הכלי החדש

הגיע הזמן לחדש את הנאורות: הריצה העיוורת אחר המדע והטכנולוגיה עלולה לעלות לנו באנושיות
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

השנה אנו מציינים ארבע מאות שנים ליציאת ספרו המכונן של פרנסיס בייקון ״נובום אורגנום״ ("המכשיר החדש", ובלטינית: Novum Organum, Instauratio Magna) שראה אור בשנת 1620. בספר זה מגדיר בייקון את מה שאנו מכנים היום הפרויקט המדעי. בקצרה, ״הכלי החדש״ אינו הטלסקופ של גלילאו או טכנולוגיה כזו או אחרת, כי אם שיטת עבודה: הסתמכות על עדויות אמפיריות והתקדמות מתוך אינדוקציה, וזאת במטרה לחשוף את האקסיומות הבסיסיות ביותר – חוקי טבע.

יש המעדיפים לשכוח שבייקון, כמו ניוטון אחריו וכמו לא מעט מאבות המהפכה המדעית, פעל מתוך אמונה יוקדת באלוהים

״נובום אורגנום״ הוא מה שאוהבים להגדיר כיצירה מכוננת. זהו ספר המגדיר, במובן העמוק ביותר, את המציאות שלתוכה אנו מושלכים היום. נהוג לחשוב על ספרו של בייקון כעל ספר שהציב בקדמת הבמה את המודל האמפירי מדעי, אולם יש המעדיפים לשכוח שבייקון, כמו ניוטון אחריו וכמו לא מעט מאבות המהפכה המדעית, פעל מתוך אמונה יוקדת באלוהים.

בייקון חושב על הפרויקט הטכנו-מדעי במונחים אוטופיים. כאשר מנסים לחשוב על היחסים שבין מדע לאוטופיה (המקום הטוב שאינו קיים), נקודת הפתיחה הנגישה ביותר לקורא העברי היא ספר אחר של פרנסיס בייקון, ״אטלנטיס החדשה״, שהתפרסם בשנת 1627(וראה אור בתרגום ישראל כהן) ובו מתואר בית שלמה: "מוסד אציל ביותר שהיה לעולמים מגדלור לארצנו. הוא מוקדש לחקר מפעלות אלוהים וברואיו", המטרה של בית שלמה אינה מסתכמת בידיעת סיבת "התנועות הנסתרות של הדברים", היא חותרת ל"הרחבת שלטונו של האדם עד קצה הגבול האפשרי" ואמנם, במסגרת השאיפה לשלוט בסביבה, שהיא חלק בלתי נפרד מחזון הנאורות והפרויקט המודרני, בבית שלמה מקדמים שליטה בצמחים, בחיות ואף בהארכת חיי אדם.

לפי בייקון, תפקידם של המדענים הוא לחשוף את מקורות הדת באמצעות חשיפת הטבע ולמסור לעם אמת זו באופן בלתי אמצעי

החזון של בייקון, כפי שכותב פרופסור מנחם פיש בהקדה ל״אטלנטיס החדשה״, משלב "חזון מדעי-תרבותי של אחרית הימים עם חזרה לשורשים היהודיים המקראיים של הנצרות, שלפני אבות הכנסייה", למי שתוהה, אין סתירה בין שני המומנטים משום שבייקון ראה "בקידום המדע [...] חובה דתית, אם לשם עצם ידיעת הטבע, ומתוך כך ידיעת הבורא, ואם לשם עזרה לזולת, המתאפשרת הודות לכיבוש הטבע על ידי המדע". תפקידו של בית שלמה הוא אפוא לחשוף את "טבעו האמתי" של הטבע, ובכך לאפשר לנו להתקרב למקור, לאמור, למקרא (שלתפישתו של בייקון הוא מקור ה"נצרות הטבעית"). לפי פיש, זוהי "נצרות פונדמנטלית שאינה מפורשת על ידי אבות הכנסייה, אלא נמסרת ישירות לעם אטלנטיס בידי אנשי 'בית שלמה'". עולה מכך שתפקידם של המדענים הוא לחשוף את מקורות הדת (באמצעות חשיפת הטבע) ולמסור לעם אמת זו באופן בלתי אמצעי.

