זהירות, כתיבה שוביניסטית
X זמן קריאה משוער: 3 דקות
הנה לכם הרהור בן פחות מ-140 תווים: השטאגים יכולים ללמד אותנו משהו על מגדר. משתמש טוויטר ממין זכר אולי יתייג את ההבחנה הזאת עם השטאגים כמו #linguistics, #gender, או #hashtags. המשתמשת הממוצעת, לעומת זאת, כנראה פשוט תוסיף משהו כמו #duh.
זה לא ש-#duh היא בהכרח תגובה נשית. אבל היא דוגמה להשטאג אקספרסיבי – השטאג שלא משתמשים בו כדי לתייג ציוץ (תכליתו המקורית), אלא כדי לספק מימד של פרשנות לפוסט. "השימוש בהשטאג דוגמת #linguistics נעשה כדי שהציוץ יופיע בחיפושים, כדי ליצור שיחה בנושא מסוים," אומרת אליסון שאפ (Shapp), דוקטורנטית לבלשנות ב-NYU. במסגרת מחקר בנושא הבדלים מגדריים בשימוש בהשטאגים, היא יצרה מאגר של ציוצים הכולל 1633 השטאגים שונים, אותם היא חילקה לשתי קבוצות: השטאגים "מסורתיים" (אנשים, מקומות, נושאים ואירועים) והשטאגים "אקספרסיביים" (כאלה שמשתמשים בהם כדי לבטא רגשות, כדי להצחיק, או בכל צורה אחרת של ביטוי אישי). כ-59% מההשטאגים שהשתמשו בהם נשים היו אקספרסיביים. בשימוש בהשטאגים אצל הגברים, לעומת זאת, התגלתה נטייה הפוכה – 77% מההשטאגים היו קונבנציונאליים.
נראה שבעוד הגברים במדגם של שאפ נוטים להשתמש בהשטאגים בצורה פונקציונלית - כדי שיותר אנשים יחשפו לציוצים שלהם, הנשים נוטות לעשות בהשטאג שימוש יצירתי יותר, בניסיון לבטא משהו באמצעותו. כך, בעוד שאחד הגברים במדגם כתב:"Free breakfast at #ikea" , אישה בסיטואציה דומה הייתה מתבדחת ואומרת: "Good morning y'all. #teamnosleep lol".
הממצאים של שאפ מהדהדים הבחנה רחבה יותר של בלשנים בנוגע להבדלים בין תקשורת גברית ותקשורת נשית: למעשה, שנשים יותר אקספרסיביות מגברים. לנטייה זו יש ביטוי במגוון הקשרים. מחקרים מצאו שבעוד שהכתיבה של נשים בבלוגים היא פעמים רבות בסגנון יומן אישי, בלוגים של גברים הם לרוב יותר אינפורמטיביים. כמו כן, נמצא שנשים משתמשות יותר מגברים בכינויי גוף אישיים, במילים שקשורות ברגשות, בקיצורים דוגמת lol, ביותר אמוטיקונים וביותר ביטויים כגון "אההה", "איכס", ו"בעעע".
"ההשטאג הפך לעוד אמצעי ביטוי מיני רבים", אומרת הבלשנית מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, דבורה טאנן (Tannen). היא מוסיפה גם כי "אין לכך כל קשר לשימוש המקורי שלו כאמצעי להצטרף לדיון פומבי בנושא כלשהו". טאנן טוענת כי ההעדפה של נשים לשימוש בהשטאגים אקספרסיביים "דומה לשימוש שלהן בסימני קריאה, לחזרה על אותיות לצורך הדגשה ולכך שבדיבור של נשים ניתן למצוא מנעד רחב יותר של אינטונציה מאצל גברים".
אין שום רע בלהיות אקספרסיבי, כמובן. במקרה הזה, האקספרסיביות מאפשרת לנשים להוביל מגוון תהליכים שמשפיעים לא רק על האופן שבו כולנו מתקשרים, אלא גם על האופן שבו אנו חיים ועובדים. "נשים נוטות להיות פחות שמרניות בדרכי הביטוי שלהן," אומרת אלכסנדרה קינג, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת ניו יורק בבאפלו. "פעמים רבות הן נמצאות בחזית השינויים בלשון".
