אלכוהול הוא חלק מרכזי – ורעיל – בחיי התרבות הרוסיים.
לא רק שאלכוהול גורם לגברים רוסים למות בממוצע 12 שנה לפני גברים אמריקנים, הוא גם גורם להם למות לפני עמיתיהם במדינות נחשלות כמו בנגלדש וצפון קוריאה (כחמש שנים ושנתיים, בהתאמה). למעשה, ארגון הבריאות העולמי גילה כי כל מקרה מוות חמישי של גבר רוסי נגרם כתוצאה מצריכה מופרזת של אלכוהול. זה קורה במגוון צורות: הרעלת אלכוהול, תאונות הנגרמות כתוצאה מנהיגה בשכרות או מקרי רצח תחת השפעת אלכוהול.
אבל נראה כי לחלק מהגברים הרוסים נחסך הגורל הזה, הודות לאיסור ממשלתי קצר מועד שתוקפו פג כבר לפני 25 שנה.
כיצד יתכן שהתערבות קצרת טווח שהסתיימה מזמן עדיין משפיעה על בריאות הציבור? זאת השאלה העומדת במרכז מחקרו הנוכחי של לורנץ קונג (Kueng) מבית הספר לכלכלה של אוניברסיטת נורת'ווסטרן האמריקנית. כדי למצוא את התשובה, הוא חקר את המדיניות שהתקיימה בתקופה הסובייטית בכל הנוגע לאלכוהול, דפוסים היסטוריים של צריכת אלכוהול מייצור לא חוקי ברוסיה והעדפות עכשוויות של צרכני אלכוהול.
קונג ועמיתו יבגני יקוֹבלֶב (Yakovlev) מהאקדמיה הרוסית החדשה לכלכלה, גילו כי המגבלות שהטילה הממשלה אי-אז, לימדו בעקיפין חלק מהצרכנים להעדיף משקאות שריכוז האלכוהול בהם נמוך יחסית, במקום משקאות חריפים יותר. השינוי הזה, ביחד עם שינויים שהתחוללו בשוק האלכוהול לאחר התמוטטות ברית המועצות, הביאו להארכת תוחלת החיים של הגברים כיום, וצפוי כי ימשיכו לעשות זאת בעתיד.
מדיניות קצרת טווח של הגבלת צריכת האלכוהול
הסיפור מתחיל בשנת 1985.
בשלב זה, "היה ברור כי תוחלת החיים הקצרה של הגברים היא בעיה גדולה לכלכלה הסובייטית", אומר קונג.
בתגובה, מיכאיל גורבצ'וב העלה את מחירי הוודקה, הבירה והיין. הוא גם העלה את הקנסות על שיכרות בציבור, אסר על מסעדות למכור אלכוהול אחרי שתיים לפנות בוקר ונקט בשורה של אמצעים נוספים שנועדו להיאבק בבעיית האלכוהוליזם.
"זה היה פיקוח כלכלי יעיל בצורה יוצאת מן הכלל", אומר קונג. ואכן, מכירות הבירה ירדו ב-29 אחוז, מכירות היין ירדו ב-63 אחוז ומכירות הוודקה ירדו ב-60 אחוז.
עם זאת, ממש כפי שקרה בתקופת היובש בארה"ב, ברגע שהוכרזו האיסורים, התרחשה עלייה דרמטית בייצור הבלתי חוקי של אלכוהול. ברוסיה, עיקר האלכוהול הלא חוקי היה "סַמוֹגוֹן", משקה דמוי וויסקי עשוי מתירס, שיוצר רק באזורים כפריים, "כי צריך די הרבה מקום [כדי לייצר אותו] ובגלל שיש לו ריח שקל מאוד לזהות", מסביר קונג. "ולכן שתו סמוגון בעיקר באזורים כפריים".
באותה עת, צרכנים עירוניים רבים, שלא הייתה להם אפשרות לרכוש סמוגון, ולפני התקנות החדשות נהגו לשתות וודקה, פנו כעת לשתיית בירה. משום שתחת התקנות החדשות, מחיר הוודקה עלה בשיעור ניכר בהרבה ממחיר הבירה.
