אילו לאסי היתה יכולה לדבר, הסרט אודות קורותיה היה ככל הנראה קצר יותר ומותח פחות. אבל נדמה שיוצרי הסרט מתחו את הבעותיה התקשורתיות של הגיבורה עד קצה גבול היכולת. מבחינתם, לאסי היא דמות אנושית "כלואה" בגוף של חיה והסיבה היחידה שהיא אינה מדברת, היא פשוט משום שאין לה את היכולת הפיסית לעשות זאת. עבור חוקרים רבים רעיון זה אינו רחוק מאוד מהמציאות ולכן מחשב שיתווך בינינו לבין הכלבים אינו בגדר מדע בדיוני.
"הכלב שלי עשה את העבודה שלו ואני לא עשיתי את שלי", מספר וינסנט מרטין למגזין The Scientist, "הייתי רוצה שתהיה לו האפשרות להגיד לי בפשטות: אל תעשה זאת". מרטין, חוקר באוניברסיטת Georgia Tech מתייחס לאותו יום בו כלב הנחייה שלו עצר ברחוב מבלי שמרטין יבין מדוע. האוטובוס שעצר זה עתה בכביש היה רחוק מהם וגם בעת גישוש באוויר מלפנים מרטין לא זיהה שום מכשול.
התעקשותו של הכלב גרמה למרטין לחשוב שדעתו מוסחת, מה שאכן קורה לפעמים, והוא פסע קדימה היישר אל תוך שלולית עמוקה של בטון. בעקבות המקרה, מרטין חבר למלודי ג'קסון, העומדת בראש המעבדה לפיתוח ממשקי מוח-מחשב עבור בעלי מוגבלויות ב- Georgia Tech, כדי לפתח גאדג'ט לביש לכלבים שיסייע להם לתקשר עם בעלי מוגבלויות. המחשב נסמך על יכולות הבחנה מתוחכמות של הכלבים ומיומנותם הגבוהה לבטאן, כדי לתרגם את פעולותיהם לדיבור מוקלט מראש. כך שבפעם הבאה כלב נחייה יוכל, למשל, להבהיר לבעליו כי דעתו אינה מוסחת ושהוא עצר משום שאכן ישנה בעיה.
וכך נולד פרויקט FIDO (Facilitating Interactions for Dogs with Occupations) שהציג תוצאות ראשוניות בספטמבר בסימפוזיון הבינלאומי בציריך למחשבים לבישים. החזון העתידי כולל גם טכנולוגיית Bluethooth שתאפשר לכלב לשלוח אס.אמ.אס או מייל במקרה של מצוקה.
קבוצת המחקר של ג'קסון, שלאחרונה זכתה במענק להמשך השנתיים הקרובות, אינה היחידה השואפת לפתח מחשב שיתווך בין כלבים לבעליהם. קבוצה בראשות קלרה מנסיני, למשל, המנהלת את מחקרי האינטראקציה בין מחשבים לבעלי חיים ב- Open University, מפתחת מחשב שיאפשר לכלבים להפעיל יישומים שונים בבית (לכבות אורות, להפעיל מכונת כביסה או אזעקה) ולתקשר עם בעלי מוגבלויות.
בין אם מדובר בטכנולוגיית מסכי מגע (בפרוייקט של מנסיני) או אפוד נישא המופעל באמצעות משיכות ונשיכות (בפרוייקט של ג'קסון) קבוצות מחקר אלה ואחרות מאמינות כי בעתיד ממשקים יתווכו מסרים מורכבים יותר בין כלבים לבעליהם, עם או בלי מוגבלויות. זאת גם לאור ההשקעה המחקרית הניכרת בפענוח הסימנים השונים, שכלבים משתמשים בהם כדי לתקשר זה עם זה ועם בני אדם. כמו למשל בניסוי שהציג סיווג ממוחשב של כ- 6,000 אותות קוליים מ- 14 כלבים בסיטואציות שונות (כמו הופעת זר, הליכה, הישארות לבד, משחק וכיו"ב) כדי לפענח את הניואנסים בשפת הכלבים. לאחרונה פורסם גם מחקר לגבי האינפורמציה המגוונת שסוגי כשכוש הזנב מביעים, ומחקר נוסף הראה כיצד כלבים מביעים רגשות שונים באמצעות הבעות פניהם.
"בעשור האחרון למדנו [על כלבים] יותר ממה שלמדנו במאה שנה האחרונות", אומר בריאן הר למגזין הסמיתסוניאן, שהחל לחקור אינטליגנציה של כלבים בשנות התשעים. בספרו שראה אור לאחרונה, "גאונותם של כלבים: כיצד כלבים חכמים יותר ממה שאתם חושבים", הר מראה כי לא רק שכלבים מבטאים אינטליגנציה חברתית מורכבת יותר בהרבה בהשוואה לאבותיהם הזאבים, אלא שבדרכים רבות הם דומים לבני אדם יותר מקרובינו הקופיים. מכאן נובע פוטנציאל אדיר לתקשורת מסוג מורכב יותר ממה שחשבנו עד כה.
"הגאונות של כלבים", טוען הר, "היא שהם למדו לרתום את הכלי החזק ביותר בפלנטה לפתרון בעיות והוא: בני אדם". גם היכולת התקשורתית של כלבים גבוהה יותר ממה שחוקרים האמינו בעבר: "כלבים הם המין היחידי שהוכיח כי הוא מסוגל ללמוד מילים באופן וברמה דומים לזה של ילדי אדם. זה לא שמינים אחרים אותם אנו מחשיבים אינטליגנטיים, כמו קופי הבונובוס ודולפינים, אינם מסוגלים לתקשר בשימוש סימנים, אך ישנן עדויות רבות כי כלבים משתמשים בהיקשים המעניקים להם יתרון רב על פני מינים אלה".
בניסוי שתוצאותיו שוחזרו פעמים רבות, נמצא שכלבים מעניקים תשומת לב לחפצים חדשים חסרי שם כדי ללמוד כיצד בני אדם מכנים אותם. ישנם כלבי בורדר-קולי שאף מבינים את משמעותם של אובייקטים לפי תמונה דו-ממדית שלהם.
בנוסף לאינטליגנציה שלהם, חוקרים לוקחים בחשבון את הקשר הייחודי שהתפתח בינם לבין בני אדם. מחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Animal Cognition בוחן, למשל, את הנטייה של כלבים לגנוב מזון כאשר הם בטוחים שאיש אינו רואה אותם. המחקר הראה כי האסטרטגיה הדומיננטית להגניב מזון לחדר חשוך סבירה פי ארבעה יותר מאשר להגניבו לחדר מואר; מה שאומר, ככל הנראה, שכלבים מסוגלים לאמץ במידה מסוימת את נקודת המבט של בעליהם האנושיים.
לא משימה מובנת מאליה, גם כאשר מדובר בבעלי החיים האינטליגנטיים ביותר. מהדינמיקה הדו-כיוונית והמורכבת הזו עולה האפשרות כי בפיתוח טכנולוגיית פיענוח ותיווך מתאימים, התקשורת בין האדם לבין חברו הטוב ביותר עשויה להגיע לשיאים חדשים.
מקורות: "דיבור כלבי"- כתבה על המחקר של מלודי ג'קסון ב- TheScientistסרטון יוטיוב על המערכת שמפתחת קבוצת המחקר של קלרה מנסינימדוע כלבים דומים יותר לבני אדם מאשר לזאבים- ראיון עם בריאן הר בסמית'סוניאןבעלי כלבים הם למעשה הורים לחיות מחמד- על הקשר הייחודי בין בני אדם לכלבים באתר Salonכלבים עשויים להבין את נקודת המבט של בני אדם- כתבה ב- Science Daily
תגובות פייסבוק
הילדים שלי, החיים שלי
הלן הייוורדהאם בתרבות שלנו יש עוינות סמויה לדבר חשוב ועמוק מאוד – אהבה...
X 12 דקות
שאלה בבקבוק
בלקסיקון, כלומר באוסף הפריטים שהוא אוצר המילים שלנו בשפה, יש קבוצה מיוחדת, מוזרה, משעשעת ומסקרנת. הכוונה לאונומטופאיות. ראשית, ההגדרה: אונומטופאה היא מילה שכשאנו הוגים אותה היא נשמעת כמו מה שהיא מייצגת. הפועל "זמזום" מזכיר, כשאנו אומרים אותו, את צליל הזמזום. בדומה, "hiss" באנגלית נשמע כמו צליל של פליטת אוויר תוך חיכוך קל, כמו הקול שמשמיעים נחשים מסוימים. ואכן, אונומטופאיות קיימות בשפות רבות, בוודאי לא רק בעברית ובאנגלית, וכאן מתחיל הסיפור להסתבך.
באופן כללי, בלי להתחייב לאמירה שתקיף את כל הממצאים, דומה שאונומטופיאיות נוטות לציין צלילים. הדבר הגיוני שכן הדבר המיידי שסביר לציין באמצעות מילה שנשמעת כמו הדבר עצמו היא דבר שמעצם מהותו יש לו צליל. כך אנו רואים בעברית סדרה ארוכה של פעלים ושמות עצם: "זמזום", "המהום", "שפשוף", "טפטוף", "תקתוק", "רשרוש" ועוד, ואולי אפשר לכלול גם את "חיכוך". הנטייה לגזרת הכפולים הגיונית אף היא בעברית, שכן ההכפלה מציינת גם את החזרתיות, ובצלילים הללו יש יסוד מובהק של חזרתיות.
שפות אחרות יכולות להציג הגיון פנימי אחר, שכן האופן שבו המערכת המורפולוגית מגויסת או מנוצלת כדי ליצור אונומטופאיות בלקסיקון קשור באורח הדוק לאפשרויות שהמורפולוגיה מספקת. הדבר דומה לייצוג של קולות בעלי החיים בשפות השונות. כלבים בעברית משמיעים "הב-הב", ואילו באנגלית הם משמיעים "whoof whoof" והבדלים כאלו נמצא בקלות ביחס למילים המציינות את קולות בעלי החיים בשפות רבות. והרי אין לחשוד שמרגע שברווז עובר מלונדון לפריז, אם קורה לו דבר כזה, הוא מפסיק להשמיע קולות "quack" ומתחיל לומר "coin" (שנהגה qwã). דבר אינו מכתיב לברווז את שינוי הצליל האחרון, והמילים הללו אינן קשורות כלל לברווז אלא לאופן שבו בני האדם, אנגלים וצרפתים, מייצגים בלשונותיהם את קולות הברווז הגנרי. מי שמטה אוזנו היטב לפרות ברפת, לא ישמע "מו-מו", אבל אם הוא דובר עברית, כך הוא יכנה את הקול של הפרה באשר היא פרה. ותמיד נדרשת זהירות וטוב להתרחק מהכללות: אם "זבוב" בעברית נשמע לנו כאונומטופאה, הרי שקשה לנו להוכיח דבר כזה, ועוד פחות מכך אפשר להסתמך על המקבילות בלשונות אחרות, שברובן (לפחות לפי מיטב ידיעתי) המילים הרגילות לציון החרק המעופף כלל אינן חשודות באונומטופאה. לא תמיד הצליל הוא האלמנט המוביל בקביעת שם לחרקים שמתאפיינים ברעש שהם עושים, מה גם שבכל הקשור לסיבות להיווצרות מילים ומבנים בלשון, נדרשת זהירות עוד יותר גדולה.
לכן כדאי לשוב ליסוד הדברים בכל הקשור לאונומטופאיות. נזכור כי מדובר בייצוגים של צלילים המיוחסים לדברים (מעשים, אירועים, פעולות וכד') במציאות. הרוח, טיפות הגשם, החיכוך של דבר בדבר, אוושת העלים, הרעם, הצליל העולה ממחבת שיש בה שמן רותח ואנו מניחים בה משהו לטיגון – הצלילים הם אותם הצלילים, אקוסטית, אך הייצוג שלהם בהחלט עשוי להשתנות מלשון ללשון.
אלא שבתוך קבוצת המילים שאנו יכולים להאמין באורח סביר שהן אכן אונומטופאיות, קורה שמילה מסוימת בולטת, בעיקר כיוון שמה שהיא מציינת רחוק יחסית מעולם הצלילים. הדוגמה העברית הטובה היא המילה "בקבוק". מאז ומתמיד שמעתי שמדובר באונומטופאה, וזכורה לטוב מורה בבית הספר היסודי שכדי להסביר זאת חיקתה יפה את צליל הבעבוע שעולה מפתחו של בקבוק המתרוקן במהירות לאחר שהפכו אותו כלפי מטה. לחייה הטופחות שוב ושוב, שפתיה הפולטות קולות עתירי אוויר, שכנעו בוודאי דורות של ילדים. פה ושם היה מי ששאל אותה אם הדבר נכון גם ביחס לבקבוק ריק. השאלה, שאינה נעדרת הומור, היא שאלה בלשנית-פילוסופית טובה. איזו תכונה מיוצגת באורח בולט בשמו של דבר? האם הכלי המכונה "בקבוק" מתאפיין בעיקר בצליל שנפלט ממנו כשהנוזל יוצא ממנו במהירות? עקרונית, הייתה יכולה להיות מילה אחת לבקבוק מלא ואחרת לבקבוק ריק. אך בעברית, כידוע, לא קרה דבר כזה.
כיצד אפשר לדעת ש"בקבוק" היא אונומטופאה? התשובה הפשוטה היא שאי-אפשר לדעת. מה שכן ידוע לנו הוא שלמילה "בקבוק" יש קריירה ארוכה ומפוארת בשפות שמיות רבות, והיא עמוסה רמזים לאונומטופאיות. למשל, בערבית baqbaqa, بَقْبَقَة, מציין קול של גרגור של נוזל. ואילו בארמית קלאסית מילה דומה מאוד מציינת קנקן (האם "קנקן" העברי הוא אונומטופאה? הנה לכם חידה על חידה). השורש המרובע, גזרת הכפולים, הדמיון הצלילי הברור בתוך המשפחה השמית, אומר לנו שהדעת נותנת שאו שכל המילים הללו אונומטופאיות, או שאף-אחת מהן אינה כזאת. באורח אירוני, נזכיר כי בעברית מודרנית "לבקבק" הוא למלא בקבוק בנוזל, לא לרוקן נוזל מתוך בקבוק, כלומר לבצע תהליך שבעליל אינו יוצר את הצליל שהוא לכאורה המקור לאופי האונומטופאי המיוחס ל"בקבוק".
פריט מידע נוסף שהתגלגל אלי לאחרונה, במקרה, במאמר בכתב העת Russian Linguistic Bulletin משנת 2021, ובו המחבר, בלשן בשם א. א. קיסליוב, עוסק בשורשים מרובעים בגזרת הכפולים בארמית של נוצרים מהכנסייה האשורית, שפה חיה בת ימינו. ספציפית, הוא מתייחס לדיאלקט אורמי (Urmi), שמדובר במחוז האזרי של מערב איראן וכן בדרום מזרח אזרבייג'ן. החוקר מונה שורשים כאלו (כמו "זמזם" בעברית), וברשימה מופיע baqbuqe ולצידו פירוש הפועל באנגלית: "to gurgle", כלומר "לגרגר" (כלומר צליל שמשמיע נוזל מפכה או מגורגר בגרון או כשהוא יוצא מפתחו של בקבוק). מה אפשר לומר על כך? האם מדובר בהשפעה ערבית? האם מדובר בגלגול משלבים קודמים של השפה הארמית? האם יש קשר בין הגרגור בארמית החדשה הזאת ובין כלי הקיבול המוכר לנו והמשמש למשל ליין?
רבות השאלות, אך דומה שגם תשובות לכולן ולא יבטיחו לנו ש"בקבוק" וצורות דומות, בעברית או בשפה שמית אחרת, אכן באו לעולם בשל צליל כלשהו. לקח קטן וחוזר בדבר גבולות האפשרות שלנו לדעת – והוא עולה מן העיסוק הבלשני ומצדיק את ערכו הרבה מעבר לחקר הלשון.
קטן, אלגנטי וגם טוב
דורון שמיע שדהאנחנו מוקפים אפליקציות, טכנולוגיה משוכללת, מערכות מידע ונתונים להתפקע. השכלול גובר מדי...
X 5 דקות