אבל בכל הנוגע לטוויטר, האם נשים יוצרות שינוי בתכלית של ההשטאג, או אפילו מייתרות אותו? במובן הפשטני ביותר, טוויטר הוא כלי עבור אנשים להיראות ולהישמע, ולא קשה למצוא את הקשר בין השימוש בהשטאגים אקספרסיביים לבין ציוצים שאין הרבה סיכוי שישימו לב אליהם, ולכן גם לא ירטווטו אותם. לדוגמא, מניתוח של דיונים על פוליטיקה בריטית בטוויטר, שנערך לאחרונה ע"י ה-BBC, עולה כי לא רק שגברים שולטים בדיון, אלא גם שכ-75% מהציוצים המכילים השטאג עם שם אחת מהמפלגות היו של גברים. אפשר למצוא הבדלים מגדריים גם בגוף הציוצים: במחקר שעוסק בציוצים הקשורים להוריקן איירין נמצא כי מילים כגון "safe" ו-"praying" היו נפוצות בציוצים של נשים, בעוד ציוצים של גברים הכילו לרוב מילים יותר ענייניות ואקטואליות כגון "media", "breaking" ו-"Obama".
כל זאת יכול אולי לשפוך אור על השאלה למה, אף על פי שגברים ונשים משתמשים בטוויטר בשיעורים שווים פחות או יותר, נראה שנשים משתרכות מאחורי גברים בכל הקשור להשפעה על השיח. ב-2009 – לפני עידנים במונחים של מדיה חברתית – במחקר שהתפרסם ב-Harvard Business Review, נמצא כי גם נשים וגם גברים נוטים יותר לעקוב אחרי גברים בטוויטר. כיום הגברים שולטים ברשימות הצייצנים המשפיעים ביותר, ומנתונים של סקרים שנעשו באמצעות כלי ה- Twee-Q עולה כי יש לציוץ של גבר סיכוי גבוה בערך פי שניים להיות מרוטווט מאשר לציוץ של אישה.
אם את מצייצת ואף אחד לא שומע אותך, האם את משמיעה קול?
תגובות פייסבוק
16 תגובות על הבדלים מגדריים בטוויטר
זה לא מגדר אלא ברירה מינית, עניין אבולוציוני מאוד בסיסי. נשים כותבות כתיבה אישית ואינטימית יותר למעגל מצומצם של אנשים. בעוד גברים פונים לקהל הרחב במטרה להאדיר עצמם בחתירה לסטטוס גבוה יותר. אין לנשים עניין מיוחד בסטטוס גבוה ולכן פחות חשוב להן שהמסר שלהן יגיע לקהל רב יותר. הן יותר מעוניינות בדיאלוג.
נו, סיימת להסגביר?
אני מבין שלשיטתך אסור לתת שום הסבר חלופי או להאיר את הנקודה בצורה אחרת. אתה מדגים בצורה מצוינת את הבעייה בזרמים מסוימים בפמיניזם המודרני שבמקום להגיב בצורה עניינית עוסקים בצנזורה או בקביעה לאחרים מה לחשוב ואיך להגיב.
גיל, אני לא חושב שלכך התכוון עומר. התגובה שלך מבוססת על כמה הנחות שדורשות ביסוס, ונראות כמו הנחות שיהיה קשה מאוד לבסס בצורה משכנעת, כמו הפסיכולוגיה האבולוציונית כולה.
"אין לנשים עניין מיוחד בסטטוס גבוה"? שיחה אמיתית עם הנשים סביבך תבהיר לך תוך דקות ספורות כמה ההנחה הזו היא לא רק שגויה אלא גם מזיקה (להן, ולך).
גיא, אין לי בעייה עם ביקורת עניינית אבל כשמישהו לא מביע אותה אלא רק תוקף אז זה חסר ערך.
