בסוף המטוס שוב נופל

פחד טיסה אינו תופעה נדירה, וסיבותיו בוודאי ברורות. סיפור על פחד טיסה שהתעורר ועל טיפול מרפא שהצליח
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

לפני שנים טסתי בטיסת-פנים בהודו. ממומביי דרומה, שעה וארבעים-וחמש דקות בלבד. שלהי עונת הגשמים והשמיים היו מעוננים כתמיד. עשר דקות לאחר ההמראה החלה טלטלת אימים. כל פרקיו של צינור המתכת נאנקו. הושלכנו מפה לשם בחבטות עזות. פעם היינו בתוך עננים אפורים, פעם בין גושי עננות גדולים, פעם מעט מעליהם ופעם מתחת. אבל הטלטלה לא פסקה לרגע. פנים המטוס היה כמו מערבל בטון או בלנדר שאנחנו, הנוסעים, הפירות הנטחנים בו לעיסה. בתא הנוסעים דבר לא נותר במקום. דיילת מעדה ונפלה, פרושה כל קומתה לאורך שדרת המעבר. חברתה, שאחזה בקנקן מלא בקפה חם, עפה קדימה כשהנוזל החום מושלך ממנה והלאה אל כל סביבתה. הנוסעים בקושי נותרו יושבים במושביהם, והמטוס השמיע קולות חריקה ומאמץ, כמו מאיים להישבר בשמיים. אימה.

יותר מכל החריד אותי איש-העסקים הודי נאה למראה בחליפה האפורה ובנעליים יקרות בצבע חום-בורדו. הוא ישב, נכון לומר שהיה מוטל, על מושבו, רגליו כבר כמעט מעל לראשו, גבו קמור על המושב, שיערו סתור... וקרא בשלווה מוחלטת.

ואיש לא אמר דבר. אף-אחד מהנוסעים או מאנשי הצוות לא נראה מודאג. הייתי הזר היחיד במטוס הסילון הלא גדול. בתוך המערבולת הנמשכת, כל אחד עסק בשלו. הנוסעים לא שאלו מה קורה, אפילו לא הביטו החוצה. מקבלים את הדברים כמנהגו של עולם. יותר מכל החריד אותי איש-העסקים הודי נאה למראה בחליפה האפורה ובנעליים יקרות בצבע חום-בורדו. הוא ישב, נכון לומר שהיה מוטל, על מושבו, רגליו כבר כמעט מעל לראשו, גבו קמור על המושב, שיערו סתור ובידיו פתוח לרווחה גיליון של ה"Wall Street Journal”, דפיו הוורודים מספרים על שערי המניות בבורסות העולם. והאיש קרא בשלווה מוחלטת.
המטוס הושלך באוויר פעם ועוד פעם, כמו יתוש שמישהו מנסה לקטוע את מעופו באבחת מחבט. אני כבר אמרתי "שמע ישראל", מבין שככל הנראה מותי קרב, עד כדי כך שלא התפלאתי על המלים שנפלטו ממנו בנשימה כמעט אחרונה. פרט לכך, סביבי, הכול נמשך כרגיל, ללא כל תגובה מאיש מהנוסעים או אנשי הצוות. בתוך המערבולות והחבטות, המטוס החל לאבד גובה, להסתובב אט-אט בספירלה גדולה, שלווה גדולה עוטפת את מעופו שנרגע פתאום, עד שראיתי את מסלול הנחיתה הרטוב ורגע לאחר מכן הרגשתי את המכה הקלה באספלט. נחתנו. הדלת נפתחה והתנודדתי במורד גרם המדרגות, מריח את האוויר הלח והסמיך ומולי מנצנצות שלוליות שמנוניות. צמחייה טרופית הדיפה ריחות עזים.

נחיתה, מסלול, מטוס, ג'ינס קרוע

לקראת נחיתה. תצלום: ריינייר קרל

הייתי משוכנע שמתתי במטוס, שרגע מותי נמחה מזיכרונו של המת, ושכעת, הנה כאן, הגעתי לגן-עדן. רגליי נשאו אותי כבדות, המסלול החם פלט אדים סמיכים, והכול מיהרו לבית הנתיבות הקטן, להמשיך בעסקיהם המשונים. אט-אט עלתה בי ההשערה שאולי, בכל זאת, אני חי. אם כך, אמרתי לעצמי, נידונת לא לצאת מכאן לעולם. כמה מוזר, כל החיים והתוכניות והמחשבות והדמיונות, כל העתיד שחשבת שיהיה וכל העבר שהנחת שיהיה לו המשך, והנה נגזר עליך לבלות את שארית ימיך במקום הזה. הרי על יציאה מכאן אין מה לדבר.

