האנטיביוטיקה הורגת אותנו

אנחנו רוצים את התרופות, אבל דורות העתיד יסבלו מהשימוש המופרז שלנו בהן
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

מהן הסכנות הגדולות ביותר העומדות בפני העולם המערבי? רוב האנשים יענו בתשובות כגון "טרור," "שינוי האקלים," "משבר החוב," או "פשעי-סייבר." אבל אם דיים סאלי דייוויס, הרופאה הראשית של אנגליה, צודקת, בעיה מחרידה נוספת מאיימת על כולנו: התפתחותה של העמידות לאנטיביוטיקה.

בספרה האחרון, The Drugs Don’t Work, דייוויס מסבירה שלפני שבעה עשורים התחילו רופאים מערביים להשתמש בחומרים אנטי-מיקרוביים, כגון פניצילין, בקנה מידה גדול כדי להילחם בזיהומים. מאז התרגלנו כולנו להסתמך – בצורה אוטומטית – על תרופות הפלא האלה. אך אף על פי שהן שינו את חיינו, הן טומנות בחובן בעיה. מכיוון שהן נמצאות בשימוש רחב כל כך – שלא לומר מופרז – החיידקים שהן תוקפות מפתחים כעת עמידות.

ובינתיים, חברות התרופות אינן מפתחות תרופות אנטי-מיקרוביות חדשות שיביסו את החיידקים האלה. ולכן אנו מתקדמים לעבר עולם שבו, תוך דור אחד, ייתכן שהתרופות פשוט יפסיקו לעבוד. הרפואה המודרנית עלולה לאבד את יכולתה להילחם במחלות או זיהומים רבים. זה נשמע איום כל כך עד שקשה לדמיין זאת, ורוב האנשים (כולל אני) כמעט ולא מהרהרים בסוגיה הזו. אבל הבעיה אינה תיאורטית בלבד. דייוויס מחשבת שכבר כיום, 25,000 איש בשנה מתים באירופה מחיידקים עמידים לתרופות – והמספרים דומים בארצות הברית. "זה מתקרב למספר ההרוגים השנתי בתאונות דרכים," היא מציינת.

הדבר היחיד שמרתיע יותר מזה הוא העדר התגובה בקרב ממשלות ומצביעים. הנתונים שדייוויס מציינת אינם בגדר סוד אפל: הם מתפרסמים דרך קבע באתרי בריאות. ודייוויס בהחלט אינה נחשבת לדמות חריגה – היא כתבה את הספר שלה בזמן שישבה בווייטהול, לב לבה של ממשלת בריטניה.

גם מעמדתה הרמה, דייוויס הנמרצת והעניינית מודה שקשה לה מאוד לעורר דאגה בקרב אנשים. לאחרונה היא השיגה ניצחון קטן, כששכנעה את ממשלת בריטניה להעלות את הנושא ל"מרשם הסיכונים" הרשמי. ובשבוע הבא יערוך גדוד של ביורוקרטים ושרים פגישות בינלאומיות כדי לדון בבעיה, במקומות כגון דוחה ורומא.
היו גם יוזמות מסוימות לשינוי ההתנהגות. בתי חולים בריטיים צמצמו לאחרונה את מספר המקרים המדווחים של MRSA – אחד החיידקים העמידים לאנטיביוטיקה – על-ידי שיפור ההיגיינה במחלקות (למשל, התעקשות שאנשי הצוות יישטפו ידיים). מדינות כמו צרפת הפחיתו את השימוש באנטיביוטיקה בעזרת קמפיין בריאותי.

השימוש באנטיביוטיקה בחקלאות הולך ופוחת במדינות שונות, כולל דנמרק ונורבגיה. זוהי נקודה מהותית, כי שימוש היתר בחומרים האלה מקושר לעובדה שחוואים מערביים מזינים באופן קבוע את החיות והדגים בכמויות גדולות של אנטיביוטיקה כדי לגרום להם לגדול מהר יותר ובצורה בריאה יותר (למרבה התדהמה, 80 אחוז מהשימוש באנטיביוטיקה בארצות הברית הוא בתחום החקלאי). עם זאת, בנורבגיה הפסיקו לאחרונה מגדלי דגים להוסיף אנטיביוטיקה למכלים שלהם; מסתבר שכעת הם מחסנים את הדגים אחד אחד.

אמנם המהלכים האלה ראויים לשבח – גם אם הרעיון לחסן כל דג ודג נראה בלתי נתפס – אך הם בכל זאת אטיים. הבעיה שרודפת את המאבק האנטי-בקטריאלי מטילה צל גם על התחום הפיננסי והדיונים בנושא שינוי האקלים: קרי, בעיית ה"פעולה", או העובדה שלשחקנים בודדים אין תמריץ לשנות את דרכיהם אם אף אחד אחר לא עושה זאת. חברות התרופות אינן רוצות לפתח תרופות אנטיביוטיות חדשות כי אלה מאבדות את יעילותן במהירות. או כפי שאומרת דייוויס:
"מאז שנת 1987 לא פותח שום סוג חדש של אנטיביוטיקה.... בין השאר כי החברות לא מרוויחות עליהן מספיק כדי להצדיק את ההשקעה והמחקר." המטופלים מפעילים לחץ על בתי חולים ורופאים: לרשום את תרופות הפלא, או – במדינות מסוימות – להפסיד כסף.

נראה שממשלות אינן נלהבות להחיל מגבלות שימוש על אנטיביוטיקה בלי לתאם את המהלך ביניהן (ככלות הכול, הגבולות לא חוסמים חיידקים עמידים). והמצביעים לא דורשים רפורמות מידיות כי העניין מורכב מדי ונחשב ל"בעיה של מחר," כפי שאומרת דייוויס, עם "מתח אינהרנטי בין הדורות." המבוגרים של ימינו רוצים את התרופות אבל דורות העתיד הם אלה שיסבלו מהשימוש המופרז בהן.

כל מי שנמצא בתחום הרפואה יודע שיש בעיה, אבל רבים נראים כאילו הם השלימו עם העובדה שלא יהיה כל שינוי עד שיגיע המשבר האמיתי – כלומר, שיעור מוות גבוה משמעותית. במובן זה, הסיפור דומה להחריד לאופן שבו הצטברו הבעיות במערכת הפיננסית לפני כמה שנים. וזו נקודה מצמררת שיש לזכור; במיוחד בשעה שאנו מתכוננים לחורף הקרוב, ולגל ההצטננויות והשפעות שהוא יביא איתו.

כל הזכויות שמורות לאלכסון.Copyright The Financial Times Limited 2013

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'יליאן טט.
§ מחשבה | # בריאות
- דימוי שערמשפחה חולה בשפעת. צילום: גטי


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על האנטיביוטיקה הורגת אותנו