האיש העשיר בהיסטוריה

איך אפשר לצאת בעושר מאפריקה, לחזור אליה בחוסר כל ובכל זאת להעשיר את ארצך
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

קחו את כל הזהב שבעולם. קחו הכול: את הזהב שבקברי המלכים הקדמונים; את כלי המשתה, התכשיטים, חפצי הקודש; את כל הזהב שבארמונות, בכתרים ובתכשיטים של המלכים והמלכות, הצארים והצארינות, הקיסרים והקיסריות, הסולטאנים והרמונותיהם; את הזהב שמצפה פגודות ומקדשים; את כל טבעות הנישואים ושעוני הזהב, השרשראות והצמידים, העגילים והגורמטים; כל מטבעות הזהב שיצקו כל המשטרים בעולם וכל מטילי הזהב הקבורים במרתפי הבנקים המרכזיים; קחו הכול, התיכו וצקו מחדש ותקבלו קוביית זהב שצלעותיה הן קצת פחות מ-21 מטר. זהו. זה הכול. מעל 6,000 שנים של כריית זהב, ובקושי קובייה קטנה. קטנה כל כך עד שקשה להאמין מה היא עוללה למין האנושי כולו.

פתגם עממי במאלי אומר ש"הזהב שייך לשטן". ואכן, בכל פעם שהשטן מגלגל את הקובייה הזהובה הוא נהנה מהעולם היצרי שהוא חושף – תאוות הבצע והתשוקות האפלות; הראוותנות והפגנת הכוח והעושר; והבהלה לזהב שמטלטלת את חלומות ההתעשרות של ההמונים. אבל כאשר אנחנו רואים גם את יכולתו של המין האנושי להביע אהבה, נאמנות, נדיבות ויופי בעזרת המתכת הנוצצת אנחנו בספק אם השטן הוא היחיד שמגלגל את הקובייה.

כזה הוא סיפורו של מַאנְסָה מוסא – מלך מאלי בשנים 1335-1312 (כנראה) – שבעזרת שנים-עשר טון זהב שהוא פיזר בנדיבות במהלך עלייתו לרגל למכה יצר בעצמו בהלה לזהב, והפך את עצמו ואת ארצו לאגדה שהעסיקה את ההיסטוריונים המוסלמים בימי הביניים. את סיפורו מספרים בעולם המוסלמי עד עצם היום הזה.

זהב, מלח ועבדים
ממלכת מאלי הוקמה על ידי סוּנדִיאַטַה (אשר שלט בשנים 1255-1230). הממלכה הפכה לאימפריה החשובה ביותר במערב אפריקה לאחר שסונדיאטה החריב את ממלכת גאנה השכנה והרחיב את גבולות שלטונו מנהר ניז'ר במזרח לחופי סנגל במערב. עושרה של מאלי התבסס על כריית מלח וזהב. על פי מקורות שונים הזהב שנכרה במאלי היה כמחצית מאספקת הזהב העולמי באותם ימים. ניאני, בירת מאלי בתקופה ההיא, הייתה למרכז כלכלי שוקק חיים שממנו נפרשו דרכי מסחר שחצו את הסהרה לכל עבר, עם שיירות גמלים הנושאות מלח, זהב ועבדים לכל הערים החשובות בצפון אפריקה.

לאחר מותו של סונדיאטה נכנסה מאלי לתקופה של אי יציבות פוליטית עד כינון שלטונו של מאנסה מוסא בשנת 1312. מוסא עלה לשלטון במאלי אחרי שהמלך שקדם לו, מאנסה אבו באכר השני, יצא להפלגה בחיפושיו אחרי קצה האוקיינוס האטלנטי, מסע שממנו לא חזר. ההיסטוריון המצרי אל-עומרי מצטט מפי מאנסה מוסא:

"המלך שקדם לי לא האמין שזה בלתי אפשרי להגיע לקצה האוקיינוס​ המקיף את כדור הארץ... הוא ציוות מאתיים ספינות באנשים ומילא ספינות רבות אחרות בזהב, מים ומצרכים שהספיקו לכמה שנים, והורה לקפטן שלא לשוב בטרם יגלו את צדו האחר של האוקיינוס... (המלך) מעולם לא חזר ולא נתן כל סימן חיים".

תחת שלטונו של מאנסה מוסא נכנסה מאלי לתקופה שניתן להגדירה כתור הזהב. עד לתקופתו הייתה הזיקה של מאלי לאסלאם שטחית למדי, אך מוסא ראה בדת זו אמצעי שיאפשר לו לאחד את הקבוצות האתניות שתחת שלטונו לישות דתית-פוליטית אחת, ובה בעת הזדמנות לקשור את מאלי לציביליזציה המוסלמית, שנפרשה מחצי האי האיברי ועד לאינדונזיה. על מנת להדק את קשריו עם העולם המוסלמי החליט מאנסה מוסא לקיים את מצוות החאג' ולעלות לרגל למכה.

המלך שפיזר שובל של זהב במדבר
מוסא יצא מניאני למֶכָּה בסוף 1323, בראש משלחת שכללה אלפי מלווים ויותר מחמש מאות משרתים, שכל אחד מהם נשא ארבעה מטילי זהב. השיירה כללה גם 80 גמלים, שכל אחד מהם נשא בין 23 ל-135 קילוגרם של אבקת זהב. הוא חילק זהב לאנשים שנקרו על דרכו ומימן בניית מסגד בכל מקום שבו חנה ביום שישי.

