האם הקריאה משנה את המוח שלנו?

ספרים משנים את החיים שלנו; לפעמים רק לכמה ימים, שבמהלכם נדמה שאנחנו חיים עדיין בתוך עולם אחר, או מתבוננים בעולם שלנו דרך עיניים של אחת הדמויות, ולפעמים ספר יכול לשנות את נקודת המבט שלנו לחלוטין. לפי מחקר חדש שפורסם בכתב העת Brain Connectivity, לתחושה הזו יש בסיס ביולוגי.

החוקרים, גרגורי ברנס, כריסטינה בליין, ברנדון פאי, ומייקל  פריאטולה מאוניברסיטת אמורי, השתמשו בסריקות fMRI כדי לזהות השפעות ארוכות טווח של קריאת פרוזה על המוח. הם רצו לבדוק אם קריאת רומן יכולה לגרום לשינויים של ממש בקישוריות במוח במצב מנוחה, ולמשך כמה זמן יהיו השינויים האלה בתוקף. לשם כך סרקו את מוחם של הנבדקים שלהם, עשרים ואחד סטודנטים לתואר ראשון, בכל בוקר במשך תשעה עשר יום רצופים. בחמשת הימים הראשונים ערכו סריקות מקדימות בלבד. במהלך תשעה הימים הבאים, קיבלו הנבדקים חלק מרומן לקרוא בשעות הערב. הבדיקה נערכה בבוקר שלמחרת ובדקה את השפעת הקריאה על הפעילות המוחית שלהם. החוקרים המשיכו בסריקות במהלך חמישה ימים נוספים, במטרה לראות אם לקריאה ברומן יש השפעה ארוכת טווח. כל הבדיקות נערכו במצב מנוחה - בכך היה המחקר שונה ממחקרים אחרים שהשתמשו בסריקות fMRI כדי לבדוק פעילות מוחית בשעת הקריאה עצמה.

החוקרים בחרו בספר "פומפיי" מאת רוברט האריס, רומן מתח בעל עלילה סוחפת במיוחד: "גיבור הספר נמצא מחוץ לחומות העיר פומפיי ומבחין באדים ובדברים משונים שמתרחשים באזור הר הגעש.  הוא מתאר את האירועים בדרך בדיונית ודרמטית. היה לנו חשוב שלספר יהיה קו עלילה חזק" אמר גרגורי ברנס, המחבר הראשי של המחקר. הם גילו כי בבקרים שלאחר הקריאה ניתן היה לזהות קישוריות מוגברת ברכס הזוויתי השמאלי/הרכס העל-שולי וברכס הצדעי העליון של ההמיספרה הימנית, אזורים שקשורים בהבנת שפה.

"אף על פי שהסטודנטים לא עסקו בקריאה בזמן הסריקה, הקישוריות המוגברת נשמרה," אמר ברנס. "אנחנו קוראים לזה "פעילות צל", כמעט כמו זיכרון שריר."  אולם השינויים האלה אבדו במהירות לאחר סיום הקריאה ברומן. שינויים ארוכי טווח, לעומת זאת, נצפו בחריץ המרכזי של המוח, שבו נמצא האזור המוטורי העיקרי, הקשור בייצוג של תחושות. בין השאר, פעילות באזור זה אחראית לכך שלעתים מחשבה על פעולה כלשהי יכולה לגרום למוח לחשוב שאנחנו עושים אותה באמת. כך למשל מחשבה על נגינה בפסנתר יכולה לגרום למוח שלנו להתנהג כאילו אכן ניגנו בפסנתר. הקישוריות המוגברת באזור זה יכולה להעיד על כך שקריאה ברומן גורמת לפעילות עצבית הקשורה בתחושות גופניות, "חשיבה מוגשמת". ברנס אומר שמהשינויים העצביים שנצפו אפשר לטעון כי אנחנו חווים את אירועי הרומן באופן פיזי: "קריאה ברומן יכולה להכניס אותנו אל גופו של הגיבור".

ההשפעות נמדדו כאמור במשך חמישה ימים נוספים בלבד, ולא ידוע אם הם מתמשכות מעבר לכך. מעניין לגלות גם אם יש השפעה דומה לחשיפה לנרטיבים במדיומים אחרים, כמו קולנוע או תיאטרון.

מקורות: "השפעות קצרות וארוכות טווח של קריאה ברומן על הקישוריות במוח", המחקר ב-Brain Connectivityדיווחים על המחקר ב-FuturityIndependent, ו-Medical News Today.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק