בן זוג חדש מהעטיפה

כיצד אנו בוחרים את בני הזוג שלנו? איך זה קשור לפגמים שלנו? האם פרידה יכולה לסמן סיכוי לשיפור?
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

זהו עידן הבחירה. אם בעבר נולדו בני האדם לתוך זהות וקהילה ברורים וידועים מראש, כיום זהותנו העצמית ואורח חיינו מתבססים במידה רבה על בחירותינו: מקום המגורים, התזונה, משלח היד, כתובות הקעקע. אחד הערכים העליונים בחברה המערבית בימינו הוא חופש הבחירה, והדבר משתקף כמובן גם במרחב האינטימי. אנחנו בוחרים זהות מינית מתוך תפריט מתרחב, ופרטנרים מתוך אפליקציות המציעות מספר מדהים של אפשרויות.

המגוון הגדול של בני זוג פוטנציאליים ושל סוגי קשרים אפשריים מפתה לזנוח או לפתוח ברגע שצצים קשיים במערכת היחסים

אלא שכל בחירה פירושה צמצום חופש הבחירה. אין פלא שפרידות, גירושין ובגידות נפוצים כל כך, ויחסים פוסט-מונוגמיים זוכים לעדנה. המגוון הגדול של בני זוג פוטנציאליים ושל סוגי קשרים אפשריים מפתה לזנוח או לפתוח ברגע שצצים קשיים במערכת היחסים. האהבה הפכה למוצר צריכה שאנו מבקשים לשדרג ללא הרף.

סמרטפון, מכונית, צבע שיער, אף – אפשר לשפץ, להחליף ולעתים גם לשפר. אולם כשמדובר בקשר אינטימי יש אלמנט מרכזי שלא ניתן להחליפו. גם אם נִפתח, נגוון, נשנה, נתנסה – אנו עצמנו תמיד נהיה שם.

על פי התיאוריה הפסיכודינמית, אנחנו בוחרים בן זוג בהתאם לדימוי סמוי שיש לנו, שהוא תוצר של יחסים מוקדמים. נקליד מה שנקליד בתוכנת הניווט הפנימית, בסופו של דבר ניקלע לאותה סמטה מוכרת. המיאוס, הקנאה, הביקורתיות, הטינה, הזעם או החרדה המתעוררים מול בני הזוג, קיימים בנו זמן רב לפני שאנו פוגשים אותם. אלה דרכים שגיבשנו, כל אדם ודרכו, כדי להתמודד עם מצבים בינאישיים שנתפשו על ידינו בילדוּת כמסוכנים. למעשה אנו מחפשים מישהו שאיתו נוכל לשחזר מצבים אלה, אנו נמשכים לטיפוסים הדומים לאלה שהיו קשים עבורנו, שפגעו בנו, שלא סיפקו את צרכינו, שלא הצלחנו לשאת. הטענה הפסיכולוגית כואבת אך ברורה: לכולנו יש נטייה לשחזר את האומללויות שלנו בעקביות.

תדעו שהגעתם כמעט לפתח גן העדן דווקא כאשר תרגישו שאתם נמצאים על עברי פי פחת

הרעיון נשמע יפה על הנייר, או על הספה, אולם האם זו המציאות? מחקר חדש וראשון מסוגו ניסה לבחון בדיוק את זה.

במשך שמונה שנים עקבו חוקרים מאוניברסיטת אלברטה אחר למעלה מאלף בני אדם בגרמניה וחיפשו אחר אלה שבמהלך התקופה סיימו קשר ממושך ונכנסנו לקשר ממושך אחר. את מי שאיתרו הם בדקו בארבע נקודות זמן: למעלה משנה לפני תום הקשר הראשון, בשנה האחרונה לקשר הראשון, בשנה הראשונה של הקשר החדש, ושנה לאחר מכן. בנקודות אלה נבדקו היבטים שונים של זוגיות, בהם סיפוק מהקשר, תדירות קיום יחסי מין, יכולת להיפתח בפני בן הזוג, דרכי התמודדות עם קונפליקט, גילויי הערכה וחיבה כלפי בני הזוג ומידת הביטחון בקשר. כפי שצפתה תיאוריית דפוסי הקשרים, בשתי מערכות היחסים היו כל ההיבטים זהים. גם אם נחליף את הגבר/ת, נישאר עם בדיוק אותה אדרת. יוצאי הדופן היו רק מידת גילויי ההערכה כלפי הפרטנר, שגברה בתחילת הקשר השני, ותדירות יחסי המין (אולם לא שביעות הרצון מיחסי המין, שנשארה קבועה).