אחת התחנות החשובות בדרכו הייתה קהיר, שאליה הגיע לאחר שמונה חודשי מסע. פרטי ביקורו בקהיר והמפגש בינו ובין הסולטאן הממלוכי סולטאן א-נסיר נמסרו לנו בפרוטרוט על ידי ההיסטוריון אל-עומרי. בדבריו אל-עומרי מספר:

"האיש הזה (מאנסה מוסא) הציף את קהיר בנדיבות לבו. לא היה איש חצר או אמיר שלא זכה לקבל מידיו צרור זהב במתנה. אנשי קהיר עשו רווחים אסטרונומיים בעסקי המקח והממכר בינם ובין מוסא ופמלייתו. הזהב שהחליף ידיים איבד את ערכו ומחירו ירד בכל מצרים... (עד בואם) יחס החליפין של המית'קל (מידת משקל של 4.25 גרם, שהוא משקלו של מטבע דינר זהב) עמד על 25 דירהם (מטבע כסף) ויותר. אך מרגע שהם באו ערך הזהב ירד... והוא אינו מצליח לעלות מעבר ל-22 דירהם למית'קל. כך הוא מצב העניינים ב-12 השנים שחלפו מאז הביקור".

כמות הזהב שפיזר מאנסה מוסא בקהיר הביאה את מחיר הזהב לשפל חסר תקדים, ובאותה עת העלתה את קרנו של המלך, כשהוא וסיפורו הכו גלים ברחבי העולם המוסלמי.

מוסא המשיך למכה וקיים את מצוות החאג' כהלכתה. אך עוד לפני הגעתו למכה הקדימה אותו השמועה על נדיבותו המופלגת ועל עושרו האגדי. בזכות המוניטין שרכש במהלך מסעו הצליח מוסא לשכנע אנשים שפגש במכה ובמדינה לבוא איתו למאלי – ובהם ארבעה שריפים (צאצאים ישירים של מוחמד), המשורר האנדלוסי א-סהילי ומלומדים ערבים אחרים. בעזרתם הוא התכוון לכונן מחדש את שלטונו במאלי על יסודות הדת והתרבות המוסלמית.

אישה עונדת עגילי זהב בשוק ב-Djenne, מאלי.

אישה עונדת עגילי זהב בשוק ב-Djenne, מאלי. תצלום: RAS News and Events

מאלי על מפת העולם
הדרך למכה רוששה את מוסא, והוא נאלץ ללוות כסף רב כדי לשוב למאלי. חלפני קהיר שמחו להלוות לו בריבית מופקעת את הזהב שהוא עצמו פיזר. מאנסה מוסא חזר ב-1325 בתום מסע שנפרש על פני יותר מתשעת אלפים קילומטר מניאני למכה וחזרה. אף שמוסא היה מרושש מזהב, הוא חזר עשיר בנכסי תרבות, במלומדים ובמוניטין אישי וממלכתי אדיר. בזכות מסעו הייתה מאלי לחלק מהעולם המוסלמי ועלתה על מפת העולם, תרתי משמע, שכן שלוש מפות שפורסמו במהלך המאה ה-14 מתארות לראשונה את מאלי כממלכה השייכת לעולם הנושב. באחת מהן, מפה שצוירה בידי הקרטוגרף היהודי אברהם קרסקאס בשנת 1375 במיורקה, מופיע מוסא כשהוא לבוש בהידור, יושב על כס מלכות ובידו גוש של זהב.

עם שובו הייתה מאלי לממלכה המצטיינת בהישגיה האמנותיים והתרבותיים – נוצר בה סגנון אדריכלות מערב אפריקאי, הוקמו בה ספריות ונוסדו מרכזי לימוד מוסלמיים. האימפקט של המסע ליווה את העולם המוסלמי תקופה ממושכת: ההיסטוריון אל-עומרי תיאר את המסע בפרוטרוט תריסר שנים אחרי שהמסע עצמו הסתיים; הסוציולוג-היסטוריון הדגול אבן ח'אלדון חקר את בני לווייתו של מוסא ופרסם את שיחותיו בספריו; נוסעים כגון אבן בטוטה מצאו לנכון להגיע למאלי לראותה ולתארה בספרי מסעותיהם.

לאחר מותו של מאנסה מוסא החלה ממלכת מאלי לדעוך, אבל סיפורו של המשיך להפעים את העולם המוסלמי. ובכלל, האגדה שהוא יצר – לא נס ליחה: לאחרונה המגזין Celebrity Networth, העוסק בהערכת נכסיהם של סלבריטאים, הכריז על מאנסה מוסא כאיש העשיר ביותר בהיסטוריה. אדם שנכסיו נאמדים (בתיקוני אינפלציה) ביותר מ-400 מיליארד דולר. אז מי יודע, אולי בכל זאת מדובר בסיפור על עושר ועל קוביית הזהב שממשיכה להתגלגל ולהחליף ידיים לאורך ההיסטוריה.

ניסו קדם הוא מנכ"ל אדמה מסעות וטיולים

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ניסו קדם.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על האיש העשיר בהיסטוריה

01
מוליה ג'מבר

נהנתי מאוד לקרוא את המאמר.
היו תקופות שהאסלאם היה יותר מתון ופתוח להשכלה. היום כל מקום שהוא מגיע אליו הוא מביא איתו בורות ורדיקליות.