פרויקט המחילה החלטתי שהאונס יהיה חלק ממני

לפני מספר שנים הוטלו חייה של רוזלין בּוֹיס לתוך סערה רגשית קשה כאשר שהיא נאנסה על ידי אדם שפרץ לביתה במחוז סארי. ב-2014 היא פגשה את התוקף בכלא והציעה לו את מחילתה.

הוא פרץ לביתי בזמן ששכבתי במיטה וקראתי ספר. בתי בת השנתיים ישנה בחדר הסמוך. מה שהתרחש בהמשך היה התקפה ממושכת שבמהלכה נאנסתי שוב ושוב בכל דרך שאפשר להעלות על הדעת.

נחתכתי וספגתי מספר פציעות בכל חלקי גופי. הוא אמר לי שוב ושוב שהוא עומד להרוג אותי, שאני עומדת למות. השתדלתי לשמור על פסאדה אך הייתי כל כך מבוהלת שבסופו של דבר התחלתי לבכות ולהתחנן ולאבד שליטה.

לאחר מה שנדמה היה כנצח הוא עצר בפתאומיות. לאחר מכן גיליתי שהסכין שהיה ברשותו התפרק במהלך ההתקפה והדבר גרם לו להיבהל ולעזוב.

האדם שתקף אותי נתפס כעבור שלושה שבועות. התברר שהוא היה אנס סדרתי ששוחרר מהכלא שישה חודשים קודם לכן בגין פשע דומה. לאחר זמן מה הוא הודה באשמה בבית הדין הפלילי Old Bailey בלונדון ונגזרו עליו שלושה מאסרי עולם מאסר בגין ההתקפה.

זיכרון ההתקפה והפחד מפני התקפה נוספת הפכו לבלתי נסבלים ובתוך מספר שבועות נאלצנו לעזוב את בית המשפחה היפה שלנו ולעבור לדירה שכורה וצפופה. קיבלתי טיפול תרופתי כגון פרוזאק ותרופות הרגעה והתחלתי לשתות בקבוק יין בלילה רק כדי להדחיק ולשכוח את מה שקרה. אובחנתי כסובלת מהפרעת דחק פוסט טראומתית ומדיכאון תגובתי.

חודשיים לאחר ההתקפה הבנתי תוך אכזבה עמוקה שאף אחד לא יעזור לי מלבדי. נטשתי את התרופות ויצאתי למסע ארוך וקשה של גילוי עצמי. התחלתי להבין כי כל עוד אני מטפחת רגשות של שנאה ונקמה אני כולאת את עצמי בכלא שמצוי בתוך ראשי. נדמה היה שהמחילה צופנת בתוכה שחרור. עם זאת למדתי שהדבר היה נזיל, יום אחד הייתי מסוגלת להתחיל לסלוח לו ולמחרת הרגשתי שאני צריכה להתחיל הכול מהתחלה. אך הגעתי להחלטה שהאונס הוא אחד הדברים מיני רבים שחייב להשתלב באדם שאני. לא תהיה זו חזות כל מה שהייתי. מסלול המחילה דרש סבלנות וערנות, אך בימים טובים כשהבחירה לסלוח הייתה חזקה הרגשתי שהרווחה והשלווה הנפשית שבות אלי.

ב-2014 כאשר העבריין הגיע לדיון השני בוועדת השחרורים הפחד שב להשתלט על חיי והחלטתי שאני חייבת לפגוש אותו. לא הייתה זו החלטה קלה ונתקלתי בהתנגדויות רבות מכל עבר. עם זאת כאשר הדיבורים על שחרורו הפכו לאפשרות ממשית שהוא ישוב להוציא לפועל את האיום שהוא השמיע באותו לילה, הדרך היחידה שבה יכולתי לוודא שהוא לא ישוב להוות סכנה עבורי הייתה להסתכל לו בעיניים. נדרשו שישה חודשי הכנה קשים עד שהפגישה יצאה לפועל בסופו של דבר. קודם כל האדם שאנס אותי היה צריך להסכים לפגוש אותי וברור שלא הייתה זו החלטה קלה עבורו. בדרך לבית הכלא שאלתי את המנחה אם יש משהו שעלי לדעת לפני שאנחנו נכנסים. הוא אמר לי שהאנס ניסה לתלות את עצמו חמישה ימים קודם לכן ומשום כך הפגישה כמעט לא התקיימה.