החוויה הזאת הותירה אותי מצולק. טסתי הרבה בחיי, עשרים וחמש שנה לפני הטיסה בהודו ושנים רבות אחריה, עד היום. פה ושם היו לי רגעים לא נוחים, לעתים גם חשש, והרי לא כל טיסה נעימה. אבל מאז אותה טיסה ממומביי ב-1993, משהו בי נשבר ובמשך שנים טיסה במטוס עוררה בי פחד של ממש. אמנם עשיתי כל מאמץ לכבוש אותו, ואפילו הצלחתי למשול בו, אבל הוא היה שם, ואני כלוא בתוכו כמו גולם.

כאדם רציונלי טיפלתי בפחד על-ידי מעקב מדוקדק אחר מהלך הטיסה. בסך-הכול אני מבין היטב כיצד פועל מטוס, מהמנועים ועד לאווירודינמיקה ולמבנה הכללי של המכשירים ומערכות הבקרה. נהגתי לעקוב אחר המתרחש ולהרגיע את עצמי שלב אחר שלב, מגייס את הידיעות שלי ומסביר לעצמי מה קורה במטוס ובסביבתו, משנן את נקודות התורפה של המערכות ואת הסבירות שהן יהיו לסיכון מעשי בשלבים השונים של הטיסה.

כך חלפו שנים, עד לטיסה ארוכה מאוד, טרנס-אטלנטית ויותר, שבה הבחנתי ששום דבר מן המשקעים סודקי התודעה מ-1993 אינו בא לידי ביטוי. שום פחד, אף לא שמץ של דאגה. כלום

כך חלפו שנים, עד לטיסה ארוכה מאוד, טרנס-אטלנטית ויותר, שבה הבחנתי ששום דבר מן המשקעים סודקי התודעה מ-1993 אינו בא לידי ביטוי. שום פחד, אף לא שמץ של דאגה. כלום. אפילו לא טיפלתי בעצמי במהלך הטיסה, לא עברתי על הצ'ק-ליסט שליווה אותי בכל הטיסות מאז טיסת האימים בהודו.

ידעתי מיד מה הגורם לכך. חודשים אחדים קודם לכן התוודעתי לעולם המופלא של סימולטורֵי הטיסה הזמינים באינטרנט. ראשית, דרך הסימולטור המופלא של חברי אילן פפיני, Micro Flight, ולאחר מכן דרך FSX, הגרסה המתקדמת דאז של סימולטור הטיסה של Microsoft. היתרון הגדול של Micro Flight הוא בסימולציה הדקדקנית של תנאי מזג-אוויר. אינני מומחה לנושא, אבל שיחקתי לא מעט עם הפרמטרים בתוכנה, ולא רק שלמדתי על מזג-האוויר אלא שהתנסיתי בטיסה בתנאים שכמוהם לא חוויתי בכמעט ארבעים שנות טיסה בטיסות מסחריות ברחבי העולם. כשהמשכתי להתנסות, הפעם ב-FSX, הגעתי למצב שכבר לימדתי את עצמי להטיס כלי-טיס מסוגים מגוונים בתנאים שונים של יום ולילה, מזגי-אוויר רגילים וקיצוניים, מסלולי נחיתה למיניהם, החל באזורים הרריים וכלה בנחיתה על מים. ההטסה בסימולטורים העניקה לי תחושה מסוימת של שליטה בכלי הטיס, אפשרות להתמודד עם תקלות (שריפה במנוע, דלק נוזל, איבוד שמן ומה לא…), ובעיקר אפשרות להרגיש מה זה מטוס באוויר ומה גבולות המעטפת שלו, ושלי.

[נחיתה באחד משדות התעופה המסוכנים בעולם]

שום סימולטור אינו מאפשר לך להטיס מטוס, הרי הוא רק מדמה תכונות מסוימות של מצב הטיסה. אתה לא באוויר, אינך עלול למות בשל משהו שיקרה במסך. מציאות מדומה לעילא. דמיון המופעל באמצעות תסריט.