גם אחרי שלוקחים בחשבון את צריכת הסמוגון, ההערכה היא כי המערכה נגד שתיינות הצליחה להפחית את הצריכה הכוללת של אלכוהול ברוסיה בערך בשליש, אבל רק כל עוד היו האיסורים בתוקף. ברגע שברית המועצות התפרקה בשנת 1991, גם המערכה הזו קרסה, ואלכוהול היה שוב זמין. זאת ועוד, מיד אחרי התפרקות ברה"מ, תעשיית הבירה צמחה במהירות והצרכנים נחשפו לסוגים רבים יותר של בירה מכפי שאי פעם יכלו לרכוש תחת המשטר הסובייטי.
שינויים בצריכת האלכוהול
קונג ויקובלב תהו כיצד המדיניות נגד צריכת אלכוהול והתרחבות שוק הבירה שבאה לאחר מכן השפיעו על הרגלי השתייה של מבוגרים שהגיעו באותה תקופה לגיל המתאים. כדי לברר, הם פנו לסקרי המעקב של רוסיה, סדרה של סקרים שנועדו לעקוב אחרי השפעתן של הרפורמות ברוסיה על בריאותם ורווחתם הכלכלית של משקי בית ושל יחידים.
מן הנתונים התברר כי צרכנים, שהיו בערך בני 16-22 והתגוררו באזורים עירוניים בתקופה שבה תוקנו התקנות נגד אלכוהול, מעדיפים – עד עצם היום הזה – אלכוהול בריכוז נמוך יותר, כמו בירה. כך גם צרכנים שהיו בני אותו גיל בימים שבהם שוק הבירות התרחב במהירות אחרי התמוטטות ברית המועצות.
לעומת זאת, צרכנים שהיו בני 16-22 והתגוררו באזורים כפריים באותה תקופה ממש – כלומר אלה שהיה להם כנראה קל יותר להשיג סמוגון – עדיין מעדיפים משקאות חריפים יותר, כמו וודקה.
עד כמה הנתונים האלה עקביים לאורך זמן? קונג מנסח זאת כך: "על פי האלכוהול שאתה מעדיף בגיל 22, אני מסוגל לנבא מה יהיו העדפות השתייה שלך עשרים שנה לאחר מכן".
הממצאים האלה מקבלים משנה חשיבות שילוב עם נתונים על מגמות עכשוויות בתוחלת החיים של הגבר הרוסי.
על אף שמדובר בתחולת חיים נמוכה מאוד, בשנים האחרונות מסתמן בה שיפור משמעותי: מאז ראשית שנות האלפיים, השנים שבהן ניתן היה להתחיל להיווכח בהשפעת תקנות האלכוהול על שיעור התמותה של גברים ברוסיה, מתברר כי נרשמה ירידה של כשליש.
אם משווים את שיעור התמותה של מי שהמשיכו לצרוך את אותה כמות של אלכוהול טהור, במשקאות בעלי ריכוז אלכוהול גבוה, לזה של מי שעברו לשתות משקאות דלים יותר באלכוהול, קונג ויקובלב הצליחו ליחס לא פחות מ-60 אחוז מן ההבדל לשינויים בהעדפות האלכוהול שנגרמו על ידי המערכה בניצוחו של גורבצ'וב, ושגשוגו של שוק הבירה בשנים שלאחר מכן. מתברר כי לשתייני וודקה ישנו סיכוי גדול יותר לשתות כמות מופרזת וכתוצאה מזה למות מהרעלת אלכוהול או מתאונות המתרחשות תחת השפעת אלכוהול, לעומת שתייני בירה. 15 אחוז נוספים צנחו, לדבריהם, הודות לירידה בצריכה של אלכוהול טהור.
החוקרים מעריכים כי אותם גורמים יביאו לירידה נוספת של כ-25 אחוז בשיעורי התמותה של גברים רוסים בעשרים השנים הקרובות.
"העלייה בתוחלת החיים תתרחש פשוט משום שהדורות הבאים יהיו רגילים יותר למשקאות שבהם ריכוז האלכוהול נמוך, לעומת הדורות הקודמים שצרכו אלכוהול כבד יותר", הם כותבים.
שינויים קצרי טווח, תוצאות ארוכות טווח
אלה חדשות מצוינות עבור גברים רוסים (ועבור מי שאוהבים אותם). אבל כיצד ניתן ליישם את ממצאיהם של קונג ויקובלב בתחומים אחרים?
