היא היודעת

ברבות מהאפליקציות שמשמשות אותנו לכתיבה של הודעות, יש אופציה שמאפשרת למערכת להציע לנו כיצד להשלים את דברינו תוך כדי שאנו מקלידים. הדבר נועד לחסוך זמן, להקל עלינו לכתוב וגם להקטין את הסיכוי לשגיאות כתיב. בלחיצת כפתור אנו מאשרים למערכת לשבץ את המילה המוצעת, ואנו יכולים לרוץ קדימה ולהמשיך לכתוב. מדובר בהחלטה שאורכת שבריר של שנייה: לקבל או לדחות את ההצעה? קליק וגמרנו.

בכל פעם שאנחנו מאמצים את ההצעה של המערכת, אנו מחזקים את הצימוד בין מה שהתחלנו להקליד ובין מה שהמערכת ׳ניחשה׳ שאנו עשויים לרצות לכתוב בהמשך המיידי

אבל מה אנחנו עושים כשאנו מקבלים את ההחלטה הקטנה, המקומית הזאת? במה אנו משתתפים, בעצם? בכל פעם שאנחנו מאמצים את ההצעה של המערכת, אנו מחזקים את הצימוד בין מה שהתחלנו להקליד ובין מה שהמערכת ״ניחשה״ שאנו עשויים לרצות לכתוב בהמשך המיידי. כל אישור כזה משפיע, אמנם באורח אינפיניטסימלי, על הסבירות שההצעה הזאת תוצע גם למקלידים אחרים, ממש כפי שהיא הוצעה לנו, שהרי בכך שקיבלנו אותה, אישרנו שהיא סבירה. והרבה סבירויות קטנות תורמות להתחזקות המגמה הגדולה, הסמויה תמיד מעינינו. אנו פריטים קטנים במכלול גדול שהולך ומתפתח, ושאין לנו עליו שליטה מעבר לתרומות הקטנות שאנו מתבקשים להעלות למכונה הגדולה. המנגנון כולו נסתר מאיתנו, וכמקובל בימינו אנחנו גם הצרכנים וגם הנתונים, גם מי ש״המערכת עוזרת להם״ וגם מי שיוצרים את האפשרות של המערכת לפעול. והכול לתפארת ״קהילת״ המשתמשים. לכאורה.

במידה מסוימת, הדברים נעשים חריפים יותר בסביבה העברית, בשל מספרם הקטן יחסית של דוברי השפה, מספר קטן מאוד ביחס לאנגלית, ואפילו לפורטוגזית (השפה השמינית ברשימת השפות המדוברות ביותר בעולם). אפשר לשאול, לא בלי צדק, מדוע שנתנגד לסייע לדוברים ודוברות של עברית להקליד ביתר יעילות. ממילא השפעתנו זעירה להפליא, וממילא אין לנו כל שליטה על השפעתם של כל האחרים. כפרודות משוטטות באקראיות למחצה באקווריום ההודעות הנכתבות בעברית, שבכל זאת אינו קטן, מה הבעיה? לכך אפשר להוסיף שאפליקציות שונות בוודאי אינן משתפות ביניהן את סך כל ההקלדה שלנו בכל אחת מהן, ושלכן אנו פועלים באקווריומים נפרדים: כל תוכנת הודעות מיידיות (וואטסאפ, טלגרם, סיגנל ועוד) וכל תוכנת דואר אלקטרוני וכל מערכת צ׳אט וכן הלאה, היא סביבה לשונית בפני עצמה, גם אם וואטסאפ שייכת לפייסבוק וגם אם תוכנות דואר אלקטרוני מסוימות שייכות לענקי טכנולוגיה, כל אחת והענק שלה.

כל מה שאנחנו כותבים במערכות הללו נלקח מאיתנו ללא רשותנו לצורך הזנה של מנוע בינה מלאכותית שיציע לאחרים את המילה הבאה שהם בוודאי, או אולי, רוצים להקליד

אכן, אלא שכל העניין הזה אינו כולל אותנו, אינו מבקש מאיתנו ללמוד מההקלדה שלנו, מהמנהגים הלשוניים שלנו. גרוע מכך: על פי רוב, משמעות הדבר היא שכל מה שאנחנו כותבים במערכות הללו נלקח מאיתנו ללא רשותנו לצורך הזנה של מנוע בינה מלאכותית שיציע לאחרים את המילה הבאה שהם בוודאי, או אולי, רוצים להקליד.

הבעיות הללו עולות לאחרונה לא מעט בכל ההקשרים הנוגעים לחדירה של מערכת בינה מלאכותית על היבטים שונים של חיינו ואף להשתלטות עליהם. ובכל זאת, כשמדובר במערכות להעברת הודעות טקסט או דואר אלקטרוני, יש טעם לעיין בפרטים.

