האם "בית הקלפים" היא באמת הצלחה?

על ההבדל בין האנשים שכותבים על טלוויזיה לאלה שבאמת צופים בה
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

העונה השנייה של סדרת הטלוויזיה האמריקאית "בית הקלפים" עלתה לשידור, אם עדיין אפשר להשתמש בביטוי הזה, ב-14 בפברואר בשירות הסטרימינג נטפליקס. רוב הסיכויים שלא החמצתם את ההתרחשות הזו, גם אם לא יצא לכם לצפות בסדרה – הי, אפילו מר ברק אובמה ביקש בטוויטר שלו – בלי ספוילרים! אבל האם הכיסוי התקשורתי הנלהב אומר שהסדרה באמת פופולרית, או שמדובר בעוד דוגמה של באז פנים-תקשורתי בלבד?

למי שלא יודע, בית הקלפים, שמתארת את עלייתו של הסנאטור הדמוקרטי פרנק אנדרווד, בגילומו של קווין ספייסי, היא הסדרה המקורית הראשונה שהופקה על-ידי נטפליקס, והמודל החדשני שהציעה – כל הפרקים הועלו לשירות מיד, במקום שידור של פרק מדי שבוע - נחשב למהפכה בהרגלי הצריכה הטלוויזיוניים. גם הפעם הועלו לשירות כל הפרקים של העונה, כמו בעונה הראשונה של הסדרה שעלתה בדיוק שנה קודם לכן, בפברואר 2013.

לפי ניתוח הצפייה בתכנית שערכה חברת פרוקרה נטוורקס, בין 5 ל-15 אחוזים ממנויי נטפליקס ברחבי העולם צפו בפרק אחד מהסדרה לפחות במהלך סוף השבוע הראשון שלאחר עלייתה. בארה"ב צפו בסדרה בין 6 ל-10 אחוזים מהמנויים (שני אחוזים השלימו את הצפייה במהלך סוף השבוע), פי ארבעה ממספר הצופים בסוף השבוע הראשון של העונה הראשונה.  מספר הפרקים הממוצע שנצפה השבוע היה שלושה.

דרק תומפסון מהאטלנטיק חושב שזה לא הרבה: הוא מחשב שבין שניים לשלושה מיליוני צופים בלבד צפו בסדרה בארה"ב בסוף השבוע הראשון לשידורה, לעומת 17 מיליון הצופים ש-NCIS (סדרת העוסקת במשטרת חיל הים האמריקני ומשודרת ברשת CBS) מושכת מדי שבוע. לפי מדד נילסן, ממוצע הצפייה ב-CBS  בזמן צפיית שיא הוא 12 מיליון צופים מדי ערב. אם כך, הוא טוען, רשתות גדולות, שהמודל העסקי שלהן מבוסס על פרסום, בעצם לא יכולות להרשות לעצמן לשדר סדרות כמו "בית הקלפים", שיכולות להתקיים רק בשירותים מבוססי מינויים (אולי "לא יכולות להרשות לעצמן" זה קצת מוגזם, בסך הכול הן היו עושות קצת פחות כסף. אבל שיהיה).

ראשית עלינו להעיר הערה קטנה באשר להתייחסות לנטפליקס כאילו הייתה עוד ערוץ טלוויזיה שגרתי. דפוסי הצפייה בשירות שמעניק ללקוחותיו את הזכות לצרוך את התכנים בכל עת הם מן הסתם שונים ומעמידים בשאלה את ההיגיון שבספירת מספר הצופים בסוף השבוע הראשון (וזה כמובן מבלי להידרש לסוגיית ההורדות). אך גם אם נתעלם מהנקודה הלא בלתי חשובה הזו, תומפסון כמובן צודק בכך שהפופולאריות של הסדרה איננה כמותית.

אז מה באמת פופולרי, NCIS  על 17 מיליוני הצופים שלה ולא זוכה כמעט לסיקור תקשורתי או  סדרות שנחשבות למהפכניות ומדוברות עד אין קץ, כמו מד מן, שמשכה רק 2.5 מיליון צופים, או בנות, עם  615,000 צופים בלבד? אדם סטרנברג מהניו יורק טיימס חושב שהפער הזה מעיד שתפיסת התרבות שלנו השתנתה. "כיבינו את מצעד הלהיטים ופתחנו את ספוטיפיי; עזבנו את NBC  והדלקנו את נטפליקס; בזכות הפיכתו ההדרגתית של האינטרנט ל"שירות בהתאמה אישית", כל אחד מאיתנו מוגן בבועה התרבותית שלו." אבל ה"אנחנו" הזה, משיב לו תומפסון, הוא הנבחרים והמעטים, ואין קשר בין מה ש"אנחנו" צורכים למה שצורכים מיליונים של אמריקאים.

אכן, האנשים שצופים בטלוויזיה והאנשים כותבים שעליה אינם צופים באותם דברים. "בית הקלפים" של נטפליקס, "בנות" של HBO הן תכניות שזוכות לסיקור תקשורתי, אבל האם באמת חשבתם שהן עומדות בראש טבלאות הצפייה באוהיו או בטקסס? האם סבתות מפלורידה לא יכולות לחכות לדעת מה חנה וחברותיה עשו במסיבה בברוקלין, ורואי חשבון עייפים במישיגן מנקים את הראש בצפייה באינטריגות האפלות של פרנק אנדרווד? כנראה שלא.

אז על מה התקשורת צריכה לכתוב? על סדרות סופר פופולאריות ושגרתיות כמו הדרמות המשטרתיות למיניהן, או על סדרות שמשנות את הכתיבה הטלוויזיונית כמו "בית הקלפים", "בנות" וה"סופראנוס"? נדמה שתומפסון רואה פגם מוסרי בכך ש"קומץ של רשתות שהמודלים העסקיים שלהן מתבססים על מינויים ולא על פרסום גורפות את כל התכניות המדוברות בטלוויזיה". כל עוד הן עושות טלוויזיה טובה, זה לא ממש משנה.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

2 תגובות על האם "בית הקלפים" היא באמת הצלחה?

02
איתי

אכן מדובר בסדרות שאינן בהכרח באמת פופולאריות או אפילו מעניינות, אלא פשוט יש להן מערכת יחסי ציבור ושיווק טובות.
ראו ערך משחקי הכס...