בעיית הסקסיזם של ענף ההי-טק

התפטרותה של מנהלת בכירה בעקבות ״הטרדה שיטתית״ מציתה מחדש בעיה תמידית של התעשיה
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

כפי שבחירתו של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית לאו דווקא העידה על מצבה הכללי של האוכלוסייה האפרו-אמריקאית, כך גם מינויה של שריל סנדברג לסמנכ"לית התפעול של פייסבוק, או של מריסה מאייר למנכ"לית יאהו, לא אומר הרבה על מצבן של הנשים בתעשייה. נדירותן של נשים בחברות הטכנולוגיה בארצות הברית מדהימה - חלקן בחלק מחברות הטכנולוגיה הגדולות מגיע לשניים עד ארבעה אחוזים בלבד מכוח האדם, ומדובר במגמה שלילית - נשים הן 12% מבוגרי מדעי המחשב בארצות הברית, בהשוואה ל-37% בשנת 1984.

הטיעון הפופולרי ביותר למספרן הזעום של נשים בתעשייה הוא כמובן טיעון שעות העבודה הארוכות שמתנגשות עם אמהות, וההאשמה המפורסמת של סנדברג שנשים לא אמביציוזיות מספיק מראש, כתוצאה מכך (ראו את ספרה Lean In). אבל גם במקצועות כמו רפואה או עריכת דין עובדים שעות ארוכות, ולעתים קרובות תמורת פחות כסף. האם הסיבה האמיתית היא שהייטק הוא פשוט מועדון של בנים?

פרישתה של המפתחת ג'ולי אן הורוות' מחברת הסטארטאפ GitHub, כתוצאה ממה שהיא מתארת כהטרדה שיטתית, עוררה מחדש את הדיון באווירה הסקסיסטית בעמק הסיליקון. הורוות' הוטרדה מצד אחד על-ידי אחד ממייסדי החברה ואשתו, שחששו מסיבה שלא הובהרה עדיין שהיא תשמיץ אותם בפומבי, ומצד שני על-ידי עמית לעבודה שהתוודה בפניה על אהבתו, ולאחר שנדחה על-ידה, התנכל לעבודתה על-ידי מחיקה שיטתית של הקוד שכתבה. כל זאת התרחש באווירה שהורוות' תיארה כ"רעילה". על ההשתלשלות המלאה של הפרשה אפשר לקרוא כאן.

האם היחס שבו נתקלה הורוורת' קשור בהיותה אישה, או הוא חלק מאווירה רעילה באופן כללי ששוררת בעמק הסיליקון? במאמר "למה אני לא רוצה שבתי תעבוד בעמק הסיליקון", קושר כתב PC Magazine בין תרבות ה-disruption, שיבוש שוק, לבין מה שקרה בגיטהאב. בחברה שהשאיפה המוצהרת שלה היא להרוס את מקור הפרנסה של אחרים, התפתחה לפי טענתו תרבות חסרת רגישות באופן כללי. נשים מתקשות – או לא מעוניינות – לשרוד בסביבה התוקפנית הזו, ופורשות מהתעשייה או לא נכנסות אליה מלכתחילה.

אולם דיווחים רבים מתארים עבודה בתרבות סקסיסטית, שבה מצופה מנשים להבין "בדיחות של בנים", גם כשהבדיחות על חשבונן. באנקדוטה מדהימה, תיארה סנדברג שיחה שניהלה עם שני גברים על הייצוג הנמוך של נשים בתעשייה. אחד מהם אמר שהוא היה שמח להעסיק מספר גדול יותר של נשים, אך לא כולן מוכשרות כמו סנדברג. השני אמר שגם הוא היה שמח, אבל אשתו הייתה חוששת שישכב איתן, והוא בטח אכן היה עושה זאת. בין אם הגברים אכן היו כנים, כמו שסבר בעלה של סנדברג, ובין שמדובר בהתלוצצויות כביכול, השיחה הזו חושפת עם מה נשים צריכות להתמודד. לעניין זה, מומלץ לקרוא גם את התגובות המרגשות/מעציבות/מרתקות של משתמשות טוויטר לשאלתו של מפתח המשחקים לוק קריין, "למה יש כל כך מעט נשים מפתחות משחקים?"

אפשר לקוות שמינוין של נשים לעמוד בראש חבורת גדולות ישפיע בסופו של דבר על המצב. בנוסף, ארגונים שונים הוקמו בנשים האחרונות במטרה לשנות את המציאות התעסוקתית בארצות הברית. חלקם מתרכזים בהכשרת דור העתיד של המתכנתות, כמו Girls Who Code , וחלקן מנסים לאגד ולהעצים נשים שכבר עוסקות בתחום, כמו הארגון שהקימה הורוורת' עצמה במהלך הפרשה, Passion Projects.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על בעיית הסקסיזם של ענף ההי-טק

01
אורן

"דיווחים רבים" ? ציטוט של אנקדוטות מהעיתונות ? זה לא מאמר ממש רציני.
אין לי הסבר טוב לתופעה, אבל שימי לב שגם באוניברסיטאות וכנראה שגם בתיכונים הנשים הן מיעוט, ובכלל כנראה שהדבר נכון גם לנשים ומתמטיקה ולא רק מדעי המחשב או הנדסה.
אולי פשוט מדובר בשרידים של חינוך מיושן ? נשים למקצועות שטובים לגידול ילדים (כפי שרמזת) ?

