השתתפות פעילה בקהילה דתית לבין יציבות הנישואים. סיכויי הגירושים הגבוהים היו תקפים רק לגבי צעירים פרוטסטנטיים שמרנים שלא היו פעילים בקהילה: לאלה שהלכו לכנסייה פחות מפעמיים בחודש היה סיכוי גבוה יותר להתגרש מאשר ללא דתיים. אחוזי הגירושים בקרב אלה שהיו פעילים בקהילה שלהם היו נמוכים. ההשערה של סטוקס היא שקבוצת הדתיים הלא פעילים סופגת נורמות התנהגות מהסביבה הדתית, אך חסרה לה התמיכה הרוחנית והחברתית הנחוצה. מסקנותיו מחזקות השערה קיימת לפיה המרכיב הקהילתי בדת הוא האחראי לפחות לחלק מהשפעות החיוביות שלה.

האם שחור הוא האדום שלנו? האם הסיבה למקרי הגירושים אינה רק לחץ כלכלי, אלא התפרקות קהילתית? סביר להניח שעם הגידול המהיר באוכלוסיה החרדית (ששה אחוזים בשנה), גדל מספר האנשים שנולדו וגדלו לאורח חיים חרדי, אך מקיימים אותו כלפי חוץ בלבד. המסגרת הדתית מספקת מוסדות של עזרה חברתית, תמיכה כלכלית וחינוך שמשפרים את הרווחה של הפרט, אולם כל זה אפשרי רק במסגרת הקהילה הדתית עצמה. אם זו אינה קיימת או אינה מתפקדת, הפוטנציאל הבעייתי של גורמים שונים שמזוהים עם אורח החיים הזה נחשף – ילודה מרובה, עוני והשכלה נמוכה.

ואקום תרבותי, מלמד אותנו המקרה האמריקאי, הוא עניין מסוכן. אפשר לראות בו קריאת אזהרה לגבי מה שקורה כאשר דרך חיים מסורתית מתפרקת מבלי שתיווצר אלטרנטיבה ראויה: אופני החיים המעורערים שנוצרים הם בעיה של כולם.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק