הזחל שלא יהפוך לפרפר

אלפי שנים אומרים לנו: דע את עצמך! מבטיחים לנו הצלחה וצמיחה. אבל אולי מדובר באשליה הנוגדת את מהלך החיים והטבע האנושי?
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

יש משפט שסביר באותה המידה שתמצאו אותו בטקסט פילוסופי רציני ובספר הדרכה מהסוג הפופולרי ביותר: "דע את עצמך!" למשפט יש שורשים פילוסופיים רציניים: כבר בימיו של סוקרטס המשפט היה פחות או יותר בגדר חוכמה מקובלת (הוא ככל הנראה נחקק בחצר הקדמית של מקדש אפולו בדלפי), אם כי נוסח אחר של המשפט הגיע אלינו עוד ממצרים העתיקה. ומאז, לרוב הפילוסופים יש מה לומר עליו.

אך ל"דע את עצמך!" יש גם כוח משיכה בתחום הצמיחה האישית והייעוץ. האם המטרה שלכם היא לקבל את עצמכם? ובכן, לצורך כך ראשית עליכם לדעת את עצמך. או שמא המטרה שלכם היא לקבל החלטות טובות – החלטות שהן נכונות עבורכם? שוב, יהיה קשה לעשות זאת אלא אם כן אתם מכירים את עצמכם. הבעיה היא ששום דבר מכל זה אינו מבוסס על תמונה מציאותית של ה"עצמי" ועל האופן שבו אנחנו מקבלים החלטות. כל העניין הזה של "לדעת את עצמך" אינו פשוט כפי שהוא נראה. למעשה, יתכן שמדובר בביצה פילוסופית בעייתית ביותר, שלא לומר עצה רעה.

אתם הולכים לקפה בשכונה ומזמינים אספרסו. מדוע? האם מדובר בגחמה של רגע? אולי אתם מנסים משהו חדש? ואולי אתם פשוט, מסוג האנשים שאוהבים אספרסו?

בואו ניקח דוגמה יומיומית. אתם הולכים לקפה בשכונה ומזמינים אספרסו. מדוע? האם מדובר בגחמה של רגע? אולי אתם מנסים משהו חדש? אולי אתם יודעים שבעלת המקום היא איטלקייה ושהיא תשפוט אתכם לרעה אם תזמינו קפוצ'ינו אחרי 11 בבוקר? ואולי אתם פשוט, מסוג האנשים שאוהבים אספרסו?

אני חושד שהאפשרות האחרונה היא המיטיבה לשקף את הבחירות שלכם. אתם עושים הרבה ממה שאתם עושים, כיוון שאתם חושבים שהדבר תואם היטב את האדם שאתם חושבים שאתם. אתם מזמינים ביצת עין כי אתם אנשים של ביצת עין. זה חלק ממי שאתם. והדבר נכון ביחס להרבה מן הבחירות היומיומיות שלנו. אתם ניגשים למדפי הפילוסופיה בחנות הספרים ולאזור הסחר ההוגן במינימרקט כיוון שאתם פילוסופים שאכפת להם מצדק עולמי, וזה מה שעושים פילוסופים שאכפת להם מצדק עולמי.

לכולנו יש רעיונות יציבים למדי ביחס לשאלה איזה מין אנשים אנחנו. וזה לטובה: אנחנו לא צריכים לחשוב יותר מדי כשאנחנו מזמינים קפה בכל בוקר. הרעיונות הללו ביחס לאיזה מין אנשים אנחנו עשויים להיות מלווים ברעיונות ביחס לאיזה מין אנשים אנחנו לא – אני לא קונה במחסן עודפים, אני לא אדם כזה. (צורת החשיבה הזאת על עצמכם יכולה להידרדר בקלות לגישה מוסרנית ביחס להעדפות שלכם, אבל בואו לא נפתח את תיבת הפנדורה הזאת כאן).

יחד עם זאת, צורת המחשבה הזאת כרוכה בבעיה עמוקה: אנשים משתנים. יש תקופות סוערות שבהן אנחנו משתנים באורח קיצוני – בתקופות של אהבה רומנטית, למשל, או במהלך גירושין, או כשאנחנו מביאים ילדים לעולם. לעתים קרובות אנחנו מודעים לשינויים הללו. לאחר שהבאתם ילדים לעולם, אתם קרוב לוודאי מבחינים שפתאום הפכתם לאנשים של בוקר.

אך רוב השינויים מתרחשים בהדרגה ומתחת לרדאר. מנגנונים אחדים הקשורים לשינויים הללו מובנים היטב, כמו "אפקט עצם ההיחשפות": ככל שאנחנו נחשפים יותר למשהו, כך אנחנו נוטים לאהוב אותו. ומנגנון אחר, טורד מנוחה יותר, הוא שככל שהרצון שלכם לקבל משהו אינו מתמלא, כך אתם נוטים לא לאהוב אותו. השינויים הללו מתרחשים בהדרגה, לא פעם בלי שנבחין בדבר.

הבעיה היא זאת: אם אנחנו משתנים בעוד שהדימוי העצמי שלנו נותר כפי שהיה, הרי שנפערת תהום עמוקה בין מי אנחנו ובין מי שאנחנו חושבים שאנחנו. ודבר כזה מוביל לקונפליקט.

ואם לא די בכך, הרי שאנחנו טובים במיוחד אפילו בביטול האפשרות שאנחנו עשויים להשתנות. הפסיכולוגים כינו את התופעה הזאת בשם מצועצע: "אשליית קץ ההיסטוריה". כולנו חושבים שמה שאנחנו כיום הוא התוצר הסופי: שאנחנו נהיה כמו שאנחנו בעוד חמש, עשר ועשרים שנה. אך כפי שהפסיכולוגים הללו גילו, מדובר באשליה מוחלטת – ההעדפות והערכים שלנו יהיו שונים מאוד כבר בעתיד הלא-מאוד-רחוק.

מדוע זה עניין כל-כך גדול? כשמדובר בהזמנת קפה אספרסו העניין יכול להיות סביר. אולי כיום יש לכם העדפה קלה לקפוצ'ינו, אבל אתם חושבים על עצמכם כאנשים של אספרסו, וכך אתם ממשיכים להזמין אספרסו. והתוצאה: אתם נהנים ממשקה הבוקר שלכם במידה קצת פחותה. לא כזה עניין גדול.

יש הבדל עצום בין מה שאתם אוהבים ובין מה שאתם עושים. מה שאתם עושים מוכתב לא על ידי מה שאתם אוהבים, אלא על ידי סוג האדם שאתם חושבים שאתם

אך מה שנכון ביחס לאספרסו נכון גם ביחס להעדפות וערכים אחרים בחיים. אולי נהגתם ליהנות באמת מעיסוק בפילוסופיה, אבל כעת אין זה המצב. אך כיוון שלהיות פילוסוף הוא מאפיין כל כך יציב של הדימוי העצמי שלכם, אתם ממשיכים לעשות זאת. יש הבדל עצום בין מה שאתם אוהבים ובין מה שאתם עושים. מה שאתם עושים מוכתב לא על ידי מה שאתם אוהבים, אלא על ידי סוג האדם שאתם חושבים שאתם.

הנזק הממשי במצב הזה אינו רק בכך שאתם מבלים חלק ניכר מזמנכם בעיסוק בדבר שאינכם אוהבים במיוחד (ולעתים קרובות בהחלט לא אוהבים). גרוע מכך: המוח האנושי אינו אוהב סתירות בוטות מהסוג הזה. והוא עושה כמיטב יכולתו כדי להסתיר את הסתירה הזאת: תופעה המכונה בשם "דיסוננס קוגניטיבי".

