פרויקט המחילה המחשבה על אבא שלי כבר לא הורסת לי את היום

אמה של ברנדה אדלמן, אמנית וצלמת עטורת פרסמים, נורתה למוות בביתה בברוקלין, ניו יורק, בשנת 1995. אביה של ברנדה הודה בהריגה בשוגג, וישב בכלא שנתיים וחצי. ברנדה, בעלת תואר בפסיכולוגיה רוחנית, כתבה מאז הצגת יחיד המבוססת של חייה, "הכפר שלי בברוקלין", והופיעה בכל רחבי תבל. כיום היא עוזרת לאנשים להפוך את כאבם לנראטיבים של החלמה.

היו לי יחסים קרובים מאוד עם הוריי; אולי אפילו קרובים מדי – משום שסיפקתי את הצרכים הרגשיים שהם לא הצליחו לספק זה לזה. בשנת 1995, עזבתי את ניו יורק כדי לעבור לגור עם הארוס שלי בקליפורניה ובמהלך השנה הראשונה, הוריי ביקרו אותי מספר פעמים; בביקור האחרון שלהם נדמה היה לי שהיחסים ביניהם השתפרו מאוד ולכן הופתעתי כשאמא שלי התקשרה כדי לספר לי שהם נפרדים. היא נשמעה בסדר, על אף שאמרה לי שאבא שלי בוגד בה.

כעבור מספר ימים, כשחזרתי מסדנת סופשבוע, הארוס שלי סיפר לי את החדשות הנוראות. הוא אמר שהייתה תאונת ירי ושאמי היקרה מתה.

גופתה התגלתה כעבור שמונה שעות, ובמהלך השעות האלה אבי הספיק לקרוא לעורך דין, הבית נוקה והאקדח נעלם מזירת הפשע. טסתי מיד לניו יורק וביחד עם אחי למחצה הלכתי לפגוש את אבא שלי, שהסביר לי שהם רבו ושאחד מהם לחץ על ההדק.

בתוך ימים ספורים, אבא שלי יצר קשר עם אחותה של אמי, שבאופן מוזר ביותר התייצבה לצדו. הוא עבר לגור איתה וזמן מה לאחר מכן הם נישאו.

אבא שלי הואשם אז ברצח מדרגה שנייה, אבל משום שכלי הנשק, האקדח שלו, לא התגלה מעולם, גזר הדין שלו הומר לחמש שנות מאסר באשמת הריגה בשוגג. הוא השתחרר כעבור שנתיים וחצי, בזכות התנהגות טובה.

בהתחלה לא יכולתי לשאת את המחשבה שאאבד את שני הורי, ולכן לא האמנתי שאבי התכוון להרוג את אמי. אחי לא הסכים אתי, ומשום שחשב שהמערכת לא הענישה את אבי (אביו החורג) כראוי (שנתיים וחצי מאסר כעונש על מה שבעיניו היה רצח בדם קר) הוא החליט לנקוט באמצעי היחיד שעמד לרשותו: תביעה אזרחית. התנגדתי, וכתוצאה מכך אחי ואני לא דיברנו זה עם זה במשך שש שנים.

אחרי מותה של אמי הרגשתי בושה וייאוש עמוק. אם זה מה שקרה להוריי, מה זה אומר עליי? רק באמצעות כתיבת הסיפור שלי הצלחתי לשנות את הרגשות השליליים האלה. למדתי אז בקורס למשחק בלוס אנג'לס, ושם כתבתי והופעתי ביצירה אישית בת רבע שעה, שבסיומה שמתי לב שאנשים בוכים. נדהמתי, כי במקום לשפוט אותי על מה שחשפתי בפניהם, הם מחאו לי כפיים והעניקו לי כל כך הרבה אמפתיה וחמלה.

בזמן שאבי ישב בכלא, כתבתי לו מספר פעמים וביקשתי "ספר לי מה קרה", אבל הוא התעלם משאלותיי ובסופו של דבר לא ענה למכתבים. כשהשתחרר מהכלא, יצר איתי שוב קשר. שמחתי, עד שהבנתי שהוא רוצה רק את הכספים שירשתי. הבנתי אז שהוא שופע רעל והחלטתי להצטרף לתביעה האזרחית של אחי. עדיין רציתי נואשות שאבי יספר לי את האמת והנחתי שהוא ייאלץ להעיד במשפט.

באמת האמנתי שהוא יתייצב בבית המשפט – אבל זה לא קרה. הוא עזב את העיר, עבר לפלורידה והעביר את כספיו לחשבונות בחו"ל. גם דודתי נעלמה. אף כי ניצחנו במשפט – ונקבע לנו פיצוי של 2.2 מיליון דולר בגין גרימת מותה של אמי – אחי ואני לא קיבלנו סנט ואני אף שילמתי עשרות אלפי דולרים לעורכי דין.

על מנת להתמודד עם הכאב, ניסיתי המהלך הזמן הזה לסלוח. אבל לא ידעתי איך, משום שחשבתי שסליחה פירושה התפייסות ולא רציתי שאבי יחזור להיות נוכח בחיי. במהלך הזמן הבנתי שסליחה פירושה גם פתרון של קונפליקט פנימי, וטיהור לבי משנאה; המחשבה על אבא שלי כבר לא הורסת לי את היום.

הצעד החסר היה קבלה של הכעס שלי בדרך בריאה. עדיין חשתי כעס עמוק מאוד על עצמי, על כך שאי פעם בטחתי באבא שלי, והכעס בא לידי ביטוי באכילת יתר. שפטתי את עצמי כל כך לחומרה, וזה בלתי אפשרי לסלוח לאחרים לפני שאת סולחת לעצמך. בזמן שלמדתי פסיכולוגיה רוחנית הבנתי איך כל מחשבה שלילית שמכוונת לאבא שלי, חוזרת ופוצעת אותי עצמי. פתאום הייתה לי הארה והבנתי את האחדות של "אנחנו" – קול פנימי הורה לי לעלות על פסגת הר בלוס אנג'לס ולקיים שם טקס שחרור, במהלכו השלכתי כובע של אבא שלי מפסגת ההר. המחווה הטקסית הפשוטה הזו שחררה בתוכי משהו. מרגע זה והלאה, ניטל ממני העול.

היה לי קשה הרבה יותר לסלוח לדודתי, אבל התאמצתי להרפות מכל תחושה של צדקנות שאולי חשתי כלפיה, כי אני יודעת שכל קמצוץ רגש כזה רק יפגע בי שוב.

בשנת 2004 קיבלתי מכתב בדואר מעורך הדין של דודתי, ובו העתק של תעודת הפטירה של אבי. במכתב נאמר שהוא מת מהתקף לב. הייתה בכך הקלה מסוימת, כי הבנתי שחלק ממני ניסה כל הזמן להחזיר אותו לחיי, ועכשיו לא ניתן יותר להתפייס. משהו נרגע בתוכי, ובפעם הראשונה מאז מותה של אמי הצלחתי להתאבל כראוי.

© The Forgiveness Project

״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם.

תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי דפנה לוי

תצלום ראשי: © The Forgiveness Project

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי The Forgiveness Project.


תגובות פייסבוק