האיש שחשב בתוך קופסאות

שימוש בטכנולוגיה כדי לעקוב אחר האזרחים? לפני המחשבים, אפילו לפני החשמל, היה מי שתכנן מדינת משטרה לתפארת
X זמן קריאה משוער: 10 דקות

טכנולוגיות מעקב אחר אזרחים הן תופעה מודרנית. או לפחות כך הנחתי עד שפגשתי, לגמרי במקרה, דוגמה מרתקת לשיטת איסוף מידע שפותחה דווקא בזמנים רחוקים.

המאמר הקצר הזה הוא הזדמנות להכיר שיטה מסקרנת, ובעיקר לא מוכרת, למעקב אחר אזרחים מן השורה מתקופה שונה בתכלית, שבה עדיין לא היו מכשירי ניווט לווייני, מחשבים טרם נולדו, ואפילו הטלפון לא היה קיים כדי שיצותתו לו. מה כן היה? רצון עז, ואפילו רצון טוב, להציע לשליט מנגנון חכם, יעיל, מדויק ומהודק, של מעקב נהדר ומושלם אחר נתינים תמימים, במטרה לדעת הכול, על כולם, כל הזמן. אז הצטרפו אלי למסע לפריס של לפני כמעט 300 שנה.

השנה היא 1749 ובפריס חיים 600 אלף תושבים. הכרך פורח פוליטית, כלכלית ותרבותית, ולואי ה-15 יושב על כס המלכות.

אין שליט שאינו זקוק לשומרים נאמנים פן יצבא ההמון על ארמונו

הבעיה היא שבאותה פריס רב הפשע, ושוררת תחושה של חוסר בטחון: קשה מאוד לשלוט באוכלוסייה כה גדולה, בעיקר משום שכוחות השיטור של המלך רחוקים מלהיות ״מודרניים״. המשטרה באותה תקופה, ורעיון השיטור בכלל, נמצאים בחיתוליהם. מובן שגם לפני כן היו כוחות שמירת סדר, שכן אין שליט שאינו זקוק לשומרים נאמנים פן יצבא ההמון על ארמונו. אבל המשטרה כגוף סדור וריכוזי, מנוהל, היררכי, עם תפקידים מוגדרים, היא עניין חדש בעת ההיא (נהוג למקם את תחילת התפתחות זו בשנת 1667 אצל לואי ה-14).

על פי אנקדוטה מאותה תקופה, ז'אן-ז'אק רוסו הפילוסוף הנאור, נאלץ להתפנות קמעה מהגיגיו העילאיים כדי להגיש תלונה לקצין המשטרה על גניבת מחלצותיו: לא פחות מ-"22 חולצות עדינות, רקומות, מסומנות באות R!" נשדדו ממנו. הגנב השפל לא נחשף מעולם. שנים מאוחר יותר, בספרו "וידויים", יספר רוסו שאותו אירוע ביש הביא אותו לחשבון נפש נוקב, שבסופו נרפא לגמרי מ"תאוות הלבוש העדין".

הסיפור הצדדי הזה חושף טפח נוסף מהאווירה השלטת באותה תקופה: עידן של רעיונות גדולים ונכונות לרפורמות מעמיקות; תקופה של הגשמת אידיאלים נעלים ואמונה שבכוחם לשנות את העולם; עליית הבירוקרטיה; ומשטרה שחוץ מחוסר יכולת למנוע גניבת חולצות, שקועה עדיין עד הצוואר בחשיבה ימי-ביניימית פגומה. כל אלו הכשירו את הלבבות ואת המחשבות לדיון מחודש על האופן שבו נכון לְשַׁטר ולמשטר – דלת פתוחה, שדרכה התפרץ הכוכב הבא שלנו ללא היסוס.

