הווירוס שחזר מהכפור

מדענים הפשירו נגיף ענק שהיה קפוא 30 אלף שנה. למה?
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

בהתרחשות שנדמית כאילו נלקחה היישר מסרט מדע בדיוני קיקיוני, הצליחו מדענים להחיות נגיף ענק שהיה קבור בקרח הסיבירי במשך 30,000 שנה – והוא עדיין מדבק. למרבה המזל, הווירוס הזה מסכן בעיקר אמבות, אולם המדענים טוענים כי הימסות הקרח על פני כדור הארץ עלולה לגרום לחזרתם של וירוסים קדומים נוספים, שחלקם עלול לסכן את בריאותנו.

הווירוס שהופשר לא מכבר הוא הגדול ביותר שנמצא אי פעם. אורכו, 1.5 מיקרומטרים, שווה לגודלו של חיידק קטן. הביולוגים האבולוציוניים ז'אן-מישל קלאברי ושנטל אברג'ל, בעל ואישה שעמדו בראש המחקר שהתנהל באוניברסיטת אקס-מרסיי בצרפת, העניקו לו את השם "פיתו-וירוס סיבריקום" (Pithovirus sibericum), בהשראת כלי הקיבול שבו נהגו היוונים לאחסן יין ומזון, "פיתוס" ביוונית עתיקה. "אנחנו צרפתים, ולכן היינו חייבים לשלב יין בסיפור" אומר קלאברי. תוצאות המחקר התפרסמו ב-Proceedings of the National Academy of Sciences.

קלאברי ואברג'ל לקחו חלק בגילויים של "נגיפי ענק" אחרים בעבר, כולל מימיווירוס, וירוס הענק הראשון, שהתגלה בשנת 2003, ושניים אחרים, שזכו לכינוי פנדורה-ווירוסים, בשנה שעברה (ראו "וירוסי ענק" פותחים תיבת פנדורה"). "הקבוצה הזו פקחה את עינינו פעם נוספת לגבי המגוון האדיר של וירוסי ענק שקיימים," אומר קרטיס סאטל, וירולוג באוניברסיטת בריטיש קולומביה בוונקובר, קנדה, שלא לקח חלק במחקר.

לפני שנתיים גילה הצוות של  קלאברי ואברג'ל כי מדענים ברוסיה הצליחו להחיות צמח קדום מפירות שהיו קבורים במשך 30,000 שנה בפרמפרוסט (קרח עד - שכבת הקרקע העליונה שנשארת קפואה תמיד) בסיביר. "זה גרם לי לתהות -  אם אפשר להחזיר לחיים צמח, האם אפשר להחזיר לחיים גם וירוסים?", אומר קלאברי. הצוות הרוסי סיפק להם דוגמיות פרמפרוסט, והם השתמשו באמבות, הטרף הטבעי של נגיפי הענק, בתור פיתיון. האמבות החלו לגסוס, והצוות מצא חלקיקי נגיפי-ענק בתוכן.

כשמתבוננים בו בעזרת מיקרוסקופ, נראה פיתו-וירוס כמו אליפסה עבת-דפנות עם פתח בצדה האחד, דומה למדי לפנדורה-וירוסים. אולם למרות צורותיהם הדומות, מציינת אברג'ל כי מדובר ב"נגיפים שונים לגמרי".

תכונות מפתיעות

את הפתח של הפיתו-וירוס חוסם "פקק" מרושת (ראו את התמונה שנוצרה בעזרת מיקרוסקופ אלקטרוני). הוא משכפל את עצמו בעזרת "מפעלי" שכפול בציטופלזמה של המארח שלו, במקום להשתלט על גרעין התא, כפי שוירוסים נוהגים לעשות בדרך כלל. רק לשליש מהחלבונים שלו יש מידה כלשהי של דמיון לחלבונים של וירוסים אחרים. ולהפתעת הצוות, הגנום שלו קטן בהרבה מזה של הפנדורה-וירוסים, אף על פי שמדובר בנגיף גדול יותר.

"החלקיק העצום הזה בעצם ריק," אומר קלאברי. "חשבנו שנגיפים מתאפיינים בכך שהם דוחסים את הכמות הגדולה ביותר של דנ"א לתוך חלקיק קטן ככל האפשר, אבל הטיפוס הזה הוא פי מאה חמישים פחות קומפקטי מכל נגיף חיידקים אחר. אנחנו לא מבינים יותר כלום!"

אף על פי שנגיפי ענק מתמקדים כמעט תמיד באמבות, כריסטל דנו, וירולוגית במרכז הלאומי למחקר מדעי במרסיי (CNRS), גילתה בשנה שעברה שנגיף ענק אחד, מרסיי-וירוס, הדביק תינוק בן אחד-עשר חודשים. התינוק אושפז בשל בלוטות לימפה מודלקות, והצוות של דנו גילה עקבות דנ"א של מרסיי-וירוס בדמו, ואת הווירוס עצמו באחת הבלוטות. "ברור שאי אפשר לראות בנגיפי הענק יצורים חריגים בטבע," היא אומרת. "הם חלק בלתי נפרד מהווירוספירה ויש להם השלכות על המגוון הביולוגי, על האבולוציה ואפילו על בריאות האדם."

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אד יונג, Nature.


תגובות פייסבוק