ההתגלות האנושית

הרעיון בדבר אחדות העולם מעבר להבדלי דת ולאום מסרב להיעלם, ודווקא בעולם של פיצול והקצנה אפשר לשאוב השראה ממי שהעלה את הדברים באירופה של המאה ה-19
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

לרבים היום נדמה כי העולם של אחרי מלחמת העולם השנייה, שהיה מבוסס על שלטונן של מפלגות ימין, מרכז ושמאל מתונות, קורס. כתוצאה מקריסה זו מתחזקות, הן ברחבי העולם נטיות גזעניות ולאומנויות. נראה שאין לאיש פתרון שיעצור את הגל הזה. חובה מוטלת על כן על אנשי הרוח לבדוק את היצירה התרבותית והרוחנית האנושית, כדי למצוא כלים להיאבק בנטיות לאומניות אלו.

יתכן שאחד הספרים אשר יכולים לסייע בכך הוא ספרו של הפילוסוף האידיאליסט הגרמני קרל כריסטיאן פרידריך קראוזה (1832-1781), הספר, Das Urbild der Menschheit ("המתווה הבראשיתי של האנושות") נכתב במקורו בגרמנית בשנת 1811. הוא תורגם לספרדית על ידי חוליאן סנס דל ריו (Sans del Río) בשנת 1860, אשר נתן לו את הכותרת "Ideal de la humanidad para la vida" ("האידיאל של האנושות לחיים"). בדבריי אתייחס לתרגום הספרדי, שנחשב שונה מאוד בתחומים מסוימים מהמקור הגרמני, זאת בשל ההשפעה הגדולה שהייתה לו בספרד.

קראוזה נולד בעיר איסנברג שבתחום דוכסות סקסוניה-גותה-אלטנבורג. בין השנים 1801-1797 למד פילוסופיה באוניברסיטת ינה והושפע מאוד מהתיאוריות של הפילוסופים פיכטה ושלינג. אולם לאחר זמן נטש את התיאוריות של מוריו, ופיתח תפישה פילוסופית משלו. קראוזה לימד פילוסופיה באוניברסיטאות וגם בשיעורים פרטי ובערוב ימיו מונה לעמוד בראש קתדרה באוניברסיטת מינכן.

לעיתים חשדו בו השלטונות בהפצת דעות מהפכניות. בשנת 1831 אולץ לעזוב את ההוראה באוניברסיטת גוטינגן, לאחר שהואשם בעידוד מהפכנות בקרב תלמידיו, שחלק מהם השתתפו במהומות שהוצתו במקום בהשפעת מהפיכת יולי 1830 בצרפת. קראוזה גם היה חבר בארגון הבונים החופשיים, אך לאחר זמן גורש מהארגון בשל העובדה שכתב על הארגון שני ספרים ובכך הפר את שבועת הסודיות שנשבעים כל המתקבלים למסדר.

הענקת חירות דתית למי שאינם קתולים פתחה את ספרד לעולם המחשבה האירופי, ואיתו הגיע הרעיון בדבר האנושות שמעבר לדת

נראה שבאישיותו של קראוזה התקיימו דבריו של ישוע "אין נביא בעירו". במולדתו נחשב קראוזה לפילוסוף מדרגה שנייה, והתיאוריות שלו לא זכו להצלחה רבה. יתכן שהדבר נבע מכך שהיה על התיאוריות הללו להתחרות בשיטות פילוסופיות אחרות מושכות לא פחות, כגון השיטה הפילוסופית של הגל. אולם אף שבגרמניה, הפרוטסטנטית ברובה, לא זכתה שיטתו להצלחה, נראה שבארצות הקתוליות בעיקר בלגיה, ספרד ואמריקה הלטינית הצליחה שיטתו הפילוסופיות יותר. בעיקר גדולה הייתה השפעתה בספרד, הודות לתרגומו לספרדית על ידי סנס דל ריו, שעורר עניין רב בקרב שורה ארוכה של אינטלקטואלים ספרדים מחוגי השמאל, שהיו בעלי נטיות דמוקרטיות ואף רפובליקניות. אינטלקטואלים אלו התרחקו מאופן המחשבה הקתולי המסורתי. כאשר עלו הם לשלטון בתקופה הקצרה שבין שנת 1868 לשנת 1874, תקופת שש השנים הדמוקרטיות של ספרד דאז, העניקו הם, לראשונה בספרד, חירות דתית מלאה למי שאינם קתולים ופתחו את ספרד לעולם המחשבה האירופי.

מדריד, גראן ויה

אור של זהב על מדריד. תצלום: םלוריאן והדה

מה אם כך הייתה השיטה הפילוסופית של קראוזה? ומה הסיבה להשפעתה העזה בספרד? כדי להבין זאת, אלינו להתחיל בתיאור תפישת האל של קראוזה, שהייתה מעוגנת בתיאולוגיה של ראשית המאה התשע-עשרה.

לדעתו של קראוזה האל הוא יצור מושלם מעצם טבעו, אשר מכוון את העולם אל השגת השלמות האידיאלית. שלמות זו תושג על ידי השגת האיזון הנכון בין הרוח והחומר. הכוח הפועל, שאמור להשיג את האיזון הנכון, היא האנושות. השגת מטרה זו היא משימתה ההיסטורית, או במילותיו של קראוזה "האידיאל של האנושות". ממשימה זאת של האנושות, טען קראוזה, איש אינו פטור, וכל בני האדם ללא הבדל מוצא מחויבים לתרום למען הגשמת אידיאל זה. תיאוריה זו העניקה על כן משנה חשיבות לכל האנושות כולה, כשותפה להגשמתה של משימה מיסטית. יש לציין כי מושג "האנושות" של קראוזה לא היה מורכב רק ממספרם הכולל של האנשים שחיו בכדור הארץ בכול התקופות. האנושות הזו היא מעין ישות מטפיסית, אידיאה, הקיימת לצדו של האל ומשפרת את רמתה הרוחנית תוך כדי ביצוע תפקידה.

"אידיאל האנושות" מתבטא בכול התחומים של פעילות האדם. קראוזה מציין במפורש את המדע, האמנות והדת. המדע, בתפישתו של קראוזה, אינו כולל רק את מדעי הטבע אלא גם את הבנת החברה האנושית, ולכן גם את מדעי החברה והרוח. אולם שלושת תחומי פעילות אלו אינם סטטיים אלה להיפך, הם משתנים ומתאימים את עצמם לרמתה האינטלקטואלית והרוחנית של האנושות בכול זמן וזמן. כמו כן, הם אינם פועלים בנפרד. כל גורם וגורם פועל בסימביוזה עם הגורמים האחרים. משום כך קרא קראוזה לאיש המדע להתעניין, למשל, גם בהישגיה של האמנות ולהשתתף יחד עם שאר בני האדם בפולחן דתי משותף.

קראוזה האמין גם בחירותו המוחלטת של האדם לפעול כרצונו. הוא ראה על כן את תפקידה של המדינה בהבטחת החירות המרבית לאדם, כדי שיוכל לפעול להגשמת משימתו

לדעת קראוזה, כאשר תשלים האנושות את משימתה, תתגלם בה המחשבה המדעית והאמנותית בצורה הנעלה ביותר. אולם יש לציין, כי למרות ההכרח ההיסטורי שלתהליך זה, האמין קראוזה גם בחירותו המוחלטת של האדם לפעול כרצונו. הוא ראה על כן את תפקידה של המדינה בהבטחת החירות המרבית לאדם, כדי שיוכל לפעול להגשמת משימתו. מכאן האטרקטיביות של תיאוריות אלו בעיני ההוגים הדמוקרטים בספרד ובאמריקה הלטינית.

לדעת קראוזה, המאמץ המשותף של בני האדם להגשמת האידיאל, וההשפעה התרבותית שישפיעו העמים השונים אלו על אלו במהלך התהליך, יקרבו בין העמים השונים. עמים אלו ימשיכו אמנם לשמור על ייחודם, אך ייצרו ביחד פסיפס רבגוני, בו יודגש הריבוי בתוך האחדות. התקרבות זו תאפשר למוטט את המחיצות בין העמים והמדינות וליצור פדרציות בין מדינות. מפדרציות אלו תיווצר לבסוף המדינה האקומנית, המדינה של המין האנושי כאחדות. לספקנים הזכיר קראוזה, כי אירופה עצמה התחלקה בעבר לישויות עצמאיות רבות. ישויות אלו נשלטו על ידי משפחות אצולה פיאודליות, או על ידי ערים בעלות זכויות ריבוניות. ישויות אלו נעלמו בסופו של דבר, והתאחדו למדינות גדולות יותר כגון צרפת או בריטניה. התהליך על כן התחיל ויש לצפות להמשכו בעתיד. במאה התשע-עשרה, כך אמר, לראשונה בהיסטוריה האנושית, יכולה האנושות להבין כראוי את משימתה ולהרהר כיצד למלא אותה בצורה הטובה ביותר.

חשיבות מיוחדת העניק קראוזה לשאלת דתהּ העתידית של האנושות. נראה כי הוא סבר שדת זאת תהיה מבוססת על הנצרות. אך מה שקסם לו בה לא היו הדוקטרינות של החטא הקדמון או קרבנו של ישוע המכפר על חטאו של אדם הראשון, אלא תועלתה של הדת בהגשמתה של משימת האנושות, הודות לערכי האהבה והאחווה הכלולים בה, החשובים לחינוכה המוסרי של האנושות. אולם דת זו אינה יכולה לקפוא על השמרים ולחזור שוב ושוב על ערכי המסורת. עליה להשתנות ולהתאים עצמה לעקרונות המדעיים של כל תקופה ותקופה ולא לעמוד בניגוד להם. כמו כן, עליה לקלוט ערכים ודעות מדתות אחרות, במידה שיש בהם תועלת להגשמת משימתה של האנושות.

