המכורים למלחמה בסמים

מאז הכרזתו הנודעת של ריצ'ארד ניקסון בשנת 1971 על "מתקפה כוללת" במלחמה בסמים, הממשל האמריקאי השקיע בתכנית הזו טריליון דולרים (אלף מיליארד דולר).

אילו הישגים יכולה האומה האמריקאית להציג כתוצאה מהמלחמה הזו?

שיעור ההתמכרויות נותר יציב בעשור האחרון, ואילו מחצית מאוכלוסיית בתי הכלא בארה"ב נמצאת שם בגלל עבירות הקשורות לסמים. יתכן שהמלחמה של ארה"ב בסמים נכשלה משום שהיא מבוססת על חוסר הבנה של מושג ההתמכרות. בחינה מחדש של גישתנו דורשת הבנה של חווית הסיפוק כתוצאה משימוש בסם – הגירוי שמעורר תיאבון לעוד סם, ותפקידו של ההקשר במעגל השימוש בסם.

מה להקשר ולסיפוק מסמים? משתמש שחווה חוויות רבות של שימוש בסם מדורבן על ידי שורה ארוכה של אירועים ומקומות שמלווים את החוויה שלו: התחושה והמרקם של הסביבה; האנשים שנתנו לו את הסמים; תחושת שכרון החושים והשמחה שממלאות אותו בחברתם.

הסם וההקשר מתמזגים במוח. אוֹפְּיוֹאִידִים, אלכוהול וסמים ממריצים גורמים לדפוסים מובחנים ושונים מאוד במוח – מלבד דבר אחד: כולם מפעילים את המוח האמצעי הדופמיני, מבנה שממלא תפקיד חשוב בהעצמת הלמידה באמצעות תגמול. כשהאלכוהול נכנס לפעולה, הסמים הממריצים מתחילים להשפיע והאופיואודים חודרים לגוף – מכאן מגיע הדופמין שמציף את המרווחים הסינפטיים ומגיע אל מספר מבנים מרכזיים במוח, שם הוא מאותת שמה שזה עתה קרה הוא בעל חשיבות עצומה. ולכן עלינו לחזור על הפעולות שעשינו זה עתה.

מחקרים אחרונים בחקר המוח ובפסיכולוגיה תומכים בהשערה הזו. האותות וההקשר המקושרים לשימוש בסמים ממכרים עשויים לגרום לחיות המתנזרות מהסם חזרה לדפוס ההתמכרות. וכל זה מתרחש במוח. קליפת המוח הקדם-מצחית (הקורטקס הפרה-פרונטלי) מתרגמת את המטרות הפנימיות שלנו לתכניות פעולה מעשיות. מרגע שהדופמין משתחרר, המטרה והתכנית מתוגמלות. המכורים מכורים לא רק לסם, אלא לאנשים שממנו קיבלו אותו ולאנשים שבחברתם בילו כשהשתמשו בו; הם מכורים לתחושות שסופקו על ידי הסביבה, הם מכורים לתכנית.

מחקרים אכן מראים שבקרב צעירים, האינטראקציות עם מי שמעודדים שימוש בסם מהוות סיכון מהותי לחזרה אל הסם, בעיה שמתעצמת בעידן שבו קל מאוד לייצר סביבה חברתית מקוונת.

בלוטת האמיגדלה, אחד האזורים במוח המוצפים בדופמין, היא רכז ההתעוררות וההערכה של רגשות. ברגע שמגיע אליה דופמין, המצב הרגשי בעת השימוש בסם מועצם וזיכרון שכרון החושים המדהים ממשיך להתקיים. גרוע מכך – על פי מחקרים התאים בבלוטת האמיגדלה הופכים אפילו פעילים יותר בזמן התנזרות וגמילה, וגורמים לנו מצוקה וכמיהה לתגמול החולני. מה שהתחיל כרצון להתמסטל, יכול להתדרדר במהירות לנואשות חסרת שליטה – התנהגות חוזרת שנועדה למנוע מאתנו את מצוקת ההתנזרות מהסם.

