הנשים לשלטון

נשים מציעות דרך אחרת להנהיג את העולם: דרך של ניווט חכם ורגיש
X זמן קריאה משוער: 8 דקות

מי שולט בעולם? בנות! כך זועקת באוזנינו "קווין בי", הלא היא הזמרת ביונסה. אז זהו, אנחנו לא רוצות לשלוט בעולם, אנחנו בעיקר רוצות לנווט אותו בחוכמה. וזה משהו שונה לגמרי.

האופן שבו נשים תופשות או מציגות את קורות מינן או את יעדיו מעולם לא היה אחיד וחד משמעי. מאז ומתמיד נע הסיפור הנשי בין הצגת היסוד לשיוויון המבוקש בין נשים לבין גברים, לבין הצגת ייחודו של המין היפה דווקא. כלומר, היותן של נשים לא רק יפות אלא גם חכמות, רגישות, חומלות, שולטות בעולם למעשה,  ועוד כהנה וכהנה תארים.

לנווט את העולם בחוכמה

אך שליטה נשית שונה משליטה גברית. והיא מעלה סימני שאלה דווקא כשהיא מנסה ללבוש את המכנסיים, ולהידמות לשליטה הגברית. די אם ניזכר בהקשר זה בכינוי "אשת הברזל" שהוענק למרגרט תאצ'ר. דומה שהיה בו ניסיון להצביע על מאמץ של מנהיגה חזקה לצאת מעורה. להתנהג על פי מה שלימדו אותה שגבר-גבר, צריך להתנהג.

לכן, כדי שהניווט הנשי החכם המאפיין, על פי הטענה, את השליטה הנשית לעילא ולעילא, יוכל להרים תורן ולהפליג במרחב היקום ולהעלות לו תרומה, יש תחילה לייחדו ולאחר מכן לסמן את קו האופק כמטרתו.

ניווט נשי חכם זה הוא היכולת להבחין בגווני הביניים בקיום האנושי. כמו גם לתת עצה במצבים מורכבים. והצורך בכך עולה שבעתיים בעידן הנוכחי, המתאפיין בברוטליות, חד משמעיות, חוסר סובלנות וחריצת דין מהירה מידי. התקשורת, הפוליטיקה ואפילו המדינאות הבינלאומית הן הזירות הבולטות אליהן חלחלו זה מכבר נגעים אלו. וכדי שהן תוכלנה להתנהל אחרת, יש להטמיע בהן שפה אחרת: שפה נשית.

השפה הנשית: רגישות למורכב וליוצא הדופן

כבר במאמרה משנת 1986 The System and the Speaking Subject הציבה חוקרת התרבות ז'וליה קריסטבה  (Kristeva) יסודות לשפה הנשית. במסגרת מאמר זה היא הבחינה בין המונחים סימבולי וסמיוטי כשתי צורות נפרדות של הלשון. את הסימבולי היא זיהתה עם "סמכות, סדר ודמות האב", כאשר המבע העולה בקנה אחד עמו הוא המבע התקני, המאורגן והקבוע. לעומתו, הסמיוטי זוהה על ידה עם עצמי לא מבוסס עדיין, הקשור לגופה של האם, כאשר המבע העולה בקנה אחד עמו הוא של "תקשורת חושנית-גופנית המבוססת על צליל, מגע ומבט". וזאת, כקשר הלא מילולי שמקיים התינוק עם אמו, כפי שעומד על הדברים חוקר התרבות פיטר בארי (Barry) 1.

טלילה קוש-זוהר 2 מרחיבה ואומרת כי: "בסמיוטי ממקמת קריסטבה את היצירתיות החתרנית הנשית והגברית. למרות נגישותו העקרונית של הסמיוטי לשני המינים, הוא קשור ונקשר לאימהי, ועוד יותר מכך, הוא ממוקם ב'תחום הנשי', בשוליה של מערכת (שפה, תרבות) שהוא נמצא אתה בסוג של מאבק תמידי על אמצעי הייצוג".

ביטוי לעומק התהודה של השפה הנשית הזאת, שמתוך "השוליים" מנסה לתקשר, לכונן מגע ולאתגר דרכי קיום או מערכות ייצוג קיימות זכינו למצוא למשל ביצירותיהן של זוכת פרס ישראל לספרות אידה פינק וזוכת פרס נובל לספרות אליס מונרו הקנדית. הן הראו לנו כמה חדה עינן של נשים. ויותר מזה, כמה הן רגישות בכתיבתן לרובדי הקיום של דמויותיהן יוצאות הדופן, דמויות מורכבות, שמתקשרות עם יקיריהן או עם "האחר" הדומה להן, באופן מאתגר ושונה מהמקובל.