לגבי הפסיכולוגיה אבולוציונית אתה כנראה לא מעודכן. אין כמעט שום מדען רציני היום שלא חושב שהיא דיסיפלינה מבוססת והיא התחום המדעי שצומח בקצב הכי מהיר. אם אתה מעוניין בעוד מידע על התחום ועל הנחות היסוד שלו אתה מוזמן להכנס לבלוג שלי שמוקדש לנושא.
לא הבנתי את המשפט האחרון שלך. אתה מבסס את דעתך על סמך שיחות עם אנשים אחרים? המחקרים במקרה הזה מאוד ברורים. נשים מעוניינות הרבה פחות מגברים בסטטוס גבוה ויותר מזה ומה שרלוונטי לעניין, הסטטוס הגבוה של הגברים הוא גורם המשיכה מספר אחת של נשים לגברים אבל לא מהווה שיקול לגברים בבחירת בן זוג. ההבדל הזה, שמקורו אבולוציוני, הוא זה שגורם להבדלים בחתירה לסטטוס.
היי גיל. ברורה לי עמדתך הנחרצת כאנתרופולוג אבולוציוני, ולכן אני לא רואה שום סיבה להוציא אנרגיה בלנסות לשכנע אותך אחרת, מה גם שלא זו מטרתי. ביקשתי רק, כדבריך, להאיר את הנקודה בצורה אחרת.
קראתי בבלוג שלך ועדיין לא השתכנעתי, לא בצדקתה המוחלטת של הפסיכולוגיה האבולוציונית, לה מתנגדים ומבקרים רבים שחלקם "מדענים רציניים" (איך נמדדת רצינותו של מדען? יש מחקרים בנושא? מי ערך אותם?) ואולי אף, שער בנפשך, מדעניות רציניות (כאלה יש פחות, אין על כך ויכוח, אבל זו לא אשמת החברה, הגברים או יחסי הכוח באקדמיה או בכלל החברה; פשוט אין להן עניין בזה, הן מעדיפות להישאר לבורנטיות, זה עניין אבולוציוני).
גם לא השתכנעתי שהיעדר העניין המיוחד של נשים בסטטוס גבוה יותר, כביכול, הוא עניין אבולוציוני ולא תרבותי, ואשמח אם תפנה אותי למחקרים ספציפיים בנושא.
גיא, אין שום בעייה עם עמדות אחרות כל עוד מציגים אותן ולא קובעים לאחרים מתי מותר להם להגיב ועל מה. נתתי הסבר מסוים. אפשר לקבל אותו או לא אבל אי אפשר לטעון שהוא לא לגיטימי או שאין לו אחיזה במציאות ובספרות המחקרית.
מדענים רציניים הם אלו שנחשבים למובילים בתחומם מבחינת פירסומים וציטוטים למשל. אתה יכול לראות מה אומרים וכותבים מדענים שונים על התחום. בסופו של דבר הדברים נבחנים לפי המחקרים שנעשו וההשפעה שלהם וזה כבר ויכוח מת. חוקרים מהתחום כתבו מחקרים פורצי דרך ושינו את הצורה שבה אנחנו חושבים על התנהגות בני אדם.
אני לא ממש יודע למה אתה מתכוון ב"צדקתה המוחלטת של הפסיכולוגיה האבולוציונית" זה רק מראה לי שאתה לא באמת מבין ומכיר את התחום. האם באותה מידה אתה מדבר על צדקתה המוחלטת של הפסיכולוגיה החברתית או הפסיכולוגיה הקלינית? כמו בכל תחום יש תאוריות טובות יותר ופחות, ומחקרים טובים יותר ופחות. גם את הציניות אתה יכול להשאיר בצד ואולי תתפלא לשמוע שדווקא יש יותר פסיכולוגיות אבולוציוניות מפסיכולוגיות בתחומים אחרים.
לגבי ביקורות, אני לא רואה איך מישהו יכול לחשוב שהאבולוציה שאחראית להתפתחות כל איברי הגוף הפסיקה את פעולת על המוח האנושי, אבל אולי זה רק אני.
לגבי סטטוס, אתה יכול לראות למשל במחקר הבין תרבותי הבא שכלל 37 תרבויות מכל העולם שמראה איך נשים בכל העולם נמשכות לגבר עם סטטוס גבוה, כפי שזה מתבטא בהכנסה כספית, אמביציה וחריצות. לגברים זו תכונה פחות חשובה אצל הנשים. ההבדלים הללו בהעדפות נובעים מסיבות אבולוציוניות ברורות ויש עוד הרבה מחקרים בין תרבותיים שמאששים את זה. שום הסבר תרבותי לא מסביר את זה בצורה כזו מדויקת.
http://ewyner.com/2013/psychology/Studies/Buss%20(1989).pdf
אם נשמיט את המילה ״גבר״ מהטענה:
נשים נמשכות לגבר בעל מעמד וסטטוס גבוה -
נראה שנשים גם הן נמשכות פשוט למעמד וסטטוס גבוה.
עד לשינויים החברתיים האחרונים (האיטיים אך הברוכים), לנשים לא הייתה אפשרות לנייד את עצמן בין מעמדות, אלא בעזרת נישואין לגבר ממעמד גבוה יותר. למה אנחנו אוהבים סיפורי סינדרלה? כי סינדרלה התאהבה בנסיך? לא ממש. מכיוון שהנסיך חילץ אותה מהמעמד הנמוך שלה, שהיא עצמה לא יכלה לפרוץ, והפך אותה ממשרתת לנסיכה.
גם לטעון שגברים לא נמשכים לנשים ע״פ סטטוס זו טענה בעייתית. ישנם גברים שינסו להשיג את מי שכולם רצו ולא יכלו, כמו אבן-חן נדירה שהיא שלהם עכשיו, ומצביעה על המעמד שלהם לעיתים יותר מרכוש (החפצה בלה בלה..)
ההישענות על אבולוציה פותרת אותנו לדעתי משאילת שאלות על החברה שלנו, ועל היכולת שלנו לשנות אותה (כי אם אבולציונית נשים לא מחפשות כוח, אז גם אין שום סיבה להיאבק לשיווין בעניין, הרי גם ככה הן רוצות לפנות למעגלים קטנים ואינטימיים וכו׳).
עדי, השאלה אם גברים או נשים נמשכים לבעלי סטטוס גבוה היא שאלה אמפירית שהמדע חקר וחוקר והתוצאות די ברורות כמו שהראית בקישור. אין זה אומר שהכל אבולוציוני בהכרח אבל הראיות מאוד חזקות לנטייה הזו. זה נכון גם בחברות מאוד שיוויוניות וגם בכאלו שלא אגב.
ההסבר האבולוציוני לא פותר אותנו מכלום. הוא פשוט הסבר למה דברים מתרחשים אבל לא אומר שהם לא ברי שינוי. אנחנו בקלות יכולים להלחם נגד נטיות אבולוציוניות (למשל, שימוש באמצעי מניעה שסותר כביכול את הרצון של להעמיד צאצאים ולהעביר את הגנים שלנו לדור הבא).
עדי, בוודאי שיש התייחסות ללמה ואיך אבל קודם היה צריך לבסס את העובדה שזה נכון וזו תופעה אוניברסלית. ברגע שהיא כזו, כולל בתרבויות שונות זו מזו בצורה קיצונית בכל מובן אפשרי, אז די ברור שההסבר התרבותי חלש.
לגבי הלמה, זה נובע מהבדלים בסיסיים בין גברים ונשים בהשקעה ההורית. הריון, לידה, הנקה, טווח קצר יחסית של פריון לנשים, כל אלו הופכים אותן לבררניות יותר בבחירת בני זוג ובחיפוש בן זוג יציב ובעל משאבים שיוכל לתמוך בהן ובילדים העתידיים. זה משהו שלא רק אופייני לבני אדם אלא נמצא בבעלי חיים אחרים שמתרבים בצורה מינית.
שאלתי את הנשים סביבי. כולן תמכו במה שאמרתי. זה אומר שאני צודק?
ואני אשמח אם אתה לא תנסה להדביק לי תוויות או לרדד את הדיון למה מאן דהוא אומר על מה אלא על תאוריות מבוססות בנושאים הללו וממצאים אמפיריים.
האם תנאי הכניסה לדיון כוללים בקיאות ברשימה ביבליוגרפית מקיפה של תאוריות מבוססות וממצאים אמפיריים? אם כן, אז בשל מורכבותו המדעית הבלתי מתפשרת של הדיון, מספר מאוד קטן של אנשים יוכלו לקחת בו חלק.
אפרופו ממצאים אמפיריים, העלית את עניין אמצעי המניעה. כביכול מדובר באיזור של המדע שמשפיע על התנהגויות חברתיות. רוב אמצעי המניעה מיועדים לנשים. ידוע שהגלולות ודומיהן, שהן נפוצות ביותר, הן אסון הורמונאלי ופיזי. מדוע אין גלולה רווחת מקבילה לגברים? כבר בשנות ה-70 מצאו פתרון בצורת זריקה שיש לקחת פעם ב-3 חודשים, ללא סכנת חוסר פוריות או תופעות לוואי או משהו שבכלל מתקרב להתערבות של גלולות בגוף.
אם כן, מדוע הפתרון המדעי הפשוט ובעל הסיכונים הקטנים ביותר הוא לא זו הרווח? אולי בגלל האבולוציה?
לזלזל ולהדחיק את הנסיבות החברתיות שגורמות לגבר לא להשתמש או להתעניין באמצעי מניעה, או הנסיבות שבגללן נשים נמשכות לגברים בעלי סטטוס גבוה, זה לא אחראי עד מקומם. השאלה היא מדוע כל-כך חשוב לך לגייס את המדע לקידום אג׳נדה פטריארכלית? האם אנחנו כלים שנועדו להעביר דרכם אמיתות מוחלטות נטולות הקשר? מדוע כל-כך דחוף לך להגן על על הטענה שנשים לא מחפשות מעמד חברתי גבוה?
ואפרופו נסיבות חברתיות, אני את ולא אתה. סטטיסטית רוב מי שנושא את השם עדי הן בנות, ובכל זאת בחרת להמר ולהניח שאתה מדבר עם גבר. זה היטפלות לדבר קטן, ברור, אבל זה משקף גישה שכל הזמן חוזרת על עצמה ומתחילה להימאס: אנשים הם גברים אלא אם ציינו אחרת.
״שאלתי את הנשים סביבי. כולן תמכו במה שאמרתי. זה אומר שאני צודק?״ - מתיש ומתחכם ולא מעניין. כל מה שצריך כדי להיות צודק, זה לא לשאול אף אחד, אלא להאמין שאתה צודק.
את יכולה לדון על מה שאת רוצה אבל כדי שלדברים שלך יהיה איזה שהוא משקל את צריך לפחות להבין מה את תוקפת, מהי התאוריה הרלוונטית, אלו ראיות יש בעדה וכו'. עד עתה לא הראית שום בקיאות מינימלית בתחום מה שמראה לי שהתקיפה שלך של התחום אינה מדעית כלל אלא אידיאולוגית. כשאת מבטלת תחום שלם בלי להכיר אותו קצת קשה לקחת ברצינות דברים שאת אומרת.
את שוב ממשיכה באמירות גורפות שגויות לחלוטין. מה זה אומר ש"ידוע" שגלולות הן אסון הורומנלי ופיזי. ידוע למי בדיוק ומה בדיוק האסון הזה? בפועל יש גלולות מסוגים שונים שמשפיעים בצורה שונה על כל אישה. לחלקן ההשפעות יכולות להיות רעות אבל יש גם רבות שתופעות הלוואי קטנות או לא קיימות והגלולה אפקטיבית ביותר. מיליוני נשים, אם לא מיליארדים כבר בשלב זה, השתמשו ומשתמשים בגלולה. אם הן היו אכן כל כך קטלניות לנשים מן הסתם היינו רואים את האפקטים הללו.
