פרויקט המחילה הדורות הגנובים של אוסטרליה

ריי מִינִיקוֹן הוא כומר אבורג'יני בעל שורשים בשבט קאבּיקאבּי (Kabikabi) ובשבט הגוּראנג-גוּראנג (Gurang-Gurang) בקווינסלנד. הוא חי בסידני ומקדיש את חייו לתמיכה בבני הדורות הגנובים של האבוריג'ינים. המונח "הדורות הגנובים" מתייחס לאלפי ילדים אבוריג'ינים אשר החל מסוף המאה ה-19 ועד סוף שנות ה-70 של המאה ה-20, הוצאו בכוח ממשפחותיהם על ידי סוכנויות ממשלתיות ומיסיונים של הכנסייה במטרה להטמיעם בתרבות האוסטרלית הלבנה.

כילד חייתי בפחד. הוריי אמרו לי שאם המשטרה תנסה לקחת אותנו עלינו לברוח כמשוגעים. לפעמים שמכונית המשטרה השחורה הייתה מגיעה למיסיון, הייתי שומע את הנשים צורחות מקצה אחד של הקהילה לקצה השני, קוראות לילדיהן לברוח ולהתחבא בשיחים. הייתי אחד מבני המזל שמעולם לא נתפסו.

אבי היה מנהיג נוצרי אשר עבד כקוצץ קנים, דבר שאפשר לו לעבוד בשדות ברחבי קווינסלנד. עברנו עמו מחווה לחווה, וכאשר עונת קציר הקנים הייתה מסתיימת חזרנו לגור בשמורות הייעודיות או במיסיון. באותם ימים האבוריג'ינים לא הורשו להיכנס לערים.

פעולות ההגנה על האבוריג'ינים, אשר לא הגנו עלינו כלל, העניקו למשטרה את הסמכות להוציא ילדים אבוריג'ינים ממשפחותיהם ולהעבירם למתקני שהייה מוסדיים או לבתי אומנה. ילדים אלו אשר מאוחר יותר נודעו כילדי הדורות הגנובים היו נתונים להתעללות בכל דרך אפשרית.

העם האבוריג'יני לא זכה אז להכרה. לא השתתפנו במפקד אוכלוסין, כך שאף אחד לא ידע בדיוק כמה מעשי טבח היו. לממשלה הייתה שליטה על כל היבט של חיינו. נאלצנו לחיות בשמורות, לא הורשנו לשהות בחוץ מעבר לשעה שש בערב; לא יכולנו להתערבב עם אנשים לבנים. הממשלה קבעה מי מאתנו רשאי להתחתן ועם מי מותר לנו להתחתן, כמה כסף יהיה לנו ועבור מי מותר לנו לעבוד. מידת המעורבות הפוליטית המותרת לנו הייתה מוגבלת ואסרו עלינו לדבר בשפתנו או לקיים את טקסי התרבות שלנו.

ב-1967 נערך משאל עם שכונה ההצבעה "בעד", שבו האוסטרלים הצביעו ברוב מוחץ בעד התיקון לחוקה שנועד להכליל את האבוריג'ינים במפקד האוכלוסין. ההצבעה נועדה להפוך את כולנו לאזרחים שווים, ועל אף שהדבר הביא לסיומו של עידן הפינוי המזויף, הוא גרם לסדרה של בעיות חדשות. כשיצאנו מהשמורות ומבתי האמנה נדרשנו לחיות בסביבה עירונית חדשה שבה נאלצנו להתמודד עם התקפות גזעניות יומיומיות. הצטרפתי לשאר הצעירים אשר לא היו ברשותם האמצעים לפעול נגד הגזענות, ושהדרך היחידה שעמדה לרשותם כדי להקל על כאבם הייתה השימוש בסמים ואלכוהול. בפעם הראשונה יכולנו לחיות ללא מגבלות ולעשות כל מה שאנחנו רוצים. הייתה שם חירות גדולה.

גם הורי נאבקו עם הבעיות הללו ומה שהחזיק אותם הייתה האמונה המדהימה של אבי. בסופו של דבר נעניתי לקריאה ללכת בעקבותיו ולנטוש את הסמים שמהם כה נהניתי. ידעתי שעלי לוותר ולהצטרף לאמונתו של אבי כדי למצוא לחיי כיוון שונה. אז הפכתי לפעיל פוליטי. למדתי שמונה שנים והדבר הקנה לי גישה לעדויות וסיפורים על בני עמי. למדתי על עוולות שלא היו ידועות לבני הקהילה שלי מפני שלא הייתה להם גישה לעיתונים. הינו עיוורים מלראות את הפעולות האכזריות של הממשלה שנעשו ללא חשש מלתת עליהן את הדין.

ברגע שסיימתי את לימודי יועדתי למשרה ממשלתית מכיוון שהייתי אחד האבוריג'ינים הבודדים שהיה להם תואר. אולם החלטתי שאני מעונין לעבוד ברחובות, קרוב לאנשים הפשוטים שם הייתה נחיצות גדולה לעבודתי. הכאב הגדול שעדיין מצוי ברחובות מדגים כיצד ההיסטוריה האכזרית שלנו מחלחלת לתוך ההווה.

פעמים רבות הייתי עד לאוסטרלי המבקש את סליחתו של אחד מבני הדורות הגנובים, ואלה מחזירים מבט ישיר ואומרים, "אינך יכול להתנצל על דבר שלא היית אחראי לו ישירות, הממשלה ידעה מה היא עושה. הם האשמים".

במובן מסוים הייתה התנצלות. קווין ראד (Kevin Rudd), שכיהן כראש הממשלה בשנת 2008, התנצל בשם כל האוסטרלים בעקבות תנועת "הסליחה" הלאומית. בעוד שהבטחות רבות של הממשלה לא יושמו, ההתנצלות חדרה אל המצפון של האומה והייתה לנקודת מפנה. כשמישהו אומר "אני מצטער" משהו בנפשך משתנה.

ריפוי היא מילה חסרת משמעות עבור האבוריג'ינים כי אנו נושאים פצע שאינו ניתן לריפוי. האונס הנפשי שעברנו הוא עמוק מאוד, בעיקר אצל בני הדורות הגנובים שהורחקו מהוריהם, מקהילותיהם ומתרבותם. אי אפשר להניח על זה פלסטר. עבור אנשים אלו מושגי הריפוי והמחילה הם קשים. פיוס מתחולל רק כאשר נפשך משתקמת, לכן אנו מעדיפים לדבר על רווחה נפשית ורגשית. אם אתה מתקן את הנפש ומשקם את רווחתה באמצעות תהליך של חיבור מחדש ושחזור הזהות, אז יכולה להיווצר פלטפורמה לעיסוק בכאב הבין-דורי ולהפיכה לבן אנוש בחזרה. רק אז יכול אדם לקבל ולבטא מחילה.

אני מתמודד עם המחילה ואני יודע שעלי לתרגל אותה מדי יום כדי להקל על המרירות שלי. זוהי פעולה מתמשכת כי אני יודע שאני עלול להיכנס לחנות ולפגוש אדם שעושה מעשים גזעניים מבלי משים. כשזה קורה עלי ללכת משם ולנסות להתמודד עם הזעם והכעס שלי. עלי ללמוד לומר לעצמי, "טוב ריי, סלח לאדם הזה". אם לא אסלח, העבר יהיה נוכח בהווה כל העת.

© The Forgiveness Project

״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם.

תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי סימונה באט

תצלום ראשי: Photo by Charlotte Sawyer / © The Forgiveness Project

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי The Forgiveness Project.


תגובות פייסבוק