בייקון הוא אוטופיסט – הוא מאמין שהאדם יכול, לפחות במידת מה, להשפיע על גורלו. בייקון מצהיר שאמונה ומדע הם דרכים לתיקון האדם והמציאות כבר בחיינו אנו, כדי לכונן יחסים טובים יותר עם בורא עולם. מטרת הפרויקט המדעי היא אפוא לשנות את האדם כדי להשיבו לחיק האלוהים – אל גן העדן האבוד. המשולש מדע-אמונה-טכנולוגיה עומד בלב ליבה של האוטופיה נוסח בייקון.

הנאורות, במסווה של ניסיון לשלוט בטבע, מפתחת שליטה באדם עצמו. הטכנו-מדע, שהצטייר בחזונו של בייקון כמסוגל להוביל לאוטופיה, הפך את השליטה באדם לא רק לאפשרית אלא גם לממשית ומאיימת

מדינת ישראל, פרויקט אוטופיסטי ומקום של אמונה יוקדת, שואפת להגשים את חזון בנוסח בייקון ולהפוך למעצמה טכנו-מדעית. אלא שבתחילת המאה השבע עשרה בייקון לא ידע את מה שאנחנו יודעים היום על הפרויקט הטכנו-מדעי. לאחר אושוויץ, שניים מההוגים החשובים במאה העשרים, מקס הורקהיימר ותאודור אדורנו, שני יהודים גרמנים שהיגרו לארצות הברית, וחשבו על עצמם עד סוף חייהם כפליטים, הבינו שיש לחשוב מחדש על פרויקט הנאורות – הנאורות, במסווה של ניסיון לשלוט בטבע, מפתחת שליטה באדם עצמו. הטכנו-מדע, שהצטייר בחזונו של בייקון כמסוגל להוביל לאוטופיה, הפך את השליטה באדם לא רק לאפשרית אלא גם לממשית ומאיימת. התוצאה, כך הבינו הורקהיימר, אדורנו ורבים אחרים, היא דיסטופיה. אבל אין דבר צפוי יותר מאשר לעבור מחזון אוטופי למציאות דיסטופית. לומר שאושוויץ היא תוצאה ישירה של ״הכלי החדש״ או של הנאורות יהיה ברברי לא פחות מלכתוב שירה אחרי אושוויץ ובנאלי לא פחות מלחשוב על מהנדסי רצח העם היהודי כעל טכנאים גרידא. על הרקע הזה אבקש לחזור לישראל של המאה העשרים ואחת.

עלינו ליצור עולם שבו אפשר לסלוח ולקוות, עולם שהתשובה לשאלתו של לוי ״הזהו אדם?״ אינה מחרידה אותנו

השאיפה להפוך לאומת הייטק אין פירושה להיות שותפים להרס האנושות, אולם הסכנות קיימות והן מגיעות לשיאן כשמציבים חישוב במקום מחשבה, ובלהט המרדף אחרי החדש מוכנים לבעוט במסורת, כאשר מאמינים שבכוחה של טבלת אקסל לומר לנו משהו עמוק על המציאות, כשבוחרים תמיד באו-או ומתחמקים מהתמונה המורכבת. הסכנות הופכות למוחשיות כאשר מכחישים את הקשר העמוק שבין אמונה למדע ולטכנולוגיה.

