פרויקט המחילה הכעס בער בתוכי כמו כדור אש גדול

ב-1977 כשהיה סוׁקְרִיקְסָה "ריקסָה" הים בן ארבע הוא ראה כיצד 13 מבני משפחתו נרצחו בידי חיילי הקמר רוז' בשדות הקטל של קמבודיה. הוא ניצל מהטבח באורח פלא ונשבע לנקום באנשים האחראים לאבדן משפחתו. שנים לאחר ששרד את הזוועות במחנות הפליטים ואת חוליות המוות המשוטטות, ריקסה המיר את דתו לנצרות והיא העניקה לו סיבה חדשה לגמרי למצוא את הרוצחים: לסלוח להם. כיום הוא מיסיונר בקמבודיה, שם הוא בונה בתי ספר מקים כנסיות ומכשיר מנהיגים. ריקסה כתב שני ספרים על הטרגדיה שהוא חווה ועל המסע שלו אל המחילה: "הדמעות של נשמתי" ו- "לאחר הגשם הכבד". כמו כן סרט בשם "ריקסה: סיפור אמיתי של מחילה" נמצא בשלבי הפקה.

לאחר שנים של הישרדות ב"שדות הקטל", נגררנו אבי אחיי ואני לשפתו של קבר המונים שם חתכו בנו במצ'טות והיכו אותנו במעדרים. מספר דקות לאחר מכן התעוררתי בקבר בתוך ערימת הגוויות של בני משפחתי. הצלחתי לטפס מתוך הבור ולהסתתר בצמחייה הסמוכה בעוד שהרוצחים הלכו לאסוף את הנשים במשפחה כדי להשלים את משימתם המקאברית.

עם שובם הם רצחו את אמי ואחותי. בעודם קוברים את האנשים שהיו כל עולמי נשבעתי לנקום בהם. הייתי לבד, רעב ומפוחד. בשבועות שלאחר מכן הלכתי בג'ונגלים כאשר במשך היום חמקתי מהחיילים ובלילה ישנתי על העצים כדי להימלט מנמרים משוטטים. בסופו של דבר מצאתי מחסה "בטוח" בשורה של מחנות פליטים כאשר כל אותו זמן עסקתי בתכנון מותם של מי שרצחו את יקיריי.

ברחתי לתאילנד שם ביליתי חמש שנים איומות במחנות פליטים ביניהם Khao-I-Dang. אחר כך היגרתי לקנדה שם חוויתי רגע גדול של אמת כאשר זכיתי להתוודע לישו וראיתי בו את המושיע האישי שלי. התחלתי את החיים החדשים במערב בלימודי של כתבי הקודש והתייחדות עם האל, אך לא יכולתי להשתחרר מכלא השנאה, הכעס והנקמה. גיליתי שמחילה היא באמת דבר אלוהי, וככל שחלפו השנים שבועת הדם שלי וזעמי היוקד עמדו בסתירה גדולה לטבעי החדש.

הכעס על הרוצחים היה כגודל הצער על משפחתי. הוא בער בתוכי כמו כדור אש גדול. במשך שנים טיפחתי פנטזיות מפורטות שבהם אני מענה והורג שוב ושוב את הרוצחים. השלכתי לתוך התכנית את כל הכעס והכאב שהיו אצורים בתוכי ודמיינתי את שיקרה ברגע שבו אמצא אותם. ידעתי שלא אדע מנוח עד שלא אתמודד עם זה. הבנתי שעלי למצוא דרך לסלוח להם לפני שהמרירות בתוכי תהרוס אותי.

אם נפגעת קשה בעברך, לא קל לסלוח. אך אנו יכולים ללמוד מיֶשו שסלח לאלו שצלבו אותו.

התחלתי להגות בתנ"ך ומצאתי בספר תהילים מקור נפלא לתמיכה ונחמה. לפני היה דויד שכמוני ידע ייאוש ולא חשש לזעוק בכאב ובצער לאלוהים. מבעד למאות השנים שמעתי את קולו של אדם שבכה וזעק לאלוהיו ועם זאת שב ואישר את כוחו הממשי של האל להגן עליו.

מחילה אינה מגיעה דרך נקמה וכך גם השכחה: אף מכסת אלימות אינה יכולה למחוק את זיכרונותיי. משום כך ויתרתי על הדחף להכאיב למי שפגעו בי והרגו את משפחתי. ידעתי שהדבר לא יועיל ושטיפוח תשוקות אלו רק יפגע בקיומי מבחינה רגשית, רוחנית, פיזית ונפשית.

עם הזמן גיליתי שהמחילה פותחת בחיי ערוץ של כוח רוחני אמיתי, כוח המביא ריפוי ושלמות.

בשנים שלאחר מכן התחלתי במשימה חדשה: היא עדיין כללה את מציאת האחראים למותם של אהוביי, אך הפעם זה היה למען מטרה חדשה. כבר לא רציתי למצוא אותם כדי לחזות במותם אלא כדי לספר להם על החיים והתקווה שמצאתי.

בסופו של דבר מצאתי שניים מהאנשים שהיו מעורבים ברצח משפחתי באותו הכפר ובין אותם האנשים שעליהם הם הטילו טרור שני עשורים קודם לכן. כאשר נודע שאני מעונין לפגוש את האנשים הללו כדי לסלוח להם, רבים חשבו שזהו רק עוד ניסיון שלי לאתר את האנשים כדי לנקום בהם.

להפתעתם של האנשים עצמם ושל רוב תושבי הכפר לחצתי את ידי שני האנשים וסלחתי להם.

 

© The Forgiveness Project

״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי The Forgiveness Project.
§ מחשבה | # היסטוריה
- דימוי שערסוקריקסה הים. תצלום: The Forgiveness Project


תגובות פייסבוק