כאשר הוא הובל לתוך החדר מצאתי את עצמי מהופנטת. לא זיהיתי את האיש הפתטי והכפוף שישב מולי כמפלצת שתקפה אותי באותו לילה. בחדר נכחו שבעה אנשים והוא התבקש למסור את גרסתו לאירועים שהובילו להתקפה. לקח לו זמן רב להתחיל לדבר ואז הוא החל לתאר את מה שקרה. בפעם הראשונה הוא הסתכל בעיניי ואמר "זה היה הרגע שבו פגשתי לראשונה את הגברת שיושבת כאן". אז הגיע סוף סוף תורי להשמיע ולתאר את הנזק הממשי שאדם זה גרם לא רק לי אלא גם למשפחתי ולחבריי, לקהילה שלי, למשפחתו שלו ולקורבנותיו האחרים. הוא אמר שהוא היה מפלצת באותו לילה, האלימות גרמה לו ל"ריגוש" ואני הייתי שם לספוג את כל השנאה שלו. הוא התנצל ואמר שעל אף שהוא היה במשך שנים רבות בטיפול בכלא הוא לא הבין את הנזק הממשי שהוא גרם עד עצם היום הזה.

אמרתי לו שבחרתי לסלוח לו ושאינני מסוגלת לדמיין את רמת הכאב שהוא היה שרוי בה שהביאה אותו לגרום סוג כזה של פגיעה באדם אחר. בשלב זה הוא נשבר והחל לבכות ואמר שהוא אינו יכול לקבל את סליחתי. הוא אמר "אני מעדיף שתתני לי אגרוף בפנים מאשר שתסלחי לי". אמרתי לו שזו המחילה שלי שאני מעניקה ומה שהוא יבחר לעשות עם זה תלוי בו. אמרתי לו שאני מקווה שמעתה ואילך הוא יעשה בחירות שונות וימשיך מכאן והלאה לנהל חיים טובים עם המשפחה שעדיין תומכת בו. ביקשתי ממנו שלא יביא לכך שיהיו קורבנות נוספים כולל הוא עצמו. אמרתי לו שבאתי לנהל משא ומתן על הדרך להמשיך הלאה כך שהכאב ייפסק עבור כולם, כולל עבורו.

כשהפגישה הסתיימה הודיתי לו על שהסכים לראות אותי ואז קמתי ועזבתי את החדר. הוא נשאר לשבת. הפעם הייתי אני מי שהשאירה אותו בחדר. הגלגל התהפך.

 

© The Forgiveness Project

״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי The Forgiveness Project.
§ מחשבה | # השראה
- דימוי שעררוזלין בויס. תצלום: בריאן מודי, The Forgiveness Project


תגובות פייסבוק

2 תגובות על החלטתי שהאונס יהיה חלק ממני

02
מישהי

איך עושים את זה? איך מתחילים בזה? אני כועסת. והכעס מדרבן אותי אחרי שגליתי שנאנסתי ע"י אחי הגדול כשהייתי ילדה. לא מסוגלת לסלוח לקבל את מה שקרה מבינה למה הוא עשה זאת לאור כל ההתעללות שהוא עברניש בי אצ ההבנה למניעי הסבל שהוא שרר בו. ויחד עם זאת אהבה עדיין קיימת. אך הכעס והרצון לנקמה בוערים הרבה יותר בחוזקה. איך עושים את זה? איך?