ארבע מאות שנים חלפו, המודל של בייקון הצליח מעל לכל שיעור, אך לסיפור הטכנו-מדעי יש צדדים אפלים, ולכן, בד בבד עם החינוך הטכנו מדעי האמיתי חובה לשמר, ואסור להזניח ולו לרגע, את החינוך היהודי – לא חייבים, כמו בייקון, להאמין באלוהים, אבל ראוי לכל הפחות להכיר ביכולת של טקסטים יהודיים להתמודד עם סוגיות מוסריות קשות. שילוב המחשבה היהודית עם הטכנו-מדע יאפשר לנו ליצור עולם שאינו אוטופי או דיסטופי וגם לא הטוב שבעולמות האפשריים, אבל לפחות כזה שבו אפשר לסלוח ולקוות, עולם שהתשובה לשאלתו של לוי ״הזהו אדם?״ אינה מחרידה אותנו.

תמונה ראשית: שיגור טיל Delta IV לחלל מבסיס השיגור בקייפ קנאוורל, פלורידה - הטיל רב העוצמה ביותר עד כה, והחפץ המהיר ביותר מעשה ידי אדם: הוא עתיד להגיע למהירות של כ-700 אלף קמ"ש. תצלום: ביל ג'לן, unsplash.com

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

3 תגובות על הכלי החדש

01
יובב

יוחאי, כתבת: "הסכנות הופכות למוחשיות כאשר מכחישים את הקשר העמוק שבין אמונה למדע ולטכנולוגיה".
מה לדעתך הקשר בין אמונה למדע?

02
שמשון

בהמשך ליובב: הופתעתי יוחאי מהמפנה אל החינוך היהודי. כלומר, מה אתה מנסה להגיד על כך? נשמע שיש לך מה, אך סתמת ולא פירשת. אולי ברשימה נוספת.

03
יוחאי עתריה

אכן ברשימה נוספת שתגיע. זו תהיה רשימה שתשלים את הרשימה שכבר התפרסמה: "אלילי הטכנולוגיה השתגעו". ובמובן מסוים גם רשימה אחרת (שהיא בעצם הלא מודע של הרשימה על הטכנולוגיה): "החוב המצער להוגה הנאצי"
מכל מקום, מבחנתי מחשבה יהודית זה לוינס ופרימו לוי ואדורנו ובנימין וכמובן קפקא... אבל גם מקורות יהודים אחרים.
זה באמת משימה מסובכת להסביר למה אני מתכוון אבל כן אומר משהו קצר:

בספרו היידגר והיהודים (Lyotard, 1990) טוען ליוטאר שאחת הסיבות להשמדת היהודים באושוויץ היא שבעצם הווייתם הם מהווים זיכרון של משהו שלא ניתן לייצג, ככאלו הם פוגמים במטפיזיקה הטכנולוגית שבה הייצוג מבטל את המציאות. היהודים הם מה שמונע ממטפיזיקת המערב לייצר ייצוג מושלם של העולם תוך ביטולו. הנאציזם מהבחינה הזו הוא הניסיון המושלם לשכוח ולהשכיח, ולכן לא מספיק להשמיד את היהודים יש גם להשמיד את העדויות – ובמילותיה של מיכל בן נפתלי (1996, עמ' 161):
הזהות היהודית המבוקעת היא פצע פתוח בתרבות המערבית, פצע המזכיר לתרבות המערבית את המורחק, דהיינו, את גבולות שליטתה הקוגניטיבית או הפוליטית במציאות. היומרות להפוך את כל הישויות לניתנות לייצוג ולניהול, יומרות החודרות לפרויקטים שונים (משפטיים, תרבותיים, כלכליים, פוליטיים או צבאיים), מופרעות על־ידי זכרון סופיותן. ״כל ההיסטוריה החברתית, הפוליטית, הדתית והספקולטיבית של אירופה הנוצרית״, כותב ליוטאר, ״עדה למשימה מתמדת, המשתמשת באמצעים מגוונים (אינקוויזיציה, המרה, גירוש, צנזורה) לנטרל את המסר היהודי ולגרש את קהילת הלא־מאמינים