גירושים והצטננות

מה הקשר בין גירושי ההורים והתגובה הדלקתית של ילדיהם?
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

ב-30 בנובמבר 1939, 450 אלף חיילים סובייטים חצו בסערה את הגבול הפיני, בראשיתו של עימות ברוטלי שנמשך כמעט חמש שנים. עריה של פינלנד הופגזו שוב ושוב, במדינה הוכרז קיצוב חמור במזון וכ-2.5 אחוזים מן האוכלוסייה נהרגו. כדי להגן על הילדים הפינים מאימת המלחמה, כשבעים אלף מהם פונו זמנית לבתי אומנה בשוודיה ובדנמרק.

לכאורה, פינויים של ילדים מאזור מלחמה הוא מעשה אחראי. אלא שממחקרים רבים עולה כי הילדים הפינים הללו, שנשלחו מבתיהם, נאלצו להתמודד עם השלכות חמורות ארוכות טווח. מוראות המלחמה אמנם נחסכו מהם, אבל הם נאלצו להתמודד עם דחק כרוני שמקורו בפרידה. במחקר משנת 2009 התגלה כי בקרב המבוגרים בפינלנד שהופרדו מהוריהם בין השנים 1939-1944 נרשמה עלייה של 86 אחוזים במקרי המוות כתוצאה ממחלות לב, בהשוואה לאחרים שנותרו באותן שנים בבתיהם. למרות שחלפו יותר משישים שנה מתום המלחמה, היתומים-הזמניים האלה נמצאים גם בסיכון גבוה במיוחד ללקות ביתר לחץ דם ובסוכרת מסוג 2. במחקרים אחרים התברר כי אותם מפוּני-מלחמה סובלים גם מרמות גבוהות יותר של הורמון הדחק ומסיכון גבוה ללקות בתסמינים של דיכאון חמור.

מהו ההסבר למִתאמים הטראגיים האלה? המחקרים בפינלנד מבוססים על עשרות שנות מחקר ומהם עולה כי הפרעות ושיבושים של ההיקשרויות בגיל צעיר – כמו, למשל, פרידה של ילדים קטנים מהוריהם במהלך המלחמה – עלולים לגרום לנזקים בלתי הפיכים לבריאות.

העדויות האחרונות לקיומו של מתאם כזה בין ההיקשרויות בגיל צעיר לבין הבריאות בגיל מבוגר מובאות במאמר של החוקרים מייקל מרפי (Murphy), שלדון כהן (Cohen), דניז יאניצקי-דוורטס (Janicki-Deverts) וויליאם דויל (Doyle), שפורסם בכתב העת של האגודה האמריקנית למדעים PNAS. אולם החוקרים הללו לא בדקו את ילדים שפונו בעת מלחמה – הם בדקו ילדים שהוריהם התגרשו! בעבר כבר פורסמו מחקרים שקשרו סטטיסטית בין גירושי ההורים בילדות לבין סיכון מוגבר ללקות במגוון מחלות, מאסטמה ועד לסרטן, אבל מחקרים אלה התבססו על עדויות אישיות. כתוצאה מכך, קשה היה לקבוע באורח חד משמעי מה באמת עומד מאחורי המתאמים הללו.

בכדי לחקור את התעלומה עד תום, מרפי ועמיתיו יצרו ניסוי מתוחכם. הם בודדו 201 מבוגרים ונתנו להם טיפות אף שהכילו את הנגיף rhinovirus 39, הווירוס הגורם להצטננות. בחמשת הימים שלאחר מכן, הם ניטרו בקפידה את מצבם הבריאותי של הנבדקים. הם עקבו אחר התסמינים, שקלו את כמויות הליחה, ואספו סימנים שונים לדלקת ולתגובה חיסונית.

התגלית הראשונה של החוקרים הייתה כי לא כל מקרי הגירושים זהים. הממצאים עולים בקנה אחד עם הראיות המצטברות לכך שאיכות היחסים בין ההורים לאחר הפרידה עשויה לנבא טוב יותר את הסתגלותם של הילדים לפרידה עצמה. הדבר הניע את החוקרים לברר אצל מי מהנבדקים שהורים התגוררו בנפרד המשיכו ההורים לשוחח זה עם זה לאחר הפרידה. כפי שמציינים החוקרים: "ילדים שהוריהם נפרדים ואינם מדברים זה עם זה חווים בילדות מידה גדולה של מרירות בסביבה המשפחתית". עימותים כאלה עלולים לגרום לילדים מתח ניכר.

כיצד השפיעו הפרידות המרירות האלה בילדות על תגובתם של המבוגרים לווירוס ההצטננות? התוצאות היו ברורות. המבוגרים שהוריהם התגוררו בנפרד ומעולם לא שוחחו זה עם זה במהלך הילדות, היו חשופים פי שלושה לסכנת הצטננות מן המבוגרים שהוריהם לא נפרדו, או אלה שהוריהם נפרדו אבל שמרו על תקשורת רציפה. זאת ועוד: ההבדלים הללו ניכרו גם אחרי שהמדענים שיקללו נתונים אחרים כמו נתונים דמוגרפיים, מצב סוציו-אקונומי בילדות, מדד מסת הגוף ועוד.

ישנם שני הסברים אפשריים לסיכון המוגבר הזה. הראשון הוא שגירושים מרירים מחלישים את מערכת החיסון, וכתוצאה מכך המעורבים בדבר נפגעים בקלות רבה יותר מווירוס ההצטננות, גם כעבור עשור. האפשרות השנייה היא כי הגירושים מעצימים את התגובה הדלקתית שלאחר הזיהום, ובעצם מעוררים את התסמינים המעצבנים (ליחה, גרון כואב, חום נמוך וכו') הקשורים להצטננות.

הראיות נוטות בכבדות לטובת ההסבר השני. ראשית, אין קשר סטטיסטי בין גירושים לבין זיהום ויראלי: הסיכוי להופעת נוגדנים לווירוס בדם זהה אצל כולם. עם זאת, ישנו הבדל גדול באופן שבו הגוף מגיב לזיהום, ולמי שגדלו בבתים שחוו גירושים 'לא-מדברים' ישנו סיכוי גדול בהרבה לחוות את תסמיני המחלה (הסיכון חוּשב באמצעות מדידות של ציטוקינים). למרות שעדיין לא ברור למה גירושים מכוערים עלולים לשנות את התגובה שלנו לזיהומים ויראליים, על פי השערה מעניינת אחת מצב של דחק מתמשך, הנגרם כתוצאה מכך שההורים אינם מפסיקים לריב, גורם לתאים להתחסן מפני אותם הורמונים עצמם שעוזרים לנו לדכא את דלקות. במילים אחרות: פרידה מכוערת של ההורים עלולה לקבע את התגובה שלנו למצבי דחק לאורך כל חיינו, ולפצוע אותנו פצע בלתי נראה שלעולם לא נוכל להתגבר עליו.

המחקר הזה הוא תזכורת חשובה להשלכות המתמשכות של ההיקשרות: אפילו ההיבטים הבסיסים ביותר של בריאותנו הגופנית – כמו עמידות בפני הצטננות – מעוצבות על ידי אירועים רגשיים שהתרחשו לפני עשרות שנים. אבל הוא גם מצביע על כך שלא כל קרע בהיקשרות מותיר צלקות בלתי נמחות: סוגים שונים של גירושים עשויים להשפיע על הילדים בצורות שונות. על פי הנתונים הללו, חשוב מכול למצוא דרך לתקשורת יעילה עם בני זוג לשעבר, לפחות בכל הנוגע לטיפול בילדים. אמנם נדרשים מחקרי שטח שיבדקו את האפשרות הזו באורח ישיר, אבל נראה כי מותר להניח שמעט התנהגות אדיבה יכולה למתן מעט את ההשפעות השליליות של החיים בנפרד.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מקור:

Murphy, Michael LM, et al. "Offspring of parents who were separated and not speaking to one another have reduced resistance to the common cold as adults." Proceedings of the National Academy of Sciences (2017)

ג'ונה לרר הוא עיתונאי ובלוגר הכותב על פסיכולוגיה, מדעי המוח ועל הקשר בין מדעי הטבע ומדעי הרוח. הבלוג של ג'ונה לרר הוא  http://www.jonahlehrer.com

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: "קור", תצלום: ג'רמי תומס, unsplash.com

Jeremy Thomas

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'ונה לרר.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על גירושים והצטננות

01
סמדר זאבי

בס"ד
סימפטומים יש למכביר בשל לחצים או פחדים אנושיים. מה שברור הוא שכאשר המחשבות נודדות לכיוונים שליליים, במצטבר עלול להופיע נזק פיזי.
השאלה היא האם נוכל לראות נזק לאורך כל החיים? כאן ישנן ספקולציות.