תובנות חדשות הנוגעות לכמיהה לסמים מאירות את עוצמתה של התחושה הזו. החיות המוּעדות לכך ביותר יסכימו לספוג מספר מכות חשמל כדי להשיג את הסם. הכאב שיתריע את רובנו מלהרוס את חיינו, הופך להקשר מתקבל לגמרי על הדעת להתמכרות לסמים ובעיקר אצל יחידים מועדים במיוחד.

ממצא זה ודומים לו, מעידים בבירור כי המחוקקים אינם חוקרי מוח. ההוכחה לכך היא שהם תכננו מלחמה בשימוש בסמים שמזניחה לגמרי את התובנות החדשות על האופן שבו המוח מנהל את ההתמכרות. מאחר שמכורים יהיו מוכנים להרחיק לכת על מנת לשחזר את ההקשרים שבהם הם צורכים סמים, המערכת שפיתחנו היא הגרועה ביותר האפשרית – משום שהיא מספקת שוב ושוב הקשרים שאליהם ניתן להתמכר. הממצאים האלה כולם מבהירים שהמלחמה בסמים מעצימה את ההקשרים הפליליים שהיא טוענת שהיא מתכוונת למנוע.

כשאנחנו מוציאים את הסמים ואת המשתמשים בסמים אל מחוץ לחוק, אנחנו מבטיחים שההקשר של השימוש בסמים מטה את המוח אל הבושה, הפליליות, החשאיות והסטייה. אתם יודעים מה עוד דוחף משתמשים נגמלים בחזרה אל הסם? מתח ובידוד חברתי. אנחנו מעצימים את כוחם של בתי כלא, של סוחרי סמים, של אלימות. אנחנו מעצימים את כוחו של כל הקשר פלילי שמאפשר שימוש בסמים. אנחנו יוצרים שוב ושוב טרגדיה, מאחר שמה שאנו מכנים בשם פתרון, יוצר את הבעיה.

ואנחנו, כנראה, לא יכולים להיגמל מכך, ולא משנה כמה עדויות לנזק חושף המדע. הגיע הזמן שנעשה את הצעד הראשון ונודה שאנחנו זקוקים לעזרה, נודה שיש לנו בעיה. אנחנו מכורים למלחמה בסמים.

יתכן שהפתרונות הטובים ביותר מגיעים ממדינות כמו פורטוגל והולנד, שהפכו את השימוש בסמים לחוקי ואף מחלקות סמים במרכזים לגמילה. תכניות כאלה, בשילוב עם מרכזי טיפול אנושיים, מתאפיינות בשיעור נמוך יותר של התמכרות לסמים, פחות מאסרים ופחות מקרים של הידבקות ב- HIV, ומוכחות כיעילות. אבל למה? אולי בגלל שהן פועלות מתוך הבנה של הבסיס הפסיכולוגי והנוירולוגי של למידת ההקשר בהתמכרות.

בעוד ארה"ב מכריזה על מלחמה בסמים על מנת למנוע היווצרות של סביבה שבה מתאפשרת התמכרות, המדינות האלה מנסות ברוב חוכמתן להשתמש בהקשר של ההתמכרות על מנת להכריע את הקרב. הפיכת הסם לחוקי והפעלת מרכזי טיפול אנושיים – סוג של קרב מגע חברתי ומדעי – יוצרים הקשר של התמכרות שממקסם את הסיכוי להיגמל. תכנית מרכז הטיפול, המנטרת את השימוש בסמים בתקופת המעבר שלך לחיים חופשיים מסמים – הופכת להיות התכנית שלך. כשאתה משתמש בסמים בהקשר כזה, יש להקשר הזה סיכוי להפוך לתכנית החדשה שאותה יקבע במוחך הדופמין.

כוחה של סביבה אנושית ועשירה במגע חברתי בולט – בספרות המדעית – כאחד האמצעים היעילים ביותר למניעת התמכרות לסמים. בעלי חיים בסביבה שיש בה מגע חברתי מועצם נמנעים בהתמדה ולאורך זמן מלחפש סמים או מלחזור לשימוש בהם. טיפולים המבוססים על תובנות אלה מתאימים בהרבה להבנה המודרנית שלנו את ההתמכרות.

ג'ואל פינקלשטיין (Joel Finklestein) הוא סטודנט למדעי המוח ופסיכולוגיה במכון לחקר המוח של אוניברסיטת פרינסטון האמריקאית. הוא מתעניין במיוחד באופטוגנטיקה , חמלה, שימוש בהתמכרויות לקבלת סיפוק והתנהגויות שבבסיסן חיפוש תגמולים.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'ואל פינקלשטיין, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על המכורים למלחמה בסמים

01
מרי

קשקוש. המציאות במדינות הנ"ל מראה שלגליזציה של סמים מעבירה מסר לילדים ולנוער שהשימוש בסמים מותר ובטוח, מגביר את הזמינות והגישה אליהם בחנויות, והשימוש בסמים עולה ובהתאמה עולה גם שיעור הנפגעים. בעוד שבמדינות בהן חל איסור שימוש בסמים, רוב האזרחים שומרים על החוק, ונמנעים משימוש בסם ולכן שיעור הנפגעים קטן יותר.
התהליכים שמתרחשים במדינות הללו הן שרשויות מקומיות מחוקקות חוקים משלהן האוסרות את השימוש בסמים, בשל הנזקים בשימוש למשתמשים וגם לאזרחים חפים מפשע במעגלים הקרובים והרחוקים למשתמש, ובשל העלויות הכספיות הגבוהות (מכספי משלמי המיסים, כמובן) הכרוכות בכך: עלייה באשפוזים בחדרי מיון, עלייה באירועי פשיעה תחת השפעת הסם, בתאונות דרכים, אבטלה, הומלסים, גירושים, ילדים נטושים ועוד.
המרוויחים היחידים מלגליזציה הן עסקי הסמים, סוחרי הסמים וצרכני הסמים. שאר הציבור והמדינה - הם קורבנותיה.
לגליזציה היא נושא חברתי-תרבותי שאותו קובע הציבור.
בנושא עישון טבק, למשל, קבע הציבור מגבלות למעשני סיגריות, למען הרווחה והבריאות של הרוב שאינם מעשנים.
קל וחומר בנושא סמים.
האם אתה כאזרח במדינה מעוניין לשנות זאת ולתת הרשאה לנהגים מסוממים להסיע את ילדיך? לחיילים וקצינים המתפעלים נשקים? לגננות? לטייסים? לתת לתינוקות ולפעוטות גישה למוצרי סמים גם שלא בתכוון? באיזו חברה אתה בוחר לחיות?

    02
    דן

    בחברה עניינית. כזו שלא תטקבק קישקושים צדקנים ארכאיים. מדבריך משתמע שבהולנד נהגים מסוממים מסיעים ילדים. לא. אבל כן בישראל נהגים שיכורים מסיעים ילדים

03
Sam

איש קש, מה קשור עכשיו שיכורים? אין עוררין שהם מסכנים את בריאותם וגם מסוכנים לציבור? שמעת שנטען שלא? ואיך זה קשור לדיון?
בהולנד חוקקו המון מגבלות מאז הליגליזציה, כולל על כמות הצריכה, על המכירה ועל קהלי היעד. בקיצור, רבים שם בין מקבלי ההחלטות כבר התחרטו על המהלך, ופועלים בדרכים עקיפות.

    04
    דן

    איש צללים (טוקבקן, תת מצוע) לתעשיית הפארמבצטיקה:
    מר סם (SAM)
    להתייחס לזרמים תת קרקעיים בהולנד זה סר טעם לאור ההתרחבות הנמרצת (מוצלחת) לליגליזציה באמריקה.
    הקשר האלכוהול? טורחן רבות. תפשפש.