מדען אורח ד"ר ריקרדו טרש

האם מדיטציה מקלה על דיסלקסיים ומפחיתה טעויות קריאה? כיצד נפתרה חידה בת מאות שנים מהמשנה באמצעות עקרונות פיסיקאליים? ומדוע כדאי לפעמים להניח למוח לתקן את עצמו?
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

מהי, לדעתך, פריצת הדרך המשמעותית או המסקרנת ביותר שנעשתה בתחום המחקר שלך?

בשנת 1979 הביולוג מולקולארי ג'ון קבט צין, הקים באוניברסיטת מסצ'וסטס מרכז לטיפול בסטרס באמצעות שיטת: Mindfulness Based Stressed Reduction – MBSR. מדיטציית mindfulness ("קְשיבוּת") מבוססת על אלמנט מרכזי בפילוסופיה הבודהיסטית- התבוננות על המתרחש ברגע הנוכחי בצורה לא שיפוטית. התרגול מאפשר להתמקד ולחוות את הרגע הנוכחי מבחינה מחשבתית, תחושתית ורגשית.

הסדנה של קבט צין כללה 8 מפגשים בני 2.5 שעות כל מפגש, בהם המשתתפים תרגלו מדיטציה בישיבה, הליכה מודעת, אכילה מודעת, יוגה ובחינת דרכי התמודדות עם מצבים מאתגרים. פריצת הדרך שהתרחשה אז היתה פשוטה אך חשובה: לאחר הקמת המרכז הזה, פרקטיקה שנחשבה עד אז רוחנית החלה להיבחן בכלים מדעיים. מה שאפשר זאת היה נסיבתי: קבט צין היה מדען מכובד מ- MIT, המנחה שלו היה חתן פרס נובל והמרכז עצמו הוקם באחת האוניברסיטאות היוקרתיות בעולם. כל אלה העניקו לפתע גושפנקא מדעית לנושא שנחשב לניו-אייג'. דבר זה הוביל, למעשה, למחקר רציני ומאסיבי של חוקרי מוח, במיוחד ריצ'רד דייווידסון (עוד מדען מוביל בעל שם שתרם מהמוניטין שלו לענף), ביישום של טכניקות מיפוי מוח שונות בניסיון לבחון את ההשפעות של תרגול מדיטציה על פעילות המוח ותפקודו. העדויות החלו להצטבר וכמות המחקרים מאז ועד היום גדלה באופן אקספוננציאלי.

החלו לראות, למשל, יותר פעילות באזור השמאלי הקדמי של המוח הקשור, בין השאר, לרווחה נפשית (לא רק בעת המדיטציה עצמה). ההבדלים השונים באו לידי ביטוי הן מבחינה מורפולוגית – כלומר, שינוי פיסי בקליפת מוח הכולל עיבוי ממשי באזורים הפרה-פרונטאליים הקשורים לקשב, זיכרון, למידה, תכנון וקבלת החלטות – והן מבחינה פונקציונלית – הפעילות העצבית עצמה, כמו למשל עיכוב פעילות באזור האמיגדלה הקשורה בעיקר לתחושת איום ופחד.

באופן מהותי יותר, התגלה שפרקטיקה שנחשבה עד שנות השמונים לכזו שמסייעת לאנשים להירגע, למעשה גורמת לערנות על ידי הגברת פעילות באזורים שונים במוח והסנכרון ביניהם. כלומר, התוצאה היתה הגברת הפעילות הקוגניטיבית ולא הפחתתה. עם השנים התגלה שגם מערכות אחרות מקבלות עירור, כמו למשל המערכת החיסונית (החל בהתמודדות עם שפעת ועד הגברת יעילותם של טיפולים בסרטן). בשנים האחרונות אנחנו רואים כיצד הלגיטימציה המדעית נושאת פירות גם בממסד החינוכי, עם כניסה של תכניות מדיטציה לבתי ספר ובחינת ההשלכות וההשפעות שלה על תפקודי קשב והישגים לימודיים.

מהם המחקרים שמעסיקים אותך בתקופה זו?

כיוון שמדיטציה היא שם כולל להמון גישות, שיטות ואמונות, סדנת MBSR , סייעה מאוד עם השנים להתקדמות המחקרית בהיותה פרוטוקול מסודר ועקבי. גם אנחנו משתמשים בווריאציה של שיטה זו כדי לבחון אספקטים שונים בתפקודים מוחיים. באחד המחקרים העברנו את הסדנה לכעשרים סטודנטים דיסלקסיים. בדקנו את איכות הקריאה שלהם לפני ואחרי הסדנה, את תפקודם במטלות הבוחנות פונקציות קשב שונות (קשב מתמשך, קשב סלקטיבי, הפניית קשת, בקרת קשב) וכל זאת בעת מדידת גלי המוח שלהם. במקביל שאלנו אותם לגבי איכות השינה שלהם, מידת הלחץ הנחווה ומדדים פסיכולוגיים נוספים. לאחר חודשיים של תרגול ראינו שיפור משמעותי של 24% בטעויות הקריאה ובפונקציות הקשב השונות, בעיקר בקשב מתמשך- היכולת לעסוק בפעילות מונוטונית לאורך זמן. אם לפני הסדנה 74% מהמשתתפים היו מתחת לנורמה, לאחר הסדנה שיעור זה ירד ל- 26% בלבד. כמו כן, ראינו שיפור ברוב המדדים הפסיכולוגיים- איכות השינה, רמת החרדה והלחץ וכדומה.