זונות, משטרה, צרפת, פריס, אטיין ז'ורה

המשטרה מובילה עגלה עמוסה עובדות בזנות, פריס 1745, ציור מאת אטיין ז'ורה. תצלום: The Yorck Project, ויקיפדיה

גיוטה – איש מעשה

ז'אק-פרנסואה גיוטה (Jacques-François Guillauté) הוא איש משטרה המסתובב לו בפריס באותה התקופה. יש לו המון רצון טוב, קורטוב יוזמה ואפילו חשיבה מקורית. אבל מעל הכל, נמאס לו. עיניו רואות משטרה כושלת, וסדרת רפורמות שלא שינו דבר.

מפקדו מבקש ממנו לגבש ולהעלות על הכתב תכנית הבראה לארגון.  היא לא אומצה לבסוף. אבל למזלנו, היא כן נשמרה בזיכרון ההיסטורי, כדוגמה מרתקת להתפתחות המעקב המודרני, ולהבנת החשיבות של מכונות משוכללות כתחליף לבני אדם חלשים.

הכשל העיקרי הוא המרחק, במובן הפיזי והסימבולי, שבין השר ובין האזרחים. בגלל המרחק השר אינו יכול לפקח, לעצור ולהביא לדין את העבריינים מיד עם ביצוע הפשע, וקל וחומר שהוא אינו יכול למנוע את העבירה מראש

תחילה מנתח גיוטה את הבעיה העומדת בפני כוחות הסדר. בראש הפירמידה עומד "השר" שהוסמך על ידי המלך לשמור על השקט בפריס. אך הכשל העיקרי הוא המרחק, במובן הפיזי והסימבולי, שבין השר ובין האזרחים. בגלל המרחק השר אינו יכול לפקח, לעצור ולהביא לדין את העבריינים מיד עם ביצוע הפשע, וקל וחומר שהוא אינו יכול למנוע את העבירה מראש. גיוטה עומד על הבעיה, ומגדיר את המשימה: "להעלים את המרחק שבין האיש הרע לבין החוק, שבין העונש לבין החטא".

מנות זעירות של עיר גדולה

איך מוציאים לפועל חזון אדיר שכזה, שמבקש להתגבר על מאפיינים מימדיים ופיזיים של המרחב האורבני המתפתח? גיוטה מציע לחלק את פריס ל-24 שכונות, את השכונות לקבוצות של 20 בניינים, את הבניינים למַספר, וכך גם כל גרם מדרגות, ודלת. כך יתקבלו מנות זעירות של עיר גדולה, שעל כל אחת מהן נציב משגיח אחד, יחיד ומיוחד, כי "זהו משגה להסמיך אדם שהינו בעל גוף אחד, לשמור על שני אתרים גם יחד. אדם הנדרש להיות בכל מקום - סופו שיהיה בשום מקום".

מה תפקיד המשגיח, אתם שואלים? הוא יכיר כל אבן וכל פינה באזור שהוקצה לו, יהיה בקיא בקורותיהם, חייהם, ותנועותיהם של בני המקום ואפילו של המנזרים "כיוון שאלו אתרים אפלים, והמשטרה – היא אוהבת את האור". כך יוכל לשמש כעיניים של השר עצמו! השר יוכל כעת, בדמיונו המופרז והפרוע של גיוטה, "להכיר את המתרחש בעיר, בדיוק כמו שהוא מכיר את ביתו שלו". ההיכרות היא אמצעי ל"זרוע נטויה תמיד על העבריינים", ל"החזקתם בידיו בכל עת", ול"מבט עינו [של השר] העוקב אחר האטומים המסוכנים האלו בכל מקום", ועכשיו הם "לא יעזו עוד לעשות רע רק בשל תקוותם לחמוק, בזכות זעירותם, מבין אצבעותיו של השר".

תנועות האזרחים בין חלקי העיר יאושרו וירשמו בתעודה אישית שאותה ישאו לכל מקום. המשגיח ינהל לעצמו טפסים שבהם ירשום בקדחתנות את המידע. ועותק של כל אלו יימצא במטה המשטרה. הרישום התמידי והדקדקני יאפשר לדעת "את קורותיו של כל יחיד, מיום לידתו ועד רגעיו האחרונים, ולא תהיה אפשרות להיכנס לממלכה ואפילו לצעוד בה צעד ללא תעודה".

פריס, פון-נף, ראגנה

לחלק למשבצות, לתעד הכול ולשלוט: "מראה פריס מהפון-נף" (1763), בטיסט ראגנה, מוזיאון גטי. תצלום: ויקיפדיה

בעיית מיליון הדפים

"כעת אל הקושיה האחרונה שניתן להציב בפניי. היא לבטח הנסתרת ביותר; יכול הייתי להתעלם ממנה. אבל בדיוק כפי שאני נוהג תמיד, אנהג גם כאן בתום לב". במשפט הזה פותח גיוטה את הצגת פסגת חזון הענקים שלו.

גיוטה תם הלב אכן מסרב להתעלם מבעיות מהותיות. הוא מגיע למסקנה שמידע האדירים שהוא מציע לתייק ידרוש לפחות שני מיליון דפים, 3333 קלסרים שמנים, וארונות אכסון רבים. דמיינו לרגע את גיוטה המודד בדקדקנות את עובי הקלסר, מבצע סדרת ניסויים רק כדי להבין כמה דפים בדיוק נכנסים בכל קלסר... להשקעה אין גבול.

גיוטה מבין שלא ניתן להסתדר עם כמות כזו של ניירת ולכן הוא מתחיל לדמיין איך אפשר להימנע מהקמת ארכיון מסובך וקשה לניווט, שבמקום לייעל את עבודת מטה המשטרה, רק ידרוש עוד ועוד תקני פקידים, יבזבז את זמנם ויתיש אותם. ובמילותיו: "אנחנו בבעיית מיליון הדפים".

לכל בעיה – מכונה

"יש לפעול באופן ההפוך מן הנהוג לרוב, שכן בדרך כלל שולחים את הפקיד לעלות על סולם... נמצא דרך להניח את הפקיד במקומו, ואל שולחן עבודתו ואל תחת ידו נוריד את המרשם שאותו הוא צריך". וכך אנחנו מגלים שגיוטה אינו רק שוטר מלא רצון טוב, לא רק יזם ופותר בעיות שאינו מתבייש לתת דרור למחשבותיו אלא גם ממציאן-חובב בעל דמיון בלתי מוגבל.

כיצד הייתם פותרים את אתגר התעשייה-וניהול שעמד בפניו? איך מסדרים ומנגישים את המסמכים לפקידים ללא רובוט רב-זרועי חכם, וגם בלי מחשב טיפש? נושא ראוי להאקתון.

"הצעתי דורשת את אותם הדברים שהטבע מעניק רק למעטים – התבונה, הגאונות והכשרון. היא מבקשת רק את הדיוק שאפשר לדרוש מכל אחד, שלו כולם מסוגלים ושאליו ניתן להכפיף את כולם"

גיוטה מתחיל בתכנון מכונה, שאותה הוא מכנה בשם שאינו קליט מספיק, "מחזיק הניירות". זהו גלגל עץ גדול בקוטר של 12 רגל ובהיקף של 36 רגל, שלאורכו ולרוחבו מאוכסנים הטפסים בחלוקה לאזורי השגחה ואשר נועד להיות מוצב מאחורי שולחן רב מגירות. בתיאור מכאני ארוך מסביר גיוטה איך אפיון מכאני חכם יאפשר לפקיד אחד לשבת מול שולחן אחד ולקבל את המידע מבלי לנוע: מאחורי השולחן יאוכסנו כך וכך אזורי השגחה, הפקיד ישלוט ברגליו על סיבוב הגלגל, על ידי הסיבוב יקלטו הטפסים אל מגירות שבתוך השולחן.

לחיצת דוושה קטנה לאדם – הגשמת חזון לגיוטה: סדר, ארגון, יעילות וחסכון במשאבים. הוא מקנח בחישוב, שעל פיו 11 מערכי פקיד-שולחן-גלגל יאפשרו לשלוף מידע של 600 אלף תושבי פריס של 1749, ביעילות שכמותה טרם נראתה. גיוטה מרוצה מאוד: "זהו עוד אחד מהיתרונות הרבים של הצעתי. היא אינה דורשת דברים שהם מעבר ליכולתם של אנשים, היא אינה דורשת את אותם הדברים שהטבע מעניק רק למעטים – התבונה, הגאונות והכשרון. היא מבקשת רק את הדיוק שאפשר לדרוש מכל אחד, שלו כולם מסוגלים ושאליו ניתן להכפיף את כולם".

להלן המכונה. שימו לב לפקידים המעטים אשר יושבים בישיבה נינוחה מאחורי השולחנות המסתירים את גלגלי הענק, ושולטים במידע על אודות פריס כולה.

"מחזיק הניירות", תחריט של G. de Saint Aubin משנת 1749.

בחזונו, בחר גיוטה בשולחן מרובה המגירות ובמקומות האכסון מסוג secrétaire. בחירה זו מצדיקה התעכבות קצרה. גרסאות שונות ורבות של הרהיט תוכננו בצרפת לאורך שנים וליוו אותה לאורך תקופות גדולתה. ולכן זהירות! אין לבלבל בין ה-secrétaires מתקופת לואי ה-14, לבין אלו מתקופת הנפוליאונים. מעבר לכך, המקור האטימולוגי של המילה הוא מלטינית secretarium, אשר כמו באנגלית, משמעו "סוד" וליתר דיוק: "מקום לשמור בו סודות".

האם גיוטה בחר בסוג השולחן אך בזכות תכונותיו הפיזיות? כנראה. אך לא ניתן להתעלם מהרמז המטרים למעטה הסודיות המלווה, עד היום, כל טכנולוגית מעקב ולהפיכת המידע האזרחי הנאגר במאגרי הרשויות לחסוי תמיד ולנחלתם של מעטים.

סקרטר, שולחן כתיבה

"שולחן סודות", secretaire, מהמחצית השנייה של המאה ה-18, מוזיאון MOMA, ניו יורק. תצלום: ססר אוחדה.

כוונתו רצויה! אך מעשיו רצויים?

את הסוף כבר גילינו בפתח הדברים. גיוטה השקיע ועיטר את רעיונותיו בתרשימים, כרך אותם היטב והגיש לממוניו את החלה החמה שאך יצאה מהתנור. לצערו, זה נעצר שם ורעיונותיו גוועו לאיטם באחד מהארכיונים שמהם סלד כל כך. הם צצו לאחר מכן, בין השאר בכתבי מישל פוקו – איני יודע בדיוק כיצד הגיעו אליו.

טכניקת המעקב, באמצעות הפרדת השלם לחלקים קטנים, מינוי אחראים עם סמכויות ותפקידים מוגדרים היטב, תיאום מושלם בין חלקי הפאזל – כל אלו משמשים גם בימינו להבטחת תפקודם של מנגנונים מורכבים בכלל, ושל מנגנוני מעקב בפרט

האם יש צורך להסביר את הקשר בין חזונו של גיוטה לבין ימינו? הגלגל של גיוטה מזכיר את אמצעי המחשוב המוכרים לנו – אמצעי אכסון ושליפת מידע יעילים. טכניקת המעקב, באמצעות הפרדת השלם לחלקים קטנים, מינוי אחראים עם סמכויות ותפקידים מוגדרים היטב, תיאום מושלם בין חלקי הפאזל – כל אלו משמשים גם בימינו להבטחת תפקודם של מנגנונים מורכבים בכלל, ושל מנגנוני מעקב בפרט.

גיוטה לא התעלם מהמשמעויות הערכיות של הרפורמה שלו. הוא הצהיר שמטרתו היא ליצור "שרשרת המשאירה את כל החירות לעשות את הטוב, תוך שהיא מתירה רק בקושי רב לעשות את הרע". כוונותיו רצויות, אך האם מעשיו רצויים? כדי להיזהר מאנכרוניזם יש לקרוא את השורות הבאות לא בהכרח כביקורת על גיוטה אלא כמחשבות מוטרדות בראי ההווה.

