המוח שמאחורי הסרט

הייצוג הקולנועי או הטלוויזיוני של הפרעות נוירולוגיות לא תמיד מצטיין בדייקנות. אתר NeuroPsyFi מנסה לעשות סדר בבלגן
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

סוכן ה-CIA ג'ייסון בורן מתעורר כשהוא צף בים התיכון, לאחר שנפגע בראשו בהתרסקות מטוס. יש לו שני קליעים בגב, סיסמה לחשבון בנק שווייצרי שהושתלה בירכו, ואין לו שמץ של מושג מי הוא או איך הגיע לים הפתוח. בורן לא זוכר דבר על זהותו או מחייו לפני התאונה.

אך הסבירות שבורן איבד לחלוטין את תחושת הזהות שלו נמוכה, גם אם הוא סובל מאמנזיה רטרוגרדית חריפה כמו זו המתוארת בסרט "זהות כפולה" (The Bourne Identity). למעשה, אובדן זיכרון מוחלט לאחר פגיעת ראש – שלעתים קרובות נרפא על-ידי חבטה נוספת – הוא ייצוג נפוץ אבל מחפיר למדי של נזק מוחי או של אמנזיה.

הפרעות נוירולוגיות סיפקו השראה לאינספור להיטים הוליוודיים כמו גם לסרטים עצמאיים, אך לעתים קרובות המחלות הללו מתוארות בהם עם שפע של עיוותים מדעיים.

מרי ו. ספירס, נוירופסיכולוגית קלינית ומרצה בכירה לפסיכולוגיה באוניברסיטת דרקסל, מנסה לתקן את האי-דיוקים הללו. בעזרת מענק מקרן APS להוראה והבנה ציבורית של המדעים הפסיכולוגיים, ספירס מחנכת את הציבור לגבי העובדות המדעיות העומדות מאחורי סרטי קולנוע פופולריים באתר החדש שלה, NeuroPsyFi.com.

"ייצוגים קולנועיים מספקים למורים, לתלמידים ולציבור הרחב כר נוח לפתח דיון בנושאים חשובים הקשורים למדעי המוח ולאופן ההצגה של הפרעות נוירולוגיות," אומרת ספירס. "אלה מוצגות לעתים קרובות באופן לא מדויק, שיכול לפתח אצל הצופים תפיסות מוטעות לגבי תפקוד נורמלי ובלתי-נורמלי של המוח."

האתר מספק לגולשים תיאורים וביקורות של סרטים מנקודת מבט נוירופסיכולוגית כדי לנפץ "מיתוסים נוירולוגיים" נפוצים. הוא פונה לציבור הרחב, כמו גם לתלמידי בית ספר ולסטודנטים, וכולל גם חומרים שיעזרו למורים לקשר בין תכנים מדעיים אמיתיים לסדרות ולסרטים פופולריים. ספירס משתדלת לכלול גם סרטים בשפות זרות ולהתייחס למגוון רחב של נושאים בפסיכולוגיה, מפרוסופגנוזיה ועד דמנציה.

עד כה משך האתר גולשים מכל רחבי העולם, מן הפיליפינים ועד איחוד האמירויות. בשנה האחרונה ביקרו בו יותר מ-39,000 איש, שקראו יותר מ-50,000 דפים.

"ההצלחה הגדולה ביותר שלנו בינתיים היא הפופולריות וההשפעה של האתר," אומרת פירס. "אנחנו מגלים שאנשים רבים, מכל רחבי העולם, מעוניינים לדעת יותר על המדע שמאחורי הסרטים."

ספירס, חוקרת בעלת שם שחיברה שני ספרי נוירופסיכולוגיה, חוקרת נוירופסיכולוגיה קלינית, את ההשפעות של מין ומגדר על התפקוד הקוגניטיבי, ובעיות זיכרון יומיומיות. בעבר עזרה להקים מרפאה רב-תחומית להפרעות זיכרון באוניברסיטת אלבמה בברמינגטון. כמו כן, היא פיתחה מבחני הערכה שונים לבעיות זיכרון ולבעיות קוגניטיביות שעלולות להשפיע על נטילת טיפול תרופתי באופן שגרתי.

בנוסף לכך, ספירס היא תסריטאית זוכת-פרסים. תסריט שלה בשם Saving Independence, העוסק בתקופת מלחמת העצמאות האמריקאית, זכה בפרס הראשון בתחרות התסריטאות Set in Philadelphia.

ההשראה לאתר נחה על ספירס כשהשתמשה בקטעי סרטים כעזרי לימוד בשיעורי הפסיכולוגיה שהיא מעבירה. היא גילתה שבחינת סרטים והמדע הפסיכולוגי שמאחוריהם מעניינת את הסטודנטים.

"התחלתי עם סרטים שעוסקים באמנזיה כי יש שם הרבה חומר לדיון על זיכרון והפרעות זיכרון", אומרת ספירס. "פעמים רבות אנשים שצופים בסרט רוצים לדעת אם הזיכרון באמת עובד ככה, או אם אדם שסובל מהפרעות נוירולוגית כמו חבלה מוחית באמת יתנהג כמו הדמות בסרט".

ספירס משבחת את הסרט "ממנטו", שמצליח לדעתה להכניס את הצופים לראש של אדם הסובל מאמנזיה אנטרוגרדית חריפה, מצב שבו המוח אינו מסוגל לקודד זיכרונות חדשים. הסרט, בבימוי של כריסטופר נולן (שביים גם את "התחלה" ואת סרטי בטמן האחרונים), מתחיל מהסוף, בניסיון לחקות את תחושת הדיסאוריינטציה שנגרמת ללוקים בתסמונת, כך שהקהל מבולבל לגבי האירועים לא פחות מהדמות הראשית. הייצוג של אמנזיה אנטרוגרדית בממנטו מזכיר תיעוד של מקרה אמיתי של המחלה. קלייב וירינג, מנצח בריטי נודע, לקה בזיהום ויראלי חריף ב-1985. הווירוס פגע במערכת העצבים המרכזית שלו ויצר אצלו אמנזיה אנטרוגרדית חריפה וכרונית.

"אחיו של כריסטופר נולן קיבל את הרעיון לממנטו משיעור פסיכולוגיה כללית שבו השתתף," אומרת ספירס. "אני מהמרת שהוא צפה בסרטון של קלייב וירינג, שמרצים לפסיכולוגיה מראים לעתים קרובות לתלמידים."

ספירס מציינת לטובה גם את התכנית "מייקל" בכיכובו של השחקן מייקל ג'יי פוקס, הסובל מפרקינסון. התכנית (שהופסקה לאחר עונה אחת בלבד) מפריכה סטריאוטיפים ומיתוסים לגבי המחלה, וניגשת בהומור לנושאים הקשורים בחיים עם פרקינסון.

אבל לא כל הסרטים מדייקים מבחינה מדעית – ואלה שלא עושים זאת עלולים להפיץ מידע וסטריאוטיפים שגויים.

"מבחינת הייצוג של נושאים נוירופסיכולוגיים, הייתי רוצה לראות שינוי בגישה הנוכחית, כאילו לסיפורים בדיוניים יש "חופש אמנותי" בלתי מוגבל והם אינם צריכים להקדיש יותר מדי מחשבה לייצוג אמין של אדם הסובל מהפרעה כלשהי," אומרת ספירס.

כדוגמה היא מצביעה על האופן שבו הסרט "משחקי החיקוי" מסתמך על דימוי "הגאון המתמטי עם תסמונת אספרגר" כדי לתאר את המתמטיקאי הבריטי אלן טיורינג.

"הימצאותו של טיורינג על הקשת האוטיסטית שנויה במחלוקת," מסבירה ספירס. "הבמאי והתסריטאי של הסרט אמרו בראיון שהעניקו להפינגטון פוסט שהם רצו לתאר איך אלן טיורינג "הרגיש", ודחו כל ביקורת לגבי מידת הדיוק. לי נראה שחלק מהתסמינים פשוט "הודבקו" לדמות ולא שולבו בה ממש."

דרך אחרת לשפר את הייצוג של נושאים נוירופסיכולוגיים בסרטים היא לשלב יותר מדענים בתהליך היצירה של הסרט. הסרט "עדיין אליס", למשל, הוא דיוקן מבוסס ושלם של אישה המפתחת אלצהיימר בגיל צעיר יחסית. הסרט מבוסס על רומן של המומחית למדעי המוח ליסה ג'נובה. "אמנם היו שטענו כי העלילה בסרט דלה, אבל הרומן התבסס על מחקר מעמיק, וגם ג'וליאן מור, השחקנית, חקרה את הנושא באופן אישי ונפגשה עם נשים שסובלות מאלצהיימר."

"הייתי רוצה לראות יותר פסיכולוגים יועצים בסרטים ובטלוויזיה," אומרת ספירס. "הייתי גם רוצה לראות הערות של תסריטאים או במאים בסוף הסרט – כמו הערות הסופר בסוף הספר – שיעידו על מידת הדיוק שבו."

במטרה לספק משאבים רבים יותר לתסריטאים, הוסיפה ספירס לאתר שלה בלוג חדש בשם Writer’s Brian Lab. "אני חושבת שכותבים מכל סוג זקוקים לפורום שבו יולכו ללמוד ולשאול שאלות," אומרת ספירס. התסריטאי הממוצע כנראה לא יודע מה ההבדל בין בדיקת PET לבין fMRI, למשל, אז באחד הפוסטים האחרונים שלה העלתה ספירס סיכום קצר של הסוגים השונים של סריקות המוח וההפרעות הנוירולוגיות שהן יכולות לאבחן.

"אני חושבת שכותבים רבים באמת מעוניינים לתאר את המרכיב המדעי במדויק," אומר ספירס. "אבל שיטוט ברשת אינו הדרך הטובה ביותר להבטיח שהדמות שאתם מפתחים היא אמינה, או להבין איך להשתמש כהלכה בדימות מוחי. כותבים זקוקים לעצה ממדענים מומחים."

המחשבה פורסמה במקור על-ידי אלכסנדרה מישל ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על המוח שמאחורי הסרט