ואין לי שום מושג (וגם לא לרופאים או חוקרים) על איזו זריקת פלא לגברים את מדברת. אולי תאירי את עינינו באותו פלא שהוא חסר תופעת לוואי שמישהו מנסה להסתיר אותו מאיתנו? כל מי שמבין קצת בביולוגיה של נשים וגברים יודע שהרבה יותר קשה ליצור אמצעי מניעה יעילים לגברים בגלל הביולוגיה השונה. אבל עזבי, זה דורש כל מיני מחקרים והפניות ביבליוגרפיות שלא אלאה אותך בהן.
שימי לב גם לדמגוגיה שלך. מאשימה אותי באג'נדה פטריאכלית כשלא דיברתי בשום מקום על מה דעתי ומה אני חושב שצריך להיות אלא רק התייחסתי לעובדות בפועל. אני "מגן" על הטענה שנשים לא מחפשות סטטוס גבוה כי אני חלק מהפטריארכליה. חס וחלילה להצביע על אמיתה מדעית מאוד פשוטה ומתוקפת היטב שלא נוח לך לשמוע. הרי כל ממצא כזה הוא בוודאי שוביניסטי ויש מאחוריו מדען ששואף להנציח את יחסי הכוחות בחברה.
די משעשע לראות איך את הופכת את היוצרות כשהתשובה של הנשים לא מוצאת חן בעינייך וסותרת מה שאת חושבת. לא, אני צודק בלי קשר לשאלה אם שאלתי מישהו כי זו דרך גרועה להבין מי צודק ומי לא. אני צודק כי המחקרים תומכים במה שאני אומר, אותם מחקרים שהתעלמת וזילזלת בהם. הרבה יותר נוח וקל לחשוב שמה שמאמינים בו הוא נכון מאשר באמת לבדוק את זה בפועל. אז אני מבין שהמציאות לא נוחה לך אבל בטיעוני סרק לא תשני אותה.
ואכן חשבתי שאת גבר אז מה? רוב העדי שאני מכיר היו דווקא גברים ומכיוון שלא תיקנת אותי עד עכשיו הנחתי שאני צודק. מכאן ועד לכל מיני הסקות מסקנות הזויות רחוקה הדרך.
הצגת עובדות ונתונים תמיד תלויה בקונטקסט. הרי בלתי אפשרי להביא את כל העובדות שקיימות בעולם, הכוללות מחקרים סותרים וויכוחים אקדמאים, אלא כל דובר בוחר מתוכן כמה, שיעבירו היטב *אג׳נדה* ו*אידיאולוגיה* אותה הוא מנסה לקדם.
העובדות שאתה מבקש להביא לשיח מייצרות עמדה, שעליה אפשר להתווכח או להסכים, אך ההיתממות שלך לגבי זה הופכת את הדיון למיותר עבורי.
כמובן שהדיון נהפך למיותר כשהוא הופך לדיון על עובדות וממצאים. את בורחת להאשמות אידיאולוגיות כשאין לך שום יכולת להבין או להתמודד עם המחקרים בנושא. כל הקשקוש הפוסט מודרניסטי שאין כביכול עובדות והכל יחסי ותלוי חוקר ואידיאולוגיה לא מחזיק מים, במיוחד כשאת לא הבאת אפילו בדל ראייה או מחקר שיסתור את הדברים שהבאתי או יראה למה המחקרים שלי לא טובים ומושפעים מעמדת החוקר. אז ההקשר היחיד הרלוונטי כאן הוא חוסר היכולת שלך להתמודד עם המציאות כפי שהיא עולה ממחקרים חוזרים ונשנים שמצביעים על אותה תופעה, ולנסות לבטל מציאות קיימת רק בגלל שהיא לא מתיישבת עם האג'נדה שלך.
גיל, שוב בעניין השמטת מילים- אם תנקה את התגובות שלך מהמילים ״מחקרים״, ״מאמרים״ ו״מדע״ תגלה שכמעט לא נאמר דבר פרט ל: ״אבולוציונית נשים לא מחפשות מעמד וסטטוס חברתי גבוה, אבל כן מחפשות גבר בעל מעמד גבוה״.
אין התייחסות לשאלות בסיסיות כמו למה ואיך, אלא רק הנחת המשפט כעובדה (שהרי כולנו יודעים שאם זה נכתב במאמר זה בטוח נכון, ואם נעשה מחקר הוא כנראה אמת מוחלטת)
גיא ביקש לשאול את הנשים מסביבך, ואת זה נפנפת כאילו זה לא משהו רציני לומר.