חסידיו של קראוזה בספרד טענו כי הדת העתידית של האנושות צריכה לכבד ולהעריך לא רק את אנשי הדת הנוצרית אלא את כל אנשי הדת שתרמו לחינוכה המוסרי והרוחני של האנושות, תהיה דתם אשר תהיה. לדעת אחד מחסידי קראוזה בספרד, הכומר והמחנך פרננדו דה קסטרו, אף בודהה יכול להיחשב "קדוש" בכנסייה זו, בשל ביקורתו על השיטה הברהמינית, לפיה רק אנשים ממוצא מסוים יכולים להיות ברהמינים. בודהה אף פתח את שערי ההתעלות הרוחנית לכל בני האדם השואפים להשיג נירוונה ואשר מוכנים להתאמץ לשם כך. על פי תפישה זו ניתן לראות בבודהה את הדמוקרט הראשון.

לדעתם של חסידי קראוזה גם אנשי המדע והאמנות שתרמו לאנושות צריכים לזכות בכבוד, ממש כמו אנשי הדת, מצד הדת האוניברסאלית המתהווה. זאת משום שגם המדע והאמנות הם אמצעים לגאולתו של האדם דרך ביצועה של משימתו. בהתאם לשיטה זו, על הדת לחנך את הציבור לאורם של אנשי מדע ומחקר (למשל אלברט שוויצר או לואי פסטר), לא פחות מאשר על פי הנביאים או הקדושים הנוצריים.

לואי פסטר, אלברט אדלפלט

דמות מופת אנושית, איש המדע העובד לטובת הכלל: "לואי פסטר במעבדתו" (1885), אלברט אדלפלט. תצלום: ויקיפדיה

יש לציין, כי גישתם של קראוזה וחסידיו אינה נקייה מחסרונות או מבעיות. קראוזה האמין למשל, בעליונותם של עמי אירופה על שאר עמי העולם, וסבר כי תפקיד העמים "המתקדמים יותר" לחנך את אלו "המתקדמים פחות". בכך הוא נתן הכשר לקולוניאליזם. כמו כן, שאלת מקור הרוע בגישתו אינה ברורה דיה, והביאה לכך ששיטתו הותקפה על ידי הוגי דעות קתולים. אולם חרף מגרעות אלו, נראה כי הפתיחות שהתבטאה בגישתו של קראוזה (כפי שפורשה על ידי מתרגמו סנס אל ריו) כלפי כל הגישות האנושיות שאינן דווקא קתוליות, הייתה הסיבה להצלחתה בקרב האינטלקטואלים בספרד של אמצע המאה התשע-עשרה. עד אמצע המאה התשע-עשרה הדת הקתולית הייתה הדת היחידה המותרת בספרד. החינוך היסודי והגבוה נמסרו לפיקוח הכנסייה על פי הסכם שנחתם ב-1851 בין הממשלה הספרדית לוותיקן. השיטה הפילוסופית של קראוזה שידרה אם כן שחרור ופתיחות כלפי כל מה שמחוץ לעולם המחשבה הקתולי של ספרד של אמצע המאה התשע-עשרה.

פתיחותו של קראוזה בולטת גם במילים שבהן בחר לסיים את ספרו. מילים אלו אינן יכולות שלא למשוך את הקורא בן ימינו בתפישתן האוניברסלית. בתפישה זו באה לידי ביטוי התנגדותו העיקשת של קראוזה לכל הדתות הממוסדות, שטענו בתוקף כי רק להן יש את המונופול על הבנת רצונו של האל, וכי רק נביאיהן זכו להתגלות אלוהית כדבריו:

 "לעתיד לבוא תגורש הטעות כאילו ההתגלות של האל הייתה יכולה להיפסק יום אחד, או שהיא הגבילה עצמה לזמנים מסוימים או לאנשים מסוימים. כאילו שמלוא הכוח האלוהי אינו יכול להקיף את כל האנשים ואת כל הזמנים, את כל האנושות".

נראה שחלקים גדולים באנושות, הסוברים כי רק להם התגלה האל וכי רק המסורת שבידם היא האמת, רחוקים עדיין כיום מהכרה זו, גם באירופה של קראוזה, גם במקומות אחרים.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

ניתאי שנאן הוא בעל תואר דוקטור להיסטוריה, מתמחה בהיסטוריוגרפיה הספרדית במאה ה-19, וביחסה לתולדות היהודים בימי הביניים.

תמונה ראשית: מתוך "קרב האורות, קוני איילנד" (1913-1914), ג'וזף סטלה, Yale University Art Gallery. תצלום: ויקיפדיה

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ניתאי שנאן.


תגובות פייסבוק