ובכל זאת, קשר חדש כמעט תמיד נדמה טוב יותר מהקודם, כמו שדרוג של טלפון נייד. הסיבה העיקרית לתחושת השיפור, הסבירו החוקרים, היא האופן שבו הסתיים הקשר הישן. לקראת סופם, היחסים הופכים ליותר ויותר מרים, ואילו בתחילת קשר הדברים זוהרים. אולם כאשר משווים את מצב היחסים שנה ומעלה לפני תום הקשר הראשון לעומת המצב אחרי יותר משנה בקשר השני, מגלים שאין הבדל מהותי בין מערכות היחסים. "בין השלבים יש שינויים", אמר החוקר הראשי, מתיו ג'ונסון, "אולם באופן עקרוני אנו נוטים ליציבות באופן שבו אנו מתפקדים במערכות יחסים".

מניין לקח את חומר הגלם כדי לעזור לאדם שיהיה לו טוב? מן הצלע, כלומר מהמקום הצולע, הפגוע, הלקוי – משם אנו בוראים את בן הזוג שאיתו נוכל להשיג תיקון

אפשר להתאכזב ולהתייאש, אך אפשר גם לראות בכך מאמץ הרואי של הנפש לאפשר לנו הזדמנות לאהבה טובה ובוגרת יותר. "תדעו שהגעתם כמעט לפתח גן העדן דווקא כאשר תרגישו שאתם נמצאים על עברי פי פחת", כתב המטפל הזוגי הארוויל הנדריקס (תרגום: אסתר גינזבורג-פורת). בקשר זוגי שבו יש לנו הרגשה טובה למדי, אנו מתירים לעצמנו לשחזר שלא במודע מצבים מוקדמים שצלקו את לבנו – לא מתוך מזוכיזם, אלא מתוך תקווה כמוסה שהפעם ייענו באהבה. זהו צעד חיוני לצמיחה נפשית. הקשיים הם תוכו של רימון האהבה, לא קליפתו. השלכת הקשר כאשר צצים קשיים לא תועיל, שכן אז ניוותר בדיוק כפי שהיינו לפניו ובמהלכו. עד שלא נצליח לחוש בתוך קשר את פחדינו העמוקים, עד שלא נבטא ונפגין את הרגשות הקשים, או קשים מאוד, שהפחדים הללו מייצרים, ונזכה לחוויה מסוג חדש – לא נוכל לצמוח, לא נוכל לאהוב ולהיאהב עד תום.

אין זאת אומרת שכל קושי מוביל בהכרח לצמיחה. יש פגיעות שהן בלתי נסבלות או בלתי נסלחות, ישנם גם מצבים שבהם הזוג הלך יחד את כברת הדרך שמתאימה לו, ופרידה היא עבורו הפתרון הנכון, ואינה כישלון. אולם לעתים קרובות מאוד פרידה היא התחמקות, טעות, ביטוי לחוסר הבנה כי הקשיים הם עדות לעוצמת הקשר ולא לחולשתו.

לא טוב היות האדם לבדו, ראה האלוהים. החליט אפוא לעשות לו עֵ֖זֶר – אולם לא לצדו, כי אם כנגדו. ומניין לקח את חומר הגלם כדי לעזור לאדם שיהיה לו טוב? מן הצלע, כלומר מהמקום הצולע, הפגוע, הלקוי – משם אנו בוראים את בן הזוג שאיתו נוכל להשיג תיקון.

"מה שמפרק את הזוג סופו שהוא מלכד אותו ביתר-שאת", כתב רומן גארי בספרו ״לאור אישה״ (בתרגום אביטל ענבר). "הקשיים שמרחיקים את בני-הזוג זה מזה סופם שהם מקרבים אותם זה לזה, וָלא, אין זה זוג אמיתי, אלא שני מסכנים שטעו טעות-ניווט ונתקלו זה בזה".

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

תמונה ראשית: קישוא במצב טוב. תצלום: אוליה בונדרנקו, unsplash.com

Photo by Olia Bondarenko on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על בן זוג חדש מהעטיפה

01
מירון א

"הקשיים הם עדות לעוצמת הקשר ולא לחולשתו"
בשל עוצמתם הם גם הדבק הרגשי בין האנשים. מקווה שנלמד "לנהל" אותם טוב יותר, אם כי נראה שאנו ברגרסיה. לפחות בעולם המערבי. יופי של מאמר.