שום סימולטור אינו מאפשר לך להטיס מטוס, הרי הוא רק מדמה תכונות מסוימות של מצב הטיסה, של פעולת ההטסה, של התערבויות חיצוניות יזומות או מקריות, מצד האדם, הטבע או האקראיות המדומה של המערכות המקודדות כחלק מן הסימולטור. אתה לא באוויר, אינך עלול למות בשל משהו שיקרה במסך. מציאות מדומה לעילא. דמיון המופעל באמצעות תסריט. וזוהי כנראה הנקודה, פה טמון לב התרפיה. הסימולציה מאפשרת לגייס את השכל, לשבץ את הידע שלך ולרכוש ידע חדש, שמשתלב בתמונה הרציונלית הכוללת ומעניק לך עוד מדרגה של הבנת המתרחש. פעם אחר פעם, צעד אחר צעד, נבנה המכלול ששואף ללכוד את  מגוון האפשרויות, הנסיבות, המקרים, עד כי תוכל לומר לעצמך, באופטימיות ועם קמצוץ של תעוזה: "שום דבר טיסתי אינו זר לי". והגם שהדבר לעולם לא יהיה נכון, כי סימולטור לא יהפוך אותך לטייס מקצועי וגם טייסים עם אלפי שעות טיסה מופתעים, אינם מבינים דבר שקורה, ואפילו טועים – סימולטור טוב מצמצם בהתמדה את הפער בין הידוע לנעלם. הוא עושה זאת גם בעזרתך, המשתמש, העובר תהליך של רפלקציה ביחס למה שאירע, לסיבות, למנגנונים, לעקרונות הכלליים. ולאדם הרציונלי לימוד הוא תרפיה, תוספת כלים להתמודדות.

וכך, בסופו של דבר, בטיסה הארוכה שהחלה בתל-אביב ונמשכה לציריך ומשם לליסבון, וממנה לסאו פאולו ולאחר מכן לקצה הצפון מזרחי של ברזיל, לרסיפה, לא עלה בי כל צורך לנהל התמודדות מנטלית עם הטיסה. ידעתי מה הטייסים רואים, מה הם עושים ומה עובר על המטוס, ידעתי היכן אנו נמצאים. פשוט הייתי חלק מהפלא הזה, שהמין האנושי הצליח ליצור לעצמו. נהניתי מהטיסה, וכל הידיעות הללו היו מונחות בתודעתי מבלי משים, שקטות בתכלית השלווה. ולקראת הנחיתה האחרונה הבטתי מהחלון והתענגתי על הנוף הירוק, הטרופי, הסמיך, שמתי לב שידעתי כמובן מאליו כיצד הטייס יבצע את הפנייה לקראת הנחיתה, ואפילו כיצד ייראה המסלול ומהו הקוד המזהה אותו. כי זכרתי נחיתה אחרת ברסיפה, ויכולתי ליהנות מיפי התנועה והביצוע, מהקשת הרחבה, הרכה, שהטייס הפיק לקראת הישורת האחרונה, מההנמכה הרכה אל היעד. כמעט כמו בסימולטור.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

תמונה ראשית: נשר אמריקני צולל, תצלום: ריי הנסי, unsplash.com

Photo by Ray Hennessy on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על בסוף המטוס שוב נופל

02
רונה

הייתי לאחרונה בטיסה מפרנקפורט לישראל שבה הטייס לא הצליח לנחות וכל פעם שהוא התקרב למסלול (או אפילו נגע עם הגלגלים כבר) הוא פתאום הפעיל את כל המנועים והמריא שנית. הדיילות טענו שזה בגלל אוויר חם אבל חוסר הידע וההבנה המועטת שלי בתחום גרמו לי להרבה תהיות כמו האם זה תקין, כמה מצבים כאלה נפוצים, האם הדיילות משקרות כדי להסתיר מצב חמור בהרבה, וכו'. וכמובן שהייתי בקונפליקט עם עצמי האם זה הזמן להתפלל לאלוהים או שכדאי לא להרגיז אותו עם אתאיזם צבוע רק לפני שאנחנו נפגשים. כשנחתנו בשלום בדקתי את הסטטיסטיקות והבנתי שמטוס זאת הדרך הכי בטוחה לנסוע (אחרי רכבת או וריאציה מסוימת של רכבת). אבל גם כשאתה יודע את הסטטיסטיקות זה לא ירגיע אותך, הבנה אמיתית של מה שקורה היא היחידה שתרגיע אותך. בקיצור, הלכתי להוריד סימולטור טיסה.

04
סמדר זאבי

בס"ד
פלאי הטכנולוגיה

לסיפור שלך על פחד בשעת הטיסה ובכלל מטיסה ישנן שלל תגובות,
מרביתם של תגובות מעין אלו משתכללות בבגרותנו ועתים גורמות לפוסט טראומה.
בשל פחד מקומי או פחד הישרדותי אחר ניתן לגעת גם באמצעים של תרפיה מלבד סימולציה, ישנו טיפול קצר טווח cbt המקדד חרדות, פחדים ושריטות ובאמצעות הטיפול האדם לומד כיצד להתנהל בהמשך דרכו.