כך למשל בסיפור "משחק במפתח" 3, פרי עטה של פינק, עומדת דמות של אישה שמצליחה שלא לאבד את עשתונותיה בשעה שהיא הופכת את התופת למשחק בעבור בנה, משחק שבו הוא אמור להשהות ככל האפשר את רגע פתיחת הדלת כשהגרמנים יגיעו. וזאת כדי לאפשר לאב המשפחה את פרק הזמן הדרוש על מנת להסתתר מפניהם כשיסתערו על הדלת. כך שגורל האב תלוי במידה רבה ביכולתה של האם לשאוב את בנה לתוך המשחק הזה. כמו גם ביכולתה לנווט כרגע מערך יחסים חדש ולא פשוט בינו לבין אביו - כי האחרון תלוי בראשון כעת, ולא להיפך.

דמות האם בסיפור מצליחה אפוא להפגין כושר ניווט בתנאים מורכבים, ולכונן תקשורת אלטרנטיבית באמצעות משחק עם בנה. מטרתה של התקשורת הזו היא ברורה: לשמר חיים. וערך זה, על צורת התקשורת הנשית הייחודית המממשת אותו כאן, בא לידי ביטוי גם בסיפור "חלומה של אמי" מתוך קובץ הסיפורים "אהבתה של אישה טובה" 4 של אליס מונרו. גיבורת המשנה של הסיפור, איונה, היא דודתה הרווקה טובת הלב אך המעורערת בנפשה של דמות המספרת. במרכז הסיפור מהדהדות צווחת האימה ושברי המילים שהיא זורקת לחלל האוויר, כשהיא מגלה לחרדתה כי אחייניתה התינוקת שאהובה עליה כל כך, איבדה את הכרתה בשל תרופות הרגעה שאימה המתנכרת החדירה בשוגג לחלב שנתנה לה. אותו אירוע אמנם מכריע את הדודה ומשיב אותה למוסד. אך במבט לאחור רואה בו אחייניתה מחווה של אהבה, שגדולה ממנה לא הוענקה לה מעולם. וכמה יפה כותבת מונרו כי רק אז נעשתה הגיבורה "נקבה". כשהבינה שהיא זקוקה אחרי הכול לאהבת אימה, לא למלחמה נגדה. "[...] בפועל בחרתי בחיים ולא בניצחון (מוות היה מהווה ניצחון), או-אז קיבלתי על עצמי את טבעי הנקבי" 5.

אנגלה מרקל

הקנצלרית אנגלה מרקל באסיפת בחירות בהמבורג. תצלום: www.GlynLowe.com

מנהיגות נשית: שיקול דעת, תושייה ומתן עצה טובה

אם מבקשים להצביע על דמות של מנהיגה אישה, המממשת במנהיגותה תכונות וערכים שצוינו לעיל באותם הסיפורים, והמייחדים, כך נראה, את ההתנהגות הנגזרת מהשפה הנשית, או את ההוויה המאפיינת אותה – כלומר, כושר ניווט, התבוננות עצמאית וייחודית במציאות, והירתמות בלתי שגרתית כלפי האחר – נראה שזוהי אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה מאז שנת 2005. והדברים אמורים בהתייחס ליכולתה לנווט את הקהילה האירופית, תוך מניעת קריסתה. כך למשל, בהירתמותה למניעת פשיטת הרגל היוונית, שהכעיסה כל כך את רבים מבני עמה. כמו גם ביכולתה להרחיב את אופקי הקיום ומשמעותה של המדינה הגרמנית שהיא עומדת בראשה. וזאת,  על ידי החלטתה להתמודד עם משבר הפליטים באירופה, אמנם דרך מתן סיוע לטורקיה. אך לא פחות מכך, על ידי קליטת מיליון פליטים לשטחי גרמניה. החלטה שאף היא הכעיסה רבים מבני ארצה. במשברים אלו הפגינה מרקל שיקול דעת שאיננו נכנע ללחץ ההמון.

מה הניע את מרקל במשברים אלו? מה ניווט את שיקול דעתה במהלכם? דומה שהיא מעולם לא ניסתה במסגרתם "לנצח", או לכופף את ידם של בני עמה, אלא כמו דמות המספרת בסיפור "חלומה של אימי", מרקל בחרה כאישה, וכמנהיגה אישה, בערך החיים. כלומר, במקרים המצוינים לעיל, בהמשך קיומה של גרמניה והקהילה האירופית, תוך שהיא כמו עוצרת בגופה עוד מפולת או עוד קטסטרופה נוספת המאיימת עליהן או על רווחתן. שהרי בשעה שהיא העלתה את הצעותיה לפתרון בעיית הפליטים, בוודאי ובוודאי שלא נעלמה מעיניה העובדה שגרמניה למעשה שגשגה עד כה מקליטת מהגרים קודמים לשטחה. וכך, בראיון שהעניק ל"כלכליסט" ציין הכלכלן הגרמני הבכיר פרופ' הנס-ברנד שפר, כי מדיניות של "ריאל פוליטיק" עומדת בבסיס קליטת הפליטים על ידי מרקל. שכן במצב של שיעור ילודה נמוך בגרמניה כעת, גל הפליטים הנכנס לשטחה מגביר את שיעור הידיים העובדות ואת מספר משלמי המיסים.

יחד עם זאת, הטענה היא שעל הפרק עומד גם עניין סנטימנטלי ומוסרי לא מבוטל, והוא הניסיון להגן על חייהם של מוכי גורל. מה שהוביל לכך שבשנת 2015 היווה מרכיב זה שיקול מרכזי בבחירה במרקל "אישיות השנה" של המגזין האמריקני "טיים", והיא הייתה לאישה הראשונה שזכתה בתואר מזה 29 שנים. ננסי גיבס עורכת המגזין נימקה את הבחירה לאור "יכולתה [של מרקל] לדרוש מארצה יותר ממה שרוב הפוליטיקאים העזו, על העמידה התקיפה נגד עריצות ועל שהפגינה מנהיגות מוסרית יציבה בעולם שבו דבר זה הפך למצרך נדיר". קשה היה שלא לחוש במילותיה של גיבס את התרגשותה מעצם הבחירה במרקל. קשה היה גם להתעלם מדברים נוספים שאמרה, בהם הסבירה את מנהיגותה הנאורה של מרקל: היותה אאוטסיידרית בעצמה, פליטה בעברה, שמפגינה על כן רגישות לזר ולשונה.

הדברים אמורים בילדותה של מרקל, ובהיותה בתו של כומר, שהיגר מרצונו בילדותה ממערב גרמניה למזרחה. ולא רק זאת. נראה כי בילדות זו הוטבעו במנהיגת גרמניה לימים ההבנה כי העולם אינו עשוי מקשה אחת ורבים בו הצורות והגוונים. מה שעולה בקנה אחד עם העובדה שאביה ניהל בית ספר לכמרים וגידל את ביתו בבית ספר סמוך לנערים מוגבלים פיזית ונפשית, כפי שמציין אלדד בק בספרו "הקנצלרית" 6.

אין פלא אפוא, שקנצלרית גרמניה הנדמית כל כך קשוחה וקרה בחליפותיה החד גוניות, יודעת, כן, כן, גם לבכות.  ומספרים כי בפגישת מנהיגי G-20 היא פרצה לפתע פתאום בדמעות, כאשר לא עמדה יותר בלחצם של מנהיגי העולם להגדיל את הסיוע הגרמני לעוד מדינה אירופאית כושלת. והפעם, איטליה. מרקל הסבירה כי לא תעשה כן – כל עוד לא תתחייב איטליה לתכנית הבראה. ויש בכך מן ההיגיון והצדק. יתנו – יקבלו. לא יתנו – לא יקבלו.

לאור זאת, מה צריכה להיות תרומתן המשמעותית של נשים? במנהיגות נאורה. כמו גם בתרומה ל"ידידות ולשלום בעולם". וזאת כפי שצוין בשנת 1965 בצו של נשיאות ברית המועצות, מי שלאמיתו של דבר אחראית להתבססותו של יום האישה הבינלאומי. ואיך הן בדיוק יעשו זאת? אם הן לא ינסו ללבוש את המכנסיים כאמור, וסליחה הקנצלרית מרקל, על מטאפורה זו, אלא יהיו בעלות עצה ותושייה. כך עוד מימי מרים אחות משה, וכלה ביועצות התקשורת ומנכ"ליות המשרד המוצלחות של ימינו. כי אחרי הכול מה שחשוב הוא לא לדפוק מדי פעם על השולחן, אלא לקבל החלטות בשיקול דעת, ברגישות ובתבונה.

אביבה זרקה היא דוקטור לספרות

תמונה ראשית: מתוך דיוקן של יוהנה שטאודה, גוסטב קלימט.תצלום: Luisa Ricciarini/Leemage, אימג'בנק /גטי ישראל

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אביבה זרקה.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על הנשים לשלטון

01
חיים

למרות שזה קשה, ומנוגד לנטיית הלב, כדאי לוותר על הכללות. יש נשים נהדרות, ויש נשים איומות. אותו דבר גברים. "מנהיגה" הן סינגולארית. תאצ'ר היא בעיקר כוחנית. לא "גברית" (איננה מכיר ביוגרפיה שלה, מי יודע, אולי במיטה היתה נשית להפליא). חוץ מזה יש גברים לא כוחניים בעליל, ממש סמרטוטים. מרקל היא לא רק "אישה", היא גם מדענית, והיא גם עוד כל מיני דברים. לדעתי, במקום לשנות את הדרוג של "גברי" ו"נשי", במקום להעדיף נשים על גברים, חשוב לבחון את הפרט לעצמו או לעצמה.
לא לבנות סטראוטיפ חדש במקום סטראוטיפ ישן. כל סטראוטיפ הוא מופרך כאשר הוא מיושם על פרט בודד.
עולמנו הוא הרי עולם של פרטים בודדים.
מאוד.

