פרויקט המחילה בעלי נעלם וגם המחילה מחכה

ב-16 בספטמבר 1999 בעלה של אירינה קרסוֺבסקָיה (Krasovskaya), איש העסקים אנטוני קרסובסקי, נחטף ונרצח על ידי כוחות הביטחון בבלארוס. איש מעולם לא הודה באחריות למעשה, וגופתו של אנטוני מעולם לא נמצאה. מאז האירוע, אירינה פועלת נמרצות להעלאת מודעות למצוקת מי ש"נעלמו" בימי משטרו של הנשיא הרודן אלכסנדר לוקשנקו. אירינה נישאה מחדש ומתגוררת באמריקה. סיפורם של אירינה ואנטוני שימש השראה למחזה "לגלות את האהבה" שהעלה התיאטרון החופשי של בלארוס.

 

ידעתי שמשהו לא בסדר, כי הטלפון הנייד של אנטוני היה כבוי במשך זמן רב, וזה לא קרה בעבר. הוא היה במינסק, עם חבר פוליטיקאי, וקיוויתי שהם פשוט ברכבת התחתית או בסאונה, כפי שתכננו. אחרי חצות, כשעדיין לא שמעתי דבר, נתקפתי חרדה והתחלתי לצלצל לתחנות משטרה בסביבה, לבתי חולים ולחדרי מתים. איש לא ידע דבר. בבוקר כבר הייתי ממוטטת. ידעתי שיש למקרה מניע פוליטי, כי אנטוני נעלם ביחד עם פוליטיקאי בכיר מהאופוזיציה.

כך החלו שנים ארוכות של חוסר ידיעה. זה היה מצב מלחיץ מאוד ולא הייתה לי ברירה אלא להמשיך בחיי ולדאוג למשפחה שלי. רבים ניסו לייעץ לי, אבל נאלצתי להתמודד לבדי. לא יכולתי לדבר עם אמא שלי, כי היא הייתה זקנה וחולה. לא יכולתי לדבר עם שתי בנותיי, כי לא רציתי להדאיג אותן. לא יכולתי לדבר עם חבריי, כי לא יכולתי לספר שוב ושוב את אותו הסיפור.

כל הסביבה נצבעה בעיניי באפור. הבטתי מטה וראיתי את האספלט האפור. לא יכולתי להזדקף ולהביט בעולם שסביבי, זאת הייתה תגובה גופנית לגמרי. אבל בערך שלוש שנים אחרי החטיפה, באחר צהריים סתווי אחד במינסק, פתאום הרגשתי שאני מסוגלת להביט מעלה ולראות שוב צבעים, את צבעי העלים האדומים והצהובים. "אלוהים, זה כל כך יפה", אמרתי לעצמי. אז הצלחתי שוב לנשום. אבל השתנתי – הכאב עדיין בתוכי, לפעמים גדול יותר, לפעמים קל יותר, אבל הוא תמיד אתי.

ניסינו לגלות את האמת על כל מי ש"נעלמו" באמצעות העלאת מודעות ציבורית. נפגשתי עם מנהיגים פוליטיים רבים מכל העולם, על מנת להפנות תשומת לב למקרים האלה ולהעניק קול למשפחות. ניסינו לפעול בכל דרך משפטית בתוך המדינה ומחוץ לה. כתבנו מאות מכתבים לרשויות בלארוס, שאלנו אלפי שאלות, אבל לשווא. שוב ושוב נאמר לנו שהחקירה חשאית ולכן הם אינם יכולים לספר לנו דבר.

אני אישית מאמינה שבעלי והפוליטיקאי נחטפו ביחד, ואז הובלו בשתי מכוניות נפרדות ונרצחו במינסק באותו לילה. אבל אני לא יודעת מה קרה להם לאחר מכן. מעולם לא נמצאו גופות.

אין ראיות מוצקות לכך שהנשיא לוקשנקו היה מעורב בפשע, אבל אני גם יודעת שבבלארוס שום דבר לא קורה ללא הסכמתו. הכעס שלי מכוון אליו אישית, משום שהוא הרס לא רק את חיי אלא גם את חיי המדינה שלי, כשחזר והשליט בה דיקטטורה בסגנון סובייטי. המאפיין המרכזי של החברה שלנו הוא הפחד, וההיעלמויות יצרו גל חדש של פחד.

אני לא כועסת מאוד על מי שלחץ על ההדק, כי הוא רק מילא פקודות. הפושעים האמתיים הם אלה שעדיין נושאים במשרות רמות דרג בממשלה, אני מסוגלת לדמיין את פניהם ואני יודעת שהם נשואים והורים לילדים. אם אחשוב עליהם יותר מדי, אתחיל לחלום חלומות נקמה ולכן אני חייבת לעצור את עצמי, כי אני יודעת שהנקמה תהרוס אותי. אני לא יכולה להרשות לעצמי לדמם ולמות מבפנים.

קל יותר לסלוח כשאת לא יודעת מי פגע בך, כי אז הכול נותר מופשט. אבל במקרה שלי אני יודעת בדיוק מיהם הפושעים. כשאת יודעת מי הפושעים אבל לא זוכה לשום הכרה ואיש אינו לוקח אחריות, הסליחה אינה אפשרית. סליחה תובעת צדק. הפושעים צריכים להיענש, להיכלא ולהיות מורשעים בצורה פומבית. אילו נעשה צדק, הייתי יכולה לסלוח ולהתחיל להדחיק את המחשבות על אותם פושעים. המחילה העתידית שלי תלויה בכך שהממשלה תתנצל ותכיר בחלקה בפשע. לאחר מכן הם צריכים להבטיח ליצור תנאים שבהם אי אפשר יהיה לבצע שוב פשעים כאלה.

עד שאוכל לקבור את בעלי, הכאב והטראומה לא יסתלקו. קראתי הרבה על אֵבֶל, אבל עבור משפחות הנעלמים האבל שונה לגמרי, משום שהתקווה ממשיכה לצוץ, ועמה הסכנה לצאת מדעתך. אני כבר לא מדברת עם אשתו של הפוליטיקאי שנחטף ביחד עם אנטוני, כי אני כבר לא יכולה לשאת את העבודה שאחרי כל השנים האלה, היא ממשיכה להאמין שיתכן כי בעלה עדיין חי. התקווה אינה מעודדת אותי כבר, ולכן אני לא רוצה להיחשף אליה.

כיום המשימה שלי היא לשמר את זכר בעלי ואת זכרם של ה"נעלמים" האחרים, ועל מנת לעשות זאת אוסיף לאסוף ראיות, ואמשיך לחכות שיעשה צדק.

© The Forgiveness Project

״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תצלום ראשי: © The Forgıveness Project

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי The Forgiveness Project.


תגובות פייסבוק