גלוי נאות- אני עובד ומגייס במה שאת מכנה היי טק.

02
מיכל שליו

הי אורן, במאמר הזה ב-LA Times תוכל למצוא דיון נוסף בטענות לסקסיזם בתעשייה בארה"ב: http://articles.latimes.com/2013/oct/24/business/la-fi-tech-sexism-20131024. וכאמור, מומלץ גם לקרוא את הדיון בנושא מפתחות המשחקים שקישרתי אליו.
כמו שכתבתי, אני חושבת שדווקא יש כאן משהו מעבר למקצועות "שטובים לגידול ילדים", כי עובדה שבמקצועות אחרים שעובדים בהם שעות ארוכות יש ייצוג הגיוני לנשים. מספר הנשים שלומדות מדעי המחשב בארצות הברית לא רק נמוך, הוא הולך וקטן באופן דרסטי, כלומר לא מדובר בשריד היסטורי, אלא בתופעה שמתרחשת לנגד עינינו ובניגוד למה שהיינו מצפים.
בחברות הייטק בארץ אמנם לא נתקלתי בתרבות סקסיסטית בוטה, אבל זה בהחלט מועדון של בנים, בין השאר בגלל נטייתם של מגייסים לגייס את מי שהיו איתם בצבא, שהם - אופס - בדרך כלל גברים. הבנתי שיש בצה"ל יוזמה להגדיל את מספר הנשים בתפקידים טכנולוגיים, אולי זה יעזור, וכמובן שעדיף להתחיל כבר בבתי הספר.

הריפרור המעט מאולץ (לעניות דעתי) של מיעוט האחוזון הנשי בתעשייה X או במקצוע Y איננו דיון ראוי לטעמי. כמו במאמרים דומים אחרים, גם כאן, מורגש לדידי הניסיון הלא ראוי לבצע העתקה של מציאות מורכבת אל תוך דיון לעומתי. מניחים יפה את הנתונים חסרי האישיות בתוך קוביות של תגים מאשימים ומציגים לראווה אל הקהל הנבוך.

עכשיו לך תגיד משהו נגד זה.

אבל האמת הפשוטה היא, שלהגדיר קריטריוני אחוזים לנוכחות נשית בתעשייה, או בכל דבר אחר לצורך העניין, הוא לא דבר נבון אם להתבטא בעדינות. השיח הפסיאודו שיוויוני מסמא את העין והלב מראיית הדברים כמות שנהם: בתעשיית ההייטק, כמו בכל מקצוע אחר, הקריטריון היחיד שחשוב שישמש לשיבוץ עובדים הנו קריטריון ההתאמה לתפקיד.

התאמה זו צריכה להימדד בכלים רלוונטיים בלבד כמו: מקצועיות, יכולת להניב תוצאות, עמידה בזמנים, עבודת צוות, וזמינות - ככל שהדבר משית על בחירה מגדרית אפילו, דומני שזוהי רשותו וזכותו המלאה של המעביד להעדיף עובדים זמינים יותר על פני אחרים.

השיח כולו מוטה לטעמי ואופף את המאמר בארומה תעמולתית. אני מאמין שלא קשה היה לייצר תעמולה שכן דומה עלי כי חומר הגלם עצמו נטוע יפה ביסודות אלו ולא ביסודות נקיים מבחינה עיתונאית.

לגופו של נושא, ייתכן שיש דברים בגו אלא שהנאמר לעיל מקשה עלי לראות אותם מבעד לערפל, וחבל.

06
אשר שטרן

לדעתי ההסבר פשוט בהרבה.
נשים נוטות לאורח חיים שבו יש להן אינטראקציה עם אנשים אחרים. רפואה, עריכת דין, ובטח הוראה ופסיכולוגיה, הם מקצועות כאלה.

לגברים (באופן כללי, אם כי יש חריגים לשני הצדדים) קל יותר להסתדר עם אורח חיים של שעות ארוכות מול מכונה, כמעט בלי שום שיחה עם אדם אחר. פשוט לשבת בשקט, חמש שעות, עם אוזניות ומוזיקה, בלי לדבר עם אף אחד, ולכתוב קוד, לתקן, להריץ וכו'.

אז נכון שגם בהיי-טק יש שיחות, פגישות, ארוחות צהריים, וכו'. אבל עדיין, עיקר העבודה נעשית כאשר אתה לבד, אתה והמחשב, בלי לשוחח עם אף אדם.