גירושין ממבט ראשון

נשואים טריים יודעים באופן בלתי מודע אם נישואיהם יהיו מוצלחים
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

לפי מחקר שהתפרסם במגזין Science, נראה שכשמדובר בזוגיות, עדיף לנו להסתמך על תחושות הבטן שלנו.

צוות חוקרים בראשות ג'יימס מקנלטי מאוניברסיטת פלורידה בטלהסי ביקש לבדוק את הקשר בין היחס המודע והבלתי-מודע של בני זוג זה לזה, לבין הצלחת נישואיהם לאורך זמן. לשם כך, ערכו ניסוי שכלל 135 זוגות הטרוסקסואלים שנישאו לפני שישה חודשים או פחות. בשלב הראשון של הניסוי, ביקשו החוקרים מהזוגות להביע את שביעות רצונם מחיי הנישואים ואת הערכתם לחומרת בעיות שונות בקשר שלהם באמצעות חמישה עשר זוגות של תארים מנוגדים כמו "טוב" או "רע".

בהמשך, השתמשו החוקרים במבחן אסוציאציות כדי לבדוק את היחס הבלתי-מודע של בני הזוג זה לזה ולמערכת היחסים ביניהם. הם הציגו בפני הנבדקים תמונה של בן או בת זוגם למשך שבריר שנייה, ואחר כך ביקשו מהם למיין מילים בעלות משמעות חיובית או שלילית. ממהירות התגובה למדו החוקרים על רגשותיהם הסמויים של הנבדקים לגבי בן או בת הזוג: אם הבזק פני בן או בת הזוג גרם לתחושת בטן חיובית, למשל, הנבדק יצליח לומר מהר יותר ש"מעולה" היא מילה חיובית, ולעומת זאת ייקח לו יותר זמן לזהות את "מגעיל" כמילה שלילית.

המסקנה הראשונה שעלתה מהניסוי היא שתחושות הבטן לאו דווקא תואמות את הרגשות המוצהרים של בני הזוג. "כולם רוצים נישואים מאושרים", אמר מקנלטי, "ובהתחלה, אנשים רבים מצליחים לשכנע את עצמם ברמה המודעת. אבל תגובות הבטן הבלתי-אמצעיות הללו מושפעות פחות ממה שאנשים רוצים לחשוב." יכול להיות שאם יש לנו תחושות בטן שליליות לגבי בני הזוג שלנו, אנחנו לאו דווקא מוכנים להודות בכך בפני עצמנו, ובוודאי שלא בפני אחרים, הוא מוסיף. "התהליך הזה אפשר לנו לבדוק תגובות מיידיות יותר."

צוות החוקרים חזר ובדק מה מצב הזוגות פעם בחצי שנה, לאורך ארבע שנים. הם גילו שלא היה מתאם בין הרגשות המוצהרים של בני הזוג ובין רמת האושר שלהם לאורך זמן. אצל כל הזוגות הייתה ירידה מסוימת ברמת האושר לאחר תום תקופת "ירח הדבש", אולם אצל נחקרים שהיו להם יותר תגובות בטן שליליות לבני הזוג שלהם היא צנחה במהירות רבה יותר מאצל אחרים. כתב העת Nature חישב את ההבדל וטוען כי תחושות הבטן לא מסבירות אלא שני אחוזים בהבדלים שברמות האושר, אך ההבדל הזה הספיק לחוקרים כדי להיחשב משמעותי מבחינה סטטיסטית.

הפסיכולוג גארת' פלטשר מאוניברסיטת ויקטוריה בוולינגטון אומר שהממצאים מעניינים, אך יש להציב אותם בהקשר של מחקרים אחרים. מחקרים רבים בעבר דווקא מצאו קשר חזק בין הגישות המוצהרות של בני הזוג זה כלפי זה לבין הצלחת הנישואים. הפסיכולוג החברתי ברטראם גוורונסקי מאוניברסיטת מערב אונטריו בקנדה מעיר גם כי התחושות האינסטינקטיביות שלנו יכולות לפעול כנבואה שמגשימה את עצמה, ולכן הן למעשה משפיעות על הצלחת הנישואים ולא מנבאות אותה: כך למשל, אם נעמוד לפני הבעה בלתי מפוענחת של בן או בת זוגנו, תחושת בטן חיובית תגרום לנו לפענח אותה כחיוך ולא כעיקום פנים, להגיב אליה באופן חיובי, וכך אולי לגרור תגובה חיובית מצדו או מצדה.

המחקר עדיין בראשיתו, ואי אפשר להשתמש במבדק כרגע כדי לבדוק את התאמתנו לבני הזוג מראש, אומרים החוקרים. אולם מקלנטי סבור שאם יוכח קשר חזק בין תחושות הבטן להתנהגות, יש תקווה לפתח טיפול שיעבוד באותו אופן. מחקרים הראו למשל שאפשר להחליש קישורים גזעניים בנבדקים לבנים באמצעות חשיפה חוזרת ונשנית לזוגות של מילים חיוביות ותמונות של אנשים שחורים. "אם אמנם יש לכך תפקיד סיבתי פעיל, ואם אנו יכולים לחזק את הקישורים החיוביים שיש לאנשים לגבי בני הזוג שלהם, זה יוכל לעזור לאנשים להביט בצד החיובי של מערכת היחסים ולהתנהג באופן בונה יותר. זהו כיוון למחקר עתידי."

מקורות:המחקר ב-Science דיווחים על המחקר בכתב העת Nature  וב-BBC 

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על גירושין ממבט ראשון

01
איתן

אם מראש הולכים עם מחשבה לקראת גירושין בראש, הרי שאלה אכן יגיעו.
הבעיה היום היא הקלות בה ממהרים להתחייב כי יודעים שתמיד אפשר לפרק את החבילה ומיד, רק חבל שלא חושבים על הדברים לעומק ורואים אם הפרטנר באמת מתאים לנו.
חשוב לזכור זה תהליך ארוך, קשה ומכאיב לכול אחד מהצדדים, במיוחד שמעורבים ילדים.
החוכמה למצוא עו"ד טוב, אם כבר אנחנו שם,
וללכת איתו את כל הדרך עד לפתרון

    02
    מירב

    בעצם החיבור בין שני אנשים יש ביחד את הטוב ואת הרע, שהרי כל אחד מגיע עם חבילה ובעצם לאט לאט מתחיל לפתוח ולהוציא את עצמו לקשר, התמזל מזלם והם בשלים רגשית להכיל ולקבל את האחר, ישארו יחד, במידה ומה שמתגלה להם עדיין קשה להכלה ולקבלה, יווצר פלונטר והם יחליטו מה לעשות איתו, או להתמודד, או לפרק, אני אישית לאחר נסיון מודה שבחרתי להזיז את הבעיה ממני ולפרק, אבל הבעיה לא נפתרה ובכל מערכת היא תשוב כדי שאתמודד איתה מכיוון שבסופו של יום האחר הוא שיקוף לבעיות אצלנו.

השאלה המהותית יותר היא האם שיטת המחקר באמת מייצגת תחושות לא מוּדעוׁת. אולי אנשים שאופטימיים יותר באופן אינהרנטי מזהים מילים חיוביות מהר יותר וגם מצליחים יותר לשמר את הנישואין שלהם?

האם נעשה מחקר תוך-נבדקי או בין-נבדקי? כי לפי מה שכתוב לעיל נמדדה התגובה פעם אחת והיא היוותה מנבא לרמות האושר העתידיות, בתקציר המאמר עצמו לא לחלוטין ברור אם לכל אורך ארבע השנים נמדדו גם הרמות המדווחות וגם הלא-מדווחות.

בקיצור - מעניין, אבל בתחום של הלא-מודע משתמשים בשיטות שקל לפרש את תוצאותיהן לא נכון :)