הטעות היא החיסון האמיתי

הגיע הזמן לדבר על הטאבו האמיתי: טעויות וכשלונות
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

"מותר לטעות"  אמרו לי מגיל צעיר אבל לא באמת התכוונו. ״טעויות הן שלב בדרך להצלחה״, גם את זה שמעתי שוב ושוב, אבל מי שאמרו לא באמת התכוונו או לקחו אחריות. עד כמה החברה הנאורה שבה אנחנו חיים מאפשרת טעות, שבריריות, חולשה וחוסר הצלחה? אנחנו מדברים בשפה מאפשרת ופועלים בדרך חוסמת. אנחנו חברה שמדברת על הוויה ומקדשת את העשייה. חברה שאוהבת עשייה ושונאת בטלה, מעריצה מכורים לעבודה ובזָה למי שמשתוקקים לעצירה. כולנו שם, במודע או שלא במודע. אנחנו משתתפים במשחק שאיש אינו רוצה להסביר את חוקיו. עדיף לשתוק ולעשות, במקום לבכות ולשנות.

לא הכרתי עובד ש"פישל" ונתנו לו לתקן את הטעות ברוב הדר.

אך עדיין לא הכרתי עובד שטעה והזמינו אותו להנחות בשל כך כיתת אומן. לא הכרתי עובד ש"פישל" ונתנו לו לתקן את הטעות ברוב הדר. במקרה הטוב עיקמו פרצוף. במקרה הפחות נעים - שלחו הביתה. כן. שולחים הביתה ומביאים מישהו אחר. כמו מכשיר חשמל שלא שווה לתקן. זורקים וקונים חדש. הרבה יותר זול.

ביפן, אחד הדברים המשמעותיים בעולם העבודה הוא הנאמנות ההדדית בין הארגון והעובדים בו. עובד ייתן את כל כולו לארגון ומנגד, ברגע שהוא נכנס למשפחת הארגון הוא מקבל את כל התמיכה האפשרית. לא רק סיוע במגוון רבדי החיים, אלא מנגנוני התמודדות עם טעויות. הם אינם ממהרים לפטר בשל טעות. להיפך: בארגונים רבים ממנים את ״הטועה״ לראש הצוות האחראי על תיקון הבעיה. 

אנחנו לא מדברים על התארים שלא קיבלנו. על העבודות שלא התקבלנו אליהן. על כישלונות שחווינו. הנושא הוא מחוץ לתחום. טאבו. חוסר הצלחה וכישלון הם התחומים הכי לא מדוברים. זה כנראה מאוד לא סקסי לדבר על כך. מותר לדבר על חולשה אבל לא להפגין אותה באמת. אנחנו רחוקים מלהיות שם. כל חיינו לימדו אותנו לא לטעות. אבל איש אינו מלמד כיצד להתמודד עם הטעות כשהיא קורית, והדבר הרי בלתי נמנע.

אין ברירה: עלינו ללמוד לאלתר, לפתור בעיות באורח מיידי, לפצות על טעויות ולשפר את יכולתנו לתקשר עם מי שנמצא מולנו וחווה את הטעויות שלנו

אין ברירה: עלינו ללמוד לאלתר, לפתור בעיות באורח מיידי, לפצות על טעויות ולשפר את יכולתנו לתקשר עם מי שנמצא מולנו וחווה את הטעויות שלנו, בין אם מדובר באחראים עלינו או במי שצופים בנו בכל סביבה שאנו מתנהלים בה.

א.    כתבו את קורות החיים של הכישלונות שלכם.  אל תתאמנו רק ברישום הישגים. התחילו להתאמן ברישום כישלונות ונקודות מפנה. תגלו שאלו היו צמתים ולא משגים. היכולת לכתוב אותם תאפשר לכם לדבר עליהם אחרת ולהציג את המחסומים האמיתיים שניצבו ביניכם לבין ההצלחה, כי תמיד ישנה גם הצלחה.

ב.    בצעו את תרגיל שגיאות הכתיב. זהו תרגיל שמשנה הרגלים ותבניות מחשבה, ועוזר לשמוט את האגו המתבצר שלנו. נסו לכתוב קטע קצר בשגיאות כתיב, בכוונה, במהירות ובשטף. זה יהיה קשה. רובנו מתקשים לכתוב בשגיאות אחרי עשרות שנים של כתיבה "נכונה". הרי כתיבה מכוונת בשגיאות היא הרס תבניות המוכרות ונוחות לנו. היא יוצרת מצב של Disruption מלאכותי וקשה מנשוא. תרגול שבירת תבניות בזמן אמת מייצר כלים להתמודדות עם מצבי משבר ופתרון בעיות.

ג.      תרגלו דיבור בשתי שפות! אל תעשו לעצמכם חיים קלים – נסו לדבר במשפטים הבנויים ממילה עברית ואחריה מילה אנגלית. זה מאוד קשה. אפילו מתסכל. זה דורש שתי מערכות הפעלה במוח, הפועלות זו עם זו וזו נגד זו בו זמנית, אבל זהו גם תרגול קוגניטיבי יעיל במיוחד, שמביא לשינוי אמיתי באופן החשיבה והפעולה בזמן אמת ומשליך על דיסציפלינות נוספות. 

אין לנו ברירה. אנחנו חייבים לתרגל מצבים שבהם התבניות נשמטות לנו מהידיים, ולא להחמיץ  את האפשרות לבנות מנגנוני הישרדות למחר. הצלחה היא נקודה אחת, אחרי עשרות נקודות של טעויות. בריא לטעות: הטעות היא החיסון האמיתי.

תמונה ראשית: כתמי צבע ומים. תצלום: דן-כריסטיאן פדורט, unsplash.com

Photo by Dan-Cristian Pădureț on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

2 תגובות על הטעות היא החיסון האמיתי

02
אריק רז

...ואני שואל: האם להתחסן מטעויות זה לא ב"הפוך על הפוך" להיות בסדר? לא לקבל את טעות כחלק מהחיים? אני חש שטעות באשר היא, גורמת- ובצדק- אי נוחות למבצעה - זה בטבענו. ניתן וצריך ללמוד מטעות אך "בריא לטעות" - אצלי יש סימן שאלה...