במחקר נוסף עבדנו גם עם ילדים בכיתה ד' תוך שימוש בכלים הדומים לאלה של MBSR. שם ראינו שיפור בעיקר בקשב הסלקטיבי- היכולת למקד את הקשב בגירויים רלוונטיים. יחסית לקבוצת הביקורת שלא תרגלה מדיטציה, ראינו שבקרב קבוצת הניסוי הילדים הצליחו למצוא מהר יותר גירויים מסוימים כאשר מספר המסיחים יחסית גדול, זאת מבלי לפגוע במידת הדיוק שלהם.

כיצד אתה רואה את העתיד של תחום המחקר שלך?

עד לא מזמן הפרעות קשב או דיסלקסיה היו מאובחנות באופן כללי ואילו כיום, האבחנה מסועפת ומדוקדקת הרבה יותר. ניתן לאפיין 16 סוגים של הפרעות קשב ודיסלקסיה מתחלקת ליותר מעשרה סוגים ספציפיים, כאשר כל אחד מאופיין בסוג שונה של טעויות בקריאה (למשל השמטה או נדידה של אותיות מסוימות בתוך מילה או נדידה של אותיות בין מילים). מגמה זו תכתיב בעתיד (ולמעשה כבר מכתיבה בהווה) גם פרסונליזציה בטיפול בלקויות למידה. בדיסלקסיה קשבית, למשל, המאופיינת בנדידה של אותיות בין מילים, שיטת תרגול אפקטיבית היא להאיר לקורא כל מילה בנפרד על גבי המסך. לכל פונקציית קשב או דיסלקסיה פגומה מפתחים תרגולים ספציפיים.

מגמה נוספת שאני מעריך שתצבור תאוצה, היא הנוירופידבק. את גלי המוח ניתן לחלק לקבוצות שונות לפי אורכם. אצל אנשים רבים עם בעיות קשב נמצא עודף של גלים איטיים וחוסר בגלים מהירים המאפיינים פעילות קוגניטיביים בעת ערות. בנוירופידבק מחברים את המטופל למכשיר EEG המנטר את גלי המוח. ברגע שהמוח נכנס למצב הרצוי של גלים, המטופל מקבל אות (לדוגמה שומע סיגנל קולי). בהתחלה אין לו מושג מה עושים עם האותות הללו- אין לו אפשרות באמת להבין מה המוח שלו עשה אחרת וכיצד הוא יכול לשלוט בזה. אבל עם הזמן, אחרי עשרים-שלושים מפגשים, אנחנו רואים שהסיגנלים שהוא מקבל כן מצליחים לגרום לו לשנות משהו באופן מודע אשר מעודד את הפעילות המוחית הרצויה. מדוע זו שיטת טיפול אפקטיבית שלדעתי תצבור תאוצה? משום שכאשר מסתכלים על הפעילות המוחית של אנשים הסובלים מלקויות קשב, אנחנו רואים שונות גבוהה בדפוסי גלי המוח.

הן מבחינת סוגי הגלים והן מבחינת אזורים במוח- הדפוסים הללו משתנים מאדם לאדם. הגישה האינטואיטיבית היא "לתקן" פעילות מוחית הנחשבת ללא נורמטיבית אבל מי אמר שהחזרתה למסלול נורמטיבי יהיה תיקון בהכרח? לעיתים המוח מפצה על חריגות באזור מסוים באמצעות יצירת חריגות באזור אחר וקשה לקבוע מה בדיוק צריך לתקן. על כן, במקום לפתח טיפולים גנריים אני משער שהטיפול בעתיד יסתמך יותר ויותר על הפגיעות הספציפיות וייעזר באופן בו המוח מפצה ומתקן את עצמו.

מהו הסבר האלגנטי, העמוק או היפה בעיניך לתופעה כלשהי?

פעם שמעתי הסבר אלגנטי של ישראל אומן, זוכה פרס נובל לכלכלה, לתופעה שתוארה במשנה ונותרה חידה במשך מאות שנים. במסכת כתובות מוצג מקרה מבחן של חלוקת ירושה. אדם נשוי לשלוש נשים: לראשונה התחייב בכתובּה להוריש 100 יחידות כסף, לאשתו השניה התחייב להוריש 200 ולאחרונה 300. הבעיה נוצרת כאשר האיש מת כשבאמתחתו אין 600 יחידות כסף שניתן לחלק בהתאם להבטחותיו, אלא סכום שונה. לכאורה אפשר היה לקבוע כי לא משנה מה יהיה הסכום, עליו להתחלק תוך שמירה על היחס כאילו הונו הסתכם ב- 600: חצי לזו שהובטח לה 300, שליש לזו שהובטח 200 ושישית לזו שהובטח 100. אבל יש בעיה מוסרית בפתרון הזה. הרי אין כאן באמת ירושה מסודרת: האיש לא קבע את חלוקת הרכוש שלו לפי שיעור יחסי ואפילו לא ידע כמה כסף יישאר לו במותו. תחת זאת, יש לנו כאן מקרה של סדרת הבטחות שאינן קשורות זו לזו בהכרח וצריך להחליט מה עושים עם זה.

המשנה מציגה פיתרון מעניין: אם האיש השאיר אחריו 100 יחידות כסף, ירושתו תחולק לשלושה חלקים שווים (33.3 לכל אישה); אם השאיר 200, אז הראשונה תקבל 50, והשניה והשלישית יקבלו 75; ואם השאיר 300, החלוקה תהיה לפי השיעור היחסי: שישית לראשונה, שליש לשניה, וחצי לשלישית. את ההיגיון הסוציאלי שעומד מאחורי הפתרון אפשר להבין. חז"ל שאפו לעשות צדק ואם הירושה קטנה מידי, אין לקפח בהכרח את הכלות שהובטח להן הכי מעט. השאלה היא, כיצד הם הגיעו לפתרון הספציפי הזה. זה חשוב משום שהוא אמור לשרטט עיקרון רחב, כזה שניתן יהיה להכליל ממנו גם על מקרים דומים נוספים בהם אדם לא השאיר כתב ירושה מסודר אלא אוסף הבטחות. במשך מאות שנים ניסו חכמים לבנות מודל שישקף את הפתרון אבל רק אומן הצליח לנסח הסבר פשוט ומלא.

graph

אומן השתמש בעיקרון הכלים השלובים כדי לבנות את המודל שלו. הוא מחלק את סכום הכסף שהובטח לכל כלה לשני מכלים שווים: שני המכלים של הראשונה (זו שהובטח לה מאה) יכולים כל אחד להכיל 50 יחידות כסף; שני המכלים של השניה יכולים להכיל 100 כל אחד, ושל השלישית 150 כל אחד. שלושת מכלי א' מחוברים זה לזה כך שהכסף (ש"זורם" מלמטה) מתמלא בהם באופן מאוזן, לפי עיקרון הכלים השלובים. רק כאשר שלושתם מתמלאים במלואם, הם מזרימים כסף למכלי ב' שמעליהם.

המודל הזה מאפשר לקבוע מהו הסכום אשר יישאר לכל אישה תוך התחשבות בירושתו של האיש ובהבטחותיו השונות, יהא גובהן אשר יהא. האלגנטיות והיופי של המודל טמונים בפשטותו ובהעתקת כלים מדיסציפלינה אחת (פיזיקה) לדיסציפלינה אחרת (צדק משפטי).

לגבי מה אתה אופטימי?

מנהיגות בעולם העסקי והפוליטי היא כיום עניין מטריד למדי. אנחנו רואים יותר מדי אינטרסנטיות, שחיתות, לאומנות וכיו"ב. עם זאת, התקווה חוזרת כאשר רואים מנהיגים שמגיעים לעמדות כוח ונותרים צנועים ונאמנים לדעותיהם כמו נשיא אורוגוואי, חוסה מוחיקה. יתרה מכך, למרות המשקל החשוב שאנחנו מייחסים למנהיגים, אני חושב ששינויים חיוביים רבים מגיעים מלמטה. לא מדובר במגמות תרבותיות שהחלו לאחרונה, אלא כאלה מימים ימימה אשר קיבלו תאוצה בחצי השני של המאה העשרים. במקביל לסמכות המדינות להשליט סדר חברתי, התפתחו מנגנונים תרבותיים רבים (כמו למשל תנועות הזכויות למיניהן) שבאמצעותם משתרשות נורמות מוסריות ללא קשר לאופי ההנהגה הפוליטית. לפעמים, זה לא נראה כך, כנראה בגלל הבולטות שמקבלות החדשות הרעות במדיה, אבל יש תהליך חברתי תוסס שעם הזמן גורם לאנשים להיות פחות ופחות טולרנטיים לאלימות ולשחיתות. אלה הן נורמות שבהווה ובטווח הרחוק מעצבות גם את המנהיגות.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק