הלב ועוד שתי צלעות

כדי להיטיב עם עצמנו ועם העולם, דרוש משולש של זהב, והוא בידנו
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

לרובנו יש היבטים בחיים שזורמים לנו יותר בקלות ומתפתחים באופן שמשמח אותנו, הן ברמת התהליך והן ברמת התוצאה, והיבטים שבהם קשה לנו יותר לחוות ולקיים לאורך זמן התפתחות משמחת. לאחרונה שמתי לב כי ישנו משולש של זהב המאפיין את אותם היבטים שבהם קל לנו ומשמח, והוא חסר – לגמרי או חלקית –באותם היבטים שבהם אנו מתקשים לחוות זרימה וצמיחה משמחת. משולש הזהב מורכב מצלע הבסיס שהיא כוונת הלב ומשתי צלעות נוספות שמסייעות להגשמה שלה: שיתופי פעולה מצמיחים ואיזון פנימי.

צלע הבסיס, כוונת הלב, משמעה הכיוון שאליו הלב שלנו פונה והקשבה לו. הצלע של שיתופי פעולה משמעה בחירת שיתופי פעולה מצמיחים, המבוססים על התאמה אנושית ברמת הערכים ועל יכולות וכישורים משלימים. הצלע של איזון פנימי באה לידי ביטוי בהקשבה רציפה ויציבה לצרכי הגוף שלנו (תזונה, תנועה ומנוחה) ולצרכינו הרגשיים (צורך במרחב אישי, ביטוי הרגשות שלנו באופן טבעי ואותנטי ועוד) לאורך המסע שלנו בכיוון שאליו הלב מכוון.

הקשבה לכיוון שאליו הלב מכוון היא הקשבה לרצון שלנו במובן העמוק של המילה, כלומר לשילוב בין חשק וכמיהה לבין עמדה ערכית אותנטית שלנו ביחס אליהם

הקשבה לכיוון שאליו הלב מכוון היא הקשבה לרצון שלנו במובן העמוק של המילה, כלומר לשילוב בין חשק וכמיהה לבין עמדה ערכית אותנטית שלנו ביחס אליהם. כדי לדעת אם מדובר בכוונת הלב שלנו עלינו לדמיין כי מובטח לנו שאף אחד מפחדינו באותו הקשר לא יתממש ואז לשאול: האם הליכה בכיוון הזה משמחת אותנו? האם כשאנו מדמיינים את עצמנו בעשייה ובחוויה הזו, עולה בנו רגש ברור של שמחה? אם התשובה היא כן, נראה שמדובר בכוונת הלב שלנו. אם אותה שמחה אינה מתעוררת, נראה שלא מדובר בכוונת הלב שלנו.

טבעות, התאמה, ידיים

כשמתאים, יודעים, ללא ספק. תצלום: קווין בץ

חשוב מאוד שנקשיב לכוונת הלב, אך כדי שנוכל להגשים אותה באופן המיטבי שיתפתח ויצמח לאורך זמן, עלינו לוודא גם את קיומן של שתי הצלעות הנוספות. ראשית, צלע שיתופי הפעולה עם אנשים שעמם אנו מסונכרנים ברמה הערכית ואשר להם יש יכולות או כישורים המשלימים את שלנו, המובילים ליצירה משותפת שהיא בבחינת שלם הגדול מסך חלקיו. כך למשל, אם כוונת הלב שלנו היא לעצב בתים באופן יצירתי כל חיינו, שיתוף פעולה מצמיח יכול להיות עם אדריכלים שהאדריכלות זורמת בעורקיהם, הם מאמינים בערכים דומים לשלנו ותהליך היצירה המשותף שלנו משלב חוויה של הבנה והשלמה הדדיות עם תוצאה רצויה ומשמחת שלא ניתן היה להגיע אליה, ללא אותו שיתוף פעולה.

צלע האיזון הפנימי תובעת שנישאר מחוברים לצרכי הגוף שלנו ולצרכינו הרגשיים

הצלע השלישית של אותו משולש, צלע האיזון הפנימי, תובעת שנישאר מחוברים לצרכי הגוף שלנו ולצרכינו הרגשיים. כך למשל, היסחפות לעיצוב הבתים יכולה לגרום לנו להתנתק מצרכי הגוף שלנו לשתות, או לנוח, או להיות בתנועה. חוסר הקשבה כשהגוף אומר לנו שהוא צמא, רעב או עייף, עשוי להיות לא מזיק פעם אחת או פעמיים, אך כשמדובר במסע חיים, כמו המסע אחר כוונת הלב, הלמידה להקשיב לצרכי הגוף שלנו, בתוך ההיסחפות, היא אחד מן המרכיבים החשובים לצורך הגשמתו. כך גם ביחס לצרכינו הרגשיים. נניח למשל כי אנו מרוצים מאוד משיתוף פעולה מקצועי שנוכח בחיינו, האנשים שעמם אנו משתפים פעולה הם נפלאים וברמה המקצועית אנחנו מסייעים זה לזה להביא את העשייה המקצועית לגבהים חדשים ומרגשים, אך הצורך של אותם אנשים לחלוק עמנו רגשות הוא אינטנסיבי מדי עבורנו באותה העת. אנו זקוקים למרחב אישי שקט ונפרד, במינון גבוה יותר מזה שנוצר לנו באינטראקציה עם שותפינו. אם לא נקשיב לצורך הרגשי הזה שלנו, ולא נשתף בו את אותם אנשים  שהשותפות עמם יקרה לנו, נוכל למצוא את עצמנו מותשים. הקשבה לגוף ולרגש משמעה להכיר ולכבד את הגבולות שלנו כבני אדם, להצליח לבטא אותם באופן ברור, מכבד ואמפתי מול שותפינו, ולתת לאותם צרכים של הגוף והנפש שלנו מענה ממשי בחיינו.

כאשר איננו קשובים מספיק לכוונת הלב שלנו (צלע הבסיס), אנו נוטים להרגיש עצבות הנובעת מכך שאיננו מקשיבים לכוונת הלב, ולא משום שהשגנו או לא השגנו תוצאה. כלומר, השמחה העמוקה היא תוצאה של ההקשבה ללב. כאשר איננו נמצאים בשיתופי פעולה מצמיחים ומתאימים (צלע שנייה) אנו נוטים להרגיש רגשות שליליים, הנובעים לרוב מתפישה של פער במישור הערכי בינינו לבין שותפינו, ו/או שעמום שנובע ממחסור בחוויה של התפתחות בתוך האינטראקציה עם שותפים שאינם דומים לנו בתחומי העניין או  שחסרה לנו באינטראקציה עמם חוויה של השלמה הדדית מצמיחה. כאשר חסר לנו איזון פנימי (צלע שלישית) אנו נוטים להרגיש מותשים ותשושים, ולא אחת עלולים להאשים אחרים בתשישותנו, על אף שלמעשה האחריות להקשבה ולמילוי אחר צרכינו הפיזיים והרגשיים היא שלנו.

מגרש חניה, צמחייה

איזון חי. תצלום: Danist

כעת ננסה לחשוב על תחום או הקשר בחיינו שממנו ובתוכו אנו ממש מאושרים ברגע זה. האם מתקיימות בו שלוש הצלעות?

כאשר שלוש הצלעות מתקיימות בהקשרים ובתחומים רבים בחיינו, אנו נוטים לחוות ביטחון, שייכות וצמיחה, אשר מובילים בתורם לחוויה של שלמות עמוקה בתוכנו

ואם ננסה לחשוב על תחום או הקשר בחיינו שמתסכל או מעציב אותנו, קשה לנו בו או שהוא מתיש אותנו. האם מתקיימות בו שלוש הצלעות? האם אחת או יותר מן הצלעות חסרה בו, או שהיא אינה מספיק יציבה?

כאשר שלוש הצלעות מתקיימות בהקשרים ובתחומים רבים בחיינו, אנו נוטים לחוות ביטחון, שייכות וצמיחה, אשר מובילים בתורם לחוויה של שלמות עמוקה בתוכנו. כאשר אותה תחושה של שלמות חסרה בחיינו, באופן כללי או בהקשרים מסוימים, יש לנו הזדמנות לצאת למסע אחר שלוש הצלעות, לבנות, לשנות, לייצר אותן, ולהיווכח כי זו אחת מן המתנות היפות שנוכל לתת לעצמינו, לאהובינו ולעולם.

אדם שלם הוא אדם שמיטיב עם עצמו, עם הקרובים לו ועם העולם, אדם שלרוב נוכח בחייו משולש הזהב. אין פירושו שאין בחייו קשיים ואתגרים, אך הוא נוטה לפגוש אותם בשמחה שנותרת נוכחת בלבו, בשלווה, כוחות ואנרגיה. לכל אחד מאיתנו יש אפשרות להעניק לעצמו ולאהוביו את משולש הזהב. והרגע הנכון ביותר להעניק אותו, הוא תמיד, עכשיו.

לקריאה נוספת על אופיים של הרגשות הרווחים בחיי היומיום : בן-זאב, א' (2001). בסוד הרגשות. תל אביב: כנרת זמורה-ביתן.

לירית גרובר היא דוקטורנטית לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, חוקרת איכותנית ומנהלת אחריות תאגידית בחברת 'משב מחקר יישומי'. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בטיבה של האהבה הרומנטית העמוקה ומאריכת הימים.

תמונה ראשית: משולש, כמעט שלם. תצלום: Tusik Only, ב-unsplash.com

Photo by Tusik Only on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי לירית גרובר.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

10 תגובות על הלב ועוד שתי צלעות

תודה רבה! נפלא וחשוב כל כך.
אדגיש, ברשותך, עניין חשוב לא פחות: יש סדר ברור בין הצלעות.
קשב לגופנו (הצלע השלישית) הוא תנאי הכרחי ומקדים לכל קשב, ללב ולרגש (הצלע הראשונה) ולאחר ולעולם (הצלע השנייה).
חוסר קשב לצרכים והדחפים הגופניים כרוך תמיד בקשב לוקה לצרכים בשני התחומים האחרים, הלב והשכל.
חוסר קשר לעצמנו מתבטא תמיד גם בחוסר קשר וקשב לחיצוני לנו, דבר אשר מתבטא במבחן המציאות, במפגשנו עם העולם.
למי שמעוניין, אני מרחיב על הקשר הזה במאמר הקצר הבא:
https://www.ourqi.com/guilt

08
ד"ר פנינית צפורי-בקנשטיין

חסר לי מבט ערכי בטיעונים שהובאו למעלה. העיסוק האינסופי שלנו בעצמנו בדור הנוכחי והשאיפה הבלתי נגמרת לאושר הגשמה ושלמות רגשית מביאים לאגואיזם שלא לומר נרקסיזם. אדם לא חי על אי בודד והעיסוק בעצמי ולא בזולתי מביאים לדורסנות ולאני ואפסי עוד. מזה יש לנו די והותר. אנו זקוקים לערכים של אנושיות, כבוד לאחר והתחשבות בזולת הרבה יותר מעוד משולש של עיסוק בעצמי.

    09
    לירית

    פנינית יקרה, תודה על תגובתך. אני מסכימה איתך שחשוב מאוד לטפח ערכים של אנושיות, כבוד לאחר והתחשבות בזולת, בכל רגע ובכל אינטראקציה שאנו שותפים לה. 
    ההבנה שלי היא שאנחנו תמיד נותנים מתוך מה שיש בנו, מה שאנו נמצאים בחיבור אליו, בתוכנו. לכן אני חושבת שיש ערך וחשיבות לקידום מודעות אישית להיבטים שיכולים לסייע לנו לפעול בעולם כאנשים עם חירות פנימית, שלווה ושמחה. 
    אדם טוב רוצה תמיד להיטיב, אך אם נשחקים כוחותיו, הוא לא תמיד יוכל. אדם טוב שטוב לו (אדם שקשוב ללבו, נמצא בקשרים שתומכים ומכבדים הדדית, מאוזן בגופו ויודע לווסת את רגשותיו), יכול להיטיב לאורך זמן ובהקשרים הולכים ומתרחבים. 
    אני מאחלת לכולנו את הזכות לחיות בחברה של אנשים מודעים, שמיטיבים עם עצמם ועם כל הסובב אותם, ומודה לדור שלי, ולכל דור, על החלק שיש לו בפיתוח חברה כזו.