המכשפה שרצתה סיפור

אגדה לסוף השבוע
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

זה קרה לפני שנים, לפני עידן ועידנים...זה קרה בארמון הפעמונים.
גנן הארמון ישב תחת עץ, לנוח מן השמש הבוערת.
הציפור שלו, אוּאָן, נברה בפרורים שבזקנו, נקרה פרור אחר פרור ולחשה:
אמור למלך ולמלכה, אמור לשניים:
לשמור על הנסיכה בשבע עיניים.

כל מה שלחשה הציפור לגנן –היה אמת ונכון. הציפור אואן נודדת בעולם, אינה תועה בדרך ואינה תועה בשמיים ויודעת גם יודעת מה שלא יודעים בארמון.
הזדרז הגנן לסרוק את תלתלי זקנו ומהר לחדרו של המלך לִימַאי.
"הוד מעלתך, הציפור לחשה לי..." אמר הגנן.
"שוב שכחת," הנהן המלך בראשו, "כשאתה פונה אלי עמוד קרוב-קרוב לאוזני הימנית. באוזני השמאלית איני מסוגל לשמוע דברים חשובים."
אל תוך אוזנו הימנית של המלך לחש הגנן מה שלחשה לו הציפור. והמלך לחש למלכה את הסוד וכל פעמוני הארמון דנדנו בחרדה.

ימים רבים שמרו על הנסיכה מִינָרָה ולא התירו לה לצאת מארמון הפעמונים. אך ליבה של הנסיכה יצא אל היער, אל ריחותיו ואל צבעיו.
"חבל שנולדתי נסיכה,חבל שנולדתי בארמון," אמרה מינרה והבכי פרץ מעיניה.
פעם אמרה מינרה לחברתה הטובה: "נִינִי, כמה טוב לך שאינך נסיכה. הדרקון אף פעם לא יבלע אותך, המכשפה לא תחטוף אותך. עוד תראי: יכתבו עלי סיפור שישאיר עיניים אדומות."
"אל תפחדי," הייתה חברתה מעודדת אותה, "מה שקרה לאחרים לא מוכרח לקרות גם לך. חוץ מזה, אלה רק סיפורים שקרו הרחק הרחק מפה, מזמן מזמן..."

ב

פעם כשישב הגנן תחת עץ, באה הציפור אואן, נברה בפרורים שבזקנו ולחשה:
אמור למלך ולמלכה, הנסיכה תטייל ביער בלי גלימה.
חברתה תתחפש לנסיכה במקומה...
רץ הגנן ולחש למלך לימאי מה שלחשה לו הציפור.
ניני, חברתה הטובה של מינרה, עדנה את הכתר ולבשה את הגלימה. היא הביטה בדמותה בראי ורעדה מהתרגשות.
"מינרה, הכתר מתאים לי?" שאלה הנסיכה וחששה לזוז, שלא יישמט הכתר מראשה.
וכך במרכבה עם שבעה שומרים, באו הנסיכה וחברתה ליער. ליקטו שם גרגרים, ליטפו את הפרחים, קרבו את אפן אליהם ונשמו עמוק עמוק את ריחם, וגם לשחק בתופסת ובמחבואים הן לא שכחו.
"אני בלי כתר! בגלי גלימה!" צחקה הנסיכה בשובבות.

אותו יום השתוללה הנסיכה כמו שלא השתוללה מעולם. ולא רק הנסיכה השתוללה. גם הרוח השתוללה פתאום ומלאה את היער באבק ובגרגרים. הילדות הסתתרו מאחורי אחד העצים, והרוח התחזקה ולא חישבה להירגע.
נבהל ראש השומרים: "משהו מוזר מתרחש באוויר.
צריך למהר ולדהור לארמון."
רגע לפני שעלו למרכבה פילחה שריקה חדה את היער. מתוך הרוח המשתוללת הגיח פרש שראשו ירוק. חטף את אחת הילדות ונשא אותה מעלה-מעלה. כרוח סערה דהר והביאה אל לב היער העבות, אל ביתה של שָרָקוֹ, המכשפה שלוגמת ביצים לא מבושלות.