השוטר החרוץ ניתח היטב את הבעיה המערכתית, הגדיר עקרונות (אפילו נאורים), זיהה כשלים, והציע פתרונות הניתנים ליישום. הכתיבה והרטוריקה שלו מלמדת שהוא היה מאוד מרוצה מעצמו ומשוכנע שהנה הוא מצא את הפתרון למשטרה מודרנית, והוא אפילו התאהב בפתרון.

הסיכון העיקרי הוא שהמטרה תקדש את האמצעים. גיוטה עצמו מתרברב בכך שהפיכת נתינים לאטומים שטוחים מקלה ומייעלת, אכסונם במאגר כדפים לדפדוף קל הוא נהדר לפיקוח. העיקר שהשר, האח הגדול, יוכל לפקח על כל אחד ואחד במיליון עיניים. בקטעים שלא הבאתי כאן הוא נתקף שיגעון גדלות ומדמיין את הרחבת המנגנון לממלכת צרפת כולה. מה הבעיה? אם זה עובד בפריס, למה שזה לא יעבוד בעולם כולו?

התוצאה המצערת אינה מכונה אחת בלבד, אלא מערך של מכונות, שבו כל רכיב ממוזער לכדי גלגל שיניים, כולל בני האדם. האזרח שנע בעיר מניע את המשגיח השכונתי, שמתקן את הרישום, המאוכסן בגלגל, המסובב על ידי הפקיד, אשר מעדכן את השר, שמכיר כעת את פריס ותושביה כמו רובוט משוכלל.

גיוטה, כאמור, חושב במושגים עתיקים בהשוואה לימינו. משום שלא עמדו לרשותו אמצעים טכנולוגיים שהומצאו שנים לאחר מכן, הוא נאלץ להמציא מכונות מגושמות שתקינותן מוטלת בספק. אך בדיוק כמו בשנת 1749, כך גם היום קיים סיכון שהגולם יקום על יוצרו – שההתאהבות בכלים טכנולוגיים תצדיק את המשך השימוש בהם, גם כשהסיבה המקורית לכך איננה עוד, שהדחף הבלתי נשלט להגשמת אידיאל שובה לב של אכיפה ללא רבב יגבר עלינו ושהתחושה הטובה שמעורר מידע מסודר יפה-יפה תהפוך לשכרון חושים וכוח.

כי כשבני האדם נותנים למכונה להשתלט, הם משלמים את המחיר.

כך ב-1749, כך גם היום.

רשימת מקורות (בצרפתית):

Eric Heilmann (2005), Comment surveiller la population à distance ? La machine de Guillauté et la naissance de la police moderne.Claude-Olivier Doron (2008), Une chaîne, qui laisse toute liberté de faire le bien et qui ne permet que très difficilement de commettre le mal, Carceral Notebooks, 4, pp. 101-130.פודקאסט של France-Inter על המשטרה במאה ה-18, המתייחס גם לגיוטהתיאור התערוכה "המשטרה הנאורה" המוצגת בפריס ב-2020


נתנאל הנסל לומד לתואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית, וכותב בבלוג 'הגולם'. מתעניין בנקודות המפגש בין בני האדם לטכנולוגיה, ובפרט בצדדים האתיים והמשפטיים של עולם המכונות.

תמונה ראשית: מדפים וסודות. תצלום: אמרה קארה, unsplash.com

Photo by Emrah Kara on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי נתנאל הנסל.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על האיש שחשב בתוך קופסאות

01
עמרי רייסמן

פלא בעיני שאדם בוחר לשאת לכל מקום ובכל עת נייר המתעד את פרטיו ומכשיר תקשורת. מה הסיכוי להחזיר לאחור את מנהגי האדם ולאפשר להכיר זה את זה ללא פרטי הזדהות ותקשורת ללא אמצעים