ההתמקדות בהווה היא אושר

סיפור זן נודע מספר על נזיר שביקש מג'ושו להדריך אותו להגיע להארה. ג'ושו שאל: "האם סיימת את ארוחתך?" השיב הנזיר: "כן, סיימתי". "אז תשטוף את הקערה שלך", אמר ג'ושו ובאותו רגע חווה הנזיר הארה.
כבסיפורי זן רבים, גם כאן עולה התמה כי ההשתוקקות לחוות הארה אינה הדרך להארה. יופיו של הסיפור טמון בפשטותו, ביישום "הריכוז הנכון" הבודהיסטי ובתרגול ה"סמאדי", איסוף המחשבות המשוטטות ומיקודן בהוויה, בהווה.

במובן מסוים, נושא זה עומד במרכז הרצאתו בטד של החוקר מאט קילינגסוורת', שהועלתה לאחרונה ליוטיוב. קילינגסוורת' אינו מדבר אמנם על "הארה" (מושג עמום מדי בחברה המערבית בכלל ובחקר הפסיכולוגיה בפרט) אך הוא כן דן בקשר בין שיטוט מחשבתי לאושר. ההשלכות אינן מובנות מאליהן כלל, כי לצד העצה המוכרת לפיה עלינו להתרכז במה שאנחנו עושים כדי שנהיה יעילים ושלמים עם עצמנו, כולנו מעריצים גם את הדמיון וחירות הרוח האנושית, כלומר את היכולת לשוטט מנטלית ולברוח מכלא המציאות הפיסית בה אנו נתונים.

נתוני מחקר שהצטברו בשנים האחרונות ניסו לפצח את הגורמים לאושר, ואכן נמצאו קורלציות בין מדדים שונים, כמו מצב סוציו-אקונומי (ובעיקר הפער בין מצב זה לבין מצבם של הסובבים), מצב משפחתי, מגדר ועוד. אך רמת האפקט נותרה נמוכה למדי ברוב המקרים. על כן, קיליגנגסוורת' ושותפיו נקטו גישה צנועה יותר ובדקו את התוכן הרגעי של נבדקיהם בחיי היומיום. באמצעות אפליקציה במכשיר הסלולרי של 15 אלף נבדקים מלמעלה משמונים מדינות, החוקרים שלחו שאילתות בזמנים שונים ביום, עליהן הנבדקים היו צריכים לענות מיד. על הנבדקים היה לדרג כיצד הם מרגישים באותו רגע, לדווח מה הם עושים והאם הם חשבו על משהו אחר מהדבר אותו עשו. משתתפים שענו כי הם אכן חשבו על משהו אחר, היו צריכים לנקוב בסוג שיטוט המחשבות- נעים, בלתי נעים, או נטרלי.

ראשית, יש לומר, מתברר כי רמת השוטטות המחשבתית גבוהה למדי באופן כללי: 47% מהזמן מחשבותיהם של הנבדקים נדדו ולא היו ממוקדות במה שהתרחש בהווה. וזהו כמובן רק ממוצע. שכן מידת השוטטות המחשבתית תלויה גם בסוג הפעילות: הכי הרבה בעת צחצוח שיניים, פחות מכך בזמן העבודה, והכי פחות – רק 10% – בזמן סקס (אכן, אין מה לקנא בנבדקי המחקר הזה).

אך הממצאים המעניינים ביותר, שהתבססו על למעלה מ- 650 אלף דיווחים בזמן אמת, מראים באופן מובהק ומשמעותי כי אנשים היו פחות מאושרים במצב של שיטוט מחשבות, גם אם הדבר עליו חשבו היה נעים וגם כשהפעילויות שהעסיקו אותם היו אפרוריות ומשעממות למדי.

אך האמנם מדובר בסיבתיות? לכאורה, ייתכן שזהו חוסר שביעות הרצון הגורם לאנשים לברוח במחשבותיהם. אך שאילתות שנשלחו לנבדקים במרווחי זמן קצרים אחד מהשני, מראות שזה להיפך: קדימות הזמנים (קודם שיטוט מחשבות ולאחר מכן ירידה בדירוג האושר), אפשרה להם בכל זאת להסיק סיבתיות.

קילינגסוורת' נזהר מהצהרות ניו-אייג'יות על פיענוח סוד האושר, אך מעלה את התהייה שמא האושר אכן טמון בהוויית הרגעים הקטנים. גם כשמדובר בשטיפת כלים.

 

קריאה נוספת: פרשנויות לסיפור הזן של ג'וש, כאן וכאן
מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק