העבד שידע איך לחיות

החיים מורכבים, מבלבלים, מעמידים אותנו בפני קשיים, בוחנים את כוחותינו. ספר של חוכמה מעשית עוזר לרבים מזה דורות.
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

כשעוברים עלינו זמנים קשים ואנחנו עומדים מול דילמות, לעתים קרובות אנחנו מתנחמים בקלישאה, "טוב, אין לחיים ספר הדרכה".

אלא שיש. הוא נכתב במאה השנייה ונקרא מאז כמדריך נגיש לחיים הטובים.

הספר נקרא "אנכירידיון" ופירוש שמו הוא "המדריך" 1. הוא כולל חמישים ושלושה פרקי עצות לחיים, לניצול מיטבי של תקופות טובות ולעמידה בתקופות קשות. הספר הוא אסופה של הרצאות משל אפיקטטוס, אחד הפילוסופים הסטואים הנודעים ביותר, שלימד ברומי העתיקה.

אפיקטטוס נולד כעבד בסביבות שנת 55, במקום שנמצא היום בתחומי תורכיה. הוא הובא לרומא כדי לשרת בביתו של אחד משריו העשירים של נירון הקיסר. אפיקטטוס הוא אפילו לא ממש שם של אדם, ולמעשה, משמעו "נרכש" או "רכוש".

ברומא של אותם ימים לעבדים לא היו זכויות, ומותר היה לבעליהם להכות, לאנוס או להרוג אותם בלי שיענשו. הזהות שלהם נמחקה לרוב, כשקיבלו שמות גנריים –  שלמען האמת היו משפילים מאוד –  שמות כמו "רכוש" (אפיקטטוס) או "שימושי" (אונסימוס).

בעוד שמרבית העבדים חיו חיים קצרים ואומללים של עבודת פרך, התמזל מזלם של מעטים מהם והם חונכו ומילאו תפקידי פקידות. אפיקטטוס היה בר מזל דיו והורשה על ידי אדונו ללמוד פילוסופיה, ונשבה אחר התורה הסטואית.

ישנם דברים שבהם ניתן לשלוט, ובאחרים לא. הדברים שבשליטתנו הם דעות, עיסוקים, תשוקות, הסתייגויות או במילים אחרות, מעשינו שלנו.

בסופו של דבר הוא שוחרר ולימד בעצמו את התורה הסטואית ברומא, עד שהקיסר דומיטיאנוס גירש את הפילוסופים כולם (בשל חשד לחתרנות) מהעיר בסביבות שנת 93. הוא המשיך ללמד בגלות בניקופוליס שביוון (כשלרשותו רק "האדמה, השמים והגלימה") עד מותו בשנת 135.

לא נותרו כתבים משל אפיקטטוס, וכל זכר שמצוי בידנו מהרצאותיו נכתב על ידי אחד מתלמידיו, אריאנוס מניקודמיה, שלימים הפך להיות קונסול תחת הקיסר אדריאנוס וגם היסטוריון נודע. גם דרך התיווך של אריאנוס, ברעיונותיו של הפילוסוף ניכר השימוש המבריק במטפורות ובלשון בהירה.

אפיקטטוס

דמותו של אפיקטטוס, עם הקב שלו - תחריט ממהדורה של ספרו (1715). תצלום: הספרייה הציבורית של בוסטון, ויקיפדיה

המושג המרכזי

ה"מדריך" מתחיל ברעיון שלפיו מרבית הדברים שאינם בשליטתנו, אבל ישנם דברים שכן:

"ישנם דברים שבהם ניתן לשלוט, ובאחרים לא. הדברים שבשליטתנו הם דעות, עיסוקים, תשוקות, הסתייגויות או במילים אחרות, מעשינו שלנו. הדברים שאינם בשליטתנו הם גוף, רכוש, מוניטין, משרות, ובקיצור, כל מה שאינו מעשינו".

זה נשמע אולי מובן מאליו, אבל אנו נוטים לנסות ולשלוט בדברים שבהם איננו מסוגלים לשלוט, ולעומת זאת אנו מאפשרים חרות לאותם דברים שבהם דווקא יש לנו יכולת שליטה. כשאנו מנסים לשלוט לחלוטין בגורלנו, הרי שרגשותינו, כמו זעם או תאוות בצע, עלולים לצאת משליטה ולגרום לנו נזק רב.

כדי לחיות חיים מרוסנים אתם חייבים להצליח לטפל במה שאתם מסוגלים לשלוט בו: המזג שלכם, פעולותיכם, רגשותיהם ומחשבותיכם, ולוותר על התשוקה לשלוט בכל הדברים שאינם בשליטתכם: כל מה שמחוץ לתודעתכם. במובן הזה, יש חשיבות מיוחדת לעובדה שהספר על שלל עצותיו נכתב על ידי עבד, מישהו שמעצם הגדרתו לא הייתה לו שליטה ולו זעירה על גורלו.

המקורות הסטואים

הנוסחה הפשוטה הזו היא מרכזית למוסר הסטואי, והיא מופיעה בו מראשיתו. כשבוחנים את ההקשר ההיסטורי שמתוכו הפילוסופיה צמחה, ניתן להבין בצורה מקיפה יותר למה היא מדגישה כל כך את שלוות הנפש היציבה.

האסכולה הסטואית נולדה ביוון בתקופה של תהפוכות גדולות. אלכסנדר הגדול כבש אזורים נרחבים ממערב אירופה ועד מרכז אסיה. היוונים הקדמונים הפכו לחלק אחד בלבד מן העולם החדש, עולם מורכב ורב תרבותי שאוחד תחת חרבו של המצביא הדגול.

בשנת 323 לפני הספירה, אלכסנדר מת והוא בן 32 בלבד, בלי להותיר אחריו יורש עצר בעל יכולת לרשת את שלטונו. במשך עשרות שנים שרר כאוס ופלגים יריבים נלחמו זה בזה. המלחמות שפרצו כתוצאה מכך (המכונות מלחמות הדיאדוכים) והפגיעה במסחר גרמו לשיבושים קשים ולעתים גם לרעב ברחבי האימפריה.

זנון מקיטיון הקים את האסכולה הסטואית בסביבות שנת 301 לפנה"ס, כשלימד במקומות ציבורים – ב"מרפסת המצוירת", ה-Stoa Pokile, שצפתה על האגורה האתונאית, המקבילה העתיקה לכיכר העיר של היום.

כעיר עתיקה מרכזית, אתונה הושפעה באורח חמור מן המהומות שפרצו בעקבות מותו של אלכסנדר הגדול. היא הייתה מהראשונות שניסו למרוד (ללא הצלחה) נגד מוקדון (מולדתו של אלכסנדר). כשזנון לימד האימפריה כבר התפצלה ללא פחות מחמש ממלכות יריבות ואתונה עברה פעמיים מיד ליד.

בעיצומן של הסכנה והמהומות, זנון החל לפתח פילוסופיה חדשה שקיסרים, מלכים ונשיאים עתידיים הודו כי הם מחסידיה הודות לדגשים שלה על עמידות התודעה בכל מצב.

הפילוסופיה הסטואית שאלה במקור רעיונות מהציניקנים (שאין לבלבלם עם מי שמכונים היום בשם זה) שחסידיהם חיו חיים צנועים, חופשיים מתשוקות חומריות.

יורשי האסכולה הסטואית, ובעיקר כריסיפוס מסולי המשיכו לפתח את רעיונותיו של זנון והסטואיקניות צברה אוהדים בקרב עשירים ועניים כאחד. אפילו חלק מיורשיו של אלכסנדר הגדול, כך אומרים, התוודו כי הם מחסידי המחשבה הזו.

זכרו כי לא מי שמגנה או תוקף אתכם הוא המעליב אתכם, אלא הדעה שלכם על אודות דברים אלה היא המעליב

בגדל קלפים, ז'אן-בפטיסט סימאון שרדן

שליטה, אי-שליטה, שוויון נפש: "מגדל קלפים" (1735), ז'אן-בפטיסט סימאון שרדן, National Gallery of Art, וושינגטון, תצלום: ויקיפדיה

מדריך פשוט לחיים סטואיקניים

המדינות היווניות נבלעו על ידי האימפריה הרומית, שהייתה לה נטייה מרשימה להטמיע אמונות, מנהגים ותרבויות זרות אל תוך אלה שלה. יוונית הייתה שפת המסחר של האימפריה הרומית והפילוסופיה היוונית, כמו גם האמנות והספרות, זכו להערכה רבה מצד משכילים רומיים.

הסטואיקנים הרומיים השתמשו בפילוסופיה בצורה מעשית יותר, בהדגשים כי היא תרופה לסערות נפש פנימיות. האנכירידיון עצמו מוצג כספר מעשי, נטול רעיונות מטפיזיים מורכבים יותר שמאפיינים את הסטואיקניות היוונית (ראו מאמרי כאן). האנכירידיון הוא מדריך סטואי פשוט (אך לא פשטני) לחיים, עבור אנשים שאין להם הכשרה רשמית בפילוסופיה.

עיקרי המדריך מפורטים בחמישים ושלושה פרקים קצרים מאוד. אלה נובעים ברובם מן הרעיון המרכזי לפיו בעוד שאינכם מסוגלים לשלוט בנסיבות חייכם, אתם כן יכולים לשלוט ברגשותיכם. אפיקטטוס מיישם את הרעיון לא רק בנוגע לגורלנו, אלא גם בנוגע למערכות יחסינו עם אנשים וחפצים. למשל, אנו יכולים ללמוד ממנו כיצד להתייחס לעלבון:

"זכרו כי לא מי שמגנה או תוקף אתכם הוא המעליב אתכם, אלא הדעה שלכם על אודות דברים אלה היא המעליבה. כשאדם מרגיז אתכם, אתם חייבים לדעת כי דעתכם שלכם היא שמרגיזה אתכם".

רכוש גשמי הוא חיצוני לתודעה שלנו ולכן אינו נתון לגמרי לשליטתנו, וזאת בניגוד למחשבה, שדווקא נתונה לשליטתמו.