ג
הפרש ראש-ירוק פתח את פיו והתחיל לגמגם:
"א-ני לא יו-ד-ע מה ק-רה לי...מ-ש-הו בל-בל או-תי. לא הבאתי לך את הנסיכה, את החברה שלה הבאתי, ילדה בלי כתר ובלי גלימה."
"חסה שכמוך!" גערה בו המכשפה ולטשה בפראות את עיניה, "ציפור אחת צייצה באוזני כשיצאת, ולא ידעתי מה מבשר הציוץ הזה. קולה של שרקו התחזק ורוק ניתז מפיה: "את הנסיכה מארמון הפעמונים רציתי, את בת המלך, את בת המלכה!"

"לא! לא ולא!" השמיעה שרקו צווחה מארץ הצווחות, "עוד יקרה לי מה שקרה למכשף שהכין שיקוי נסיכים, התבלבל וחטף את אחד מילדי הארמון והילד החטוף צעק:
"אני לא נסיך! אני לא נסיך...אני לא..."
הנסיכה מינרה שומעת גופה מתנועע מרוב רעדה וליבה מפרפר.
התקרבה שרקו אל מינרה: "יש לך ריח של נסיכה," אמרה וגרדה את אפה, "אולי מפני שאת החברה שלה. לפעמים חברים נדבקים
מריח חבריהם."
לפתע כמו נזכרה בדבר-מה נתרה המכשפה לאחור. אחזה בצנצנת זכוכית והניפה אותה באוויר והמילים התגלגלו מפיה בשטף:"תלשתי-יבשתי-כתשתי-בחשתי-לחשתי את השיקוי הזה. רציתי להפוך את הנסיכה שלא הבאת לברווזה עם כתר זהב על הראש. היא הייתה מגעגעת גע...גע...גע... ומטילה לי ביצים מלכותיות, בכל ביצה שלושה חלמונים ולכל חלמון צהוב אחר." חבטה שרקו באגרופיה בתנועות נמרצות. "עכשיו מה נשאר מן השיקוי הזה?" צווחה והשליכה את הצנצנת לרצפה. רסיסים ניתזו באוויר, רסיסי זכוכית ורסיסי נוזל התערבבו באלה.
האם נגעה טיפה מן השיקוי בנסיכה? לא. השיקוי החטיא אותה כמלוא הנימה.
"עכשיו ראש-ירוק עליך להחזיר את הילדה הזאת אל ביתה, לפני שייוודע הדבר וכל המכשפים והמכשפות יצחקו לי." אמרה שרקו, לגמה ביצה לא מבושלת וגרגרה גרגור.
"תנסי שוב לחטוף את הנסיכה?" העזה מינרה לפתוח את פיה ולגמגם בקול רוטט. "אחפש לי נסיכה אחרת, מארמון אחר," חייכה המכשפה חיוך קצר וצהוב. "הרבה נסיכים יש בעולם. על כל מכשפה לכשף נסיכה אחת לפחות, או נסיך אחד. אחרת אין היא מכשפה אמיתית. ואפילו סיפור לא יכתבו עליה. ואני המכשפה שרקו, כל כך רוצה שיכתבו עלי סיפור אמיתי."

בדהרה החזיר הפרש ראש-ירוק את הנסיכה מינרה לשער הארמון, וזאת לפני שהמרכבה עם השומרים ועם חברתה ניני הספיקו להגיע לספר על הרוח, על מינרה שאיננה ועל החיפושים ביער.
אותה שעה ישב הגנן תחת העץ. הציפור אואן באה לנקר את הפרורים שבזקנו. פרור אחר פרור ניקרה ולחשה:
פרש ירוק דהר-דהור
הנסיכה חזרה חזור...
שמע הגנן וחיוכו גלש אל הזקן. והציפור עפה וטלטלה את פעמוני השמחה מצד אל צד.
ולא עברו ימים רבים והגנן ישב תחת עץ וכתב את הסיפור הזה. אואן נשאה במקורה והביאה אותו אל שרקו, עמדה באוויר וצייצה:
מכשפה
לגמי ביצה
גרגרי גרגור,
כתבו עליך סיפור
כתבו סיפור...

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על המכשפה שרצתה סיפור