ג'ון לנון, צייר וסופר

ציורים וסיפורים של כוכב הפופ חושפים אמן פזיז שרצה, וידע, להביע את עצמו בכל מדיום
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

"פגשתי אותו בפסטיבל של וולטון וילג'. הייתי נער שמן, וכשהוא נשען לי על הכתף, הבנתי שהוא שיכור.... דודה מימי, שדאגה לו מאז שהיה קטן, נהגה לומר לי שהוא חכם יותר משנדמה, ועוד כל מיני דברים כאלה." כך תיאר פול מקרטני את פגישתו הראשונה עם ג'ון לנון, בפתח הדבר שכתב ל-In His Own Write, ספרו של לנון מ-1964 המכיל שירה, רישומים ורשמים סוריאליסטיים. דבריו של מקרטני תמציתיים, וכמובן, מעט מתחכמים. "הוא עזב את בית הספר כדי להצטרף ללהקה שנקראת 'הביטלס', והנה הוא גם מפרסם ספר," הוא ממשיך. "ושוב אני שואל את עצמי – האם הוא עמוק?"

לפי הנוסח שקיבל ג'ונתן קייפ, המו"ל, ייתכן ומקרטני נדרש ליותר מהקדמה קצרה. אבל 1964 הייתה שנה עמוסה בשבילו ובשביל הלהקה: סדרה של להיטים, "המופע של אד סאליבן", שינוי דרכה של התרבות הפופולרית. "מר קייפ היקר," הוא שרבט בראש העמוד, "יש כאן רק 234 מילים, אבל לא אכפת לי." כתב היד המקורי של פתח הדבר מגלה לנו של"מר קייפ" כן היה אכפת, לפחות קצת. על גב הדף ניסתה יד אנונימית לשכתב את הטקסט, ואחרת מחקה חלקים ממנו. אך לבסוף הכותב ניצח, ופתח הדבר פורסם בנוסח המקורי. אותו מסמך, המתעד את לידתה של השותפות המצליחה ביותר בתולדות המוזיקה הפופולרית, הפכה כיום למסמך היסטורי העומד למכירה פומבית בסותבי'ס תמורת 20,000-30,000 דולר.

ללא כותרת. מעזבונו של ג'ון לנון

ללא כותרת. מעזבונו של ג'ון לנון

את שאר הרישומים וכתבי יד שיעמדו למכירה פומבית ב-4 ביוני בניו יורק, כתב לנון, אדם שהתגלה כפיקח ועמוק יותר משחשבו כולם. המוכר הוא טום משלר, המו"ל שהזמין את In His Own Write ואת הספר שבא אחריו, A Spaniard in the Works (1965). הוא שמר את כתבי היד המקוריים שלנון הגיש לו; הם היו "במגירה" במשך 50 שנה. לפי ההערכות תניב מכירתם יותר ממיליון דולר.
אף אחד לא תיאר לעצמו, ב-1964, שלנון מסוגל לנפק תוצר מוזר כמו In His Own Write. השירים המוקדמים של הביטלס, שרובם נכתבו בלחץ זמן, לא רמזו על תחכום לירי בהשוואה לתעוזה המוזיקלית של הלחנים והמיומנות הטכנית שבה הוגשו. נערים ונערות התאהבו אלה באלה, התחבקו, התגעגעו, נפרדו וחזרו. אך עולמו הפנימי של לנון כבר הכיל מרחב מוזר יותר.

התגובות הראשונות שקיבלה עבודתו של לנון לפני 50 שנה  חשפו את הניסיונות הראשונים של התרבות הגבוהה לדבר עם עולם הפופ

בתיכון "קווארי בנק" שבפרברי ליברפול, הוא הפיק "עיתון" משלו, ה-Daily Howl, מפסולת נייר – "עמוד אחר עמוד של בדיחות בנות שורה אחת, משחקי מילים אקסצנטריים, פרסומות מפוברקות, קומיקס וראיות ראשונות לאובססיה מתמשכת לשחורים, יהודים וגרוטסקות של בני אדם," כותב מארק לואיסון (Lewisohn) ב-Tune In, הכרך הראשון של ביוגרפיית הביטלס שפרסם בשנה שעברה. כשהחלה השכלתו הפורמלית להידרדר, כותב לואיסון, היה לנון מביא לבית הספר את המחברת שכוללת את הבדיחות והשרבוטים שלו, "כדי להקריא ממנה ולתת לאנשים לעיין בה – ואז, אחרי שהמורים החרימו אותה, גם הם נהנו ממנה לפני שהחזירו לו אותה בסוף הסמסטר."

ג'ון לנון מחזיק עותק מספרו "In his own write". צילום: אוניברסיטת פן

ג'ון לנון מחזיק עותק מספרו "In his own write". צילום: אוניברסיטת פן

החומרים האלה היו הבסיס ל-In His Own Write, והם הפתיעו את העולם כשהספר פורסם. הרבה אנשים לא הבינו אותם. צ'רלס קורן (Curran), חבר פרלמנט בריטי מהמפלגה השמרנית, לא קלט את שגיאות הכתיב המכוונות ומשחקי המילים, וניצל את ההזדמנות כדי לתקוף את מצב החינוך. "יש לו חוש למילים ולסיפורים, [אבל] הוא על סף אנאלפביתיות," הוא אמר על יצירתו של לנון בדיון שנערך בפרלמנט ב-1964. "נראה שהוא קרא מעט טניסון, בראונינג ורוברט לואיס סטיבנסון בזמן שהקשיב לתוצאות משחקי הכדורגל ברדיו."

אך בסך הכול הספר התקבל באופן חיובי. המדור הספרותי של ה-Times כתב שהספר "ראוי לתשומת לבו של כל אדם המפחד מהידרדרות השפה האנגלית והדמיון הבריטי.... ההומוריסטים תרמו להעשרת הנכסים האלה יותר משמודים רוב המבקרים הרציניים. הם מספקים לנו שטף של 'כתיבה ניסיונית' מקורית, ונראה של מר לנון מסוגל לפתח אותה אף יותר."

חלקה 30, " Puffing and globbering they drugged themselves"

חלקה 30, " Puffing and globbering they drugged themselves"

ההבדלים בין הגרסאות של הסיפורים והשירים בכתבי היד לבין הגרסאות הסופיות שבספרים, ראויים לציון. כל אזכור לביטלס הושמט בגלל רצונו המוצהר של המו"ל טום משלר להפריד בין הכותב לכוכב הפופ. זו הייתה תקופה שבה יושרה הייתה חשובה יותר מאופורטוניזם. בין היתר הוסרה "ידיעה חדשותית" בג'יבריש חלקי המודיעה על הסינגל הראשון של הלהקה:  “A sog they whripe themselves called Lub Me Jew. The Beagles (Johb Paub, Georb and Rigo) hop to sell maby coddies of it. God luck lads…" השמטות אחרות מעידות על צניעות מפתיעה. במכתב מזויף – סאטירה על מגזינים של מעריצי פופ – לנון חותם ברמיזה: "מעריצך הקשה," הגוררת תגובה בוטה מהעורך: "טינופת." טור מתייסר אבסורדי הושמט גם הוא מהספר, בגלל העצה הלא-כל-כך-תמימה שבו: "קנאות עלולה להרוס את הנישואים, נסו להתוודע לדוור."

מבחינת היסטוריונים של הביטלס, מופרך כאן מיתוס מקובל: לנון טען תמיד שאת הביטוי "a hard day's night", המציא רינגו סטאר על סט הצילומים (של הסרט שזכה אחר כך לאותו שם). אך הוא מופיע כאן, בסיפור שנקרא "Sad Michael", אשר נכתב לפני שצילומי הסרט התחילו.

טום משלר אומר שהסיבה העיקרית למכירת החומרים כעת היא היא רצונו לעודד תשומת לב מחודשת ברישומיו של לנון. "הוא לא ידוע כאמן, אבל הוא היה מצוין," הוא אומר. הוא זוכר את לנון בחיבה רבה. "הוא היה חכם מאוד, היה בו שילוב של ילדותיות ותחכום. בילינו יחד שעות רבות: הכרתי אותו, ובה-בעת לא הכרתי אותו. הוא נגע ללבי. הוא היה אדם מיוחד מאוד."

לנון טען תמיד שאת הביטוי "a hard day's night", המציא רינגו סטאר על סט הצילומים. אך הוא מופיע בספרו, בסיפור שנקרא "Sad Michael", אשר נכתב לפני שצילומי הסרט התחילו

Lot 81 Lennon, 'Oh dear sheep

Lot 81 Lennon, 'Oh dear sheep

העניין של ההיסטוריון מרק לואיסון בחומרים אקדמי יותר: הוא כבר שוקד על הכרך השני של הביוגרפיה, שאמור לראות אור ב-2020. הוא אומר שמצבם של כתבי היד והרישומים מעיד על החיים הקדחתניים של חברי הביטלס באותם ימים, ועל יכולתו של אחד מהם למצוא מעט מקום לעצמו. "הם התרוצצו בלי סוף באותה תקופה. הם לא יכלו לצאת החוצה. עולה כאן תמונה של לנון היושב בחדרו ומשייט לכיוון יצירתי אחר לגמרי. הוא חד, הוא יודע מה הוא עושה."  מתוך הדפים עולה תחושה של חוסר מנוחה, של חוסר סבלנות כלפי המגבלות שמציבה העבודה (הנהדרת) שלו. "אני מתאר לעצמי שהרישומים האלה נעשו במהירות אדירה," אומר לואיסון. "ג'ון לא היה הטיפוס המתאמץ. הוא רצה לעשות דברים מהר ולהמשיך הלאה. הוא היה מסוגל להביע את עצמו במהירות גדולה בכל מדיום."

מקורו של הארכיון הזה ברגע תרבותי מכריע. התגובות הראשונות שקיבלה עבודתו של לנון לפני 50 שנה - ולא רק תגובותיו של המו"ל הבריטי טום משלר, אלא תגובותיהם של מבקרים שהשוו אותן לעבודות של אדוארד ליר, ספייק מיליגן והילייר בלוק – היו הניסיונות הראשונים של התרבות הגבוהה לדבר עם עולם הפופ. ספרו של לנון היה התגלות: הנה בא האיש שעזר לכתוב את "I Want to Hold Your Hand" ומראה לנו את חזיונותיו הדמוניים וחוש ההומור המפותח שלו. הסתבר שמתחת לניצוץ יש תוכן אמיתי. וזו הייתה הפתעה בשביל עולם שבו יחסי מין (במחילה מכבודו של פיליפ לרקין) היו בתחילת דרכם. אך זה היה רק מצב רגעי של תמימות. לנון שילב במהרה בין השדים לרגשות הענוגים. מעבר לפינה חיכו שירים ששיקפו רגשות אפלים יותר: In My Life, Nowhere Man, Tomorrow Never Knows המהפכני. הכותב וכוכב הפופ התאחדו, והתרבות השתנתה לעד.

Copyright The Financial Times Limited 2014

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי פיטר אספדן, Financial Times.


תגובות פייסבוק