"לעולם אל תאמרו על משהו כי 'איבדתי אותו', אמרו כי 'השבתי אותו'... טפלו [במה שנמצא ברשותכם] כאילו היה שייך לאחר, כפי שהנוסעים מתייחסים לאכסניה בדרכם".

הגורל נתן לנו את מה שיש לנו, והגורל יכול לקחת אותו בחזרה כרצונו, ובכלל זה באמצעות גניבה. "מה לכם, אומר האנכירידיון, "באילו ידיים הנותן [הגורל] תובע את הדבר בחזרה?" גנב מעצבן עשוי לגנוב את הטלפון שלכם, אבל בסופו של דבר היה זה הגורל ש"השיב אותו למקומו".

אנחנו עלולים לסבול מחולי או פציעה, אבל חייבים לשאת את הידיעה כי אנחנו סובלים רק במידה שאנו מרשים לעצמנו

גם גופנו שלנו אינו נתון לגמרי לשליטתנו. אנחנו עלולים לסבול מחולי או פציעה, אבל חייבים לשאת את הידיעה כי אנחנו סובלים רק במידה שאנו מרשים לעצמנו.

"מחלה היא מכשול לגוף, אבל לא לרצון, אלא אם הרצון עצמו בוחר כך. צליעה היא מגבלה לרגל, אבל לא לרצון. ואמרו לעצמכם זאת ביחס לכל מה שקורה. משום שהרצון ימצא כי המכשול עומד בדרכו של דבר אחר, אבל לעולם לא באמת בדרככם שלכם".

הרעיון מתאים במיוחד לאפיקטטוס שהיה בעצמו צולע (באחד הסיפורים נאמר כי אדונו הוא ששבר את רגלו בזעם. ובאשר למוות –  התופעה הבלתי נשלטת מכולן –  אפיקטטוס מגלה כי פחדנו הוא הפחד עצמו. אם אדם אחד מסוגל לקבל את המוות (במקרה זה סוקרטס, שנידון למוות), הרי כולנו יכולים:

"המוות אינו נורא, כי אילו היה, הוא היה נראה נורא בעיניי סוקרטס. הדעה הגורסת כי המוות הוא נורא, היא עצמה נוראה".

כדי להתחזק, על פי המדריך, אנו חייבים לחשוף את עצמנו לאסונות. אפיקטטוס מרחיק ואומר כי עלינו לחשוף את עצמנו לכל מה שהוא נורא –  ובכלל זה מוות –  כסוג של תרגיל יומיומי.

ג'ון סטוקדייל

גם הוא למד מן העבד הנכה: ג'ון סטוקדייל, הביט במוות והתמודד עם מה שזומן לו בשבי. תצלום: הצי האמריקני, ויקיפדיה

כל השיעורים הללו אינם אקדמיים בלבד. אפיקטטוס השפיע השפעה עצומה על מאות אנשים נודעים החל בקיסר הרומי מרקוס אורליוס (שבעצמו היה פילוסוף סטואי) וכלה בג'יימס סטוקדייל, האסיר האמריקני ממלחמת וייטנאם שנודע באומץ ליבו. סטוקדייל טען כי למד מאפיקטטוס את החוכמה הדרושה כדי לשאת את העינויים שעונה במשך שבע שנים בשבי.

קל למצוא את האנכירידיון, אבל כפי שראיתם מן הציטטות שהבאתי, קשה מאוד לקרוא בו. אני ממליץ להשקיע בתרגום משובח. המדריך הזה עשוי לשמש לכם מדריך לחיים, וגם מבוא כללי לפילוסופיה. ככזה הוא יפתח בפניכם עולמות חדשים של רעיונות.

 

סטיבן גמברדלה (Gambardella) כותב על היסטוריה ופילוסופיה ועל האופן שבו התחומים הללו עשויים לסייע בחיים ובעבודה.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: סובב וסובב הכדור. תצלום: ג'ון קלברזה, unsplash.comPhoto by Josh Calabrese on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי סטיבן גמברדלה, Medium.

תגובות פייסבוק

3 תגובות על העבד שידע איך לחיות

02
משה ברנר

מאמר נחמד. נקל לשער שכותבו, סטיבן גמברדלה, לא מכיר את ביטוייה המגוונים של תורת המוסר היהודית, הכוללת את כל אלה ועוד הרבה הרבה למעלה מכך, החל מהמשנה והתלמוד דרך תורת החסידות ועד הוגים דגולים בדורות האחרונים כרב סולובייצ'יק והרב קוק. נחוצה מאד קצת הדתה, אמנם חכמה, הוגנת ורציונלית - ולא רק לתלמידים, אלא דווקא למשכילים החילונים המבוגרים.

    03
    טליה

    שלום משה
    אשמח ךהמלצה על ספר כפי שרשמת לעיל שאינו דורש מורכבות גדולה בקריאה וניתן להבנה , לאנשים משכילים ובוגרים, אך ללא רקע עמוק של למידה במשנה ובגמרא. אשמח לקרא. מה שהשגתי היה קשה לקריאה ואני דווקא מורגלת בקריאה מורכבת. תודה מראש טליה