לאחרונה קיבלתי הצעת עבודה. אחת הסיבות העיקריות שהחלטתי לקבל את העבודה הזו היא שהחברה מנוהלת על ידי מספר נשים שפועלות יחד ואין בה תחושה של תחרות, אלא של עבודת צוות. זו הייתה החלטה פרטית שנבעה בין היתר מנטיית לב אישית שלי שתאמה כביכול גם את הרעיונות שבהם מאמינה גם כותבת המאמר.
יחד עם זאת קיים הבדל גדול בין הבחירה שעשיתי לבין האמת הטוטאלית שהגברת זרקה העלתה במאמרה.
הסיבה הראשונה היא שההחלטה שלי היא החלטה פרטית והיא נוגעת בעתיד הכלכלי והתעסוקתי שלי ולא של העולם כולו. מה גם שאין בה כדי לשקף אמת אבסולוטית ואוניברסלית אשר נובעת מהבדלים בין המינים.
הסיבה השנייה היא שאת ההחלטה שלי קיבלתי אחרי בדיקה מעמיקה שבה חקרתי את התפתחות החברה הספציפית הזו במהלך השנים ואת הרקע של האנשים הספציפים (נשים במקרה הזה) שעומדות בראש הארגון. לא יצאתי מתוך הנחה ברורה וידועה מראש שנשים הן אמפטיות ומכילות, או לחלופין מנהלות טובות יותר וגםלא שללתי מראש עבודה עם חברות אחרות שגברים עומדים בראשן.
אני יכול להעלות בראשי סיבות רבות מדוע אישה תהייה מנהלת טובה יותר מגבר, אבל באותה מידה אני יכול להעלות סיבות רבות מדוע גבר יהיה מנהל טוב יותר מאישה. בסופו של דבר אני משתדל לזכור שההבדלים כביכול בין המינים אינן עובדות אלא השערות ושהבחירה שלי נובעת למעשה מנטיית לב לכאן או לכאן ונטיית לב היא לעולם אינה אובייקטיבית.
זרקה בחרה לסיים את מאמרה בדברי שבח לאנגלה מרקל. מרקל היא מנהיגה מבריקה, אבל לא בגלל שהיא אישה, אלא בגלל שהיא מתמטיקאית מחוננת. תהליך קבלת ההחלטות של מרקל הוא קר ומחושב. אין בו טיפת אמפטיה כלפי הפליטים וגם לא כלפי העם יווני. מרקל מחשבת בצורה קרה את ההישרדות הפוליטית שלה, את ההישרדות הפוליטית של מפלגתה, את כוחה של גרמניה באיחוד ואת הישרדותו של האיחוד האירופאי. כל ההחלטות שהיא מקבלת נובעות מניווט מחושב ומוצלח בין הגורמים האלה. מרקל אכן מפגינה נשיות ואמהות, אך גם זו נובעת מהחלטה קרה ומחושבת ולא מאיזו חמלה שגלומה בנשים באשר הן. בתחילת הקריירה הפוליטית שלה הייתה מופיעה מרקל בכלל בחצאית קצרה ומחשוף עמוק למדי. כשקלטה שהיא סופגת ביקורות וקיטונות מחברי מפלגתה השמרנית-דתית עשתה חישוב מסלול מחדש והלכה על התדמית האמהית. זה מוכיח על יכולת הישרדות גבוהה ועל הסתגלות לשינויים, שהם הכרחיים בשדה הפוליטי. מי יודע, אולי יכולותיה של מרקל נובעות מהיותה אישה אבל שום הוכחה לקשר כזה לא הוצגה במאמר וגם אם היה מוצג, זה רק היה מוכיח שתכונות כמו אמפטיה גבוהה ויכולת הכלה, שאותן הציגה זרקה כתכונות נשיות, למעשה אינן כאלה כלל.
באופן כללי, בין אם מדובר בגבר או באישה, אני ממליץ לאנשים להיות חשדנים מאוד כשהם מתייחסים לפוליטיקאים. אנשים לא מגיעים לפוליטיקה אם אין בהם רעב לכח ולשליטה והתדמית שפוליטיקאים משדרים היא תדמית מהונדסת ומהוקצעת ואינה מעידה כלל על אישיותם ועל נטיות ליבם של הפוליטיקאים עצמם.