בקיצור, מה שאני מנסה לומר זה שאשמח שנמשיך להתפלפל בנושא, אך שנגן על הטענות שלנו במחשבות חדשות ולא בהדבקת תווית ״יד ראשונה מרופא״ על כל טענה.
תיקון קל: המאמר נכתב על ידי ג'סיקה בנט, ולא ג'ניפר בנט.
http://www.theatlantic.com/magazine/archive/2015/06/why-men-are-retweeted-more-than-women/392099/
הדרקונים, העננים והקלפי
מרסדס ולמיסהכשאנחנו מוותרים על חשיבה אינדיבידואליסטית ומפסיקים לחשוב שאנחנו קובעים, מתגלה האמת: שהכול...
X 22 דקות
עדינות
אלה מושקוביץ-וייסהדברים אינם כפי שהם נראים. סיפור לסוף השבוע . | אפשר עכשיו, אמרה,...
X 3 דקות
כולל אותנו
בספרות, בתיאטרון ובקולנוע יש ריגוש מיוחד באותם רגעים או מהלכי עלילה שבהם פונים אל הצופה או הקורא. מדובר ברגעים שבהם כמו נשלחת אצבע או יד, אולי מבט מפורש, עם אמירה שיוצאת מהסיפור וזרימתו קדימה, ומופנית אלינו, היושבים מול הבמה, מול המסך או מול הטקסט. לפתע, בהרף עין שיכול להיראות אגבי, ואפילו כמעט לחמוק מאיתנו ברגע הראשון, מישהו – הקול המספר, אולי מי שחיבר את היצירה – מערב אותנו בסיפור, מעיר הערה שאנו נמעניה. במונחים פורמליים, הדבר מכונה "שבירת הקיר הרביעי", והתופעה היא מסימניו הבולטים של המודרניזם, אך היא בהחלט קדומה בהרבה, למעשה קדומה ככתיבה עצמה, הספרותית והתאטרונית. עיון זהיר וקפדני מגלה את הדוגמאות מהטקסטים הקדומים ביותר. קוראים וקוראות מנוסים מכירים דוגמאות כאלו, ואת ההנאה הגדולה משבירת הקיר הרביעי, שמערבת אותנו בנעשה ואפילו מגבשת אותנו לכלל קהילה על-זמנית של מי שהעלילה מעוררת אותם להיות שותפים.
כל הדברים הללו, שהובאו כאן בקיצור הנמרץ ביותר, הם עניינה של תורת הספרות על ענפיה הרבים. ודווקא משום כך, מעניין במיוחד לגלות אמצעים הקיימים בלשון, בפרט בתחביר, שעושים בדיוק את זאת, כלומר שוברים את הקיר הרביעי. אמצעי אחד כזה משמש אותנו באורח יומיומי בעברית שלנו, אולי ממש מבלי דעת.
הנה דוגמה:
"בכל מקרה הארגונים, כולל אותנו, נערכים לאפשרויות השונות".
קל להחמיץ את העניין, הראוי לעיון זהיר. כשמדבר ב"הארגונים", מי שאומר את הדברים לכאורה מכוסה וגם הארגון שלו נכלל באותו "כל". לוגית, אין אפשרות אחרת, כי העברית אינה מבחינה בין "כל" הכולל את הדובר ו"כל" שאינו כולל את הדובר. יש שפות הכוללות הבחנה כזאת, והעברית אינה ביניהן. ובכל זאת, הנה לפנינו המאמר המוסגר, "כולל אותנו". מובן שהוא חלק מהמשפט, והוא נאמר על ידי אותו דובר שאומר "בכל מקרה הארגונים... נערכים לאפשרויות השונות". מבחינת המבנה של המאמר המוסגר, המשפט הקצרצר שבין הפסיקים, הניתוח העדין מראה מספר נקודות. ראשית, "כולל" מתייחס ל"כל", והוא הבהרה לכוונה ש"כל הארגונים" היא קבוצה המכילה גם את הארגון של הדובר. ההבהרה הזאת היא למעשה הרחבה שאומרת את מה שהוא מובן מאליו לוגית אבל שהדובר חש צורך להבליט ולסמן באורח מפורש. מעבר לכך, "כולל" היא צורת בינוני, או ליתר דיוק פרטיציפ, בדומה לצורות אנגליות המסתיימות ב-ing. כלומר, יש פה תיאור של "כל הקבוצות". ואחרי "כולל" בא מושא ישיר, "אותנו".
אך מהו נושא המשפט הקצר הזה, "כולל אותנו"? הנה האגוז הקשה יותר לפיצוח. הנושא אינו "הארגונים" ש"נערכים לאפשרויות השונות". בחיפוש אחר הנושא, אנחנו נתקלים בקיר. ועם ההיתקלות בא הפתרון: הנושא, הדבר שמדברים עליו, הוא הסיטואציה כולה, אבל לא הסיטואציה ברמה של מה שמסופר לנו על מעשיהם של הארגונים, אלא מעשה האמירה עצמו. הדובר מפרש את עצמו עבורנו וכלפינו, השומעים והקוראים את דבריו (במקרה של הדוגמה המסוימת, אגב, מדובר בדובר ממין זכר ולכן אני מתמיד בלשון זכר). כך יוצא ששני דברים מתרחשים בעת ובעונה אחת. האחד, ההסבר באשר למה שהארגונים עושים. והשני – האמירה. הנמענים של ההתרחשות הראשונה עשויים בהחלט להיות בתוך הטקסט, ועשויה להיות התייחסות אליהם בהמשך הדברים. אך הנמענים של ההתרחשות השנייה מתקיימים רק עם השמיעה או הקריאה של הטקסט. האצבע מופנית אליהם: "דעו לכם, מה שמדובר עליו כאן כולל את הארגון שאני קשור אליו, ואם היה לכם ספק הרי שהוא מוסר באמצעות האמירה המבהירה, הנוספת".
ברגיל, בינינו הקוראים ובין הקול של הטקסט יש קיר שקוף, אך נוכח מאוד. הטקסט שם ואנחנו כאן. הוא על הדף או בחלל החדר או האולם, ואנחנו מולו, מול הנייר, או אולי על המושב באולם. המבט של הדוברים בטקסט מופנה לדמויות אחרות בו. וזה בדיוק מה ש"כולל אותנו" שובר, כיוון שהוא פונה אלינו, העסוקים בפענוח הדברים ובדיוק ההבנה ביחס אליהם. כעת, עם קליטת הנאמר במאמר המוסגר, אנו ערים לכך שפנו אלינו ואיננו יכולים להתכחש לכך.
אין זה המבנה היחיד בעברית העכשווית שעושה פעולה של שבירת הקיר הרביעי. דוגמה נוספת היא המבנה הניכר במשפטים מסוג "האירוע יהיה ביום חמישי, באולם השמחות במושב, מאחורי בניין המועצה, למי שמכיר, והוא יתחיל בשמונה וחצי". מהו אותו "למי שמכיר" אם לא פנייה לקורא או לקוראת, למאזין או למאזינה, בעיקר למי שעלולים לצאת נשכרים מידע קודם, שהדובר מעלה על הפרק ומעורר באמצעותו את תשומת הלב של תת-קבוצה בקהלו? נראה שבמושב האמור יש אולם שמחות אחד, וכך לא אמורה להיות בעיה להבין לאיזה מקום מתייחסים. אך הדובר מוסיף את "מאחורי בניין המועצה" כמידע נוסף, ומורה על כך שהוא עושה זאת כסיוע למי שעשוי ליהנות מסיוע כזה, "למי שמכיר". הרי אולם השמחות במקומו, וגם בניין המועצה אינו מש מכתובתו, אך הקיר נסדק לרגע ומבעד לחרך פונים לחלק מקהל היעד, מערבים אותו בצורה נוספת. וכל זה נעשה באמצעות התחביר, באורח פשוט, כמעט אגבי, ומרשים מאוד.