הפולמוס סביב תזונה דלת-מלח

האקדמיה הלאומית למדעים בוושינגטון פרסמה השבוע דו"ח מיוחד העתיד לעורר פולמוס בקהילה הרפואית, ובו מועלים ספקות באשר ליעילות של דיאטה  דלת מלח, כפי שהיא מומלצת היום לקבוצות אוכלוסיה רחבות בארה"ב ובעולם.

פרסומו המוקדם של הדו"ח, אשר הוזמן על ידי הממשל הפדראלי ונכתב על ידי ראשי המכון לרפואה באקדמיה למדעים, מעורר היום סערה בקרב הגופים האמונים על קביעת המרכיבים בתזונה היומית המומלצת, כולל האגודה הלאומית למלחמה במחלות לב. דובר האגודה כבר פרסם הודעת גינוי חריפה וקרא לחולי-לב לא להישמע להנחיות העולות מהדו"ח.

ההמלצה השלטת בישראל היא להוריד את צריכת המלח היומית ל-1,500 מ"ג סודיום, ולהימנע מכל מאכל הכולל יותר מ-100 מ"ג סודיום ל-100 גרם. ההמלצה תקפה לכל הגברים מעל גיל 50, לכל הסובלים מלחץ דם גבוה משני המינים, וכמובן לחולי-לב. ההמלצות בארה"ב דומות, וממליצות על צריכה של בין 1,500 ל-2,300 מ"ג סודיום ליום. לשם השוואה,  הצריכה הממוצעת של מלח במערב עומדת על כ-3,400 מ"ג סודיום ביום, פי שניים מההמלצה בישראל.

הרעיון אשר עמד בבסיס הדו"ח החדש היה פשוט ומהפכני כאחת: במקום לבדוק מה השפעתה של צריכת מלח על לחץ הדם של המטופל, הדו"ח בדק גם מה השפעתה בפועל על המטופל, תוך בדיקת נתונים על התקפי לב, אירועים מוחיים ותמותה. בעוד מוסכם על הכל שהורדה בצריכת המלח היומית מורידה (במקצת) את לחץ הדם, לא נמצא קשר בין ההורדה הזאת לבין בריאותו בפועל של המטופל בדו"ח החדש.

הדו"ח מביא למשל מחקר שבו 232 גברים מעל גיל 50 באיטליה נחלקו לשתי קבוצות, אחת שבה המטופלים לא שינו מאומה בדיאטה שלהם וצרכו לפיכך כ-2,760 מ"ג סודיום ביום בממוצע, והשנייה שבה המטופלים הועברו לדיאטה דלת-מלח וצרכו בממוצע 1,840 מ"ג סודיום. בריאותם של מטופלים אלה הידרדרה יותר מאשר המטופלים שהמשיכו לצרוך מלח כרגיל: 30 מהם אושפזו (לעומת 9 בקבוצה הראשונה) ו-15 מהם מתו מהתקף לב, לעומת 6 בקבוצה שהמשיכה לצרוך מלח.

מחקר נוסף עקב אחרי 28,800 גברים אמריקאים בני 55 ומעלה במשך חמש שנים. המחקר מצא שהסיכון להתקף לב קטלני היה גבוה במיוחד בשתי קבוצות מאוד שונות: אלה שצרכו מעל 7,000 מ"ג סודיום ליום, ואלה שצרכו פחות מ-3,000 מ"ג ליום. באופן פרדוקסלי, הגברים אשר הורידו באופן חד את צריכת המלח שלהם הין חשופים לגורמי תמותה ממחלות לב כאילו אכלו כמות עצומה של מלח ליום, בעוד גברים שלא שינו את הרגלי התזונה שלהם וצרכו את כמות המלח הממוצעת באוכלוסיה חיו יותר שנים וסבלו פחות ממחלות.

יו"ר הוועדה הרפואית אשר חיברה את הדו"ח, ד"ר בריאן סטרום מאוניברסיטת פנסילבניה, אמר ל"האפינגטון פוסט" שההנחיה הנוכחית בעייתית ורבת סיכונים: "אין שום הגיון רפואי לאלץ אנשים להגביל את הצריכה לפחות מ-2,000 מ"ג סודיום ליום, ויתכן שהם גורמים לעצמם יותר נזק מתועלת".

פציינטים המתבקשים לעבור לדיאטה דלת-מלח בדרך כלל לא מקבלים את מלוא המידע על התוצאות של המעבר. על-פי הדו"ח, הורדה חדה של צריכת מלח מביאה לרוב לעלייה של רמת הטריגליצדרים, להתנגדות הגוף לאינסולין ולעלייה בפעילות מערכת העצבים הסימפתטית.

"עד עכשיו הסוגיה הזאת נבחנה רק מזווית אחת, ההשפעה שלה על העלייה בלחץ הדם," אמר ל"ניו יורק טיימס" ד"ר מייקל אלדרמן, מומחה לסודיום בקולג' אלברט איינשטיין לרפואה שלא השתתף בכתיבת הדו"ח. "עכשיו קל לראות שזה היה אבסורדי. הם לגמרי שינו את הפרדיגמה".

הדו"ח חקר את המקורות להחלטה העולמית להמליץ על הגבלה של 1,500 מ"ג ליום, ולא מצא לה כל בסיס מחקרי. "כל מה שהם ידעו הוא שהצריכה המנימלית להישרדות של אדם מבוגר היא 1,500 מ"ג מלח ליום, אז הם החליטו שזה יהיה לא רק המינימום, אלא גם המקסימום," כותב ד"ר סטרום. באשר לתקרה של 2,300 מ"ג, המחקר מצביע על העובדה שזה הסף שמאפשר הורדה מתונה של לחץ הדם, כלומר אותו נתון פיזיולוגי שהמחקר מבקש לבטל את חשיבותו המרכזית בקביעת התזונה המומלצת.

החוקרים סבורים שיש עוד הרבה השפעות פסיכולוגיות על ההמלצה להגביל את המלח, והשפעות אלה לא נחקרו. מחקרים חדשים מצביעים על הקושי לאזן בין דיכוי חשק אנושי, כמו הוספת מלח לאורז, לבין שיבוש כושר ההחלטה הקיומי, כמו מניעת התקפי לב.

מקורות:Sodium intakes in populations:  Assessment of Evidence באתר האקדמיה הלאומית למדעים בארה"בההנחיות בדבר צריכת מלח בישראל (באתר בית החולים רמב"ם) ראיון עם כותבי הדו"ח החדש (באתר ההפינגטון פוסט)כתבה של הניו יורק טיימס על המתנגדים והתומכים בדו"ח החדש המחקר על הסכנות של צריכת יתר וצריכה מועטה מדי של סודיום, באתר האקדמיה הרפואית האמריקאית

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

2 תגובות על הפולמוס סביב תזונה דלת-מלח

02
סוזנה

די קשה לעקוב אחרי כל כך הרבה דעות מנוגדות,כן מלח,לא מלח,לדעתי זה מאד אישי, צריך להפסיק לפרסם את כל המאמרים האלה,לא כל אחד מבין אותם נכון ועוברים מקיצוניות אחת לשניה,חיים בפחד מתמיד,ובסוף שוכחים לחיות,חיים את הפחד מהמוות.
תנו לחיות בשקט ודי עם מידע לא מוכח וברור,הכל בר שינוי,חוץ מהימים שמפסידים בהנאה מאוכל מטובל היטב,ואכלים רק כי צריכים,זה רק גורם להפרעות אכילה.