עולם השיווק, לפחות, יודע כבר שהעדפות של צרכנים מתקבעות בגיל צעיר יחסית, אומר קונג. "אלה חלק מהסיבות שבגללן מודעות המכוונות לקהל צרכנים צעיר עולות יותר כסף", הוא אומר. "ההנחה היא שכדאי לפנות לצרכנים האלה לפני שהם מעצבים את העדפותיהם. אני חושב שהמשווקים מקדימים כאן את הכלכלנים".
לדבריו, מעניין יותר לגלות כי "הגבלות על אלכוהול יכולות להוות מדיניות שיש לה השפעה מעשית על בריאות הציבור, בעיקר אם הן מכוונת כלפי קהל צרכנים צעיר".
"יש הבדל בין הגבלות על אלכוהול לבין, נניח, הטלת מס על אלכוהול", אומר קונג. "מס על מכירות הוא מכשיר לא מאוד יעיל, משום שהוא משפיע על כולם. הטלת מס אינה מרתיעה כל כך צרכנים צעירים. יעיל בהרבה להטיל מגבלות על הגיל שבו מותר להתחיל לשתות".
בעיניו, המסקנה החשובה של המחקר היא שמדיניות ציבורית המכוונת לצעירים יכולה להשפיע עליהם גם בטווח הקצר וגם לאורך זמן, על ידי שינוי הרגלי הצריכה שלהם.
"בדרך כלל, שינוי העדפות נחשב צעד שמדיניות כלכלית שגרתית נמנעת מלהתערב בו", הוא מציין. "אבל המאמר שלנו אינו הראשון שמעלה את האפשרות הזאת. פשוט קשה לתעד את הממצאים בשטח. זה היה האתגר הגדול שעמד בפנינו".
"ישנם גם הרבה מחקרים שמצביעים על כך שלמדיניות מכוונת לא הייתה כל השפעה", הוא מוסיף. "למשל, אם מסירים את המיסים על מוצר כלשהו, בדרך כלל אנשים מיד חוזרים לצרוך את מה שהיו רגילים לצרוך קודם לכן. לא לכל התערבות יש השפעות ארוכות טווח". אבל להתערבות הזו דווקא כן.
המאמר התפרסם במקור בכתב עת של בית הספר למנהל Kellog באוניברסיטת Northwestern.
Previously published in Kellogg Insight. Reprinted with permission of the Kellogg School of Management
תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי
תמונה ראשית: וודקה רוסית. תצלום: Sebastian Arrhenius
תגובות פייסבוק
גיבורים קלילים
דייויד דייויסמשיתוק בעקבות פציעה במלחמה להקמת ספורט מלהיב: חיילים שנותרו משותקים הם המקור...
X 7 דקות
מה נסגר במעגל?
אחד הביטויים החוזרים בעברית העכשווית הוא "לסגור מעגל". לפני הצד הלשוני, יש טעם להתעכב על המשמעות של הביטוי בשימוש החי שלו. על פי רוב, כשאנו אומרים שמישהו "סגר מעגל" הכוונה היא לכך שהוא חזר למקום משמעותי מעברו, שהוא פגש אדם מן העבר לאחר שנים רבות של ניתוק (ואולי, אך לא בהכרח, פתר בעיה שנותרה עומדת ביניהם), שהוא שב למקום שבו הוא נכשל או סבל בעבר וכעת, או שהוא הצליח במה שהוא נכשל בו פעם, ובכך חווה מידה של תיקון, או שהוא העמיד את עצמו במצב שאִפשר לו פרספקטיבה על האירוע מן העבר או על תקופה רחוקה, במידה של השלמה.
אפשר להבין מכך שה"מעגל" האמור הוא מטפורי, וה"סגירה" היא לרוב השלמה של מתווה המעגל כך שהוא לא ייוותר "פתוח", כלומר לא פתור או בלי שתהיה חזרה משמעותית אל אותה התרחשות. כדרכם של ביטויים שמייצגים עניין בעל חשיבות תרבותית-חברתית, "לסגור מעגל" זוכה לשימוש תדיר, רחב ומגוון, עד כי הוא נשחק ומתרוקן ממשמעות. דווקא הוא, ביטוי המדבר על טכס, וטכס ללא משמעות הוא מעשה סתמי, ממהר לציין כמעט כל דבר שיש בו אלמנט של שיבה וחזרה. בתקשורת הישראלית אוהבים לתעד אנשים ש"סוגרים מעגל", למהר להציע לאנשים המופיעים בה שמה שהם עושים כעת, או אמורים לעשות, או עשו לתומם או להנאתם, הוא בעצם גם "סגירת מעגל". במסגרת המרוץ הבלתי נגמר אחר גירויים מידיים והתרגשויות רגעיות – ובוודאי אם הן פומביות, משודרות ואפילו סכריניות – "סגירת מעגל" כמעט הפכה לחובה, והצופה מהצד חושד, בלא מעט צדק, שהרבה "מעגלים" כאלו כלל אינם "נסגרים", או שה"סגירה" היא על האפשרות לערער על הריפוי המיידי, השמחה המוטלת כחובה וההשלמה שאסור להתכחש לה או לומר שלאמיתו של דבר, היא לא קרתה כלל.
במתח שבין ה"דוגרי" וה"לא נעים", הישראליים כל כך, "סגירת מעגל" ממלאת תפקיד חשוב של נִרְמוּל ההתנהגות והעיבוד הפומבי של חוויות. ניצול תאונת דרכים חוזר למקום שהוא נפגע בו והכול פולטים אנחת סיפוק קטנה: "הוא סגר מעגל"; מפגישים תלמידה לשעבר עם מורה שהתעמר בה לפני 30 שנה, והנה הוא סלחני ומחמיא לה, והיא מדווחת, או נכפה עליה חברתית לדווח, שהיא "סגרה מעגל". הדוגמאות רבות, ויש להודות שהן אינן בהכרח שליליות, מה גם שיש כל הסיבות לכבד אדם שמדווח שהוטב לו בעקבות "סגירת מעגל".
ובכל זאת, התהייה לשונית נותרת. במה מדובר? דומה שאחד המקורות לביטוי הוא המונח האנגלי closure, בוודאי בשימוש האמריקני בו, שימוש של פסיכולוגיה עממית. מדובר ב-a sense of closure, כלומר בתחושה ש"נסגר" איזה עניין. המונח האנגלי closure מציין דברים שונים מתחומים שונים מאוד: פעולת הסגירה (של כל דבר שאפשר לסגור); תחושה מנחמת ומספקת של סוף וגם הדבר שמספק תחושה כזאת; ובתחומים שונים של מתמטיקה מה שמכונה בעברית "סְגוֹר" מתמטי. הסגור המתמטי הוא קבוצה שכוללת את עצמה ואת כל נקודות הגבול שלה, או קבוצה שסגורה מתמטית תחת פעולה מסוימת. בעבר, באנגלית, closure ציין פעולה של סגירה פיזית, לרוב במתחם סגור.
דוברי העברית הישראלית לא הלכו בדרך הפשוטה ולא יצרו "תחושה של סגירה". אולי אין בכך פלא, שכן "סגירה" היא בעיקר shutting, ויש בה טעם בולט של חסימה, נעילה ומניעה, ואילו אנגלית מבדילה בין closing ו-closure. על "סֶגֶר" אין צורך להרחיב, והוא בוודאי לא התאים למקבילה עברית ל-a sense of closure הפסיכולוגי-חברתי. כך נדבק ה"מעגל" ל"סגירה", כמו כדי להדגיש שמדובר בסגירה שאינה נועלת או חוסמת, כשהמעגל משמש כמטפורה לזמן עד הריפוי, הסיפוק או ההשלמה הטובה, או לפחות לזמן עד למפגש החוזר שאמור להיות מיטיב, מפיס או פותר. "סגירת מעגל" היה לשם העצם המתאר את הפעולה, ונראה שאיש אינו שואל את עצמו מה קורה לאחר מכן, כלומר מה אמור לעשות אדם ש"סגר מעגל", עניין מציק במיוחד לאור תכונותיו של המעגל שמטבעו מסתובב וחוזר וחוזר, דווקא כשהוא סגור היטב ואינו יכול להפוך לקו ישר או להיבלע בנקודה אל האין. אלו כבר שאלות החורגות מהתחום הלשוני, אך הלשון מייצגת חברה ותרבות, מנהגים, תפישות ואמונות.
דבר אחד מובטח: אם נחזור לנושא הזה בעתיד, לא תהיה זאת "סגירת מעגל".
הרודנים החדשים
עומייר חקהאם זאת רוסיה? הדמגוגים? התעמולה? לא. מיד אגלה לכם. בחרתי את הכותרת...
X 4 דקות