פרויקט המחילה הייתי גזען, עד שהפכתי לאבא

טוני מק'אליר, רכז לשעבר בארגון ההתנגדות הארית לבנה (White Aryan Resistance) שירת כמגייס גלוחי ראש, היה בעליה של "רשת החופש" הקנדית (מערכת מענה קולי ממוחשבת שנועדה להפיץ מסרים של שנאה) וניהל את להקת הרוק הגזענית Odin’s Law . כיום הוא המנכ"ל של ארגון חיים לאחר השנאה (Life After Hate) והוא מספר מחוויותיו וניסיונו בהרצאות מעוררות השראה.

עלי לחזור לילדותי כדי להבין כיצד הפכתי לקיצוני אלים. רבים מהאנשים שהיו גזענים לבנים באו משכונות מצוקה אך אני גדלתי במשפחה של רופא ממעמד הביניים.

הבעיה הייתה שאבי היה אדם אלים רגשית. מכיוון שהייתי ילד רגיש, כבר בגיל צעיר למדתי להשתמש באינטליגנציה שלי כדי להדחיק את תחושתי ולהתנתק מרגשותיי. הייתה זו הדרך היחידה שהכרתי כדי להימנע מהשפלותיו של אבי והיא הפכה עבורי למנגנון הישרדותי.

יש לי שני זיכרונות ברורים מילדותי שהותירו בי רושם עמוק. הראשון הוא מהתקופה בה הייתי בן 11 ותפסתי את אבי עם אישה אחרת. האירוע הפעיל אצלי משהו פנימי ומאותו רגע הפכתי למנותק וכועס. הזיכרון השני הוא מבית הספר הקתולי הפרטי שבו למדתי, שם הציקו לי ללא הרף ועונשים גופניים היו הנורמה. התוצאה של שתי התנסויות אלו הובילה לכך שכאשר הגעתי לגיל העֶשְרה הרגשתי שאני אפס, שלא אוהבים אותי ושאני חסר אונים.

צברתי תחושה של כוח רק כשהתחלתי להתעסק עם פאנק רוק. בזירת הפאנק רוק הייתה סצנה של גלוחי ראש ושם רכשתי את שמי הרע. טעיתי לראות בכעס שלי וביכולת שלי להפחיד אחרים כוח אמיתי. כעס בלתי פתור תמיד מוצא לו ביטוי באלימות ואני בחרתי לבטא את התנהגותי האלימה בתת-התרבות הגדולה של גלוחי הראש.

הבעיה הייתה שבתור נער יצאתי לעולם כשאני רעב רגשית, ולכן עשיתי כמה בחירות גרועות שפגעו בהרבה אנשים. פעולות האלימות שביצעתי נגד אנשים חפים משפע היו מזוויעות.

יש אירוע אחד שרודף אותי ושאני מתבייש בו. היה מקרה שבו רדפנו אחרי בחור הומו שרץ לעבר אתר בנייה והתחבא מאחורי מרפסת. לא יכולנו להגיע אליו אז זרקנו אבנים לכיוונו. על אף שלא יכולנו לראות אותו, שמענו את צעקותיו בכל פעם שאבן פגעה בו. הייתי אמור לרחם עליו – אחרי הכל אני בעצמי הייתי קורבן להתעללות לא פעם – אך בעת ההיא הייתי מנותק מרגשותיי ולא יכולתי להרגיש כל חמלה.

בסופו של דבר הפכתי למעורב בכמה מקבוצות הימין הקיצוניות והרדיקליות ביותר בארצות הברית כגון "האומות הארִיות" (Aryan Nations), ו"ההתנגדות הארית הלבנה" (White Aryan Resistance). נהגתי להשתתף בסדרות של אימונים צבאיים והיו בבעלותי רובי סער רבים ואלפי כדורים. רוברט מאתיוס (Matthews) מנהיג ארגון "The Order" (קבוצה מיליטנטית לאומית לבנה) היה הגיבור שלי, והתכנית שלי הייתה להכשיר את עצמי למלחמת הגזע הבלתי נמנעת. האמנתי שעד שאגיע לגיל 30 אהיה מת או בכלא, ולא היה אכפת לי.
הפכתי לתועמלן מוכשר מאוד. הייתי מלא יהירות ושקוע כולי באגו שלי מהעובדה שהופעתי בטלוויזיה ומכך שהמילים והאידאולוגיה שלי פגעו במיליוני אנשים.

מה שהביא לשינוי היה הפיכתי לאבא. ברגע שהחזקתי את התינוקת היפיפייה שלי שזה עתה נולדה, עיניה נפקחו והייתה זו הפעם הראשונה מאז ילדותי שחשתי מחובר לבן אדם אחר. החוויה הזו הייתה מפעימה אך עם זאת השינוי לא חל בן לילה.

מה ששינה אותי בסופו של דבר היה הפיכתי להורה יחידני המגדל שני ילדים לבד. ילד אינו יכול לדחות אותך, וסוף סוף הרגשתי בטוח מספיק לפתוח את ליבי וללמוד לאהוב שוב. במסגרת תהליך זה למדתי שלהחזיק באידאולוגיה של הפרדה או גזענות מחייבת אותך לאטום את ליבך. לב פתוח הופך את האידאולוגיה לבלתי רלוונטית.

תקוותי כעת היא להוביל אנשים למקום של חמלה ומחילה. כאשר יש בנו מחילה לכולם פרט לעצמנו: זוהי פעולה הנובעת מהאגו. אך אם יש בנו מחילה עבור עצמנו ולא לאף אחד אחר: זהו נרקיסיזם. ככל שיש בי מחילה וחמלה כלפי עצמי קטן הסיכוי שאפגע באחרים. מחילה אין משמעותה לשחרר מאשמה אלא לשחרר את עצמך מאנרגית הזעם. אך הדבר מצריך גבולות הגיוניים והבנה של ההשלכות. אם אתה סלחני כלפי התנהגות אלימה ומשלים עמה זוהי אינה מחילה – זה הרגע שבו עליך לצאת מהתמונה.

© The Forgiveness Project

״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם.

תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי סימונה באט

תצלום ראשי: Photo by Katalin Karolyi/ © The Forgiveness Project

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי The Forgiveness Project.
§ מחשבה | # השראה
- דימוי שערטוני מק'אליר, פרויקט המחילה. תצלום: קטלין קרולי. © The Forgiveness Project


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על הייתי גזען, עד שהפכתי לאבא