הסתרתו של פער עצום בין מה שאנחנו אוהבים ובין מה שאנחנו עושים דורשת מאמץ מנטלי משמעותי ומותירה אנרגיה מועטה בלבד למעשים אחרים. ואם לא נותרה לכם הרבה אנרגיה מנטלית, הרבה יותר קשה לכבות את הטלוויזיה או לעמוד בפני הפיתוי לבלות חצי שעה בבהייה בפייסבוק או באינסטגרם.

"דע את עצמך!", נכון? אם אנחנו לוקחים ברצינות את החשיבות של שינוי בחיינו, אז זאת פשוט לא אפשרות ממשית. אתם עשויים לדעת מה אתם חושבים על עצמכם ברגע זה. אבל מה שאתם חושבים על עצמכם שונה מאוד ממי שאתם וממה שאתם אוהבים באמת. ובכל אופן, בתוך ימים או שבועות אחדים, כל זה עשוי להשתנות.

לדעת את עצמך הוא מכשול לקבלה ולהשלמה עם הערכים המשתנים ללא הרף. אם אתם יודעים שאתם אדם כזה-וכזה, הדבר מגביל את חירותכם במידה משמעותית. יתכן שאתם מי שבחרו להיות אנשים של אספרסו בבוקר או אנשים שתורמים למטרות צדקה, אך ברגע שהמאפיינים הללו הם חלק מהדימוי העצמי שלכם, יש לכם השפעה מועטה מאוד באשר לכיוון שבו חייכם נעים. כל שינוי יוכפף לצנזורה או יוביל לדיסוננס קוגניטיבי. כפי שכתב אנדרה ז'יד ב"עלי סתיו" (1950): "זחל המבקש לדעת את עצמו לעולם לא יהפוך לפרפר".

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

בנס נניי (Bence Nanay) הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת אנטוורפן ועמית מחקר בכיר באוניברסיטת קיימברידג'. הוא מחבר הספר "Aesthetics as Philosophy of Perception", שראה אור בשנת 2016.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter

תמונה ראשית: מתוך "המראָה" (1910), רוברט ריד. תצלום: Google Art Project, ויקיפדיה

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי בנס נניי, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על הזחל שלא יהפוך לפרפר

01
תמר

אבל אולי הכוונה ב״דע את עצמך״ היא להכיר את עצמנו בצורה כוללת, על השינויים שעוברים עלינו, על התמורות בעמדות ובתחושות שלנו לאורך החיים, ולקבל אותם?

02
אלישיב

הניסיון לנוט את עצמך כל פעם מחדש דורש לא פחות מאמץ מנטלי.
היכולת ליצור תלוייה ביציבות וקונסיסטנטיות, לשם כך צריך תחושה של עצמי קבוע למרות שהדבר אכן פוגע אנושות בחופש

03
געינהאין

דע את עצמך משמע להיות קשוב לעצמך למחשבותייך ריגשותייך ותחושותייך וברגע שהינך שם אחראי להוויה אתה תדע ולהיות אדון לעצמך נוכח ברגע חושב שאתה חושב

04
אילן

דע את עצמך משמעו לבצע קטגוריזציה המכניסה אותך לתוך מסגרת ומגדירה הן את מה שאתה והן את מה שאתה לא. תהליך זה כשלעצמו הוא בעייתי, אולם אם מסתכלים עליו כחלק ממכלול אזי תהליך זה מאפשר לדעת מהיכן באת ואיפה אתה נמצא כעת וכן, מה הפער בין אז לעכשיו. יכולת זו של לזהות ולהבין שינויים הינה מרכיב קריטי בתהליכי למידה, שינוי, הגדרת מטרות וביצירת משמעות לתהליכים אותם אתה עובר בחיים. באופן דומה בפיזיקה הכל מתחיל בהגדרת המיקום שלך (אולם לא נגמר שם) כאשר קצב שינוי המיקום מגדיר מהירות וקצב שינוי המהירות מגדיר תאוצה ובעזרת 3 מאפיינים אלו ניתן לתכנן מסלולי תנועה מורכבים כולל מסלולי תנועה בין כוכבים.