למשל, באחת התוכנות, כשאני מקליד ״משבר״ ההצעות הן ״האקלים״, ״הקורונה״ ו״אמצע״ (כנראה רמז מטרים ל״משבר אמצע החיים״). הקלדת המילה ״חיסונים״ מעלה מיד את ההצעה ״לא״ והסקרנות משכה אותי לבחור ב״לא״ ולראות שההצעה הבאה היא ״עוזרים״ ורק אחריה מופיעה החלופה ״עושים״. האם משמעות הדבר שהמערכת הזאת משקפת את העובדה שרבים יותר מקלידים בעברית ״חיסונים לא עוזרים״ מאשר ״חיסונים לא עושים...״?

הקלדה של המילה ׳נפילת׳ מעלה את ההצעות הבאות, לפי הסדר: ׳הממשלה׳, ׳החומה׳ ו׳הבורסה׳. האם הסדר משקף סבירות להתרחשות?

בדומה, הקלדה של המילה ״נפילת״ מעלה את ההצעות הבאות, לפי הסדר: ״הממשלה״, ״החומה״ ו״הבורסה״. האם הסדר משקף סבירות להתרחשות? בוודאי שלא. הוא משקף, ככל הנראה, את ההסתברות לכך שמי שהקליד ״נפילת״ ירצה להקליד מיד לאחר מכן ״הממשלה״. וכשהקלדתי ״התיישבות״ וההצעה הראשונה הייתה ״יהודית״, חשתי כיצד מורמת הגבה האזרחית שלי, בתהייה רבתי. לא הרגיע אותי להיווכח שהקלדה של המילה ״פושע״ מעלה ראשית את ההצעה ״מלחמה״ ולאחר מכן את ההצעה ״נמלט״.

די בכך כדי להצביע על בעיות מספר, ובוודאי גם כדי להעלות תהיות אחדות.

כמה מהתוכנות הללו משתפות ביניהן מאגרים עבריים? כמה קל להשפיע עליהן? האם יש מי שעובר על ההצעות? מה גודל המאגרים? מה ידוע על תהליכי השינוי בהם? הם מופעלת עליהם צנזורה, או נעשית בהם התערבות ישירה, יזומה? כיצד נוכל, אם בכלל, להשוות את ההצעות על פני זמן: בתום שנה, שנתיים או חמש?

בכל האמור בהקלדה בעברית, בדיקות חוזרות שלי העלו שההצעות דומות למדי בין תוכנות שונות. לכאורה הדבר מצביע לכל הפחות על מאגרים גדולים מאוד, שמייצגים באופן כללי הלך רוח ומנהגים לשוניים, חתך של נושאים נפוצים – שכולם משותפים לכולנו, ״במספרים הגדולים״. אבל אין דרך לדעת. בתוכנת הניווט ״ווייז״ מספר גדול של משתמשים יכול להשפיע על ההמלצות, פשוט על ידי בחירה במסלול נסיעה מסוים, שנוגד את ההמלצה הראשונית של המערכת, אבל גם מהלכיה של זאת סמויים מאיתנו וידוע שנעשו בה פעולות כדי למתן את ההשפעה מצד מי שמבקשים לשבש את המערכת או להטריד את המשתמשים בה שכוונותיהם נקיות. התערבות כזאת מצד המשתמשים בתוכנות המסרים המיידיים והדואר האלקטרוני מסובכת הרבה יותר.

אם נאסוף די הצעות להשלמת הקלדה, נקבל דיוקן מסוים של הציבור שאנו חלק ממנו. המכלול העצום הזה נותן לנו לא מעט מידע על הנעשה סביבנו ואצלנו

לעומת זאת, אפשר להביט על כל המציאות הזאת גם מצד אחר, ולמעשה הפוך. אם נאסוף די הצעות להשלמת הקלדה, נקבל דיוקן מסוים של הציבור שאנו חלק ממנו. בהנחה שאין צנזורה שמתערבת בשלב שבין איסוף ההודעות להפקת ההצעות, המכלול העצום הזה נותן לנו לא מעט מידע על הנעשה סביבנו ואצלנו. יתרה מכך, אם נשכיל לאסוף את המידע הזה, יתכן שאף נוכל לאתר עקבות של אצבעות שמנוניות של צנזור, אם כזה אכן יפעל במרחב העצום והעכור הזה. ״חוכמת ההמונים״ אולי אין פה, אבל מידע על ההמונים בוודאי יש.

ואולי כדאי למהר: הקלדה של המילה ״פצצה״ מציעה פה-אחד להשלים עבורנו באמצעות המילה ״מתקתקת״. פסימיסטים יגידו שהנה-הנה הסכנה מתרגשת ובאה. אופטימיסטים ישיבו להם שהאלגוריתמים המבוססים על הבינה המלאכותית לא הציעו ״גרעינית״. לבסוף, הקלדתי ״גם זו״, בתקווה שיוצע לי להשלים באמצעות ״לטובה״. התוכנות שבדקתי הציעו ״אופציה״ ולאחר מכן ״בעיה״. נחמה קטנה?

אני מעדיף שלא ינסו לנחש מה אני עומד להקליד.

תמונה ראשית: ״אהבה״, כתובת על בניין בעייר א-קורוניה, ספרד. תצלום: אריק פרוזה, unsplash.com

Photo by Eric Prouzet on Unsplash